אחיאא עלום א-דין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחיאא עלום א-דין
إحياء علوم الدين
מידע כללי
מאת אל-ע'זאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מוסר אסלאמי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אִחְיַאא עֻלוּם א-דִּיןערבית: احياء علوم الدين, בעברית: "החיאת מדעי הדת") הוא ספר שנכתב על ידי האימאם אל-ע'זאלי. הוא נכתב בשפה הערבית, והיה לאבן הפינה של האסכולה המחשבתית. הספר שילב תאולוגיה, ספקנות, מיסטיקה, אסלאם ותפיסות אחרות, ואל-ע'זאלי דן בו לעומק בפילוסופיה המוסלמית. מחשבתו היוותה את הבסיס לאימפריה העֹת'מאנית, ובסופה, כאשר מוסטפא כמאל הפריד את המחשבה הדתית ב-1922 מחוק המדינה, הוא אסר על תרגומי עבודותיו של אל-ע'זאלי לטורקית, ובתוך כך גם אסר על תרגומו של הספר לטורקית.[1]

הספר נחשב על ידי רבים כיצירת המופת האולטימטיבית של הרוחניות האסלאמית.[2]

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לארבעה חלקים, שכל אחד מהם מכיל עשרה פרקים. הספר מסביר את הדוקטרינה ואת הפרקטיקה של האסלאם, ומטרתו ללמד כיצד ניתן להפוך אותם לבסיס הרחב של חיים רוחניים, אשר אמורים להוביל את האדם להתפתחותו המנטלית, המיסטית, והרוחנית.[3]

  • החלק הראשון של הספר עוסק בידע ובתנאים המקדימים לאמונה.
  • החלק השני דן באנשים ובחברה.
  • החלקים השלישי והרביעי מוקדשים לחיים הפנימיים של הנשמה, ומסבירים את המידות הרעות הראשונות שאנשים צריכים להתגבר עליהן בתוך עולמם הפנימי, ואת המידות הטובות שהם צריכים לשאוף להשיג.

השפעת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הפך לטקסט האסלאמי הנקרא ביותר אחרי הקוראן וספרי החדית'.[4] הוא הצליח לשלב, לחבר ולאחד בין התאולוגיה האסלאמית האורתודוקסית לבין המיסטיקה הסופית באופן יעיל, ובכך הוא מהווה מדריך מעמיק לכל תחומי החיים של המוסלמי.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ghazali, Imam. "Ihya Ulum al-Din {إحياء علوم الدين} by Imam Ghazali - Maktabah Mujaddidiyah" (באנגלית בריטית). נבדק ב-2018-02-27.
  2. ^ Encyclopedia Iranica, Columbia_University
  3. ^ "Al-Ghazālī | Muslim jurist, theologian, and mystic". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2018-02-27.
  4. ^ J. Hunt, The Pursuit of Learning in the Islamic World, 610-2003, McFarland, 2005, p. 83.
  5. ^ Joseph E. B. Lumbard, Islam, Fundamentalism, and the Betrayal of Tradition: Essays by Western Muslim Scholars, World Wisdom, Inc, 2004, p. 291.