אורי אפק
 | |
| אורי אפק | |
| לידה |
11 בספטמבר 1932 (בן 91) בלפוריה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מידע כללי | |
| שם לידה | אורי פינצ'וק |
| מדינה |
 ישראל |
| ספורט | |
| ענף ספורט | כדורעף |
| מאמן | נבחרת ישראל, עין שמר |
אורי אפק (נולד ב-11 בספטמבר 1932) הוא ספורטאי, מאמן לאומי ושופט בינלאומי בכדורעף. כיהן כמפקח משרד החינוך על החינוך הגופני, סגן מנהל וממלא מקום מנהל רשות הספורט, מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל, ראש משלחת ישראל בשלוש אולימפיאדות ויו"ר וועד המנהלים של המכללה האקדמית בווינגייט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפק נולד בבלפוריה בשם אורי פינצ'וק וכתינוק עבר לכפר יונה ולמד בנתניה הסמוכה. כבר מגיל צעיר בלט כישרונו הספורטיבי והוא החל את דרכו כאתלט במכבי נתניה. הצטיין בריצות קצרות ובקפיצות ואף גבר באחת מאליפויות הנוער על אריה קלינשטוב-נווה, שהיה אז אלוף ישראל בקפיצה לגובה. במכבי נתניה העבירו את אפק בן ה-16 לקבוצת הכדורגל המקומית ששיחקה בליגה העליונה, בתפקיד שוער. איתו שחקו אריה מכנס, שמואל פרלמן, יוסי מלר, ויצחק כספי.
אפק התגייס לנח"ל ושימש כשוער בנבחרת החיל. בימים ההם, כפי שסיפר, היה הכדורגל בצבא מפותח ונערכו משחקים בין החֵילוֹת[1].
אורי אפק עבר קורס קצינים ושימש קצין ספורט חיילי של הנח"ל עד שחרורו בשנת 1952. עם שחרורו מצה"ל בדרגת סגן (מיל.) המשיך אורי אפק לשרת במילואים כקצין בגדוד חי"ר בו התקדם בדרגות ובתפקידים ולימים מילא לסירוגין את תפקידי המג"ד והסמג"ד. בגיל 40 עבר לשרת בענף אימון גופני והשתחרר משירות המילואים בדרגת סגן-אלוף. במהלך שירותו עבר קורס צניחה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרכו בחינוך הגופני כמורה וכמפקח[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם שחרורו, החל אפק ללמוד במדרשה לחינוך גופני שהתמקמה באותם ימים במחנה יונה. באותם ימים נמשכו הלימודים שנתיים. עם פתיחת מכון וינגייט החל אפק ללמד במקום בתפקיד מדריך כללי[2].
בשנת 1958, החל אפק ללמד כדורעף במדרשה, ובנוסף לכך שימש כעוזרו של מנהל המדרשה, איסר וגנר, שהיה עולה חדש מפולין, בנושאי שפה ובירוקרטיה. דוד אלדר, שהחליף את וגנר כמנהל המכללה, החליט להאריך את משך הלימודים משנתיים לשלוש על מנת להרחיב את השכלת המורים לחינוך גופני ואפק סייע לו במשך מספר שנים בהקמת שנה ג' נוספת לסטודנטים[1].
בנוסף לעבודתו במדרשה, לימד אפק חינוך גופני בקיבוצי האזור והצטיין בהקמת נבחרות כדורעף.
בד בבד עם עבודתו כמורה לחינוך גופני, מונה אורי לתפקיד מדריך למורים באזור, ומכאן נסללה דרכו לפיקוח על החינוך הגופני באזור, משרה בה שימש שבע שנים[1].
בשנת 1975 נסע לשנתיים לארצות הברית, שם למד וסיים תואר שני באוניברסיטת CSUN. במהלך לימודיו גם אימן את נבחרת האוניברסיטה בכדורעף וזכה לתואר "מאמן השנה". עם סיום לימודיו חזר לתפקידו בשנת 1977[1].
אימון כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפק היה בן טיפוחיו של מיכה שמבן, מורה ומאמן מוערך בכדורסל וכדורעף, ששכנע את אפק להתמחות בכדורעף. בשנת 1955 אימן אפק את כפר יונה[3] ולאחר מכן אימן במשך מספר שנים את הפועל עין שמר[4]. בשנים 1962–1966 אימן אפק את נבחרת הכדורעף של אליצור[5]. בשנים 1967–1969 ושוב מ-1971 אימן את קבוצת "הפועל העוגן" שזכתה תחת ניהולו בגביע המדינה בשנת 1973[6]. היה זה הגביע התשיעי שבו זכה אפק כמאמן. בסך הכל, זכה ב – 14 אליפויות וגביעים. בשנת 1976 מונה על ידי גרי אברמוביץ למאמן קבוצת הבוגרים של הפועל כפר סבא ותרם תרומה משמעותית להתפתחות הכדורעף בעיר[7][8]. בשנות ה-80 חזר שוב לאמן את הפועל העוגן[9].
כמאמן לאומי אימן את נבחרת הנשים לקראת אליפות עולם בפריז 1956[10], היה מאמן לאומי של נבחרת הגברים שהשתתפה בטורניר בינלאומי באיסטנבול[11] ובאליפות קדם אולימפית בהודו 1963[12]. אימן את נבחרות ישראל לאוניברסיאדות מקסיקו 1970, טורינו 1973 ומוסקבה 1981.
במקביל לאימון שימש אפק כשופט בכדורעף[13]. הוא שימש שופט בינלאומי באליפות העולם במוסקבה 1962 ובמשחקים נוספים[14].
תפקידים במוסדות הספורט הממלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1959 החל לכהן כרכז ארצי לכדורעף במרכז הפועל[15].
עם מינויו של יריב אורן למנהל רשות הספורט בשנת 1970 הוא מינה את אפק לסגנו[16][17]. אפק היה (בשיתוף פעולה עם הפיקוח על החינוך הגופני) אחראי על הספורט ההישגי ועל התאחדות הספורט ומוסדות ספורט אחרים. בשנים 1980 - 1981 מילא את מקומו של יריב אורן, שהשתתף באותה עת בקורס דו שנתי של המכללה לביטחון לאומי והיה למעשה מנהל הרשות[18][19].
במסגרת תפקידו כסגן מנהל רשות הספורט, היה אפק פעיל בכל המכביות. כאיש כדורעף, שימש בחלק מהן כיו"ר ענף הכדורעף במכבייה. כן סייע למפעלי ספורט לאומיים אחרים כגון האליצוריה והביתריה. עוד ב-1968, כאשר סייע ליריב אורן במגוון תחומים, היה מעורב באירוח המשחקים הפאראלימפיים באותה שנה. אפק המשיך במרוצת השנים לסייע במסגרת תפקידיו לספורט הנכים ושימש כגמלאי בהתנדבות בתפקיד מנכ"ל ההתאחדות הישראלית לספורט נכים.
אורי אפק עבר בשנת 1982 לוועד האולימפי לתפקיד שהוגדר לאחר מכן כמנכ"ל וועד זה. במסגרת תפקידו היה אפק אחראי על ההכנות האולימפיות של נבחרות ישראל בענפים האולימפיים, תוך שיתוף פעולה עם היחידה לספורט הישגי שהיא הזרוע המקצועית של הוועד האולימפי.
במהלך שנות כהונתו בתפקיד זה, היה ראש משלחת מוסדות ישראל בשלוש אולימפיאדות, לוס אנג'לס 1984 (יחד עם שמואל ללקין), סיאול 1988 וברצלונה 1992.
בשנת 1995 החליט לעזוב תפקיד זה והוחלף על ידי אפרים זינגר. למרות פרישתו מהתפקיד, המשיך במשך כשלוש שנים לעבוד במנהלת הספורט ההישגי, והיה פעיל בהכנות לאולימפיאדת סידני 2000.
יו"ר מועצת המנהלים במוסדות אקדמיים ואחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיהן כיו"ר מועצת המנהלים במכללת וינגייט, במרכז הספורט של אוניברסיטת ת"א ושל להקת המחול של גברי לוי שלום.
פעילות והתנדבות לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו בשנת 1992 המשיך אורי אפק לעבוד בהתנדבות מלאה בנושאים החשובים בעיניו, תוך ויתור על שכר כלשהו ותרומתו למוסדות ראויים. היה חבר הוועדה שהעניקה את פרס ישראל לספורט לאסתר רוט וליהושע רוזין. עסק בניהול 14 מחזורים של קורס מנהלי ספורט בכירים במכון וינגייט ובאוניברסיטת ת"א, פעילות בקרן כהנא, שעיסוקה העיקרי הוא שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים בכדורגל באמצעות הפועל תל אביב, ניהול קורס של מנכ"לי איגודי הספורט וייעוץ לזבולון אורלב, לשעבר מנכ"ל משרד החינוך לאחר מכן יו"ר ועדת החינוך והספורט של הכנסת. במסגרת תפקידו זה סייע בהעברת שני חוקים חשובים הקשורים לספורט, חוק שוויון מלא בין נכים לספורטאים רגילים ברמה ההישגית וחוק חדרי כושר[1].
כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1959 הוא פרסם בעל המשמר כתבות על ענף הכדורעף[20]. בראשית שנות ה-60 הוציא ספר על משחק הכדורעף[21].
אורי אפק כתב 29 ספרים, הן בנושאי ספורט מקצועיים והן בתיעוד חוויותיו כנושא תפקיד בכיר במשחקים האולימפיים[22]. להלן הבולטים שבהם:
- כדורים וכידונים 1887
- 250 מעגלים נסגרים 2005
- חמש טבעות אולימפיות ישראליות : סיפורה של ישראל בעשרת המשחקים האולימפיים שבהם נטלה חלק
- המאמן והאימון בישראל
- הספורט בישראל : מבנה, קשרים וזיקות לעולם
- כדור-יעף (מותאם לתוכנית הלימודים החדשה)
- הכדור יעף לקראת שנות השמונים
- אדמה ואדם – יד ליוסקה בן משה
- יסודות משחק הכדורעף
- אם מפרגנים החיים גן של שושנים
- מילה זאת מילה
- אבות אכלו יושר ושיני בנים תלבנה
- בין דרורים וכדורים
- אורי אפק, עוזי מור – קרן אור: את המנגינה הזו אי אפשר לעצור, המועדון לספורט באוניברסיטת תל אביב, 2009
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורי נשוי לדליה אפק, מורה לחינוך גופני וקפטן נבחרת הנשים בכדורעף. לאורי בת אחת ושלושה בנים, 11 נכדים ושני נינים. בתו עינת היא מורה ורעייתו של הכדורגלן עודד מכנס, בנו ירון הוא רואה חשבון, בנו אלון הוא בוגר המכללה בווינגייט ובעל תואר ד"ר בחינוך גופני ובנו שרון אפק הוא אלוף במילואים בצה"ל, לשעבר הפרקליט הצבאי הראשי.
אחיו היה שאול אפק, קצין בכיר בצה"ל, אביה של מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה.[23]
עיטורים ותוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים זכה אפק בתוארי כבוד שונים, בהם[24]:
- עיטור כבוד בכדורעף מהפועל כפר סבא 2018
- עמית כבוד של הוועד האולימפי בישראל
- מגן הוקרה מאולימפיאדת לונדון 2012 מהוועד האולימפי בישראל לרגל יום הולדתו ה-80
- סיכת הזהב של הוועד האולימפי בישראל שהוענקה לו על ידי אנטוניו סאמראנש, נשיא הוועד האולימפי
- האיש כפועלו מרכז הפועל
- יקיר העיר תל אביב[25]
- חבר כבוד בענף הטניס
- עיטור כבוד לאנשי מופת בספורט הישראלי מטעם תנועת אומץ[26]
- פרס על מפעל חיים מארגון "יד לאיש הספורט היהודי" על פועלו הספורטיבי 2002[27]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכס דורון, הקמת בתי ספר לספורט, מעריב, 14 באוגוסט 1979
- מידע על אורי אפק בקטלוג הספרייה הלאומית
אורי אפק (1932-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 מכון וינגייט - האתר הרשמי - Wingate - ספורט כללי, באתר www.wingate.org.il
- ^ מכון וינגייט - "בית־יוצר" למדריכי ספורט, דבר, 18 באוגוסט 1957
- ^ בכמה שורות, דבר, 3 ביוני 1955
- ^ א. בן שלום, פסלו של אלכסנדר זייד חזר לעין־שמר, דבר, 14 בדצמבר 1958
ישראל פז, פינצ'וק למדנו והשתפרנו, על המשמר, 4 בפברואר 1961 - ^ מרכז חדש בתל אביב, הצופה, 20 בספטמבר 1962
מדוע התפתח הכדורעף בארץ?, הצופה, 3 בפברואר 1965
אליצור ת"א - הפועל חצור 0:3, הצופה, 4 במאי 1966
זוטות אליצור, הצופה, 3 באוקטובר 1966 - ^ ברוך דגון, העוגן תקע יתד במפת הכדורעף, דבר, 1 ביולי 1973
- ^ "כדורעף: עיטור כבוד לאורי אפק, ממקדמי הענף בעיר ובישראל". אורכב מ-המקור ב-2018-06-22. נבדק ב-2018-06-18.
- ^ ברוך דגון, פנים חדשות לליגה בכדורעף, דבר, 21 באוקטובר 1979
- ^ ברוריה ביגמן, 3 קבוצות כדורעף לאומיות - ללא מאמן, מעריב, 16 בינואר 1984
- ^ הכנות לאליפות העולם בכדורעף, דבר, 28 במרץ 1956
יוצאות נבחרות הכדורעף, מעריב, 19 באוגוסט 1956 - ^ מעופפי ישראל יוצאים בשבוע הבא לטורניר בין־לאומי בתורכיה, באתר www.jpress.nli.org.il
- ^ ActivePaper Archive, www.jpress.nli.org.il
- ^ בית זרע נצחה בכדורעף, על המשמר, 17 במאי 1956
- ^ שופט כדורעף ישראלי ינהל המשחק תורכיה-צ'כיה, דבר, 10 בנובמבר 1966
- ^ משחקים רבים בליגות בכדורעף, על המשמר, 17 באפריל 1959
- ^ אורי אפק מפקח ארצי על פעולות הספורט, דבר, 5 באוקטובר 1970
- ^ אורן אורח איגוד הטניס, דבר, 23 בפברואר 1971
- ^ אפק - מנהל רשות הספורט, מעריב, 1 בספטמבר 1980
- ^ אורי אפק סיים תפקידו - אורן חזר לנהל רשות הספורט, מעריב, 6 באוקטובר 1981
- ^ מפעל־יתום לנוער בכדורעף גילה עתודה מצויינת לענף, על המשמר, 22 בפברואר 1959
- ^ ספרי שימוש, הצופה, 15 במרץ 1963
- ^ הסופר אורי אפק, באתר סימניה
- ^ אבינעם פורת, "מר ספורט" חוגג 90: האיש שהיה חלק בכל 17 האולימפיאדות בהן השתתפה ישראל, באתר ynet, 31 באוגוסט 2022
- ^ אורי אפק קיבל מגן הוקרה מהוועד האולימפי, באתר ONE, 23 באוקטובר 2012
- ^ חוברת יקירי העיר 2022, באתר עיריית תל אביב יפו, תשפ"ב 2022
- ^ הוועד האולימפי בישראל, באתר www.facebook.com
- ^ Uri Afek, www.jewishsports.net
