אורי דייוויס
 | |
| לידה |
8 ביוני 1943 (בן 80) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | מזרחנות |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
אוניברסיטת ברדפורד |
| תרומות עיקריות | |
| חקר סכסוך הישראלי-פלסטיני והיסטוריה של המזרח התיכון | |
  | |
אוריאל (אורי) דייוויס (נולד ב-8 ביוני 1943 בירושלים) הוא דוקטור ללימודי המזרח התיכון ופעיל חברתי לזכויות האדם העוסק במחקרו ופועלו בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני והיסטוריית המזרח התיכון. שימש כסגן נשיא "הליגה הישראלית לזכויות אדם ואזרח" וכמרצה לשלום באוניברסיטת ברדפורד. המיר את דתו לאסלאם, ומגדיר עצמו כ"פלסטיני עברי בעל עבר יהודי, אנטי ציוני, מוסלמי ואזרח של מדינת האפרטהייד ישראל". חבר הפת"ח משנת 1984.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים לבלנקה, ילידת צ'כוסלובקיה, וליוסף סטנלי דייוויס, יליד הממלכה המאוחדת, שניהם אנשי "העלייה החמישית". גדל והתחנך בכפר שמריהו. בין השנים 1961–1963 שירת בשירות לאומי בקיבוץ ארז כתחליף אזרחי לשירות צבאי, לאחר שהכריז על עצמו כסרבן שירות מתוך פציפיזם[1].
ב-1964 פעל נגד הפקעת אדמות של ערבים בגליל לטובת הקמת העיר כרמיאל ועבר לגור בדיר אל אסד[2]. ב-18 באוקטובר 1964 נידון למאסר על תנאי ולקנס על כניסה לשטח צבאי סגור (מאחר שהגליל היה בשליטת הממשל הצבאי על ערביי ישראל נשפט בבית דין צבאי)[3][4]. וב-3 בנובמבר פתח בשביתת רעב למשך שבוע[5][6]. ב-18 בפברואר 1965 נשפט שוב בבית הדין הצבאי בנצרת על כניסה לאזור אסור מאחר שחזר ונכנס לדיר אל אסד. נידון לחודשיים מאסר בתוספת ששת החודשים שנגזרו עליו על תנאי קודם[7]. דייוויס הגיש ערעור נגד פסק הדין באמצעות עורך הדין אמנון זכרוני, אך בית המשפט החליט להשאיר אותו במאסר עד תום ההליכים. החלטה זו הביאה לגל מחאה, לקמפיין ציבורי נגד ההחלטה ולהגברת המודעות הציבורית להפקעת הקרקעות[8]. הפגנות למען שחררו נערכו מול בית הסוהר מעשיהו, שם הוחזק, והופיעו ברחבי הארץ כתובות גרפיטי בנוסח "ישוחרר אורי דייוויס"[9]. סך הכל ישב בכלא במשך כחצי שנה, במהלך מאסרו שבת רעב. באותה תקופה לצידו של דייוויס נאבקו גם האמנים אורי זוהר, עמוס קינן, יגאל תומרקין, דן בן אמוץ, אריה זקס, שמעון צבר, גילה אלמגור ויצחק דנציגר[10].
בשנת 1965 היה דייוויס המועמד החמישי במפלגת העולם הזה - כוח חדש, אך פרש ממנה כאשר גילה שמצעה כולל נאמנות בלתי מסויגת למדינת ישראל. בשנת 1969 התמודד בבחירות המוניציפליות בירושלים. רשימתו קיבלה 200 קולות[11].
סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בפילוסופיה וערבית (1968), ומוסמך בפילוסופיה (1970). בשנת 1973 השלים תואר מוסמך נוסף באנתרופולוגיה מבית הספר למחקר חברתי בניו יורק של אוניברסיטת ניו סקול, ובאותו מוסד גם השלים את תואר הדוקטור באותו הנושא (1976). אחר מונה למרצה באוניברסיטת ברדפורד שבצפון אנגליה [12].
ב-1978 התראיין לקול ישראל. דבריו האנטי-ציוניים עוררו זעם והביאו לפיטורי עורך התוכנית דודו וייזר[13][14].
בשנת 1984 הצטרף כחבר משקיף במועצה הלאומית הפלסטינית. בשנת 2009 היה ליהודי הראשון שנבחר למועצה המהפכנית של פת"ח[15].
בשנת 1995 שימש דייוויס איש קש עבור פתחי מחאמיד שביקש לקנות באמצעות דייוויס מגרש בקציר. מחאמיד חשש שלא יעבור את ועדת הקבלה לקציר בדומה למשפחת קעדאן. דייוויס רכש את המגרש עבור מחאמיד, וזה סיים לבנות את ביתו ביישוב עוד טרם שהסתיים בג"ץ קעדאן.
בשנת 2008 נמנה, יחד עם תנועת הסולידריות הבינלאומית, עם מארגני משט לרצועת עזה בו העבירו שתי ספינות סיוע הומניטרי מקפריסין לעזה[16].
חבר באקדמיה לשוויון, ארגון הפועל למען דמוקרטיזציה של המרחב האקדמי בישראל.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויס נישא ב-1965 לנירה יובל. לשניים בן משותף. הם התגרשו ב-1977. בשנת 1977 נישא בשנית לאזרחית הולנדית. לשניים בן משותף. הם התגרשו ב-1989. דייוויס חי עם בת זוגו השלישית, סירקו פאיונן, בהלסינקי בשנים 1990–2006. לשניים תאומים. בשנת 2006 הכיר את מייסר אבו עלי, פלסטינית מרמאללה. ב-2008 התאסלם והשניים נישאו ברמאללה. הזוג מתגורר בסח'נין[17].
ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורי דייוויס, לחצות את הגבול: אוטוביוגרפיה פוליטית, הוצאת ברירות, 1994.
דייוויס כתב שורה של ספרים ומאמרים המתארים את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד, בהם הוא טוען שמדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים, כולל הפלסטינים שהם אזרחי ישראל, דומה למדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה. הספרים יצאו לאור בשפה האנגלית:
- Dissent & Ideology in Israel: Resistance to the Draft 1948-1973 (as co-editor, with Martin Blatt and Paul Kleinbaum) (1975) ISBN 0-903729-07-5
- Documents from Israel, 1967-73: Readings for a Critique of Zionism (as co-editor, with Norton Mezvinsky) (1975) ISBN 0-903729-09-1
- Israel & the Palestinians (as co-editor, with Andrew Mack and Nira Yuval-Davis) (1975) ISBN 0-903729-13-X
- Israel: Utopia Incorporated - A Study of Class, State and Corporate Kin Control (1977) ISBN 0-905762-12-6
- Deir al-Asad: The Destiny of an Arab Village in Galilee, in Palestinian Arabs in Israel: Two Case Studies, Ithaca Press, London 1977, (as co-editor, with Hasan Amun, and Nasr Dakhlallah San´Allah) ISBN 0-903729-32-6
- Towards a Socialist Republic of Palestine (as co-editor, with Fouzi el-Asmar and Naïm Khader) (1978) ISBN 0-903729-30-X
- Debate on Palestine (as co-editor, with Fouzi el-Asmar and Naïm Khader) (1981) ISBN 0-903729-64-4
- Israel: An Apartheid State (1987) ISBN 0-86232-317-7
- The Jewish National Fund (with Walter Lehn) (1988) ISBN 0-7103-0053-0
- The State of Palestine (Jerusalem Study Series) (1991) ISBN 0-86372-135-4
- Crossing the Border: an autobiography of an Anti-Zionist Palestinian Jew (1995) ISBN 1-86102-002-3
- Citizenship and the State: A Comparative Study of Citizenship Legislation in Israel, Jordan, Palestine, Syria and Lebanon (London, 1997) ISBN 0-86372-218-0
- Citizenship and the State in the Middle East: Approaches and Applications (as co-editor) (Syracuse, New York, 2000) ISBN 0-8156-2829-3
- Apartheid Israel: Possibilities for the Struggle Within (2004) ISBN 1-84277-339-9
מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לספרים אלה, פרסם דייוויס מאמרים וספרים רבים נוספים בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
- על מנגנון האפרטהייד, מטעם, גיליון מס' 7, ספטמבר 2006
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבית של אורי דייוויס
- אמנים למען אורי דייוויס, למרחב, 8 בפברואר 1965
- שתי הצעות לדון במאבקו של אורי דייוויס הורדו מסדר היום של הכנסת, הַבֹּקֶר, 11 בפברואר 1965
- פעולות סולידאריות רבות לשחרור אורי דייוויס, קול העם, 5 בפברואר 1965
אורי דייויס, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נחום ברנע, פאציפיסטים ישראליים, דבר, 28 באוקטובר 1968
- ^ נעצרו 31 איש שניסו למסוק זיתים בשטח מופקע בכרמיאל, דבר, 18 באוקטובר 1964
- ^ אורי דייוויס נידון למאסר ומוחזק כבול באזיקים, קול העם, 19 באוקטובר 1964
- ^ אורי דייוויס - נעצר לפי הוראת הממשל הצבאי, מעריב, 16 באוקטובר 1964
- ^ דייוויס פתח בשביתת רעב כמחאה על הפקעת קרקעות כרמיאל, הַבֹּקֶר, 3 בנובמבר 1964
- ^ אורי דייוויס הפסיק את שביתת הרעב, למרחב, 8 בנובמבר 1964
- ^ נדחתה בקשת אורי דייוויס להשתחרר עד בירור ערעורו, קול העם, 18 בפברואר 1965
- ^ פרשת דייוויס - תנופה גוברת, "העולם הזה", גיליון 1433 מ-24 בפברואר 1965, עמוד 15
- ^ פרשת דייוויס - הורה אורי, "העולם הזה", גיליון 1434 מ-3 במרץ 1965, עמוד 10
- ^ אורי זוהר נידון למאסר על תנאי, מעריב, 11 באפריל 1965
- ^ אורי דייווים מבקש צע"ת נגד עיריית ירושלים, דבר, 26 באוקטובר 1969
- ^ אדם בצילנדר, "העולם הזה", גיליון 2181 מ-20 ביוני 1979, עמוד 52
- ^ אביחי בקר, מה קרה לדודו ויזר, באתר הארץ, 19 ביוני 2002
- ^ בעקבות הריאיון עם אורי דייוויס תישלל עצמאות וייזר כעורך משדרים ברדיו, דבר, 12 בספטמבר 1978
- ^ עמירה הס, מסמך פלסטיני הקורא להקמת פלסטין ההיסטורית כולל גם את היהודים, באתר הארץ, 19 במאי 2013
- ^ איתמר ענברי, ישראלי שהתאסלם בין מארגני המשט לעזה, באתר nrg, 24 באוגוסט 2008
- ^ מגורים משותפים, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2003