אורז בר
 אורז בר
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד-פסיגיים |
| סדרה: | דגנאים |
| משפחה: | דגניים |
| סוג: | Zizania |
| שם מדעי | |
 Zizaniaליניאוס | |
| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 73.93 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 101 קק"ל |
| חלבונים | 3.99 ג' |
| פחמימות | 21.34 ג' |
| שומן | 0.34 ג' |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין B1 | 0.052 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.087 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 1.287 מ"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.135 מ"ג |
| ברזל | 0.60 מ"ג |
| סידן | 3 מ"ג |
| מגנזיום | 32 מ"ג |
| נתרן | 3 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 1.8 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני | |
אורז בר הוא שמם העממי של ארבעה מיני דגנים מהסוג Zizania שמקורם בצפון אמריקה ובסין. למרות שמו, מינים אלו אינם קרובים ישירים של האורז האסייתי, אם כי שניהם שייכים לשבט Oryzeae.
הצמח גדל במים רדודים במקווי מים קטנים ובנחלים שזרימתם איטית, כשהמים מכסים חלק ניכר מהצמח ולעיתים רק התפרחת שבראש הצמח נמצאת מעליהם. הגרעינים משמשים למאכל מיני ברווזיים ובני אדם.
מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושה מינים גדלים בצפון אמריקה:
- אורז בר צפוני (Zizania palustris) הוא צמח חד-שנתי שצומח באזור הימות הגדולות וביערות המחטניים של אלברטה, ססקצ'ואן ומניטובה בקנדה ומינסוטה, ויסקונסין ומישיגן בארצות הברית.
- אורז בר (Zizania aquatica) גם הוא צמח חד שנתי שגדל באזור נהר סנט לורנס ולחופי האוקיינוס האטלנטי ומפרץ מקסיקו שבארצות הברית.
- אורז בר טקסני (Zizania texana) הוא צמח רב-שנתי שגדל באזור קטן לאורך נהר סן מרקו שבמרכז טקסס. המין נמצא בסכנת הכחדה בגלל צורת ההאבקה שלו ובגלל זיהום הסביבה. גרגר אבקה של צמח הזכר יכול להגיע למרחק כ-76 ס"מ בלבד ממנו ואם הוא לא מגיע לנקבה בטווח הזה, לא תיווצר הפריה[1].
מין אחד גדל באסיה:
- אורז בר מנצ'ורי (Zizania latifolia) הוא צמח רב-שנתי שמקורו בסין. הוא כמעט שאינו גדל בר בארץ מוצאו, אך נקלט במקרה בניו זילנד, שם הוא מצליח להתפשט ומוגדר כמין פולש[2].
שימוש כמזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
המין שגרעיניו משמשים בדרך כלל למאכל הוא המין הצפוני. האינדיאנים בארצות הברית ובעקבותיהם גם אחרים, קוצרים אותו תוך כדי שיט בסירת קאנו לתוך סבך האורז, מכופפים את הגבעולים, ובעזרת מקלות עץ דשים אותם ומפרידים את הגרעינים לתוך הקאנו.
בגלל ערכו התזונתי וטעמו, עלה הביקוש לאורז בר בסוף המאה ה-20 והחל גידול מסחרי שלו בארצות הברית ובקנדה כדי לענות על הביקוש. עם זאת, כבר באמצע המאה החלו ניסויים בגידולו במינסוטה. היצרניות המובילות כיום הן קליפורניה ומינסוטה (בה הוא גם המאכל הרשמי[3]) בהן הוא מגודל בעיקר בשדות אורז לשעבר. בקנדה, לעומת זאת, הוא נקצר לרוב בגופי מים טבעיים, וססקצ'ואן היא הפרובינציה המובילה בתחום. גם הונגריה ואוסטרליה מגדלות את אורז הבר[4]. בסין הוא מצוי גם בטבע וגם בגידול מתורבת בגנים צפים, בעיקר סביב נהר יאנגצה. הוא תורבת במדינות נוספות במזרח אסיה כגון יפן, מלזיה וקוריאה. כיום הוא מגודל פחות בשביל גרעיניו והתוצר העיקרי שלו הוא גבעוליו שנאכלים גם הם[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אורז בר, באתר ITIS (באנגלית)
- אורז בר, באתר NCBI (באנגלית)
- אורז בר, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אורז בר, באתר Tropicos (באנגלית)
- אורז בר, באתר GBIF (באנגלית)
- אורז בר, באתר IPNI (באנגלית)
- אורז בר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אורז בר באתר אוניברסיטת פרדו
