אוכלי זרעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנאי אדום ניזון מבלוט ושובר אותו בעזרת שיניו הגדולות והחזקות.
סרטון של חוחית ניזונה מזרעי חמנית.

אוכלי זרעים (granivores) הם בעלי חיים אוכלי צמחים הניזונים בעיקר מזרעי צמחים שונים.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלי הזרעים מחולקים ל־2 סוגים: מפזרי הזרעים ומאחסני הזרעים. הראשונים אוכלים בצורה מפוזרת ואינם שומרים את הזרעים במקומות מחבוא, לעיתים הם גם אוכלים את הזרע במקום הימצאו. לעומתם המאחסנים מטמינים את זרעיהם במחסן ויכולים להיזון ממנו בעתות רעב. אצל מינים שונים ישנם סוגי מזווים שונים בהם הם מחביאים את הזרעים.

רבים מאוכלי הזרעים הורגים את הזרע באכילתם אותו (בניגוד לחיות שנושאים את הזרעים בקיבתם ומפרישים אותו שיצמח בצואתם הרחק מצמח האם).

אוכלי הזרעים כוללים מינים רבים בעולם החי:

רוב האנשים מתבססים על מאכלים הכוללים זרעים במצבים אלה או אחרים (למשל החיטה, האורז והתירס).[דרושה הבהרה]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלי זרעים רבים מאופיינים בתכונות פיזיולוגיות המאפשרות להם לפצח את הקליפה הקשה. סדרת היונקים שהכי התמחתה באכילת זרעים הם המכרסמים, הידועים בזוג שיניים חותכות גדולות המאפשרות להם לקלף את הקליפה (וגם לאכול סוגים שונים של מזונות קשים). פעולה זו שוחקת את השיניים שלהם, ולכן השיניים הקדמיות שלהם צומחות כל הזמן.

להרבה מינים של עופות אוכלי זרעים יש מקור עבה וחזק המותאם לפיצוח הגרעינים. לאלו האוכלים זרעים של מיני דגניים אצטרובלים וקוצים יש גם מקור מחודד בקצהו המשמש להם לשליפת הזרעים מהצמח.

מקור של קוניור זהוב. כמו הרבה מינים של תוכים, יש לו מקור חזק וקשיח העוזר להם לפצח זרעים ואגוזים.

להרבה מינים של פרוקי-רגליים יש גפי פה שהתמחו בצורות שונות לאכילת זרעים. לנמלים למשל יש צבתות שאיתן הן יכולות לחפור במעטפת. למינים רבים של פשפשים צמחוניים וחדקניים יש חדק המאפשר להם לנבור בזרע.

מינים אחרים, בדרך כלל כאלה שמאופיינים באינטליגנציה גבוהה, משתמשים בכלים כדי לפצח את הזרע. כך למשל השימפנזים משתמשים באבנים בשביל לפצח את הזרעים. עורבים משליכים לפעמים בלוטים או זרעים אחרים אל אבנים או המדרכה כדי שיתפצחו.

התמודדות צמחים כנגד אוכלי הזרעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים מגוון צמחים פיתחו פתרונות המגוננים על זרעיהם להיאכל: שריונות, קוצים וענפים גבוהים. צמחים אחרים פיתחו ארס ורעלים או תרכובות כימיות שונות (כמו טאנין ואלקלואיד). צמחים אחרים פיתחו שיטה אחרת - פיזור מאות זרעים, כך שה"טורפים" שלהם לא יצליחו לאכול את כולם.

למעשה מינים הקוברים את הזרעים של הצמחים הללו עוזרים להם לשרוד טוב יותר מאחר שהם כבר קבורים באדמה טובה ורוב אוכלי הזרעים, כולל בעליהם, לא ימצאו אותם. בשיטה זו עובד הבלוט של עצי האלון המשתמשים במיני סנאים, עורבנים ואפילו נקרים להחביא אותם.