אורות (ספר)

אורות

עטיפת הספר אורות, משנת תשמ"ט 1989
מידע כללי
מאת	הראי"ה קוק
שפת המקור	עברית
תורגם לשפות	אנגלית
סוגה	עיון, מחשבת ישראל
הוצאה
הוצאה	מוסד הרב קוק
תאריך הוצאה	תרפ"א (1921)
מספר עמודים	192
עורך	צבי יהודה קוק

שער הספר במהדורתו הראשונה, ירושלים ה׳תר״פ.

הספר בתוך סדרת ספרים מכתבי הראי"ה קוק, בהוצאת מוסד הרב קוק

אורות הוא ספר המלוקט מכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק. יצא לאור לראשונה בתר"פ (1920). בין הנושאים שבהם עוסק הספר: ארץ ישראל, לאומיות עם ישראל לעומת אוניברסליות, כינון מדינה וניהול מלחמות, יחס עם ישראל לעמים אחרים, יחס היהדות לדתות אחרות ויחס היהדות לתופעת החילון בעם, תפיסת האלוהות, משיחיות וגאולה.

מהדורתו הראשונה של הספר לוקטה ונערכה בעיקר מ"שמונה קבצים" של הרב קוק, עוד בחייו, על ידי בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק. יצאה לאור בהוצאת "דגל ירושלים". מהדורה רחבה יותר, אף היא ערוכה על ידי הרצי"ה קוק, יצאה לאור בשנת תש"י, בהוצאת "מוסד הרב קוק".

הספר נחשב בעיני רבים בציונות הדתית לספר יסוד, ובעיני רבים מהחרדים - לספר שגוי. קשה למצוא את הספר בספריות של ישיבות חרדיות, אבל הוא מצוי לרוב בישיבות הציוניות.

מבנה הספר ותוכנו

• אורות מאופל
  • ארץ ישראל
  • המלחמה
  • ישראל ותחייתו
• אורות התחיה
• למהלך האידיאות בישראל
• זרעונים
• אורות ישראל

סגנונו של הספר, כמו כתביו של הרב קוק בתחום זה, הגותי עם נטייה לפיוטיות. רעיונותיו מבוססים על פרשנותו לקבלת האר"י. כתיבתו של הרב קוק קולחת ועם מעט מאוד ציון מקורות. עורך הספר, הרב צבי יהודה קוק, הוסיף בסופו מראי מקומות.

הספר בא להתמודד עם שאלות רבות שניסרו בחלל העולם, במיוחד בעניין המפעל הציוני בארץ ישראל והמדינה היהודית שבדרך. בהן:

• מדוע תהליך של כפירה וחילון נמצא בשיאו דווקא בזמן של גאולה וקיבוץ גלויות
• כיצד בין המורדים בתורה והכופרים באלוהים ניתן למצוא צעירים אידיאליסטים
• מהו תפקיד החילון
• האם יש לתמוך בציונות, בפרט לאור חילוניותם של מנהיגיה שאינם שומרי תורה, או שמא יש להמתין לגאולה בידי שמים
• מהו הציביון הראוי למדינה ומהו סגנון החיים האידיאלי ליהודי מאמין
• מה דרוש, במעשה ובמחשבה, לביסוס תהליך תחיית עם ישראל
• כיצד לשלב בין עולם השכל, הרגש והדמיון
• כיצד לשלב בין התרבויות השונות שהתפתחו לאורך ההיסטוריה היהודית, ובמרכזן תרבות בית ראשון ותרבות בית שני

מבנה הספר במהדורתו הראשונה

במהדורתו הראשונה, שיצאה לאור בעריכת הרב צבי יהודה הכהן קוק כספר הראשון של הוצאת דגל ירושלים בחודש אב של שנת תר"פ, כלל הספר את החלקים 'אורות מאופל' ו'אורות התחיה'.

ל'אורות מאופל' שלושה חלקים: ארץ ישראל (שמונה פרקים), העוסק בעניינה של ארץ ישראל, סגולותיה הרוחניות והיחס בינה לעם ישראל; המלחמה (עשרה פרקים), ועוסק בעניינן הפנימי של מלחמות העולם, יחס עם ישראל למלחמות והצורך בהן, כמו גם בנושאים נוספים; וישראל ותחיתו (שלושים ושניים פרקים), העוסק במגוון נושאים הסובבים סביב גאולת ישראל, ובעיקר היחס שבין ישראל לנצרות (המכונה בספר: "המינות") וביחס הנכון בין הקודש לחול. אורות מאופל, כשמו, נכתב בתקופת מלחמת העולם הראשונה. חיבור זה החל להיערך בידי הרצי"ה כבר בשנת ה'תרע"ט.

ב'אורות התחיה' שבעים ושניים פרקים העוסקים בגאולת ישראל על פי פנימיות התורה, תוך התייחסויות אקטואלית למאורעות שונים ולאסכולות שונות בעניין. דיון נרחב מוקדש לטענת המחבר שעל האומה לשוב בעת הגאולה לעסוק בחיי העולם הזה, כגון בספרות ובהתעמלות, ובדרכים שבהן יש לעשות זאת. קובץ זה נכתב ברובו, מלבד חמשת הפרקים הראשונים העומדים כיחידה בפני עצמה, בתקופה בה כיהן הראי"ה כרבה של יפו.

ההוספות שבמהדורה השנייה

בשנת תש"י הוציא הרב צבי יהודה קוק מהדורה שנייה של הספר, המתאימה לרוחה של תקופת הקמת המדינה, בה נוספו המאמר 'למהלך האידיאות בישראל', 'זרעונים', והספר 'אורות ישראל'.

'למהלך האידיאות בישראל' הוא מאמר שכתב הרב קוק בשנת ה'תרע"ב, ופרסם בעיתון 'העברי'. המאמר עוסק בייעודו של עם ישראל תוך ניתוח היסטוריוסופי של התפתחות האומות בעולם, ובפרט התפתחות עם ישראל. המאמר נדפס שנית בספר "אגרות הראי"ה", והוא נוסף לספר "אורות", על פי עצת הרב יהושע הוטנר (גיסו של הרצי"ה קוק), עקב תוכנו המתאים לנושאים הנידונים בספר.

'זרעונים' הם שמונה מאמרים שנערכו בידי הרצי"ה מפסקאות שלוקטו 'שמונה קבצים' ופורסמו קודם לכן בקובץ 'התרבות הישראלית' (אחד מעורכיו היה הרצי"ה קוק). הפסקאות עוסקות במגוון נושאים ובהם תפיסת האלוהות, מהות הכפירה בדור החלוצים, היחס ללאומיות החילונית, המתבטאת בתנועת הציונות, והעבודה הנדרשת בדור התחייה לחיבור הנבואה וההלכה.

תשעת פרקי 'אורות ישראל' נדפסו כספר בפני עצמו בשנת ה'תש"ג, ובמהדורה זו הם צורפו לספר. הפרקים עוסקים במהותה של 'כנסת ישראל', אהבת ישראל, סגולת ישראל, ביחס בין הכלל לפרט שבעם ישראל, ביחס בינו לאומות העולם ועוד.

רעיונות המצויים בספר

• ארץ ישראל נחשבת כחלק ממהותו של עם ישראל ולא כאמצעי חיצוני, ולכן רק ארץ ישראל מהווה בסיס ליצירה ישראלית מקורית ולרוח קודש ונבואה ולכן אדם מישראל יכול להיות אותנטי באמת רק בארץ ישראל.(עמ' ט-יא)
• עם ישראל עזב את הפוליטיקה העולמית והלך לגלות, מאונס שיש בו רצון פנימי, בגלל אי רצונו לכונן ממלכה בתקופה מושחתת ואלילית.(עמ' יד)
• האומות נלחמות בישראל בגלל המעמד הרוחני הנמוך שלו שקשור לאלילות שהתבטאה בחטא העגל, ואם תפיסתו הייתה אידיאלית יותר ולא לאומנית צרה, הן היו עוזרות לו לכונן ממלכה.(עמ' יד)
• מלחמות גדולות מעוררות את כוח המשיח, בשל העמקתן את הייחוד המיוחד של כל עם, ובשל הכתמתן את האנושות בשפך דמים. (עמ' טו)
• ישראל הם עדיו של האלוהים בעולם וצריכים לעמוד איתנים כנגד הארס הרוחני שטבעו לטשטש את סגולת ישראל ויחודו. (עמ' כ)
• תכונת סוד ה' ליראיו, מלמדת את האדם לרחוש כבוד לטבע. ושהמאמין רואה בטבע את כבודו של ה' שמסתתר שם. (עמ' כח)
• התרבות האנושית שמבוססת על הדמיון, היא הכנה לרוח הקודש ולנבואה שגם מבוססת על הדמיון. (עמ' לד)
• שכחת השבטים ליחוסם, היא הכנה לאחדות האומה. וכל פגיעה באחדות האומה, אף שנעשית לכאורה לשם שמים, איננה מגיעה ממקור טהור. (עמ' מג)
• הרצון לגאולה של העם והעולם, שהיא פעולה מתמשכת מאז הופעת עם ישראל על במת ההיסטוריה, הוא דבר שמוטבע בטבע ישראל. (עמ' מד)
• האלוהות היא נשמת העולם. כפי שהנשמה מחיה את הגוף כך האלוהים מחיה את העולם. יחס זה לאל יוצר באדם אהבה וסימפתיה לעולם. (עמ' מח)
• אירופה נתייאשה בצדק מאלוהים, אשר מעולם לא ידעתו, ואילו הסימפתיה לרעיון האלוהות מצויה בעם היהודי באופן טבעי. (עמ' נב)
• ליהדות בגולה אין קיום ללא היניקה מהיהדות של ארץ ישראל וללא זיכרון העבר ותקוות העתיד. (עמ' סב)
• הנטייה הלאומית בישראל היא שדה אשר ברכו ד' ומי שדבק בה דבק בעצם באלוהים, אף שאיננו מתכוון לכך. (עמ' סה)
• הטבע יתגלה למשורר הישראלי במלוא הדרו ויופיו רק בבנין האומה והתקרבותה לחיים טבעיים בריאים. (עמ' עח)
• עם ישראל זנח את הגבורה הגופנית, החיים המעשיים והתבררות החושים רק בגלל יראה נפולה, ושהוא נתבע לחזור לחיים טבעיים ונורמליים שהם הם הבסיס האיתן לרוח ישראל. (עמ' פ)
• בשבח ההתעמלות מבחינה דתית, בכך שההתעמלות של צעירי ישראל שמתעמלים להיות בנים אמיצי כח לאומה, משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים והיא עבודת קודש שמעלה את השכינה מעלה מעלה כעלייתה על ידי שירות ותשבחות, שאמר דוד המלך ישראל בספר תהילים. (אורות התחיה, פסקה לד)
• מעלתם של החילוניים שמתחברים אל ענייני כלל ישראל, בהשוואה ליראי שמיים שמסתגרים בד' אמותיהם. הרב קוק מבחין בין צדדים שונים באישיותו של האדם: בבחינת הנפש - זו של החילונים מתוקנת יותר משל החרדים; בבחינת הרוח, זו של החרדים מתוקנת הרבה יותר.(אורות התחיה, פסקה מג)
• הסופרים נתבעים לקדש את נשמותיהם כדי להצליח ולהביא לעולם יצירות אותנטיות בעלות ערך רוחני אמיתי. (עמ' פב)
• תהליך החילון של החברה היהודית, נועד לאפשר לגלות את סודות התורה, ולהגיע להארות שכליות גבוהות. דבר שלא יכול להיות אפשרי בחברה דתית קונפורמית. (עמ' פב)
• תהיה מרידה ברוחניות ואידיאליזם בארץ ישראל לאחר תחיית האומה, ואנשים יטו להתעסקות חומרית יתירה וישכחו את הרוח, כריאקציה לכך שפרקי זמן גדולים בגלות יהודים לא עסקו בענייני החומר. (עמ' פד)
• העיסוק בקבלה ובסתרי תורה מעוררים את הרצון הלאומי לשוב לארץ ולנטוש את הגלות. (עמ' צה)
• היעוד המרכזי של ישראל בעולם, הוא להפיץ ולהשפיע באומות את הרעיון האלוהי בטהרתו. לזכך ולעדן אותו באופן שינוקה מכל הפגמים והמחשכים שמטשטשים את צורתו וגורמים לו להיות מושג פרמיטיבי, קשה ובעייתי.
• סיבוכי הדעות והצרות במיוחד הרוחניות והנפשיות נובעות מכך, שמושג האלוהות הוא מעורפל ודמיוני ונתפס באנושות באופן בדיוני, אלילי ומבהיל, ותפקידה של הכפירה לנקות את העולם מתפיסה אלילית זו של האלוהים לאמונה בגדולת-שלמות-אינסוף, שלא ניתן להגדירו ולהגבילו. (עמ' קכו)
• מקום המנוחה של האדם הוא רק באלוהים, שצריך לראותו מתגלם בעולם בכל תופעה שקיימת בו, בכל רוח נשמה, בכל חי ורמש, בכל דבר חכמה, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גיבור. (עמ' קיט)
• מדינת ישראל תהיה יוצאת דופן מכל המדינות האחרות, שהן חברות אחריות גדולות, בזה שהיא מדינה אידיאלית מיסודה ומגמתה יהיה תיקון עולם ומלואו ולהיות אור לגויים. (עמ' קס)

הפולמוס על ספר אורות

המתנגדים

ההתנגדות של חלק מהאישים והזרמים החרדיים לרב קוק החלה עוד לפני הוצאת הספר לאור, בעקבות פולמוס השמיטה וסיבות נוספות. "העדה החרדית" נוצרה למעשה בעקבות ההתנגדות לרבנותו בירושלים בתמיכת המוסדות הציונים ורוב הכוללים. גם הספר עורר ביקורת וחלק מחוגי החרדים אסרו לקוראו. הם חלקו על עמדות בספר ביחס לחילונים, לציונות, היחס בין קודש לחול והיחס לגופניות.

• בתגובה לספר כתבו הרב יוסף חיים זוננפלד והרב יצחק ירוחם דיסקין, מנהיגי העדה החרדית קול קורא שבו נאמר: "השתוממנו לראות לרב אחד מפה שכתב דברים גסים וזרים לתורת ישראל כולה כי יחולל חדשות לילך בדרכים עקלקלות אשר לא שערום רבותינו ... וכי הפיץ כבר חוברות ברוח העת החדשה רוח הכפירה ו"תרבות" חדשה, אבל האחרון הכביד אשר בשם "אורות" קראה אותה מחוללה, ורעל מות בתוכה, יש בה הרבה דברים שאסור לשמען וכל שכן לכותבם ולהדפיסם. לקול קורא זה הצטרף גם הרב יצחק ברוך, וע"פ מספר גרסאות גם הרב יעקב חיים סופר (בעל כף החיים), אולם טענה זו מוטלת בספק.

• הרב יוסף ידיד הלוי כתב לרב שלמה אליעזר אלפנדרי: "נא גבור איש אלקים קדוש הוא יעמוד לימין התורה הקדושה שנתחלל כבודה אשר בעוונותינו הרבים איש אחד קם להשתרר על עם ד' ובתחבולותיו ישב רב על עדה קדושה וגדולה עדת אשכנזים שיש רבנים וגאונים חסידים ואנשי מעשה, ולא יגיע בתורה אפילו לקרסולי רגליהם של הגאונים הגדולים ובפרט זקני הרבנים הגאונים הגדולים המפורסמים בתורה ויראה ובחסידות הרי הם מ"ע כבוד רבינו הגאון יצחק ירוחם דיסקין שליט"א והרב הגאון יוסף חיים זוננפלד שליט"א, ובעוונותינו הרבים זה האיש לרוב גאותו כי גבה לבו מאוד כמעט נטרפה דעתו וחיבר ספר אשר כתוב בו דברים של דופי ודברי אפיקורסות נגד תוה"ק [=תורתנו הקדושה] והוא ודאי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה דברים שאסור לשומען כמו שיראה כת"ר [=כבוד תורתו] במחברת הנ"ל הנקראת "אורות" אוי לאוזניים שכך שומעות... ובלי ספק שספר הנ"ל טעון שרפה שלא יהיו נגררין אחריו". כשנשאל הרב עובדיה יוסף ע"י נכדו על אמירתו של הרב ידיד השיב כי "לא כל מה שאומר חכם יוסף ידיד זה הלכה למשה מסיני".

דעות התומכים

• הרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים וידידו הקרוב של הרב קוק עוד מתקופת וולוז'ין, כתב במכתב עידוד והסכמה להוצאת כתבי הרב קוק, כ"ח באב תש"ה:

"במלאת עשר שנים להסתלקות גאון ישראל מוהרא"י הכהן קוק זצ"ל. נוסף לאשר כבר נודע בכל תפוצות ישראל, עוצם גודלו בכל מקצועות התורה, בהלכה ואגדה, מוסר ודעת, לבד זה היה גדול מאוד בקיום מצות "ולדבקה בו", שלדבקותו בד' ותורתו, אין מילים להעריך את ערכו. ראוי לתלמידיו ומוקירי שמו ללמוד ממסירותו בכל לבבו באהבת ד' וישראל עמו, ותשוקתו העצומה לזכות את כל אשר היה ביכולתו להשפיע עליו, בין בדבריו החוצבים להבות אש בדרשותיו ובין בספריו הגדולים... וראוי לתחזק ולעשות רצון הצדיק, לגמור ולהוציא את כל ספריו הגדולים, אשר עמל עליה ביגיעה עצומה"

• סמוך למתקפות נגד הראי"ה, הוציא תלמידו, הרב יעקב משה חרל"פ חיבור בשם טובים מאורות, שבו ופירש כמה מפרקי ספר אורות במטרה להדוף את הקטרוגים כלפיו. החיבור הודפס לאחר מכן בכרך השישי של סדרת ספרי הרב חרל"פ "מי מרום" - מעייני הישועה.
• רבי יוסף משאש מראשי רבני מרוקו, קיבל חוברת גינוי על ספר אורות מאנשי חסידות סאטמר, ולאחר שניהל חליפת מכתבים עם הרב קוק, שבה קיבל הסברים מהרב קוק לגבי הכתוב באורות, כתב דברים חריפים ביותר כנגד משמיצי ספר אורות והרב קוק.

"גאון יעקב, כקש"ת כמוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק ישצ"ו [=ישמרו צורו וגואלו], שלום. תפארת ישראל!, בשבוע החולף קבלתי חבילת ספרים ניצוצי אורות מחכמת אדוני המלך וקדושתו וענותו, והנני הוגה בהם בשום שכל, ואורו עיני במתק דבשם הרב, המלבב ומלהיב לב כל איש ישראל ליוצרו ודתו, וכל דף ודף יש בו די והותר לסתום ולחתום כל פה הדובר על צדיק עתק, מה מאד הנני שבע רצון ועונג ועלז כליות בהגיגי בהם, האל הנאמן ומקור הטוב יגמול לאדוני הרב בכל טוב סלה, וזאת להודיע להדר"ג, כי בירח החולף שלחתי מכתב קשות, לעורך הבית ועד לחכמים, על אשר טנף אותו בהכניסו לתוכו מים הזדונים על כבוד מלכותו, ועוד הזהרתיו על להבא, ביטחוני, שכה יעשה, מהאל אבקשה שיטהר לב כל ישראל לרדוף רק אחר האמת והשלום, תמיד, אמן"

• במכתב שכתב הרב צבי יהודה קוק לאביו, הוא מתאר את תגובתו של האדמו"ר מצ'ורטקוב לספר:

"חזר באותו סגנון בביטול שאין לחוש לדברי ההתנגדות לזה כלל, וכי הוא חושב שיוכל להשפיע ב"אגודת ישראל", ולא יתן בשום אופן לעשות פירודים בישראל, ופשוט שהגשמיות הישראלית קודש היא והעיקר לעבוד בארץ ישראל. ועיקר עבודת הכשרים צריכה להיות תורה ומלאכה, והשאר ייעשה על ידי אחרים הראויים לזה. ואיך להתייחס להם בפרטיות צריך יישוב וסידור פרטי. גם שלח מאה כתרים בעד הספר".

• הרב הלל צייטלין כתב:

"מרן הראי"ה אינו בא ב"אורות" וב"חכמת הקודש" לפרש כתובים או מאמרי חז"ל, מאמרי הזוהר ומשליהם של גדולי המקובלים, אבל כל המאמרים המובאים בספרים הנזכרים בדרך אגב, או שבהם מסתיימים הסעיפים המיוחדים, מתפרשים ממילא על ידי הרעיונות והסמלים - שהוא מרן הראי"ה - מביע, והקורא מתחיל לראות את אותם הכתובים או המאמרים עצמם באספקלריה זוהרית, שלא ראה אותם מעולם... החידוש הוא כאן בעצם לא בפירושם של הכתובים, אלא באור השפוך עליהן".

• מנימוקי חבר השופטים של פרס ירושלים לספר "ניצוצי אורות" על אורות:

"תכונה זו של קיום רבדים רבים של גילויי תורה במשנתו של הרב, היא גם המאפיינת את לשונו וסגנונו של הרב בכתביו. שפתו כוללת במפורש או במרמז, כמה קומות של המחשבה היוצרת, וכאן גם מקור לשונו הפיוטית. כמעט כל דבר שיצא מעטו, ניכר ונרגש שיש בדברים שיטין ובין השיטין - פשט וסוד ביחד. משום כך יש בחיבורי פרשנות על משנת הרב תועלת מרובה לגילוי האורות הגנוזים בספריו".^{[דרוש מקור]}

• בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה, היה אומר שבעוד ספר 'אורות הקודש' הוא רק קודש, ספר 'אורות' הוא קודש קודשים.
• הרב נחמן שלמה גרינשפאן, שהיה בהתחלה ממתנגדי שיטת הרב קוק כתלמיד מובהק של הרידב"ז, והפך לאחד מגדולי מעריציו ודרכו, הגן בהתלהבות על הספר "אורות" במאמר שכתב ופרסם בירחון התורני "שערי ציון", גיליון שבט-אדר תרפ"א:

"מה שמעציב ומדאיב ביותר הוא גם מה שרבים מאלה הקבועים באוהלה של תורה הרגילים לתשומת לב ועיון מרובה לכל דקדוק קל וסברה דקה כמשא ומתן של הלכה, מכיוון שהם באים להיכנס להיכל הספרות הקדושה של האמונות והדעות והמושכלות המופשטות, שדורשות לכל הפחות, אותו העיון וההתבוננות מקיבעא הרגיל בגופי ההלכות המעשיות, סוברים להסתפק בהעברה שטחית וקריאה מקופיא וזהו הגורם הראשון להשרשת פורה ראש ולענה של קטגוריה בתלמידי חכמים.

בדברי אלה אני מכווין בייחוד כנגד אלה המערערים על הספר הנשגב "אורות" של הגאון הדגול מרבבה מוהרא"י [=מורנו הרב אברהם יצחק] הכהן קוק שליט"א [=שיחיה לאורך ימים טובים וארוכים], אשר כל מאמריו וספריו מלאים כל טוב ממיטב הגיוני היהדות הנבואית, והממלאים את לב כל איש יהודי הנאמן למסורת אבות שירה ופיוט, תקווה נחמה, ואהבה רבה לסגולות העם וקדשיו, אם רק נקראים הם ברצינות ובעיון הראוי (אין אני בא בדברי אלה להיודעים את האמת ומכוונים למרוד בה אוי לנו שכך עלתה בימינו).

קראתי ושניתי את ספר 'אורות' מתחילתו ועד סופו ומצאתיו לספר יקר הערך המכיל אוצר גדול של רעיונות עמוקים קדושים ונשגבים לכל ענפי המחשבה הישראלית. הספר כתוב בסגנון מחקרי ובשפה אצילית, כדרך הרב שליט"א בכל ספריו המלאים חקירות עמוקות ונשגבות בכל סעיפי החיים החומריים והמוסריים של העם, ויחד עם זה עלה ביד הרב באמנות נפלאה לעטות את רעיונותיו הנשגבים במעטה הוד וקסם פיוטי של תורת הסוד.

נפלאתי מאד על אלה התופסים את הרב בפרק ל"ד שמשבח את הצעירים המתעמלים לחזק את גופם לטובת כלל האומה. כאלו לא היה גם רצון תורה הקדושה לשמור את בריאותנו, הגלות עשתה אותנו לרפויי המזג, לנרגזי עצבים, והאם אין זה מצווה גדולה שבגדולות לפקח על בריאות העם וחיזוקו? והדברים פשוטים ואינם צריכים לבאורים, אלא שאצל הרב מתבטא עניין פשוט זה בבטויי המקובלים, כמו "גילוי האור" או "הבלטת האור", "ואין גלוי אור עומד בלי חבירו כלל ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות".

ספרי פרשנות על "אורות"

פרשנות רבה נכתבה על ספר אורות על ידי רבנים יוצאי ישיבות בחוגי הציונות הדתית.

• הרב משה בן-ציון הלוי אושפיזאי, ניצנוצי אורות, א-ב, הוצאת אוצר התלמוד, א-ב, רמת גן. (חלק א' בתשל"ט 1979, חלק ב' בתשמ"ד 1984). זכה בפרס ירושלים לספרות תורנית.
• הרב יעקב משה חרל"פ, טובים מאורות - הגנה על דברי הרב קוק בפרק ל"ד ב"אורות התחיה". החיבור הוא תשובה למכתבו של אייזיק בן טובים. יצא לאור לראשונה בירושלים תר"ף, ובהוצאות נוספות. מודפס בסוף "מעייני הישועה" - הכרך השישי מסדרת ספרי הרב חרל"פ "מי מרום"
• שיחות הרצי"ה לספר אורות, בעריכת הרב שלמה אבינר
• הרב יוסף קלנר, פלורליזם, פנטיזם, כלליות, ביאור למאמר "למלחמת הדעות והאמונות" (זרעונים פרק ו), הוצאת "נתיבות האמונה", אלול תשס"ב
• הרב יוסף קלנר, הוד הקרח הנורא, ביאור למאמר 'ייסורים ממרקים' ("זרעונים" פרק ה), הוצאת "נתיבות אמונה", ירושלים תשס"ה
• הרב חגי לונדין, ביאורים במאמר למהלך האידאות בישראל, הוצאת "מעליות" (של ישיבת ברכת משה), מעלה אדומים תשס"ה
• הרב זאב סולטנוביץ', בהוצאת מכון הר ברכה: על 'אורות מאופל' (ארץ ישראל, המלחמה, ישראל ותחיתו), ה'תשע"ח; 'אורות התחיה' א-לח, ה'תשע"ח; למהלך האידיאות בישראל, ה'תשס"ח; אורות ישראל (שני חלקים), ה'תשס"ח
• הרב שלמה אבינר, אורות, על "ארץ ישראל", ו"המלחמה", ספריית חוה, בית אל תשס"ז; על ישראל ותחיתו, תשס"ח; על אורות התחייה, תשס"ט.
• הרב זלמן ברוך מלמד, אורות - שיחות על החלקים "ארץ ישראל", "המלחמה" ו"אורות ישראל ותחייתו"
• הרב נחום רכל, פירוש על אורות התחיה, הוצאת כרם, תמוז תשס"ג
• האתגרים של הקיום היהודי- על מאמר "למהלך האידאות בישראל" מאת בנימין גרוס.
• "למהלך האידאות בישראל" מתורגם ללשון בת זמנינו בתוספת הבהרות והערות קצרות, מאת ישי קרמר
• בנתיבי האורות - מאת הרב שי סבג, על פרקי "ארץ ישראל".
• הרב שלמה אבינר, אורות לבני הנעורים, הוצאת ספריית חוה, בית אל, ה'תשפ"ג.

קישורים חיצוניים

• אורות, מהדורת תר"פ (1920), באתר הספרייה הלאומית.
• אורות, ירושלים : מוסד הרב קוק, תשכ"ג 1963 (הספר בקטלוג ULI)
• שיעורים בספר אורות מאתר מכון מאיר
• שיעורים בספר אורות מאתר בני דוד עלי
• שיעורים על אורות, באתר "ישיבה"
• שיעורים על אורות מאתר ישיבת אלון מורה
• זאב סולטנוביץ', שיעורים על ספר אורות, באתר "ישיבה"
• הראל כהן, כצאת השמש בגבורתו, אתר ישיבה
• מכתב רבני ירושלים נגד הראי"ה קוק בעניין הספר "אורות", אתר בידספיריט
• אברהם יצחק קוק (1865-1935.), אורות, דף שער בספרייה הלאומית