אורי לופוליאנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורי לופוליאנסקי
לופוליאנסקי, 2006
לופוליאנסקי, 2006
לידה 29 באוגוסט 1951 (בן 72)
חיפה, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה למד מינהל ציבורי
עיסוק יו"ר ומקים אגודת "יד שרה"
מפלגה דגל התורה
סיעה יהדות התורה
ראש עיריית ירושלים
16 בפברואר 200311 בנובמבר 2008
(5 שנים ו־38 שבועות)
ממלא מקום ראש עיריית ירושלים
1993 – 16 בפברואר 2003
(כ־10 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לופוליאנסקי בטקס האזכרה הממלכתי לנפגעי פעולות האיבה

אורי לופוליאנסקי (נולד ב-1951) הוא פעיל ציבורי ויזם ישראלי.

מייסד ויו"ר "יד שרה", כיהן כראש עיריית ירושלים בשנים 2003–2008, החרדי הראשון לעמוד בראש עירייה בעיר מעורבת. הורשע בעבירה של קבלת שוחד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לופוליאנסקי נולד בחיפה ליעקב, שעלה מפולין ערב מלחמת העולם השנייה, ולמלכה לבית רוזנבלום. למד בתיכון הדתי "יבנה" בחיפה ובישיבה התיכונית פרחי אהרון בקריית שמואל. היה חבר בתנועת בני עקיבא. לאחר סיום לימודיו התיכוניים למד בישיבת תורה אור בירושלים ובישיבת הנגב בנתיבות.

פעילותו ב"יד שרה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לופוליאנסקי שירת כחובש בצבא, עבד כמורה ולמד מינהל ציבורי.[דרוש מקור] בשנת 1976 ייסד לופוליאנסקי את "יד שרה", העוסקת בעיקר בהשאלת ציוד רפואי וציוד המוגדר כ"טכנולוגיה מסייעת". מיזמים אחרים של העמותה עוסקים בסיוע לאנשים עם לקויות בדרכים אחרות, כגון הכשרה מקצועית מטעם "מכוני קרטן" השייכים לעמותה. על פועלו זה זכה בפרסים ובאותות הוקרה רבים, בהם "אות הנשיא למתנדב" ו"פרס יושב ראש הכנסת". ב-1994 קיבל לופוליאנסקי בשם "יד שרה" את פרס ישראל.

הקמת "יד שרה" נעשתה לאחר שלופליאנסקי נזקק לשאול ציוד רפואי עבור בנו הקטן ונוכח בקושי הלוגיסטי הכרוך בכך. הארגון התחיל במכשיר אדים קטן שהושאל לשכנים. לאט לאט הצטרפו פריטים נוספים ואף הופקדו למשימה זו פקדונות מאנשים שונים שנעזרו בפעילות זו. לופליאנסקי תקנן את פעילותו זו על ידי יסוד עמותת "יד שרה", על-שם סבתו שנספתה בשואה, ורישום הציוד הרפואי כרכוש העמותה. הפקדונות והתרומות שאספה העמותה, אפשרו לה להרחיב את טווח פעילותה.

פעילות מוניציפלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לופוליאנסקי נבחר לראשונה לחברות במועצת עיריית ירושלים בשנת 1989. הוא כיהן כממונה על תיק "שירות משפחה וקהילה", יו"ר ועדת התכנון והבנייה. לאחר הבחירות למועצת עיריית ירושלים ב־1993 מונה לסגן ממלא מקום ראש העירייה,[1] ובשנים 19932003, כסגן ראש העירייה.

ראש עיריית ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו של ראש העירייה, אהוד אולמרט, ומינויו לשר בממשלה, הפך ב-16 בפברואר 2003 אורי לופוליאנסקי לראש עיריית ירושלים הזמני מטעם מפלגת יהדות התורה. ב-3 ביוני 2003 ניצח בבחירות את ניר ברקת ונבחר לקדנציה מלאה כראש עירייה. לאחר הבחירות מונה גם כיושב ראש הוועד המנהל של הקרן החדשה לירושלים במקומו של אולמרט[2].

כחרדי הראשון לעמוד בראש עירייה בעיר מעורבת, כאשר קבע מדיניות בתחומים בהם מוסכמות החברה החרדית אינן עולות בקנה אחד עם מוסכמות החברה החילונית או עם חוק המדינה, הופעלו על לופליאנסקי לחצים פוליטיים כבדים. במהלך כהונתו, כשניסה למנוע את עריכת מצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005, הוא עורר ביקורת מקרב חברי קהילת הלהט״ב והחברה החילונית ככלל, על פגיעה בחופש הביטוי. מצד שני, הופעלו עליו לחצים מהחברה החרדית כיוון שחלקים ממנה סברו כי לופליאנסקי אינו עושה דיו כדי למנוע את המצעד. כחלק מלחצים אלה, לופליאנסקי אף הותקף על ידי קבוצת חרדים[3]. המחלוקת הסתיימה בפסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי שחייב את העירייה ואת לופוליאנסקי באופן אישי לתמוך כספית בעריכת המצעד, עקב פעולתו בניגוד להוראת היועץ המשפטי של העירייה.

סוגיות נוספת בהן היה לופוליאנסקי שרוי בלחצים אלה, היו השתתפותו בטקסי הזיכרון לבנימין זאב הרצל ופיתוח שירותי קבורה לציבור חסר הדת. בסוגיה האחרונה הוא התבטא בעד חופש בחירה בהליכי קבורה.

מלבד מקרים אלו התאפיינה תקופת כהונתו של לופוליאנסקי בשמירה על הסטטוס קוו, ולאורך התקופה לא נערכו הפגנות משמעותיות בעיר לא מצד החרדים ולא מצד החילוניים בירושלים.

בהיותו ראש העירייה, כיהן לופוליאנסקי כחבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה וחבר המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים.

באוגוסט 2008, כשלושה חודשים לפני הבחירות לראשות העירייה, הודיעה יהדות התורה כי בבחירות יתמודד מטעמה על ראשות העיר חבר הכנסת מאיר פרוש, נציג אגודת ישראל החסידית. בכך, נקבע כי לופוליאנסקי, אשר הוא נציג דגל התורה הליטאית, יסיים את תפקידו עם תום הקדנציה. בבחירות המוניציפליות, אשר נערכו ב-11 בנובמבר 2008, נבחר לבסוף ניר ברקת כמחליפו של לופליאנסקי בראשות עיריית ירושלים.

פרשת הולילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – פרשת הולילנד

באפריל 2010 נעצר לופוליאנסקי בחשד לקבלת שוחד על מנת לקדם את פרויקט הבנייה "הולילנד". בעת אישור הפרויקט ובנייתו כיהן לופוליאנסקי כיו"ר ועדת התכנון והבנייה וכראש העירייה[4]. בינואר 2012 הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובמרץ 2014 הוא הורשע בקבלת שוחד. כספי השוחד הועברו כתרומות ל"יד שרה" עבור פעילות העמותה ועבור בניית בית כנסת. בנוסף הועברה תרומה לישיבה בניהול בנו. השופט, דוד רוזן, קבע בהכרעת הדין כי לופוליאנסקי "היה מודע לתרומות הגדולות שהועברו, פעל בניגוד לאמות מידה ראויות". כמו כן קבע השופט כי לופוליאנסקי היה מודע לכך שהתרומות התקבלו בגלל תפקידו בעירייה. "עד המדינה דיבר אמת בנוגע לתרומות לארון הקודש, לבית הכנסת וליד שרה"[5]. נידון ל-6 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי[6].

לופליאנסקי ערער לבית המשפט העליון על ההרשעה ועל חומרת העונש, והתביעה הסכימה לקיצור העונש לארבע שנות מאסר, בעקבות מצבו הרפואי ובשל העובדה שהכספים שקיבל הועברו לארגון הצדקה "יד שרה"[7]. בדצמבר 2015 דחה בית המשפט העליון את הערעור על גזר הדין אך קיבל את הערעור על חומרת העונש. בית המשפט העליון קבע שיש לראות בכל התרומות שקיבל אירוע אחד ולקבוע להן מתחם ענישה אחד. כן נקבע שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לכך שהשוחד ניתן כתרומות. בהתאם לכך נקבע שמתחם הענישה הראוי הוא בין 2–5 שנות מאסר בפועל[8]. לאור האפשרות שתוחלת חייו תתקצר בצורה ניכרת אם יישא במאסר בפועל, החליטו השופטים לסטות באופן חריג ממתחם הענישה וקבעו את העונש לשישה חודשי עבודות שירות. סכום הקנס, בסך חצי מיליון שקלים, לא שונה. הסכום שולם בעזרת מבצע התרמה שנוהלה על ידי פעילי ציבור ירושלמים וחבריו של לופוליאנסקי דוגמת צבי צ'רניחובסקי[9]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לופוליאנסקי נשוי למיכל, אב ל-12 ומתגורר בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים. בנו הרב יצחק לופוליאנסקי מכהן כראש ישיבת "נחלת יאיר", ביישוב מיצד שבגוש עציון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]