אולימפיאדת ברלין (1936)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחקי האולימפיאדה ה-XI
עיר מארחת ברלין, גרמניה הנאצית גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית
מדינות משתתפות 49
ספורטאים משתתפים 3,963
(3,632 גברים, 331 נשים)
תחרויות 129 תחרויות ב-19 ענפים
טקס הפתיחה 1 באוגוסט 1936
טקס הנעילה 16 באוגוסט 1936
נפתח רשמית על ידי אדולף היטלר, קנצלר גרמניה
השביע את המשתתפים רנדולף איסמייר
הדליק את הלפיד האולימפי פריץ שליגן
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי
הלפיד האולימפי בוער בברלין. באולימפיאדה זו נוצרה מסורת הלפיד האולימפי.
אדולף היטלר וראשי הוועד האולימפי הבינלאומי נכנסים לאצטדיון בפתיחת האולימפיאדה
סמלים נאציים מעטרים את האולימפיאדה
ג'סי אוונס מצדיע לדגל ארצות הברית לאחר שזכה, ב-4 באוגוסט 1936 במדליית הזהב בתחרות הקפיצה לרוחק. מאחוריו לוץ לונג הגרמני, זוכה מדליית הכסף, המצדיע במועל יד

אולימפיאדת ברלין (1936) היא האולימפיאדה ה-11 בעת החדשה. אולימפיאדה זו נערכה בברלין, בירת גרמניה הנאצית.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הייתה אמורה ברלין לארח את המשחקים האולימפיים. העיר הייתה אמורה לארח את המשחקים בשנת 1916, אולם משחקים אלו נדחו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי בשל מלחמת העולם הראשונה.

היהודים ובכללם היישוב הארץ ישראלי החרימו את האולימפיאדה וארגנו משחקים אולימפיים אלטרנטיביים, שבהם השתתפו גם ספורטאים לא יהודים. בין המחרימים הייתה האלופה האולימפית באתלטיקה מארצות הברית ליליאן קופלנד, שיאן העולם בריצת משוכות מילטון גרין, המתאבק הדני סגן אלוף האולימפי אברהם קורלנד, הסייף הדני בעל מדליית כסף אולימפית איוון אוסייר והמתאבק האוסטרי ניקולאוס הירשל בעל שתי מדליות ארד אולימפיות במשקל כבד, אצן המשוכות סיד קיל מדרום אפריקה ושחייניות הכח וינה אלופות אוסטריה יהודית דויטש-הספל, רות לנגר ולוסי גולדנר, מאמנת השחייה לנשים האמריקאית שרלוט אפשטיין ושחייניתה ג'ניס ליפסון.

בפברואר 1936 עלתה לשלטון בספרד ממשלה חדשה שהחליטה להחרים את אולימפיאדת ברלין, כמחאה על המשטר הנאצי בגרמניה, ותחת זאת לארגן אולימפיאדה אלטרנטיבית - האולימפיאדה העממית בברצלונה. כ-6,000 ספורטאים מ-22 מדינות נרשמו להשתתף במשחקים. ימים ספורים לפני שהאולימפיאדה העממית אמורה הייתה להיפתח, פרצה בספרד מלחמת האזרחים, והיא בוטלה.

הייתה זאת האולימפיאדה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, אם כי במעגל סגור בברלין בלבד, ובאיכות נמוכה. זו הייתה גם האולימפיאדה הראשונה בה נערך מרוץ לפיד כחלק מטקס הפתיחה, והראשונה בה נערך טורניר אולימפי בכדורסל.

השימוש התעמולתי באולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת התעמולה הנאצית ובראשה יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה, השתמשו בה לצורך העלאת המוראל הגרמני. ואכן האולימפיאדה נחשבת עד היום לדוגמה להצלחת התעמולה הנאצית. גבלס והבמאית לני ריפנשטאהל (אשר יצרה שנתיים לפני כן את סרט התעמולה הנאצי "ניצחון הרצון") הפיקו את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים, המציג את האולימפיאדה באור התעמולה הנאצית, תוך שימוש באסתטיקה פאשיסטית ונאצית, ובאוצר הדימויים הוויזואלי הנאצי שהוצג בכישרון רב על ידי ריפנשטאהל, כמו גם העלאת ערכי ה"גזע" וה"פולק".

כדי לחזק את תדמיתו של המשטר כלפי חוץ, נמנעו הנאצים במהלך האולימפיאדה מלפגוע באנשים מהגזע ה"נחות" (יהודים, שחורים וכדומה), והוסרו כל השלטים כנגד היהודים, אך עם זאת, לאחר האולימפיאדה נשמעו טענות כי השחקנים הופלו לרעה בגלל מוצאם.

המכרז[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכרז נערך ב-1931, זמן קצר לאחר שספרד הפכה לרפובליקה ושנתיים טרם עלייתו של היטלר לשלטון.

תוצאות מכרז המשחקים האולימפיים 1936[1]
עיר מדינה סיבוב 1
ברלין גרמניהגרמניה גרמניה 43
ברצלונה הרפובליקה הספרדית השנייההרפובליקה הספרדית השנייה ספרד 16
אלכסנדריה מצרים (1922-1952)מצרים (1922-1952) מצרים 0
בודפשט הונגריה (1940–1945)הונגריה (1940–1945) הונגריה 0
בואנוס איירס ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 0
קלן גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית 0
דבלין אירלנדאירלנד אירלנד 0
פרנקפורט גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית 0
הלסינקי פינלנדפינלנד פינלנד 0
לוזאן שווייץשווייץ שווייץ 0
נירנברג גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית 0
ריו דה ז'ניירו ברזיל (1889–1960)ברזיל (1889–1960) ברזיל 0
רומא ממלכת איטליהממלכת איטליה איטליה 0

טבלת מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שגרפו את מירב המדליות:

מקום מדינה זהב כסף ארד סך הכול
1 גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה 33 26 30 89
2 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 24 20 12 56
3 הונגריה (1920–1945)הונגריה (1920–1945) הונגריה 10 1 5 16
4 ממלכת איטליהממלכת איטליה איטליה 8 9 5 22
5 פינלנדפינלנד פינלנד 7 6 6 19
6 צרפתצרפת צרפת 7 6 6 19
7 שוודיהשוודיה שוודיה 6 5 9 20
8 יפןיפן יפן 6 4 8 18
9 הולנדהולנד הולנד 6 4 7 17
10 בריטניהבריטניה בריטניה 4 7 3 14

אירועים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר לקידום המשחקים האולימפיים 1936

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת ברלין (1936)

התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המתעמל ג'ורג' מייז משווייץ זכה בשתי מדליות אחת זהב ואחת כסף. הייתה זו מדליית הזהב הרביעית שלו מתוך 8 מדליות שבהן זכה ב-4 אולימפיאדות.

חתירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת החותרים האמריקאית בסירת שמינייה זכתה במדליית זהב לאחר קרב צמוד מול הנבחרת האיטלקית והנבחרת הגרמנית.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת גרמניה זכתה במדליית זהב בכדוריד.

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כדורסל באולימפיאדת ברלין (1936)
  • בטורניר הכדורסל הראשון שנערך במשחקים האולימפיים זכתה נבחרת ארצות הברית במדליית זהב.

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות רומח אישי לנשים, 3 המנצחות היו יהודיות. אילונה אלק-שהרר מהונגריה, זכתה במדליית הזהב, הלנה מאייר מגרמניה, זכתה במדליית הכסף והצדיעה במועל-יד על דוכן המנצחים כמו יתר זוכי המדליה הגרמנים, ואלן פרייס מאוסטריה, זכתה במדליית הארד[2].

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת ברלין (1936)

אולימפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אולימפיה (סרט)

"אולימפיה" הוא סרט תיעודי גרמני משנת 1938, בבימויה והפקתה של לני ריפנשטאהל, המתעד את אולימפיאדת ברלין.
"אולימפיה", אשר יצא לאקרנים ב-2 חלקים, הוא הסרט הרשמי הראשון אי פעם שתיעד את המשחקים האולימפיים. הסרט זכה לשבחים ונבחר לאחד מ-100 הסרטים הטובים ביותר לפי סקר של מגזין טיים,[3] אך נחשב לשנוי במחלוקת בשל ההיבטים הפוליטיים שבו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עפר אידלס, משחקים מדומיינים: היישוב היהודי בפלשתינה והאולימפיאדה האחת עשרה, 1931–1936, עבודת מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Past Olympic host city election results". GamesBids. ארכיון מ-2011-03-17. נבדק ב-17 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Jewish Athletes — Helene Mayer, באתר מוזיאון השואה
  3. ^ All-Time 100 MoviesTime, February 12, 2005