אחמד כנעאן (בערבית: احمد كنعان; נולד ב-1965) הוא אמן רב תחומי, צייר, פסל ואוצרערבי-ישראלי. עבודותיו הוצגו בתערוכות רבות ופסליו מוצגים במרחב הציבורי בישראל ובארצות אחרות כמו הפרש במוזיאון הפתוח עומר ותפילה לגשם בכיכר בגני תקווה. כאוצר וכמרצה הוא מקיים פעילות ענפה להעמקת הנוכחות של היצירה האמנותית בחברה הערבית בישראל.
אחמד כנעאן נולד בטמרה ב-1965 למחמוד מוחי אלדין, נגר במקצועו, ולדוריה לאבדי מחיפה. הוא התייתם מאביו בהיותו בן שנתיים וחצי ואמו גידלה אותו ואת חמשת אחיו לבדה. שנות הילדות עברו עליו בסביבה המסורתית והחקלאית של הכפר. את לימודי התיכון החל בכפר הנוער החקלאי גלים והמשיך בתיכון עירוני א' בחיפה. בשנים אלה החל בצעדים ראשונים בפיסול ובציור בהשראת עבודותיו של הצייר גרשון קניספל שהוצגו בבית ספרו וברחבי העיר ובהשפעת תערוכות האמנות בבית הגפן בחיפה.[1] בשנים 1984–1985 למד ציור אצל האמן חליל ריאן בטמרה וב-1985 החל את לימודיו באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל בירושלים. במהלך ארבע שנות הלימוד בבצלאל הרבה לבקר בתערוכות אמנות בעיר. בנוסף נחשף לפעילות האמנותית של אמנים פלשתינאים במזרח ירושלים. ב־1989 הוצגה תערוכה ראשונה שלו בתיאטרון אל-חכוואתי במזרח ירושלים ועם סיום לימודיו הוזמן להציג בתערוכות פיסול במוזיאון תל אביב ובמוזיאון רמת גן, בתום לימודיו עבד חמש שנים בבית יציקה לפסלי ברונזה בעטרות.[2]
ב-1994 חזר כנעאן עם אשתו ובתו אחלאם אל חיק משפחתו בטמרה והקים בה את ביתו ואת הסטודיו שלו. במקביל ליצירתו האמנותית פעל להרחבת המודעות לאמנות בחברה הערבית בגליל כמורה לפיסול ומרצה בבית ספר תיכון בתרשיחא, ובמכללות בסח'נין ונצרת. בשיתוף עם עמותת האמנים הערבים "אבדאע"[3] ועמותת "ענת". בסיוע מפעל הפיס, משרד החינוך והתרבות ו"אמנות לעם", יזם פרויקטים פיסוליים במרחב הציבורי ביישובים הערביים. ב-2004 יסד את הגלריה העירונית לאמנות בטמרה וכיהן בה כאוצר עד 2010. בגלריה הוצגו כ-30 תערוכות פיסול וציור של אמנים גם מעזה וממזרח ירושלים. בשנים 2007–2009 השלים לימודי תעודה במוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ובין 2010 ל־2012 היה אוצר הגלריה "סלון יפו לאמנות פלסטינית" שהיה בין מקימיה. בשנת 2006 הקים בטמרה את גלריה כנעאן, הממוקמת בקאנטרי קלאב של משפחתו. בגלריה מוצגות עבודותיו והיא מהווה מרכז פעיל ליצירה אמנותית ומושכת אליה מבקרים רבים. כנעאן השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות ובפסטיבלים לאמנות רבים מספור בישראל ובעולם, כולל בכמה ממדינות ערב. ביניהם פסטיבלים לפיסול באום אל-פחם, גן התעשייה בתל חי, זארבריקן, גרמניה, דובאי, עמאן, יונשואן בסין, שארם א-שייח'.
נושאי יצירתו של אחמד כנעאן לקוחים מסביבתו, אך גם ממיתוסים וממסורות העבר. רבות מעבודותיו נוגעות, במישרין או בעקיפין, במורכבות של חיי החברה הערבית במדינת ישראל. שאלות של זהות אישית ולאומית המעסיקות אותו, מוצאות ביטוי בנושאים המתייחסים להיסטוריה הפלסטינית. בציורים המתארים את הסביבה בה הוא חי יש נראות למורשת התרבותית הפלסטינית אך גם למציאות החיים העכשווית המשתנה. דואליות זו קיימת גם בהיבט הצורני של עבודותיו. בצד אלמנטים הלקוחים מהאורנומנטיקה ומהאמנות המוסלמית המשולבים בציוריו, בפסליו ניכרת השפעת הזרמים הבולטים בפיסול הישראלי, ובפיסול הבינלאומי.
בציוריו של כנעאן ובעבודותיו בטכניקה מעורבת משולבים מאפיינים של האורנומנטיקה האיסלאמית: צורות גאומטריות או צמחיות דמויות ערבסקות המשוכפלות וחוזרות כמעין מארג צבעוני של שטיח המשמש כרקע או כמסגרת מעוטרת. לעיתים אלו צורות פיגורטיביות-מופשטות של הדמות המרכזית בעבודה. מוטיבים קישוטיים אלו משולבים גם בשכבה של מעין רשת המופיעה מעל הציור כשהיא מגלה טפח ומסתירה טפחיים ויוצרת חיץ בין הציור לבין המתבונן. שכבה זו, דמוית עץ או ברזל בציורי השמן ועשויה עץ או ברזל בעבודות הפיסוליות היא מוטיב חוזר ברבות מיצירותיו של כנעאן, היא מושפעת מן המשרבייה, השבכה הנמצאת במרפסות ובחלונות הבתים ברבות מהארצות המוסלמיות ויוצרת הפרדה חלקית בין הבית והרחוב. המשרבייה מאפשרת מבט מבפנים החוצה מבלי להחשף. למוטיב זה, המייצר את הקשר בין יצירתו של כנעאן ובין עולם התרבות המוסלמי, יש גם יש גם משמעויות סימבוליות וקשרי עומק נוספים לתכני היצירה. "אפשר לטעון שהיצירה מבעד למשרבייה באה ממקום בו האמן מרגיש כלא, לא שייך, ומייצגת סוג של סגר, בין אם מבחירה ובין אם מחוסר ברירה.[4]
המיתוסים הקדומים והעבר ההיסטורי הם נושא חוזר, לעיתים ברמז, ברבות מעבודותיו של כנעאן. הקשר לתרבות הכנענית הקדומה של הארץ, שתפס מקום ניכר בפיסול הישראלי בשנות ה-1950 מופיע גם בפסליו של כנעאן, כביטוי לזהות המקומית שלו.[5] דמות הפרש, שהיא אחד המוטיבים הבולטים ביצירתו של כנעאן, מרמזת לעבר ההיסטורי המפואר של האסלאם, ולניצחונו של צלאח א-דין בקרב חיטין. הפרש על סוסו חוזר ומופיע בעבודותיו כדמות מרכזית ובאין ספור דמויות קטנות משוכפלות. ניצחונות העבר משמשים הנגדה והדגשה למצב הפוליטי בהווה.[6] בדמות הפרש יש תזכורת לדימוי אחר החוזר ביצירתו של כנעאן: הסוס המכונף המגלם את אל-בוראק, סוסו של הנביא מוחמד. אמנם מקור ההשראה המקורי הוא האריה המכונף הכנעני מתל מגידו.
אחמד כנעאן: שוהה בלתי חוקי
דמות אחרת החוזרת ומופיעה ביצירותיו של אחמד כנעאן הוא הפליט. בציורי השמן זהו הפליט הפלשתינאי הנושא את צרורותיו וצועד אל הבלתי נודע, לפעמים בודד ולפעמים מוקף באין מספר דמויות ממוזערות כמותו.[7] בעבודות פיסול של כנעאן הפליטים הם דמויות, לפעמים מופשטות, חסרות פרצוף וזהות מוגדרת, המצטופפות על סיפון אונייה. הסיפור המשפחתי והלאומי הופך בכך לטרגדיה כלל אנושית. דימוי הפליט מתקשר לדמות אחרת המופיעה בסדרת ציורי שמן של כנעאן: השב"ח - השוהה הבלתי חוקי, הישן תחת כיפת השמיים על מזרן מאולתר במטע הזיתים.[8]
אחמד כנעאן: שתי נשים וטלפון חכם
השב"ח הוא תזכורת למצב הפוליטי הבלתי פתור. אך ציורים אחרים של מטעי הזיתים, שהם חלק מסביבת חייו של כנעאן, מתארים מציאות של הרמוניה שלווה. כך גם סצינות מחתונה וריקוד הדבקה של גברים לבושים בלבוש מסורתי, שילוב של מסורת ושל מציאות החיים המודרניים נשקפת מדמויות הנשים. נשים גאות ויפות בלבוש מסורתי, או עטויות בחג'אב ולבושות בלבוש מודרני-עכשווי, יושבות נינוחות שקועות בשיחה או בטלפון הנייד.[9]
אתר האינטרנט הרשמי של אחמד כנעאן