אזוב תרבותי

אזוב תרבותי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	אזובית
מין:	אזוב תרבותי
שם מדעי
	Origanum majorana; ‏ליניאוס, 1753

אֵזוֹב תַּרְבּוּתִי (שם מדעי: Origanum majorana, נקרא גם אֲזוֹבִית תַּרְבּוּתִית ומָיוֹרָם מָתוֹק) הוא שיח רב-שנתי בסוג אזובית ממשפחת השפתניים. עלי האזוב משמשים לתיבול ונפוצים מאוד במטבח הים-תיכוני בכלל והאיטלקי בפרט.

מקור והיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזוב התרבותי מוצאו מדרום אסיה הקטנה וקפריסין והוא התאזרח באגן הים התיכון (מלבד ישראל ומזרח התיכון), באיים האזוריים, באנגליה, המדינות הבלטיות, אוקראינה, שווייץ, הודו ונצואלה. האזוב הוא תבלין נפוץ ואהוב ומגודל כגידול חקלאי חוץ מאגן הים התיכון גם במרכז ומזרח אירופה. באזורים אלה האזוב הוא לרוב גידול חד-שנתי, בגלל החורף הקר.

בעבר השתייכו שניהם לסוג (Majorana) ושמו היה Majorana Hortensis, אולם משנת 1980 נכללו בסוג אזובית (Origanum). לסוג זה משתייכת גם האזובית הפשוטה (אורגנו) הדומה מאוד לאזוב בצורתה ובריחה וגם היא ממלאת תפקיד חשוב כתבלין. כיום סבורים שהשם התנכ"י אזוב מתייחס לאזוב המצוי בעוד התרגום הלטיני Ysop מתייחס בטעות לצמח בן האזוב (Hyssopus officinalis) שגם הוא ממשפחת השפתניים אך אינו נפוץ בארץ. בעלי האזוב משתמשים לתיבול נקניקים מאז תקופת הרומאים. אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, תיארה את האזוב כסמל האושר. ביוון העתיקה נהוג היה לשזור מקלעת מענפי האזוב ולהניח סביב צווארם של בני זוג בעת נישואיהם.

תיאור ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזוב צומח לגובה של 40 עד 50 ס"מ, בקרקעות עשירות (רצוי גיריות), מנוקזות היטב ובתנאי שמש מלאה עד חצי-צל. הוא אינו צומח בר בארץ. מין אחר הדורש פחות מים וגדל בר בארץ הוא האזוב המצוי (זעתר). גבעוליו זקופים ומתעגלים, העלים נגדיים, פשוטים, תמימים בעלי פטוטרת, שעירים משני צידיהם, צורתם דמוית ביצה וצבעם ירוק בהיר. לעלים טעם מתוק-מריר וריחם עדין ומכילים בלוטות שמן אתרי.

לתפרחת שיבולת קצרה ופרחים קטנים, דו-מיניים, בעלי כותרת דו-שפתנית בצבע ורוד. לכל פרח ארבעה אבקנים מפושקים לצדדים ועמוד עלי אחד. עונת הפריחה בישראל היא מאפריל עד ספטמבר.

את האזוב ניתן להרבות על ידי זרעים, ייחורים או חלוקת שורשים. קיטום האזוב מעל הסתעפות העלים השנייה תביא לקבלת יבול טוב יותר. גידול סרפדים בקרבתו יביא לכמות שמן גבוהה יותר בו.

האזוב הוא צמח בעל תכולה גבוהה של שמנים אתריים ולכן ארומטי מאוד. המרכיבים העיקריים בשמו האתרי הם אלכוהול חד-טרפאלי דו-מחזורי, ציאנול אלפא-טרפינים וטרפינאול. חוץ משמנים אתריים הוא מכיל פלבונואידים, חומרי ברסוק (tannic acid), גליקוזידים, חומרים מרים וחומצה אסקורבית. תכולת השמן האתרי משתנה התאם לסוג הקרקע, האקלים, עונת הגידול ונעה בין 0.7% ל-%3.5. תכולת השמן הגבוהה ביותר היא בין תחילת הפריחה לשיאה.

הפנול האופייני לאזובית הפשוטה לא מצוי כלל באזוב.

שימושים כתבלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלים (טריים או מיובשים) משתמשים לתיבול מאכלי בשר ודגים, לסלטים, למרקים, לרטבים, למאכלי ביצים ותפוחי אדמה, לגבינות ולמילוי תרנגול הודו. הוא משמש גם כתבלין לפיצה וניתן להוסיפו לבצק הלחם ולשמן, לקבלת ארומה עדינה. האזוב המיובש הנמכר כתבלין מכיל גם ענפים דקים ותפרחות. האזוב הוא מרכיב בתערובת התבלינים הצרפתית הרב דה פרובאנס.

שימושים פארה-רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרפואה העממית לאזוב תכונות אנטיספטיות, וממשככות כאבים ולחליטת עלי האזוב שימושים רבים:

לאזוב תכונות אנטיספטיות לכן הוא יעיל מאוד במניעת הצטננות, נגד זיהומים בפה ובגרון ונגד שיעול
התה מרגיע עצבנות, מפחית מתח נפשי
מקל כאבי שיניים וכאבי ראש
מפחית כאבי מחזור
מסדיר הפרעות קלות בעיכול, מפיג גזים ומחזק את פעילות הקיבה והכבד
יעיל נגד מחלת ים. יש לשתות לפני ההפלגה

על פי הרפואה העממית מוסיפים את העלים גם כמרכיב בתערובות תה מרפא, למשל בתה המשמש להגברת יצור החלב בנשים מניקות.

על פי הרפואה העממית השמן האתרי המופק מן האזוב יעיל נגד כאבי פרקים ושרירים, שיגרון ולריפוי פצעים וחבורות. על פי הרפואה העממית השמן גם משמש לטיפול בפסוריאזיס על רקע נפשי.