אוריינט האוס

אוריינט האוס
Orient House
מידע כללי
סוג	בית מגורים, בניין משרדים
כתובת	מזרח ירושלים
מיקום	ירושלים
מדינה	השטחים הפלסטיניים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1897
תאריך פתיחה רשמי	1897
קואורדינטות	31°47′20″N 35°13′48″E / 31.788941666667°N 35.230086111111°E
	www.orienthouse.org
	(למפת ירושלים רגילה) אוריינט האוס

אוריינט האוס (מאנגלית: Orient House, "בית המזרח"; בערבית: بيت المشرق, "בית אל-משרק") הוא בניין ברחוב אבו עובידה בשכונת באב א-זהרה שבמזרח ירושלים, ששימש בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 כמטה של אש"ף בעיר. הבית, שנבנה בסוף המאה ה-19 בידי איסמאעיל מוסא אל-חוסייני כחווילה מפוארת למגוריו, שימש לאורך השנים חליפות כבית מגורים, כמעון אירוח לאורחים רמי מעלה, כבית מלון, וכבניין ציבור המאכלס מוסדות פלסטיניים שונים.

ישראל ראתה במקום סמל לאחיזה הפלסטינית בירושלים, ואיימה מספר פעמים לסגור את הבניין. באוגוסט 2001, במהלך האינתיפאדה השנייה ולאחר מותו של פייסל חוסייני, נסגר הבניין על פי החלטת ממשלת ישראל ופונו המוסדות הפלסטינים שאכלסו אותו. מאז הבניין ריק ואינו מתפקד, מתוקף צו השר לביטחון פנים המתחדש בכל חצי שנה, אף כי נעשים מאמצים ברשות הפלסטינית לפתוח אותו מחדש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית לאצולה, מלוכה ודיפלומטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסמאעיל מוסא אל-חוסייני ("איסמאעיל ביי"), שהיה ממונה על החינוך בירושלים, הקים את הבית כבית מגוריו בשנת 1897. באותם ימים של שלהי התקופה העות'מאנית בירושלים, הייתה בעיצומה המגמה של ההתיישבות מחוץ לחומות העיר העתיקה, על רקע הצפיפות הגוברת בתוכה. בעוד היהודים התיישבו ממערב לעיר העתיקה, לאורך רחוב יפו וסביבותיו, בנו הערבים את בתיהם מצפון לעיר העתיקה, לאורך דרך שכם – הדרך שהובילה משער שכם צפונה לעבר העיר שכם. כבן למשפחת חוסייני, אחת המשפחות העשירות והמכובדות של ירושלים, בנה איסמאעיל חוסייני את ביתו בהדר רב, כבית אחוזה היושב על קרקע רחבת ידיים. בשכנות לו בנו בני חוסייני אחרים את בתיהם, והאזור נודע כ"שכונת החוסיינים".

כבר בשנה הראשונה לקיומו מילא הבית, בפעם הראשונה מני רבות, תפקיד ציבורי ודיפלומטי כאשר ארח מסיבת תה של הנהגת ערביי ארץ ישראל ונכבדיהם לכבודו של הקיסר וילהלם השני, בעת ביקורו ההיסטורי בירושלים ב-1898. באירוע חגיגי זו הופעלו זיקוקין די-נור, ואסון התרחש כאשר בתו של אסמאעיל ביי שיחקה בזיקוק שהתפוצץ בידיה וגרם למותה^[1]. בשנת 1931 קיבלו בבית האמיר עבדאללה, המלך עלי והנסיך זייד את פני המכובדים שבאו לנחמם על מות אביהם השריף חוסיין בן עלי, שנפטר בעבר הירדן והובא לקבורה בהר הבית בירושלים. כן ארח הבית את קיסר אתיופיה היילה סלאסי שנאלץ לגלות מארצו ב-1936-1937 בעקבות המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה^[2].

אסמאעיל חוסייני מת ב-1945 והבית עבר בירושה לבנו, אברהים חוסייני. לאחר מלחמת העצמאות ב-1948 נותר הבית בצידה הירדני של ירושלים. הוא שימש כמטה של ועדת הפיוס לארץ ישראל ושל אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, בשנים 1949-1950. לאחר מכן הפך אותו חוסייני לבית מלון שפעל תחת השם "ניו אוריינט האוס הוטל".

לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר תחת שלטון ישראלי נסגר המלון, ובעלי הבניין החליטו להשתמש בו מחדש כבית מגורים. בתקופה זו השתכנה בבניין למשך תקופה קצרה חלק מתושבי העתיידים של שכונת קריית איתרי וכן גם ישיבת איתרי בראשות הרב מרדכי אליפנט, עד מעברה לבניין הקבע בסמוך לבית צפאפא. משהתקשו בעלי הבניין לעמוד בעלויות הכבדות של אחזקת בית מידות כזה, השכירו את קומתו העליונה לאחת מהסוכנויות הבינלאומיות לסיוע לפליטים שפעלו בעיר. בתקופה זו איבד הבניין מזוהרו, ופשתה בו הזנחה. ב-1983 החל לפעול באוריינט האוס המכון ללימודים ערביים מייסודו של פייסל חוסייני, דבר שבהדרגה הפיח בו חיים מחדש.

סמל לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדו של הבניין כאחד מסמלי הלאומיות הפלסטינית התקבע בעת האינתיפאדה הראשונה, כאשר המכון ללימודים ערביים בניהולו של פייסל חוסייני הפך לגורם פוליטי בעל משמעות, ופייסל חוסייני עצמו התבלט כמנהיג פלסטיני מבטיח הזוכה לכבוד והערכה בעולם. המכון הרחיב את פעולותיו, ובבניין האוריינט האוס נפתחו מחלקות נוספות שעסקו בפעילות פוליטית פלסטינית. תוך זמן קצר, ב-1988, סגרו שלטונות ישראל בהוראת שר הביטחון יצחק רבין את הבניין^[3], במסגרת הניסיונות להביא לרגיעה באינתיפאדה, ומתוך מגמה שלא לאפשר לקיומו ולפעילותו המדינית הפלסטינית להפוך לעובדה ניצחת בלב ירושלים. הבניין נותר סגור במשך יתר שנות האינתיפאדה.

האווירה החיובית שנוצרה על רקע דעיכת האינתיפאדה, סיום מלחמת המפרץ, וועידת השלום במדריד (1991) אפשרה את פתיחתו מחדש של הבניין ב-1992. הבניין חזר להיות, ביתר שאת, מוקד לפעילות פוליטית פלסטינית. פייסל חוסייני מונה בידי ערפאת כאחראי הרשמי לענייני ירושלים בוועד הפועל של אש"ף, והוא הפך את האוריינט האוס למטה פעילות אש"ף בירושלים. אישי שמאל ישראלים התארחו שם בקונצרטים ישראלים-פלסטיניים, בחתונתו של נביל שעת, ובאירועים נוספים. בתקופה זו רחשה בין כותלי הבניין פעילות פוליטית הולכת וגוברת, וחלק גדול מן ההכנות והפגישות לקראת הסכמי אוסלו התקיים בו. האוריינט האוס שימש כמרכז פוליטי, תרבותי וחברתי, ועם הקמת הרשות הפלסטינית, היה לזרוע שלה בירושלים. הדגל הפלסטיני התנוסס בקביעות על הבניין באותה תקופה, בהפגנת נוכחות מתריסה שצרמה לישראלים רבים, אך באווירת אופטימיות אוסלו ששררה באותה עת לא ננקטו כל פעולות בנושא. ממשלת רבין אף חתמה על מספר הסכמים אשר הוסתרו מהציבור הישראלי ובהן התחייבה לאפשר פעילות מסוימת של הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים בכלל ובאוריינט האוס בפרט^[^{דרוש מקור]}.

באותה תקופה פעלו בבניין מספר מחלקות של הרשות הפלסטינית. ביניהן, המחלקה הגאוגרפית, שעסקה במיפוי וחקר התפתחות ההתנחלות היהודית בשטחי יהודה ושומרון וכן ברישום הקרקעות והבתים במזרח ירושלים; והמחלקה המדינית, שבראשה עמד שריף אל-חוסייני, ועסקה במגעים המדיניים מטעם הרשות. בפועל, הפך הבניין להיות מעין משרד החוץ הפלסטיני, בייחוד לאחר הסכם אוסלו. דיפלומטים זרים פקדו אותו בקביעות, וקיימו בו מגעים עם גורמי שלטון מטעם הרשות הפלסטינית.

סגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר רצח יצחק רבין, תחילת גל פיגועי ההתאבדות ועליית בנימין נתניהו לשלטון הפכה הפגנת הנוכחות הפלסטינית בלב ירושלים מטרידה יותר ויותר מנקודת מבטה של ממשלת ישראל. נתניהו איים פעמים אחדות לסגור את הבניין על פעילויותיו, ושר הפנים בממשלתו הראשונה אביגדור קהלני אף הוציא צו לסגירת הבניין והקיף אותו בשוטרי משמר הגבול, אך מחאה פלסטינית רחבה והתבצרות של יושביו בו לאורך 23 יום מנעו את סגירתו^[4]. האוריינט האוס נשאר פתוח ופעיל לאורך שנות ממשלת נתניהו הראשונה, וכך גם לאורך כהונתו של אהוד ברק. רק בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, כתגובה לגל פיגועי ההתאבדות ברחבי ישראל ובעיקר בירושלים, החליטה ממשלת ישראל תחת ראשותו של אריאל שרון לסגור את האוריינט האוס, שעות אחדות לאחר הפיגוע במסעדת סבארו. גם מותו של פייסל חוסייני, שמת מהתקף לב פתאומי חודשיים קודם לכן, יצרה את התנאים הדיפלומטיים המתאימים, מבחינת ישראל, לסגירת המוסד.

אור ליום 10 באוגוסט 2001 פשטו כוחות משמר הגבול על האוריינט האוס והשתלטו עליו, על פי צו בחתימת השר לביטחון פנים עוזי לנדאו. מן הבניין הוסר הדגל הפלסטיני והונף עליו דגל ישראל. גם משרדים פלסטינים נוספים נסגרו, ובכללם משרדי מושל מחוז ירושלים מטעם הרשות הפלסטינית ומשרדים של מנגנוני הביטחון הפלסטינים במתחם אבו דיס. לאחר זמן קצר, בשל בקשת גורמים פלסטינים, הוסר הדגל הישראלי מן הבניין, אך הוא נותר סגור ופעילות בו נמנעה.

על פי הודעת משרד ראש הממשלה נתפסו בבניין מסמכים רבים המצביעים על "פעילות ענפה באזור ירושלים וזאת בניגוד מוחלט להסכמים שנחתמו עם הפלסטינים. יצוין, כי חוק יישום הסכם הביניים (הגבלת פעילות), מחייב את הרשות הפלסטינית לכבד את ריבונותה של ישראל בתחומי מדינת ישראל, לרבות בירושלים המזרחית". על פי אותה הודעה, כלל החומר שנתפס כלל עדויות על פעילות מנגנוני הביטחון הפלסטינים בירושלים, פעילות בתחום הנדל"ן במזרח ירושלים, מעורבות הרשות הפלסטינית במינויים במזרח העיר, פעילות מדינית בעיר, מעורבות הרשות במימון הפעולות באוריינט האוס, ומעורבות הרשות ומנגנוני הביטחון שלה בנעשה בהר הבית. "החומר שנתפס מעיד על תפקודו של בניין האוריינט האוס כזרוע ישירה של הרשות הפלסטינית לאורך השנים ומצביע על מעורבותה של הרשות ושל ערפאת בפעילותו של האוריינט האוס ובפעילות מוסדות נוספים במזרח ירושלים", מסרה הודעת משרד ראש הממשלה^[5].

על פי הודעת האוריינט האוס, ישראל היא שהפרה הסכמים והבנות, ואף הפרה את החוק הבינלאומי בפשיטה על האוריינט האוס וסגירתו, תוך החלת ריבונותה על מזרח ירושלים בניגוד לעמדה הבינלאומית. האוריינט האוס, על פי ההודעה הפלסטינית, עוסק בפעילות שמטרתה לקדם פתרון בדרכי שלום, ומהווה מקום של דיאלוג בין ישראלים ופלסטינים. סגירתו פוגעת בתקווה הפלסטינית שמזרח ירושלים תהיה בעתיד בירתה של המדינה הפלסטינית, ועל הקהילה הבינלאומית והגופים שוחרי השלום בישראל לגנותה בתוקף ולפעול לפתיחתו מחדש של המוסד, נאמר בהודעה^[6].

אוריינט האוס כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין עודו סגור מתוקף צו השר לביטחון פנים, המתחדש מדי חצי שנה. אף שלא מתקיימת בו פעילות כלשהי, הרי שאת הפעילות שהתקיימה בו בעבר ממשיכים הפלסטינים לקיים, בפרופיל בינלאומי נמוך יותר, בבניינים חלופיים בירושלים. אתר האינטרנט של האוריינט האוס מוסר דיווחים מעת לעת על פעולותיו, ומונפקות הודעות לעיתונות מטעם האוריינט האוס. בחלק האחורי של המתחם מתגורר נינו של אסמאעיל ביי, טאהר חוסייני, עם משפחתו ואחותו רוויידה^[4].

הפלסטינים עודם נושאים עיניהם לפתיחתו המחודשת של הבניין, ועושים מאמצים דיפלומטיים ותקשורתיים בינלאומיים ללחוץ על ישראל לפתיחתו. במעט המגעים הפלסטיניים-ישראלים המתקיימים בשנים האחרונות, מעלים הפלסטינים מדי פעם את הנושא. לאורך תקופת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה, נמסרו מעת לעת הצהרות כי אין בכוונת ממשלת ישראל לאפשר "לעת עתה" את פתיחת הבניין. במהלך תקופת כהונתו של אהוד אולמרט בראשות ממשלת ישראל, לא היה שינוי במדיניות זו. אולמרט כיהן כראש עיריית ירושלים במשך ימי שיא פעולתו של האוריינט האוס ובעת סגירתו, והיה מן המתנגדים התקיפים לפעולתו.

הפלסטינים רואים בבניין סמל לריבונותם החוקית על מזרח ירושלים, ולשאיפתם שירושלים תהיה ביום מן הימים בירת המדינה הפלסטינית. הם טוענים כי "האוריינט האוס הוא מקום אספה לאומי לפלסטינים במזרח ירושלים הכבושה. כמטה אש"ף בעיר הכבושה, האוריינט האוס שואף לפתח את מזרח ירושלים הערבית כבירת המדינה הפלסטינית המתפתחת"^[7].