אורה לימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורה לימור
לידה 25 בפברואר 1942 (בת 82) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט בנימין זאב קדר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה הפתוחה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יחיאל לימור עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יואב לימור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אורה לימור (נולדה ב-25 בפברואר 1942) היא פרופסור אמריטה להיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה, וכיהנה בעבר כסגנית נשיא האוניברסיטה לעניינים אקדמיים.

פעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורה לימור עשתה את לימודיה האקדמיים מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלה נעשתה בהנחייתו של פרופסור בנימין זאב קדר, והיא נסובה על חיבור פולמוס נוצרי אנטי-יהודי שנתחבר בג'נובה בסוף המאה ה-13 ומתאר ויכוח בין סוחר נוצרי גנואזי לבין כמה יהודים באי מיורקה. היא קיבלה את הדוקטורט ב-1985[1].

לימור עובדת באוניברסיטה הפתוחה מאז סיום הדוקטורט. היא הייתה ראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, לאחר מכן ראש רשות המחקר, ובשנים 2005–2009 כיהנה כסגנית נשיא האוניברסיטה הפתוחה לעניינים אקדמיים (תפקיד המקביל לרקטור באוניברסיטאות אחרות). היא הייתה פעמיים חברת ההנהלה של החברה ההיסטורית הישראלית ומעורכי כתב העת היסטוריה, ושימשה כאחת מעורכי כתב העת קתדרה. היא מכהנת כחברת הנהלת האיגוד העולמי למדעי היהדות.

בינואר 2013 התפטרה מן המועצה להשכלה גבוהה, במחאה על שימוש פוליטי, כדבריה, שעושה שר החינוך גדעון סער במועצה.

אורה לימור היא בתם של שלום ורבקה (ריבה) סלע לבית שקולניק ממייסדי רעננה. נשואה לפרופסור לתקשורת יחיאל לימור, בנה הוא העיתונאי יואב לימור ולהם בת נוספת, גליה, חוקרת קיימות וסביבה. היא מתגוררת בתל אביב.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורה לימור מתמחה בהיסטוריה של שלהי העת העתיקה וימי הביניים ותחומי מחקרה משתרעים על יחסי יהודים-נוצרים, ספרות הפולמוס של שתי הדתות, דימויים הדדיים; וכן מקומות קדושים לשלוש הדתות בארץ הקודש, תופעת העלייה לרגל, ספרות העלייה לרגל והמקומות הקדושים ויחסים בין דתיים בין הקהילות שישבו בארץ. היא כתבה מאמרים רבים העוסקים בחוויית מסע העלייה לרגל, במפגש העולים עם המקומות הקדושים, וגם בתיאור המסע כז'אנר ספרותי. היא הרבתה לכתוב על יחסי נוצרים ויהודים, בעיקר סביב הפולמוס הבין-דתי. לאחרונה מרבה לעסוק בדמותה של מריה הבתולה, אימו של ישו, בהקשר של המרחב הקדוש וגם בהקשר יהודי.

ויכוח מאיורקה 1286: מהדורה ביקורתית ומבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו שם החיבור בו עסקה לימור בעבודת הדוקטורט שלה והמשיכה לפרסם בנושא גם בתום הדוקטורט. זהו הוויכוח של הסוחר מג'נובה עם יהודים במאיורקה. חיבור זה הוא מיוחד במסגרת ספרות הוויכוחים (ז'אנר מאוד רווח) שכן המתפלמסים בו אינם כמרים ורבנים, אינם המנהיגים של הקהילות שלהם, אלא סוחרים מהשורה. לכן החיבור הזה פותח צוהר לעולם הדתי של "אנשים חילוניים" בני העת ההיא (אנשים דתיים, אך שלא השתייכו לממסד הדתי). החיבור פותח גם צוהר לתרבות עממית, לאמונות ודעות לא רשמיות, למגעים בין רוב ומיעוט (הרוב הנוצרי והמיעוט היהודי) בקבוצות אוכלוסייה שנדונו מעט במחקר בהקשר זה. עולה ממנו שהמוסכמה לגבי שתי חברות שאין ביניהן כמעט מגע היא מוטעית. היו מגעים שוטפים ונמרצים בין אנשים משתי הדתות, היה ביניהם דמיון רב בכל התחומים שאינם דתיים מובהקים, הם דיברו ביניהם אותה שפה, התלבשו באופן דומה, נפגשו אלה עם אלה בשווקים, בירידים, בנמל, על סיפון אוניות, סחרו אחד עם השני והתיידדו זה עם זה.

קבר דוד בהר ציון: למקורותיה של מסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרה זה[2] ניסתה אורה לימור לזהות את תחילתה של המסורת, שגם מקובלת על כל הדתות, שלפיה דוד המלך קבור בהר ציון. על פי טענתה מיקומו של קבר דוד במקום הזה טמון בטקסים נוצריים שהתנהלו בתקופה הביזנטית בכנסיית ציון. טקסים אלו היו טקסי אזכרה לזכרם של דוד המלך ויעקב הצדיק ואינם מלמדים על כך שהיה גם זיהוי של קברם בכנסייה. על פי הליטורגיה של הטקסים ניתן להבין שדוד ויעקב הם האבות המייסדים של ציון, כאשר דוד הוא השליט החילוני כובש העיר ומייסד ציון ואילו יעקב הוא הבישוף הראשון של כנסיית ירושלים מייסד ציון השנייה - ציון הנוצרית, היא כנסיית ציון. ראוי לציין כי בתקופה הזו קברו של דוד המלך זוהה דווקא בבית לחם - אולם ברבות השנים נדד זיהוי הקבר בעקבות הליטוריגיה של הטקסים והגיע לכנסייה.

בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורס אקדמי של האוניברסיטה הפתוחה, המחזיק חמישה כרכים[3]. הוא מנסה לבדוק מה הייתה מידת הקרבה, מידת הדמיון והשוני בין יהודים לנוצרים בימי הביניים בתחומים השונים של החיים.

Contra Iudeaeos: ancient and medieval polemics between Christians and Jews[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסופת מחקרים שערכה אורה לימור עם פרופסור גדליהו סטרומזה מהאוניברסיטה העברית[4], הכולל מאמרי יסוד על יחסי יהדות-נצרות.

מסעות ארץ הקודש: עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה זה של אורה לימור שראה אור ב-1998[5] הוא אוסף שתרגמה לימור מלטינית לעברית, של תיאורי המסע הנוצריים הקדומים ביותר, מראשית המאה ה-4, כאשר ארץ ישראל באה תחת שלטון נוצרי, ועד הכיבוש המוסלמי. הספר כולל תרגום, מבואות מקיפים והערות מפורטות. החיבור המפורסם ביותר בספר הוא תיאור מסעה של אגריה (Egeria), שהיא עולת רגל מצפון ספרד או מדרום צרפת, שהייתה במסע עלייה לרגל במזרח - בארץ ישראל, סוריה, מצרים ומסופוטמיה - בשנות ה-80 של המאה הרביעית. על הספר הוענק פרס יצחק בן-צבי לשנת תש"ס.

קבר פלגיה: חטא, חרטה וישועה בהר הזיתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרה[6] זה של לימור דן בקבר פלגיה בפסגת הר הזיתים, המקודש לשלוש הדתות, כשכל דת מציגה מסורת לפיו קבורה שם קדושה בת דתה. מאמרה של לימור מנסה להציג את שלוש המסורות, להשוות בין הנקודות הדומות ביניהן והדרך שבה הן יונקות האחת מן השנייה. הקבר נמצא בחדר ובין הקבר לקיר החדר יש מעבר צר מאוד. לפי המסורת הנוצרית, מי שמצליח לעבור במעבר הצר – כל חטאיו מחולים. במאמרה בדקה לימור את נושא המעברים הצרים, שערים צרים וגשרים צרים. זהו נושא החוזר ונשנה בדתות, ולפיו אדם צריך לעבור במעבר צר על מנת להגיע לגן-עדן ואם לא מצליח לעבור במעבר הצר זו עדות לחטא ללא מחילה. היא בודקת כיצד מתפתח הנושא בדתות השונות ומה המקום של הר הזיתים באמונה זו, שכן, על פי כל שלוש הדתות, הר הזיתים הוא מקום תחיית המתים ויום הדין האחרון. ההר כולו עוטה הילה אסכטולוגית של אחרית הימים.

עלייה לרגל: יהודים, נוצרים, מוסלמים; אסופת מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר שיצא לאור ב-2005 בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, בהשתתפות פרופ' אלחנן ריינר, חוקר תולדות עם ישראל וד"ר מרים פרנקל שהיא חוקרת אסלאם[7]. הספר עוסק בתופעת העלייה לרגל בשלוש הדתות כתופעה אנתרופולוגית והיסטורית. הוא משווה בין ההתנהגות הדתית של המאמינים בדתות השונות, עומד על ייחודו של המקום הקדוש לעומת מרחבים כביכול רגילים, כלומר מנסה להבין מה היא גאוגרפיה קדושה לעומת גאוגרפיה סטנדרטית. לימור התעמקה במיוחד בסוגה הספרותית של כתיבה על מקומות קדושים, כיצד מספרים עליהם, מה מספרים ומה לא מספרים, מה בדיוק רואה אדם שבא מרחוק, מה ההבדל בין עולה רגל לתייר.

ספר תולדות ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימור כתבה מאמר[8] על חיבור בשם ספר תולדות ישו, שהוא חיבור יהודי המביא ביוגרפיה אלטרנטיבית ואירונית של ישו. הוא חובר ככל הנראה בשלהי העת העתיקה בארץ ישראל והיה מוכר ליהודים בכל תפוצותיהם. ניתן לשייכו לזרם היסטוריוגרפי שקוראים לו היסטוריה שכנגד counter history, שמטרתו להפוך את ההיסטוריה של היריב על פיה, כלומר להשתמש במוטיבים ובסמלים שלה, אולם להשתמש בה להיפוך המגמה היסודית שלהם. לימור ניסתה להראות באילו אמצעים הדבר נעשה באופן ספרותי.

מריה הקדושה אמו של ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימור עוסקת גם במריה אמו של ישו. מאמרה[9] מתאר את יחס היהודים אליה ומנסח את התפיסה הנוצרית של היהודים כאויבים של מריה, שתמיד רוצים להזיק לה.

קנאות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר שערכה אורה לימור ביחד עם פרופ' מאיר ליטבק וראה אור בשנת 2007[10]. הספר עוסק בתופעת הקנאות הדתית באלפיים השנים האחרונות. הוא מגיע עד לימינו – הפיגוע במגדלי התאומים והפונדמנטליזם המודרני ובוחן את המוסכמה שרווחה עד לפני זמן מה, שבתקופה המודרנית, מאז עידן הנאורות נסוגה הדת לירכתי הבמה. הספר מראה שהדבר לא קרה ושהמודרניזם דווקא הביא גם להקצנה דתית.

מחקרה העכשווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעת כותבת לימור ספר על הר הזיתים בשלוש הדתות. הספר יהיה "ביוגרפיה" של מקום. הוא מתמקד בתפישה של ההר כולו, של המרחב כולו בשלוש הדתות וגם של מקומות ספציפיים על פניו – כנסיות, מנזרים, קברים קדושים, מערות ועוד. מרכז הכובד שלו יהיה השוואה בין דתית של המסורות השונות. כמו כן לימור מכינה ספר נוסף שכולל תרגומים של תיאורי עלייה לרגל נוצריים עד הכיבוש הצלבני.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Die Disputationen zu Ceuta (1179) und Mallorca (1286): zwei Intijudische Schriften aus dem mittelalterlichen Genua / hrsg. von Ora Limor; Published: Munchen: Monumenta Germaniae Historica, 1994
  • Contra Iudaeos: ancient and medieval polemics between Christians and Jews / edited by Ora Limor and Guy G. Stroumsa; Tubingen: J. C. B. Mohr, 1996
  • בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה / צוות הקורס: ראש הצוות: אורה לימור; עריכה טובה צורף; רמת-אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ג 1993 - תשנ"ח 1997
  • ערי איטליה בראשית הרנסאנס: לקט תעודות / אורה לימור. ירושלים: אקדמון, תשנ"ד.
  • מסעות ארץ הקודש: עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה תיאורי מסע לטיניים / אורה לימור; השתתפה בהכנת ההערות מילכה רובין; ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח 1998
  • מפגשים בין יהודים ונוצרים באירופה המערבית בימי הביניים: מיתוס הקורבן - עלילת הדם / כתבו אורה לימור ... [ואחרים]. מפגשים בין יהודים ונוצרים באירופה המערבית בימי הבינים; ירושלים: המרכז להוראת מדעי היהדות - המכון למדעי היהדות, תשנ"ט 1999
  • Evrei i khristiane: polemika i vzaimovliianie kul’tur: evrei i khristiane v Zapadnoi Evrope do nachala Novogo vremeni / Ora Limor ... et al.; perevod Маша Буман ... et al. Ra’anana, Israel: Open University of Israel, 2000-
  • יהודים מול הצלב: גזרות תתנ"ו בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה/ עורכים: מיכאל טוך, יום טוב עסיס, ג'רמי כהן, אורה לימור, אהרן קידר. ירושלים: המכון לחקר תולדות ישראל ע"ש ב"צ דינור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2000.
  • ראשיתה של אירופה: מערב אירופה בימי הביניים המוקדמים / אורה לימור, יצחק חן, איריס שגריר ודפנה אפרת, עריכה: טובה צורף; רמת-אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003
  • עלייה לרגל: יהודים, נוצרים, מוסלמים: אסופת מאמרים / עורכים: אורה לימור, אלחנן ריינר; עריכה: טובה צורף; רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה 2005
  • קנאות דתית / עורכים מאיר ליטבק, אורה לימור; עריכה לשונית - ישראל חזני. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ח 2007.
  • מסעות ירושלים: עולי רגל נוצריים בימי הביניים המוקדמים / אורה לימור; ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשפ"ג 2022

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האוניברסיטה העברית בירושלים - רשימת המסיימים תשמ"ה, מעריב, 22 באוגוסט 1985
  2. ^ קבר דוד בהר-ציון: למקורותיה של מסורת; יהודים, שומרונים ונוצרים (תשמח) 11-23 2005
  3. ^ בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה / צוות הקורס: ראש הצוות: אורה לימור; עריכה טובה צורף; רמת-אביב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ג 1993 - תשנ"ח 1997
  4. ^ Contra Iudaeos: ancient and medieval polemics between Christians and Jews / edited by Ora Limor and Guy G. Stroumsa; Tubingen: J. C. B. Mohr, 1996
  5. ^ מסעות ארץ הקודש: עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה תיאורי מסע לטיניים / אורה לימור; השתתפה בהכנת ההערות מילכה רובין; ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשנ"ח 1998
  6. ^ קבר פלגיה: חטא, חרטה וישועה בהר הזיתים; קתדרה 118 (תשס"ו) 13-40 2006
  7. ^ עלייה לרגל: יהודים, נוצרים, מוסלמים: אסופת מאמרים / עורכים: אורה לימור, אלחנן ריינר; עריכה: טובה צורף; רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה 2005
  8. ^ הפולמוס היהודי האנטי-נוצרי לדורותיו; פעמים 75 (תשנח) 94-96 1998
  9. ^ מריה והיהודים: שלושה סיפורי עדות; אלפיים 28 (תשסה) 129-151 2005
  10. ^ קנאות דתית / עורכים מאיר ליטבק, אורה לימור; עריכה לשונית - ישראל חזני. ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ח 2007