איבאר אוסן
 | |
| לידה |
5 באוגוסט 1813 Ørsta Municipality, נורווגיה  |
|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 1896 (בגיל 83) כריסטיאניה, האיחוד השוודי-נורווגי |
| מדינה |
נורווגיה |
| מקום קבורה |
Vår Frelsers gravlund |
| מקום מגורים |
מרה ורומסדל |
| השקפה דתית |
נצרות |
| חתימה |
 |
  | |
איבאר אנדרֵאס אוסן (נורווגית: Ivar Andreas Aasen, 5 באוגוסט 1813 - 23 בספטמבר 1896) היה פילולוג, מילונאי, מחזאי ומשורר נורווגי. נחשב לאבי הנורווגית החדשה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסן, שגדל כבנו של חוואי מן השורה, היה אוטודידקט. בגיל 18 פתח בית ספר עבור ילדי המחוז בו גדל, מרה ורומסדל. לאחר כשנתיים, בהיותו בן עשרים, הקדיש את זמנו ללימודי שפות, ובמהרה הפך למומחה בשפות רבות. ספרו הראשון, אוסף שירי עם בניב המקובל באזורו, יצא בשנת 1843 והתקבל בעניין רב. בשנת 1848 יצא ספרו המונומנטלי "דקדוק הניבים הנורווגיים" ("Det Norske Folkesprogs Grammatik"), לאחר תחקיר ממושך, שכלל מסעות לרחבי המדינה. שנתיים מאוחר יותר הוציא אוסן בפעם הראשונה את המילון לדיאלקטים הנורווגיים, "Ordbog over det Norske Folkesprog", מתוך חומרים שכבר אסף עבור ספרו הקודם. בכך הניח למעשה את התשתית ליצירת שפה חדשה, נורווגית חדשה.
אוסן כתב שירים ומחזות בשפה שיצר, כדי להמחיש כיצד יש להשתמש בה. מחזותיו זכו לפופולריות רבה, והוצגו שוב ושוב. למרות שאוסן עצמו התרחק מפרסום ציבורי, שמו הלך לפניו והוא הפך לבעל שם ברחבי המדינה. הפרלמנט תמך בו בנדיבות, כך שהתאפשר לו לעסוק בהרחבת השפה ושיפורה ללא צורך לדאוג לפרנסתו. הוא המשיך להוציא מילונים משופרים וספרי דקדוק עבור השפה החדשה, שהפכה לשפה הרשמית השנייה של המדינה (בנוסף לנורווגית ספרותית). אוסן הוא מן האנשים הבודדים בהיסטוריה, וייתכן שאף היחיד, שאחראי ליצירת שפה (או לכל הפחות הגדרתה מתוך ניבים קודמים) שהתקבלה בצורה כה רחבה בקרב ההמון.
אוסן מת ב-23 בספטמבר 1896 ונקבר בלוויה ממלכתית.
שנת 2013 נקבעה בנורווגיה כ"שנת השפה" לרגל מאתיים שנה להולדתו (וכן במלאת מאה שנה לפתיחת התיאטרון הנורווגי באוסלו). השנה התמקדה בהצגת המגוון הלשוני בנורווגיה ושימורו.[1] ביום הולדתו המאתיים, 5 באוגוסט 2013, ה-Bergens Tidende, אחד העיתונים הגדולים במדינה, היוצא לאור בדרך-כלל בנורווגית ספרותית, הופיע במהדורה מיוחדת בנורווגית חדשה.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איבאר אוסן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)