אטרוסקים
האֶטְרוּסְקִים הם עם שחי באטרוריה, אשר מזוהה כיום עם טוסקנה, אזור בצפון איטליה של ימינו, בטרם היווצרות הרפובליקה הרומית.
מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא קיימת תמימות דעים לגבי מוצאם של האטרוסקים. יש השערה המבוססת על האמור בכתבי הרודוטוס כי הגיעו מאזור לידיה שבאסיה הקטנה בערך במאה ה-10 לפני הספירה והתיישבו באזור שבין מקום מושבם של השבטים הקלטים מדרום להרי האלפים ובין לאטיום שבמרכזה של איטליה. אזור זה נקרא על ידי האטרוסקים בשם אטרוריה.
על פי המחקר המודרני, כל העדויות שנאספו עד כה מצביעות על מקור ילידי של האטרוסקים. יתר על כן, אין עדויות ארכאולוגיות לנדידתם של הלידים לאטרוריה. העדויות המוקדמות ביותר לתרבות שניתן לזהותה כאטרוסקית מתוארכות לשנת 900 לפנה"ס: זוהי תקופת תרבות וילאנובן מתקופת הברזל, הנחשבת לשלב הקדום ביותר של הציוויליזציה האטרוסקית.[1][2]
לעומת זאת, מחקר גנטי מ-2019 חשף כי מקור האטרוסקים הוא מהערבה האירואסייתית.[3]
במאות השנים שחלפו מאז התיישבותם באיטליה פיתחו האטרוסקים תרבות מפותחת מאוד שהתחרתה בתרבותם של היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים, עמים שלאטרוסקים היו קשרים ענפים עמם.
במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה השתלטו האטרוסקים לחלוטין על כל צפון ומרכז איטליה, אזור אשר נקרא מאז על שמם אטרוריה.
האטרוסקים הקימו באטרוריה מספר ערי מדינה שהיו מאוגדות ביניהן בקשרי גומלין. בין הערים הבולטות: ויי, קירה, טרקוויניה (טרחנה), וטולניה, רוסלאי, פופולניה, וולצ'י, קולסיום, ארטיום, בולזנה, פרוג'ה, צ'יוסי, וולטרה וקורטונה. בנוסף היו מספר ערים תחת שלטון אטרוסקי שלא היו חברות בהתאגדות זו. אחת מהחשובות שבהן היא טרקוויניה[דרושה הבהרה].
במהלך המאה ה-3 לפנה"ס נפלו ערים אלו תחת מרותה של רומא באופן סופי.
היעלמותם[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאה ה-6 לפנה"ס החלו האטרוסקים להתנגש ביורדי הים הפיניקים שמרכזם היה בקרת חדשת (קרתגו) שבצפון אפריקה. במלחמה שנמשכה עשרות שנים, הגנו האטרוסקים על נחלותיהם, אולם פירודם ופיצולם הרב (מעולם לא היו ממלכה מאוחדת אלא פדרציה רופפת מאוד של 12 ערים ראשיות וכפרים רבים) ומאבקם בגורם החדש בזירה האיטלקית – רומא, החלישו אותם עד מאוד. בשנת 509 לפנה"ס (על פי המסורת הרומית) סילקו הרומאים את שליטיהם האטרוסקים מרומא.
ב-474 לפנה"ס הובס הצי האטרוסקי על ידי קואליציה יוונית, ומאז לא הצליחו לחדש את שלטונם בנתיבי ההפלגה. מאז הובסו האטרוסקים בכל מלחמותיהם עם רומא עד לכיבושם המלא על ידה במאה ה-3 לפנה"ס וסופם שנטמעו בעם הרומי.
השפה האטרוסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הכתובים, שם עמם בלשונם היה רסנה (Rásna, Rasenna) אולם לא ידוע מה פירוש השם בלשונם. היוונים כינו אותם טירניאנים והרומאים כינו אותם אטרוסקים, זהו השם המוכר היום עבורם.
השפה האטרוסקית נותרה בלתי מפוענחת במשך שנים רבות, ורק לאחרונה פוענחו מרבית כתביהם. הם כתבו בפיתוח אטרוסקי של האלפבית היווני, אולם שפתם לא הייתה יוונית ועד היום אין הכרעה לאיזו משפחת שפות היא שייכת.
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אמנות אטרוסקית
נמצאו מספר פסלים המעידים על תרבות מפותחת – פסל של זאבה מוצג במוזיאון הקפיטוליני, וכן כדים וחרסים מעוטרים. על פי ממצאים ארכאולוגיים מסתבר כי המוות והנצחת המתים תפסו מקום חשוב בתרבותם. ליד כל ערי האטרוסקים, נמצאו ערי מתים (נקרופוליס).
מעמד הנשים בחברה האטרוסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעמד הנשים בחברה האטרוסקית, היה גבוה למדי יחסית למושגים של העת העתיקה. כך לדוגמה, בניגוד לנשים הרומאיות שקיבלו את שמן מבית האב שלהן, לנשים האטרוסקיות היו שמות פרטיים משלהן שהורשו לשמור עליהם גם לאחר החתונה.[4] לעיתים בקברים ובסרקופגים האטרוסקים נכתב שם הנפטר יחד עם שם אביו ואמו, בניגוד לנוהג המקובל אצל היוונים לכתוב את שם האב בלבד. בפסלים רבים נראית האישה מסבה על צידה, תחת לשבת בצניעות כמנהגן של הנשים הרומאיות. לעיתים נראות נשים מסבות עם גברים, ואף משתתפות במשחקים ובהצגות,[5] בעוד באולימפיאדה לדוגמה הכניסה הייתה מותרת לגברים בלבד. לנשות האצולה גם הותר להחזיק ברכוש פרטי, זכות שאצל היוונים הייתה שמורה לפרוצות בלבד. ייתכן גם שלנשים היו זכויות יתר בעולם הבא.[6]
זכויות אלו שניתנו לנשים נתפסו באופן שלילי ביותר בעיני היוונים והרומאים. טיטוס ליוויוס מתאר ביצירתו "דברי ימי רומא", כיצד האטרוסקים נדהמו מפשטותה וצניעותה של לוקרטיה, בעוד נשותיהם שלהם היו שתייניות והוללות.[7] תאופומפוס מתאר באופן שלילי ביותר את נשות האטרוסקים:
הן מטפחות את גופן, את לבושן, ואת שערן. הן מתעמלות עירומות במחיצת גברים, אין להן בושה והן מציגות את גופן העירום ברבים. בסעודות הן מתעסקות עם גברים לעיני בעליהן, ואפילו מרימות כוס יין מנהג גברים מסורתי. הן אוהבות לשתות, והנורא מכל שהן מגדלות את כל ילדיהן, גם את ממזריהן שאביהם אינו ידוע.
— תאופומפוס, "דברי ימי ההלנים" מצוטט אצל אתנאיוס ביצירתו "החכמים במשתה".
ככל הנראה ליוויוס ותאופומפוס הגזימו בתיאוריהם, כיוון שבציורים ובפסלים אטרוסקיים אין תיאורי עירום.[8] מה גם שכל מערכות היחסים המתוארות הן מונוגמיות. סרקופגים שונים כדוגמת סרקופג הזוג הנשוי מתארים יחס של קרבה רבה בין הבעל לאשה, ונראה אף שהבעל מפגין כבוד והערכה כלפי אשתו. השמצות היוונים והרומאים נובעות ככל הנראה מכך שהיוונים והרומאים היו מורגלים בנשים צנועות ופשוטות, ונשים בעלות חופש כה רב נחשבו בעיניהם לזונות, ועמים שהעניקו זכויות יתר לנשים נחשבו בעיניהם לברברים. אם כי ככל הנראה בהדרגה אימצו האטרוסקים את מנהגי שכניהם הרומאים והשתנה גם מעמדן של נשותיהם.[9]
לוח השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם חוקרים הטוענים כי טרקיניוס פריסקוס, אחד ממלכי האטרוסקים, הוסיף חודשיים לשנה בת עשרת החודשים שהייתה נהוגה עד אז. אך לאחר מותו חזרו ללוח שנה בן עשרה חודשים בלבד, עד נומה פומפיליוס שלו מיוחסת הוספת ינואר ופברואר על שם חגו של האל האטרוסקי פברואוס, הנחגג באידו של פברואר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'ק ארגון, חיי יום יום אצל האטרוסקים, הוצאת עם הספר, תל אביב, 1968
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חדוה ישכר, האטרוסקים - לפני בוא האיטלקים, באתר מסע אחר
- אטרוסקים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אטרוסקים, דף שער בספרייה הלאומית- אטרוסקים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Peoples of Ancient Italy, Gary D. Farney and Guy Bradley
- ^ Etruscan Origins In A Prehistoric European Context
- ^ Antonio, Margaret L.; et al. (November 8, 2019)pg.3. "Ancient Rome: A genetic crossroads of Europe and the Mediterranean". Science. American Association for the Advancement of Science. 366 (6466): 708–714. doi:10.1126/science.aay6826. PMC 7093155. PMID 31699931.
- ^ ז'אק ארגון, חיי יום יום אצל האטרוסקים, עמ' 76.
- ^ ארגון עמ' 78.
- ^ ראו דיון מורחב על כך בספרו של ארגון עמ' 92.
- ^ טיטוס ליוויוס, ספר ראשון, 57.
- ^ האטרוסקים - לפני בוא האיטלקים, באתר מסע אחר.
- ^ ארגון עמ' 80.
