אוניית לוחמה אמפיבית

אוניית לוחמה אמפיבית היא סוג של אוניית מלחמה. אונייה כזו יכולה להוביל כוח קרקעי, כמו נחתים, לחוף נחיתה בשטח אויב, ולאחר הנחיתה לסייע לכוח בציוד, באספקה, ובסיוע אווירי. צי ארצות הברית מפעיל כיום (2014) את צי אוניות הלוחמה האמפיביות הגדול בעולם.

אפיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את סוגי אוניות הלוחמה האמפיבית באופן גס לשני סוגים: אוניות, שמטרתן להוביל את החיילים, כלי הרכב והציוד לנקודת היציאה להסתערות, וכלי שיט קטנים יותר, שנועדו להוביל את הכוח מן האונייה אל החוף. במבצעים הנערכים במרחק קצר מנמל המוצא, ניתן לוותר על האונייה ולהוביל את הכוחות בכלי שיט מנמל המוצא עד ליעד.

באופן כללי, כלי השיט הקטנים יותר נקראים נחתות. לכלי שיט אלה יכולת להגיע עד החוף עצמו ולאפשר לכוח הלוחם שעליהן - חיילים או כלי רכב - לנחות ישירות על היבשה או להגיע קרוב מאוד אליה. האוניות הגדולות יותר נקראות אוניות לוחמה אמפיבית, והן נושאות בדרך כלל את כלי השיט הקטנים עד נקודה קרובה אל החוף. לכלי השיט הקטנים אין, בדרך כלל, יכולת להפליג בים הפתוח, והם מוגבלים לשיט הקצר מאוניית הלוחמה האמפיבית עד החוף.

למרות הבחנה זו, ישנן אוניות שניתן להפליג בהן בים הפתוח, מחד, אך הן יכולות להגיע עד החוף ולפרוק את מטענן ישירות אל היבשה, מאידך. הדוגמה הבולטת לסוג זה של אוניות היא נחתת טנקים, שסיווגה בצי ארצות הברית הוא LST‏ (Landing Ship, Tank).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד תחילת המאה ה-20 התבצעו נחיתות אמפיביות באמצעות סירות רגילות, שהונעו במשוטים או מפרשים. ואולם, ניסיונות נחיתה מהים במהלך מלחמת העולם הראשונה הסתיימו באבדות כבדות: ב-1915 ניסו בריטניה וצרפת להביא ליציאת האימפריה העות'מאנית מן המלחמה. במהלך מערכת גליפולי נחתו חיילי מדינות ההסכמה בחצי האי גליפולי, אך הנחיתה הסתיימה בכישלון ובאבדות כבדות לבריטים ולצרפתים. הכישלון הראה שמבצעי נחיתה במלחמה מודרנית הם מסוכנים מאוד, במיוחד מול אש מנשק אוטומטי כמו מכונות ירייה.

בתקופה שבין המלחמות רכשו צבאות שונים ניסיון בלוחמה אמפיבית. חיל הנחתים של ארצות הברית התנסה במבצעי נחיתה שונים שנערכו באמריקה הלטינית במהלך שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20. מבצעים אלה כונו "מלחמות הבננה" (Banana Wars), והלקחים מהם סייעו לנחתים לגבש תורת לחימה למבצעים אמפיביים, ומאפיינים לאוניות לוחמה אמפיביות. גם חיל הנחתים המלכותי הבריטי ערך ניסיונות שונים בתחום זה, והצי הקיסרי היפני התמחה גם הוא בנחיתה מהים. הניסיון המצטבר הראה על הצורך בכלי שיט ייעודיים שיביאו את הכוחות עד החוף, ובכלי שיט נוספים שיסייעו לכוח הנוחת באש ובסיוע לוגיסטי.

מלחמת העולם השנייה התאפיינה במספר רב של מבצעי נחיתה, החל בנחיתות האמפיביות של הצי הקיסרי והצבא הקיסרי היפני בדרום-מזרח אסיה. במבצעים אלה הפעיל הצי היפני נחתות ואוניות לחימה אמפיביות ראשונות, בהן האונייה שינשו מארו, שהייתה האונייה הראשונה בעולם שנועדה לשאת נחתות. בהמשך המלחמה התהפך הגלגל, ובעלות הברית - בעיקר ארצות הברית ובריטניה - הפעילו מספר רב של מבצעי נחיתה, בזירה האירופית ובזירת האוקיינוס השקט. שיאם של מבצעים אלה היה במבצע אוברלורד, הנחיתה בחופי נורמנדי ביוני 1944, מבצע הנחיתה הגדול ביותר אי פעם.

הציים השונים פיתחו מספר רב של אוניות לחימה אמפיביות. המלחמה הראתה כי יש צורך באוניות היכולות להפליג בים הפתוח, וכך נוצרו נחתות הטנקים (LST), שהיו בעלות יכולת לשאת מספר רב יחסית של טנקים או חיילים, ועמה נחתת חיל רגלים (LSI) ואוניות נחיתה בינוניות (LSM). אלה היו יכולות לשאת את הכוחות הנוחתים ישירות מנמל המוצא אל חוף הנחיתה, בלי צורך להעביר את הכוחות לנחתות קטנות יותר לקראת ההגעה אל היעד.

כניסת המסוק לשירות מבצעי בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 הוסיפה מימד נוסף למבצעים אמפיביים. אוניות נושאות מסוקים היו יכולות כעת להנחית כוחות בכל נקודה לאורך החוף, גם במקומות שאינם מתאימים להגעת נחתות. שימוש ראשון ביכולת זו נעשה על ידי הצי המלכותי הבריטי במהלך מבצע מוסקטר ב-1956, במהלכו הונחת גדוד צנחנים ממסוקים אל החוף. גם ארצות הברית עשתה שימוש ביכולות אלה במהלך מלחמת וייטנאם בשנות ה-60 של המאה ה-20. נושאות מטוסים ותיקות שכבר לא היו יכולות להפעיל את מטוסי הסילון החדישים הוסבו לנשיאת מסוקים, וכך נוצרה אוניית הלוחמה האמפיבית החדשה, הנושאת מסוקים לסיוע וכן נחתות, להובלת הכוחות אל החוף.

נושאות המסוקים נקראו על ידי הבריטים "נושאות קומנדו", או LPH על ידי צי ארצות הברית (Landing Platform, Helicopter). בתחילה הוסבו לתפקיד זה נושאות מטוסים ותיקות, כאמור, אך בהמשך נבנו אוניות ייעודיות לתפקיד. במראיהן החיצוני דומות אוניות אלה לנושאות מטוסים, אך תפקידן בפועל שונה, וכלי הטיס שעל סיפונן מיועדים לסיוע לכוחות אמפיביים ולא לתקיפה או ללוחמה אווירית (אם כי מטוסי ההרייר והF-35 לייטנינג II, המיועד לאוניות הסער האמפיביות החדישות יכולים למלא תפקידים אלה).

סוגי אוניות לוחמה אמפיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות נחיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות אלה נועדו להביא כוחות יבשה אל החוף עצמו. הן מוגדרות "אוניות" בשל יכולתן להפליג בים הפתוח, להבדיל מנחתות, שהן כלי שיט קטנים יותר ויכולת ההפלגה שלהן מוגבלת למרחקים קצרים יותר.

סוג	סימול בצי ארצות הברית	תיאור
נחתת חיל רגלים	LSI (Landing Ship, Infantry)	אוניית סער אמפיבית בעלת יכולת להפליג בים הפתוח, ולהביא ישירות לחוף הנחיתה כ-200 חיילים על ציודם. הייתה בשימוש בעיקר במלחמת העולם השנייה.
אוניית סיוע אמפיבית	LSL (Landing Ship, Logistics)	בנויות כאוניות גל נוע, ויכולות להנחית כלי רכב ישירות אל החוף לסיוע במבצעי לוחמה אמפיבית. בשימוש הצי המלכותי הבריטי.
אוניית נחיתה בינונית	LSM (Landing Ship, Medium)	אוניות נחיתה בינוניות, נושאות שריון או חיל רגלים. בשימוש בעיקר במלחמת העולם השנייה.
נחתת טנקים	LST (Landing Ship, Tank)	אוניות נחיתה נושאות טנקים. בשימוש בעיקר במלחמת העולם השנייה.

אוניות לוחמה אמפיבית לסיוע לנחיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות אלה אינן מיועדות לנחיתה עצמה, אלא לסיוע לכוח הנוחת.

סוג	סימול בצי ארצות הברית	תיאור
אוניית סוחר לתקיפה או אוניית סוחר ללוחמה אמפיבית	AKA (Attack Cargo Ships) או‏ LKA (Amphibious Cargo Ships)	אוניות שנועדו לשאת חיילים, ציוד כבד ואספקה לכוחות אמפיביים. נושאות גם נחתות ובעלות יכולת לפרוק במהירות וביעילות מטען. נושאות גם כמה תותחים לסיוע לכוחות שבחוף.
אוניית תובלת סער	APA _או ‏LPA (Attack Transport)	אוניות משא או אוניות נוסעים שהותאמו לנשיאת חיילים וציוד. חלקן הותאמו גם לנשיאת נחתות על מנופים ודויתות. בשימוש צי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה עד תחילת שנות ה-50 של המאה ה-20.
אוניית פיקוד למבצעים אמפיביים	LCC (Amphibious Command Ship)	אוניות ייעודיות לפיקוד על מבצעים אמפיביים. במהלך מלחמת העולם השנייה מילאו תפקיד זה אוניות סוחר או אוניות מלחמה שהותאמו לתפקיד, כיום ישנן אוניות שיוצרו במיוחד למטרה זו.

אוניות לוחמה נושאות נחתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות אלה נועדו לשאת נחתות אל חופי האויב. יש להן מבדוק אותו ניתן להציף כדי לאפשר לנחתות לצאת שיט ישירות אל חוף הנחיתה. הן מצוידות גם בסיפון נחיתה למסוקים, המסייעים בהנחתת כוחות ובתובלת אספקה וציוד.

	סוג	סימול בצי ארצות הברית	תיאור
	אוניית נחיתה בעלת סיפון טיסה ומבדוק ניתן להצפה	LPD (landing platform/dock)	אונייה שנועדה להוביל כוח לנחיתה אמפיבית, בעלת מבדוק צף. נקראת גם Amphibious transport dock, אוניית תובלה אמפיבית בעלת מבדוק. בעלת סיפון נחיתה למסוקים, עם האנגר.
	אוניית נחיתה בעלת מבדוק	LSD (landing ship/dock)	אונייה שנועדה להוביל כוח לנחיתה אמפיבית, בעלת מבדוק צף. נקראת גם Amphibious transport dock, אוניית תובלה אמפיבית בעלת מבדוק. לעיתים בעלת סיפון נחיתה למסוקים, ללא האנגר. לחלק מהאוניות מסוג זה יכולת להנחית כוחות ישירות על החוף, כמו נחתת טנקים.

אוניות סער אמפיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות אלה הן נושאות מסוקים, בעלות סיפון טיסה והאנגרים בגדלים שונים. הן מותאמות לנשיאת מסוקים, לתובלה ולתקיפה, וכן לתפעול מטוסים בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית וקצרה, כמו משפחת מטוסי ההרייר. נושאות מסוקים חדישות נושאות גם כלי טיס מטה רוטור (Tiltrotor). לרובן יש גם מתקנים לנשיאת נחתות קטנות יותר, וחלקן בעלות מבדוק שאותו ניתן להציף.

סוג	סימול בצי ארצות הברית	תיאור
נושאת סער, מסוקים	LHA (Landing Helicopter, Assault)	נושאת מסוקים ומטוסי קרב בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית וקצרה רב תכליתית. לעיתים בעלת מבדוק ניתן להצפה, בעלת סיפון טיסה מלא.
נושאת סער, בעלת מבדוק ניתן להצפה	LHD (Landing helicopter dock)	נושאת מסוקים ומטוסי קרב בעלי יכולת המראה ונחיתה אנכית וקצרה, בעלת מבדוק ניתן להצפה, בעלת סיפון טיסה מלא. הסימול ניתן בצי ארצות הברית לאוניות מסדרת וואספ (Wasp), והן דומות מאוד לנושאות הסער בעלות הסימול LHA.
נושאת מסוקים ללוחמה אמפיבית	LPH (Landing Platform Helicopter)	נושאת מסוקים המיועדת בעיקר ללוחמה אמפיבית. בצי המלכותי הבריטי נקראת לעיתים "נושאת קומנדו" (Commando Carrier). בעלת סיפון נחיתה למסוקים עם האנגר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אוניית לוחמה אמפיבית בוויקישיתוף