אטלנטיק סיטי
| |||
 | |||
| נוף אטלנטיק סיטי | |||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 ניו ג'רזי | ||
| מחוז | מחוז אטלנטיק | ||
| ראש העיר | Marty Small, Sr. | ||
| תאריך ייסוד |
1 במאי 1854  | ||
| שטח | 44.9 קמ"ר | ||
| גובה | 2.0 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 38,497[1] (1 באפריל 2020) | ||
| ‑ צפיפות | 1,378.3 נפש לקמ"ר (2010) | ||
| קואורדינטות | 39°21′45″N 74°25′30″W / 39.3625°N 74.425°W | ||
| אזור זמן | UTC -5 | ||
| http://www.cityofatlanticcity.org/ | |||
  | |||
אטלנטיק סיטי (באנגלית: Atlantic city) היא עיר במחוז אטלנטיק בניו ג'רזי, ארצות הברית. העיר ידועה בשל הטיילת שלה, חופיה ותרבות ההימורים המפותחת שבה. שמות רחובותיה הופיעו על הגרסה האמריקאית של משחק הקופסה "מונופול".
העיר שוכנת על האי אבסקון על חוף האוקיינוס האטלנטי. לפי מפקד האוכלוסין, בשנת 2010 מנתה אוכלוסיית העיר 39,558 תושבים, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 275,549 תושבים.
אטלנטיק סיטי מחולקת למספר שכונות וקהילות, ביניהן: באנגלאו פארק, מחוז המרינה, פארק ונציה, דאונטאון, דאקטאון וצ'לסי הייטס.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אטלנטיק סיטי התאגדה כעיר בשנת 1854, ומראשית דרכה תפקדה כעיר נופש. באותה שנה נפתחה לתנועה מסילת הרכבת מקמדן, הסמוכה לפילדלפיה, לאטלנטיק סיטי, מה שאפשר תנועה של מבקרים רבים ועזר לצמיחת ענף התיירות בעיר.
הטיילת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיילת הראשונה באטלנטיק סיטי נבנתה ב-1870, לאורך חלק מהחוף, כדי לעזור לבעלי המלונות למנוע כניסת חול. אורך הטיילת היה, לפני ההוריקן בשנת 1944, כ-11 קילומטרים, והיא נמשכה מאטלנטיק סיטי ללונגפורט, דרך ונטנור ומרגייט. אורך הטיילת כיום הוא כ-7 קילומטרים ורוחבה 18 מטרים. הטיילת מחוזקת בעזרת ברזל ובטון. בצירוף טיילת ונטנור, המחוברת אליה, אורכה הוא 9.25 קילומטרים.[דרוש מקור]
מזחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מזח אושן, מזח השעשועים הראשון בעולם, נבנה באטלנטיק סיטי בשנת 1882. מזחים מפורסמים אחרים שבאטלנטיק סיטי הם מזח הברזל, כעת בשימוש כמזח שעשועים (נבנה בשנת 1898) ומזח מיליון הדולרים (נבנה בשנת 1906) כעת מזח הקניון של סיזרז.
מלונות היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תחילת המאה ה-20 באטלנטיק סיטי היה גל פיתוח ובניין גדול. מרבית בתי האירוח הצנועים שקישטו את הטיילת הוחלפו במלונות מפוארים. שניים מהמלונות המפורסמים יותר שבעיר הם מלון המאלבורת'-בלנהיים ומלון טריימור.
ב-1903, ג'ושיה וייט השלישי קנה פיסת אדמה ליד שדרת אוהיו והטיילת ובנה את בית מאלבורת' בסגנון המלכה אן. המלון הצליח, ובין השנים 1905-1906 הוא החליט להרחיב את המלון וקנה פיסת אדמה נוספת הסמוכה למלון. ובמטרה להפוך את מלונו לנושא שיחה, שכר וייט את חברת הארכיטקטורה של רייס ומק'לנהן. החברה החליטה להשתמש בבטון מזוין (חומר בנייה חדש שהומצא על ידי ז'אן לואיס למברט ב-1848). הסגנון המורי והספרדי של המלון עם הכיפה והארובות המפורסמות שלו סימל את ההתקדמות בנושא בניית המלונות באטלנטיק סיטי. וייט קרא למלון החדש שלו "בלנהיים" ואיחד את שני המלונות שלו למלון מאלברות'-בלנהיים.
מלון הטריימור ממוקם בפינה של שדרת אילנויס והטיילת. התחיל בשנת 1879 כבית אירוח קטן, וגדל על ידי סדרה של הרחבות לא מסודרות. בשנת 1914, בעל המלון, דניאל וייט, לומד מניסיונו של מלון מאלבורת'-בלנהיים, ושכר את החברה של פרייס ומק'לנהן כדי לבנות מלון גדול יותר. בגובה שש עשרה קומות, מלון הלבנים בעל הגג הזהוב יהפוך לאחד ציוני הדרך המפורסמים ביותר של אטלנטיק סיטי.
אחד אחרי השני, מספר רב של מלונות נבנו לאורך הטיילת, ביניהם הברייטון, צ'לסי, שלבורן, אמבסאדור, ריץ קרלטון, מייפלואר, בית מאדיסון ועוד. עד שנת 1930, הקלארידג', המלון הגדול האחרון בעיר לפני פתיחת בתי הקזינו, פתח את דלתותיו. מלון בקלארידג' בעל 400 החדרים נבנה בשותפות שכללה את הקבלן הפלידלפי המפורסם, ג'ון מק'שיין. בגובה 24 קומות, המלון נקרא עד היום "גורד השחקים ליד הים".
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטובוסים ורכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אטלנטיק סיטי מחוברת לעולם החיצון במספר דרכים. קו הרכבות אטלנטיק סיטי שעובר מפילדלפיה דרך כמה קהילות בדרום ניו ג'רזי יש לתחנת הרכבת של אטלנטיק סיטי במרכז הכנסים שבה. בתוך העיר, תחבורה ציבורית מסופקת בשבעה מסלולי רכבות.
ב-20 ביוני 2006, ועדת התחבורה של ניו ג'רזי אישרה תקופת מבחן של שלוש שנים על קו אקספרס בין אטלנטיק סיטי לניו יורק. זמן הנסיעה הממוצע היה שעתיים וחצי עם מספר עצירות והייתה חלק מהשקעת הענק של בתי הקזינו באטלנטיק סיטי.
תחנת האוטובוסים המרכזית שבאטלנטיק סיטי היא ביתם של חברות אוטובוסים מקומיות וארציות וכלל ארציות.
כבישים מהירים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גישה לעיר בעזרת מכונית היא הכביש המהיר של אטלנטיק סיטי (באורך 70 קילומטרים בקירוב), כביש ארצות הברית 30 (או בכינויו "הורס פייק"). באטלנטיק סיטי יש כמות גדולה של מוניות ומוניות שירות המספקות גישה בין בתי הקזינו ושאר העיר.
מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיסות מסחריות משרתות את אטלנטיק סיטי דרך שדה התעופה הבינלאומי באטלנטיק סיטי, שממוקם 14 קילומטר מצפון-מערב לעיר. ניתן גם לטוס לשדה התעופה הבינלאומי בפילדלפיה ולנסוע בכבישים או ברכבות כדי להגיע לעיר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אטלנטיק סיטי (באנגלית)
אשר שכטר, ההימור על אטלנטיק סיטי בדרך לפגישת רגל, באתר TheMarker, 18 בספטמבר 2014- איירין קרלייל, שקיעת האימפריה: סיפור נפילתה של אטלנטיק סיטי, באתר "פורבס ישראל", 4 בדצמבר 2014
- אטלנטיק סיטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אטלנטיק סיטי (ניו ג'רזי), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | ||
|---|---|---|
| בירת המדינה | טרנטון | 
|
| אזורים גאוגרפיים | מרכז ג'רזי • חוף ג'רזי • שפלת ניו ג'רזי • צפון ג'רזי • פיין בארנס • דרום ניו ג'רזי • עמק הדלאוור | |
| היישובים הגדולים ביותר | ניוארק • ג'רזי סיטי • פטרסון • אליזבת • טרנטון • קליפטון • קמדן • פסאיק • יוניון סיטי • איסט אורנג' • בייון • ויינלנד • ניו ברונסוויק • פרת' אמבוי • הובוקן • פליינפילד • האקנסק • קירני • לינדן • אטלנטיק סיטי | |
| נושאים נוספים | מחוזות • סמלים • היסטוריה • דמוגרפיה • יהדות ניו ג'רזי | |