אורי שמחוני
 | |
| האלוף אורי שמחוני, 1 בספטמבר 1981 | |
| לידה |
24 באוקטובר 1936 גינוסר, ישראל  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 2021 (בגיל 85) |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1954–1986 (כ־32 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה | |
| עיטורים | |
 אות לגיון ההצטיינות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל סולתם מערכות | |
  | |
.jpg)
אורי שמחוני (24 באוקטובר 1936 – 15 בדצמבר 2021) היה אלוף בצה"ל ומנכ"ל חברת "סולתם".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורי שמחוני נולד בקיבוץ גינוסר ושם גם גדל. התגייס לצה"ל באוגוסט 1954, התנדב לצנחנים, ושובץ בפלוגה א' בגדוד 890, עליה פיקד תחילה סעדיה אלקיים ולאחר מכן מאיר הר-ציון[1]. השתתף בפעולת התגמול בעזה ולאחר קורס מכ"ים הוצב בפלוגה ב' והשתתף במבצע הר געש ובמבצע כנרת. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר שימש כמפקד מחלקה בפלוגה ה' בגדוד 890 של הצנחנים, השתתף בפעולות התגמול[2] במבצע יהונתן, מבצע לולב, מבצע שומרון וצנח במיתלה במבצע קדש[3].
באזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1957 השתחרר שמחוני מצה"ל והצטרף לקיבוץ גינוסר עבד בדיג בכנרת ובענפי המשק השונים. בשנת 1960 התחתן עם חברת הקיבוץ אילנה דאר[4]. הצטרף לצי הסוחר הישראלי ושירת כימאי באוניות א/מ פלמ"ח וא/מ פלי"ם של חברת הספנות הקיבוצית תרשיש. החל כמלח פשוט והגיע לרמה של רב מלחים. הניסיון הימי שאסף בעבודתו גרם לכך שבהיותו אלוף נחשב על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן כמועמד לפיקוד על חיל הים.[דרוש מקור]
חזרה לצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1964 חזר שמחוני לשירות קבע כקצין מודיעין במחלקת המודיעין של פיקוד הצפון. ב-1966 מונה לקצין מודיעין של חטיבת גולני ושירת בתפקיד בתקופת מלחמת ששת הימים ובתקופת מלחמת ההתשה.
לאחר המלחמה למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[5] ובאוגוסט 1970 קיבל לידיו את הפיקוד על גדוד הסיור של פיקוד הצפון, סיירת אגוז[6]. שמחוני הוביל את סיירת אגוז למבצעים רבים בלבנון, ובהם הפשיטה על מפקדת המחבלים בכפר עינתא הסמוך לבינת ג'בייל, פשיטה רגלית בלילה קר וגשום במיוחד בה נהרגו כחמישה מחבלים[7], והפשיטה על מפקדת המחבלים בעיירה אל-ח'יאם. ב-1972 מונה לקצין אג"ם של פיקוד הצפון, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת יום הכיפורים[8]. בשחר 22 באוקטובר 1973, מיד אחרי תום כיבוש החרמון מחדש, במבצע קינוח, טס לחרמון יחד עם מפקד הפיקוד, האלוף יצחק חופי כדי להחליף את מח"ט גולני אל"ם אמיר דרורי שנפצע בקרב. ניהול המלחמה ברמה הפיקודית מנקודת מבטו כקצין האג"ם הפיקודי, מתואר בספר "הסורים על הגדרות" [9], שיצא לאור בין היתר ביוזמתו, ב-2008 בהוצאת משרד הביטחון ומערכות[10].
לאחר המלחמה התמנה למפקד חטיבת אלכסנדרוני וב-1974 למפקד חטיבת גולני[11]. בשנת 1975 מונה למפקד בית ספר לקצינים, ובאוגוסט 1976 הועלה לדרגת תת-אלוף, החליף את דן שומרון כקצין חי"ר וצנחנים ראשי[12], ופיקד על אוגדת הקחצ"ר, בין היתר במבצע ליטני[13]. באפריל 1980 מונה לעוזר ראש אג"ם[14], בשנת 1981 הועלה לדרגת אלוף ונתמנה לראש מחלקת ההדרכה. במינוי משני שימש סגן מפקד פיקוד הצפון ומילא תפקיד זה במלחמת לבנון הראשונה. ב-1984 עד לשחרורו ב-1986 כיהן כנספח צה"ל בארצות הברית[15]. זכה לעיטור אות לגיון ההצטיינות.
פורסם כי היה מעורב בפרשת איראן-קונטראס[16]. אך לטענתו לא היה מעורב בשום צורה, אף לא בידיעה כללית.
לאחר שחרורו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו מצה"ל הקים חברת ייעוץ ותיווך, ושימש כיועץ לחברת "מזל"ט", חברה שהוקמה כשותפת בין תדיראן והתעשייה האווירית לישראל לשיווק כלי טיס בלתי מאוישים תוצרתם. עוד קודם, בעת שהיה נספח צה"ל בארצות הברית, סייע למנכ"ל החברה צבי שילר לקדם עסקה למכירת מזל"טים מסוג פיוניר לצי האמריקאי[17]. בשנת 1988 חשף ה-FBI פרשת שוחד בה היה מעורב מלווין פייזלי, תת-מזכיר הימייה בממשל האמריקאי[18]. מלווין פייזלי הודה בקבלת שוחד, ואדם נוסף, ויליאם גלבין, לוביסט ויועץ פרטי בעסקאות נשק, הודה במתן השוחד. שניהם חתמו על עסקאות טיעון עם התביעה האמריקנית, והפלילו את שמחוני ואת שילר[19]. בנוסף טען ה-FBI שבידיו הקלטה בה דנים שמחוני, שילר, פייזלי וגלבין בחלוקת 2 מיליון דולר דמי תיווך כביכול בעסקה למכירת תחנת בקרה קרקעית עבור המזל"טים (עסקה שלא יצאה לפועל לבסוף)[17]. בפרשה הייתה מעורבת חברה ישראלית נוספת בשם "פוקאל תעשיות"[20], שהייתה בבעלות שלמה וחיים זבלודוביץ', בעלי מפעל "סולתם"[18].
ב-1991 פתחה משטרת ישראל גם בחקירת הפרשה[17]. במאי 1993 הוגש נגד שמחוני כתב אישום בארצות הברית, שביקשה את הסגרתו[21]. לאחר עסקת טיעון מול משרד המשפטים האמריקאי, אשר כללה את כל המעורבים האחרים, למעט שמחוני שסירב לחתום, הפרשה נסגרה בלא שהוגשו כתבי אישום[22].
ניהול סולתם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1989 מונה למנכ"ל מפעל הנשק "סולתם"[23], שהיה שקוע בהפסדים עקב שורה של זעזועים שספג, בהם ניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל ואיראן, אליה הופנה חלק ניכר מייצוא החברה. בתחילת 1990 ספגה החברה מכה נוספת, כאשר צה"ל החליט על הפסקת פרויקט פיתוח התותח המתנייע ה"שולף"[24]. ב-1990 רשמה החברה הפסדים של יותר מ-60 מיליון ש"ח, והנהלת החברה הודיעה על כוונתה לפטר רבים מעובדי המפעל. בתגובה להודעת הפיטורים הושבת הייצור ועובדי המפעל התבצרו בו. פריצה בכוח לתוך המפעל בליווי כלבים אימתניים תועדה באמצעי התקשורת וזכתה לכינוי "ליל הכלבים"[25]. הפינוי הוביל לדיון ציבורי נרחב בתקשורת, וכעבור ימים אחדים נאלץ שמחוני להגיש את התפטרותו[26].
תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1990 מונה במשרד החקלאות לממונה על היצוא החקלאי למזרח אירופה[27].
ב-1993 הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירות על חוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 (הרצת מניות) ונדון לשנה וחצי מאסר על תנאי ולקנס בסך 23,000 שקלים[28]. ההרשעה נמחקה ב-1998 על ידי נשיא מדינת ישראל עזר ויצמן.
שמחוני היה בעל תואר ראשון בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2006 יצא לאור הספר "לוויתן לבן" (הוצאת גלורי), המקבץ 167 נושאים שעליהם שוחח עם בנו גלעד שמחוני, ואשר תועדו ונערכו על ידי בנו ללא ידיעתו[29].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה גבעתי, המערכה בחרמון - הקרבות ברכסי החרמון במלחמת יום הכיפורים ולאחריה, תל אביב: הוצאת מערכות והוצאת מודן, תשע"ה-2015.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על אורי שמחוני בקטלוג הספרייה הלאומית
- אבי רז, שמחוני, פרק ב', מעריב, 17 באוקטובר 1986, המשך, המשך
- אורי שמחוני באתר חטיבת גולני
- אורי שמחוני, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- עדות אל"ם אורי שמחוני - קצין מבצעים פיקוד צפון, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- פרטי עיתונות היסטוריים על אורי שמחוני באתר עיתונות יהודית היסטורית
- מאמרים פרי עטו
- אל תתנו להם לחקור, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2010.
- צבא מופתע אך יעיל, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2010.
- בפתח הדברים, מערכות, גיליון 287, יוני 1983, עמודים 8–9.
- היסטוריה צבאית ואישית, מערכות 453 (פברואר 2014), עמ' 80–81.
- החיים נמשכים, מערכות 455 (יוני 2014), עמ' 70.
מהי מידתיות, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2014.- "חקה" של מלחמת יום הכיפורים, באתר וואלה!, 19 בספטמבר 2014.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גדוד חי"ר מוצנח 890 פלוגה א'
- ^ גל פרל פינקל, "מפקד צריך לאהוב את חייליו", הבלוג על הכוונת, 16 בדצמבר 2021.
- ^ אייל לוי, חזרה אל המיתלה: "שום צבא בעולם לא היה יכול לעשות את זה", באתר מעריב אונליין, 18 בספטמבר 2016.
- ^ ההורים וכל בית גנוסר, למרחב, 12 בספטמבר 1960
- ^ אמיר אורן, צרות של מפסידים, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2006.
- ^ אורי שמחוני, לוייתן לבן, הוצאת גלורי, 2006, עמודים 72–73.
- ^ יעקב ארז, האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו', הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 65.
- ^ אורי דרומי, פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2007
- ^ גל פרל פינקל, "ניצחו את הקרב מאות מעשים קטנים של מפקדים וחיילים בנקודות ההכרעה", הבלוג על הכוונת, 3 ביולי 2013.
- ^ רני סנה, המלחמה דרך העיניים שלהם, אתר צה"ל, 25.09.2008
- ^ מיטל צור ורועי מנדל, "אשכנזי - האיש הנכון בזמן הנכון", באתר ynet, 14 בפברואר 2007
- ^ תת-אלוף אורי שמחוני קצין צנחנים וחי"ר ראשי, מעריב, 29 באוגוסט 1976
אמיר אורן, היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011 - ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
- ^ תא"ל שמחוני נתמנה עוזר ראש אג"ם, מעריב, 13 באפריל 1980
אמיר אורן, מנקודת מבטו של גנרל, באתר הארץ, 25 באפריל 2002 - ^ חיים רביה, האלופים מחליפים כיסאות, חדשות, 21 בינואר 1986
- ^ אמיר אורן, גילויים חדשים משנות ה-80: צה"ל, נשק שלל והמחתרת בניקרגואה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2010
- ^ 1 2 3 נעמי לויצקי, פולרד, דותן ועכשיו שמחוני, חדשות, 20 בדצמבר 1991
- ^ 1 2 יעקב אילון, שמואל טל, יגאל קוצר, האף.בי.איי חוקר מעורבות ישראלית בשערוריית הפנטגון, חדשות, 12 ביולי 1988
- ^ אלכס פישמן, אין חברים בביזנס הזה, חדשות, 21 ביוני 1991
- ^ סוכנויות הידיעות, נשיא "פוקאל" הישראלית: לא קיימנו קשו כלשהו עם פ״זלי מפרשת הפנטגון, חדשות, 13 ביולי 1988
- ^ אהרן קליין, אורי שמחוני וצבי שילר מואשמים במתן שוחד לבכירים בפנטגון, חדשות, 2 במאי 1993
- ^ דרור מרום, סיב"ט לא אחראית לפאשלות, באתר גלובס, 23 ביוני 1998
- ^ יואב יצחק ואמיר גילת, אורי שמחוני - מנכ"ל סולתם, מעריב, 13 בינואר 1989
נוית זומר, שמחוני – מנכ״ל סולתם, חדשות, 13 בינואר 1989 - ^ עמנואל רוזן, זעם בסולתם: צה"ל החליט לא להצטייד בתותח חדיש, מעריב, 2 במרץ 1990
- ^ אמיר גילת, "ב-3:30 נכנסו המאבטחים לסולתם ושיסו בנו כלבים", מעריב, 7 בספטמבר 1990
- ^ אבשלום גינוסר וטל שחף, המנכ"ל אורי שמחוני נטל על עצמו אחריות אישית לאורעי סולתם - והתפטר, מעריב, 24 בספטמבר 1990אבשלום גינוסר, 'כור': התפטרות שמחוני - מעכשיו בתוקף, מעריב, 28 בספטמבר 1990
מירב ארלוזורוב, יגאל קוצר, נווית זומר, ועדת החקירה לאלימות בסולתם: "כל המעורבים בסכסוך אשמים", חדשות, 24 בספטמבר 1990 - ^ אורי שמחוני לתפקיד בכיר במשרד החקלאות, מעריב, 30 באוקטובר 1990
- ^ ת"פ 73/91 מדינת ישראל נגד מקבץ תשואה ואחרים, ניתן ב-14 בפברואר 1993
- ^ הספר "לוייתן לבן", באתר "סימניה"
- אלופי צה"ל
- מפקדי סיירת אגוז
- מפקדי חטיבת גולני
- מפקדי חטיבת כרמלי
- מפקדי בית הספר לקצינים של צה"ל
- קציני חיל רגלים וצנחנים ראשיים
- ישראלים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- נספחים צבאיים ישראלים בארצות הברית
- מפקדי עוצבת האש
- חיילי צה"ל במלחמת יום הכיפורים
- חיילי חיל הרגלים במלחמת סיני
- מפקדי חטיבת אלכסנדרוני
- קציני אג"ם של פיקוד הצפון
- מנכ"לים יוצאי שירות קבע בצה"ל
- מורשעים בעבירות בשוק ההון בישראל
- גינוסר: אישים
- אישים הקבורים בגינוסר
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- ישראלים שנולדו ב-1936
- ישראלים שנפטרו ב-2021
- חיילי חיל המודיעין במלחמת ששת הימים
- חיילי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה