אוטו לוי

אוטו לוי
Otto Loewi
לידה	3 ביוני 1873; פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית
פטירה	25 בדצמבר 1961 (בגיל 88); ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי	פרמקולוגיה
מקום קבורה	Woods Hole Village Cemetery
מקום לימודים	אוניברסיטת מינכן; אוניברסיטת וינה; האוניברסיטה של שטרסבורג ;
מנחה לדוקטורט	אוסוולד שמידברג
מוסדות	אוניברסיטת וינה; אוניברסיטת גראץ; אוניברסיטת מרבורג; יוניברסיטי קולג' לונדון; אוניברסיטת ניו יורק ;
תלמידי דוקטורט	קארל פרדיננד קורי
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1936); חבר זר של החברה המלכותית (29 באפריל 1954); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1959); עיטור שמידברג (1957); פרס ליבן (1924); עיטור הכבוד ע"ש קארל לודוויג (1961); פרס קמרון של אוניברסיטת אדינבורו ;

אוטו לוי (בגרמנית: Otto Loewi;‏ 3 ביוני 1873, פרנקפורט – 25 בדצמבר 1961, ניו יורק) היה פרמקולוג, רופא יהודי-גרמני-אמריקאי. תגליתו, האצטילכולין סייעה לקדם את מקצוע הרפואה ובאופן אישי הקנתה לו את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1936, אותו חלק עם סר הנרי דייל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי נולד בפרנקפורט שבגרמניה. בשנת 1896 קיבל תואר דוקטור לרפואה באוניברסיטת שטרסבורג (שהייתה אז חלק מגרמניה). לוי מעולם לא התעניין בפן המעשי של עבודת הרופא, ולאחר שצפה במספר מקרי מוות כתוצאה משחפת ומדלקת ריאות החליט למקד את מאמציו במחקר פרמקולוגי.

החל משנת 1898 הוא בילה מספר שנים באוניברסיטת מרבורג^[1], שם החל במחקריו בשטח המטבוליזם. לוי חקר כיצד איברים חיוניים מגיבים לחומרים כימיים ולגירוי חשמלי. הוא אף ביסס את תלותם באפינפרין לתפקוד יעיל. במחקריו, למד כיצד אותות עצביים מועברים על ידי מוליכים כימיים. הוא זיהה את המוליך העצבי הכימי, האצטילכולין. בשנת 1902 בילה מספר חודשים במחקר בלונדון, שם פגש לראשונה את סר הנרי דייל, שותפו לפרס וידידו לאורך עשרות שנים. בשנת 1905 הועלה לוי לדרגת פרופסור^[1].

בשנת 1903 קיבל לוי משרה באוניברסיטת קארל פראנץ בגראץ שבאוסטריה ובשנת 1909 הוא התמנה לראש המחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטה זו^[2]. הוא התחתן עם גוידה גולדשמידט בשנת 1908, ולזוג נולדו שלושה בנים ובת. לוי היה היהודי האחרון אשר קיבל משרה באוניברסיטת קארל פראנץ, בין השנים 1905 ועד תום מלחמת העולם השנייה.

בליל הפלישה הגרמנית לאוסטריה, ב-11 במרץ 1938, נעצר על ידי הנאצים^[3] יחד עם שניים מבניו. הוא שוחרר בתנאי שיוותר באופן "חופשי" על כספי הזכייה בפרס נובל ויעבירם לנאצים^[4]. לוי העביר את הכספים מבנק בשוודיה לבנק גרמני ועזב את אוסטריה. לוי קיבל משרה באוניברסיטה החופשית של בריסל בפברואר 1939^[5] ולקראת סוף שנת 1940 היגר לארצות הברית, שם היה לפרופסור מחקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק^[6]^[7]. בשנת 1946 התאזרח בארצות הברית. בשנת 1953 היה לוי שותף לעצומה בקריאה לאו"ם לבחון את ההאשמות במשפט הרופאים^[8] ובשנת 1954 היה שותף לדרישה מאוסטריה לשלם פיצויים ליהודים שעזבו את אוסטריה בגלל הנאצים^[9].

בשנת 1954 התקבל כחבר מן החוץ (שאינו בריטי) של החברה המלכותית. הוא נפטר בעיר ניו יורק ב-25 בדצמבר 1961^[10].

בשנת 1972 הוציאה אוסטריה בול דואר עם דיוקנו^[11]. בשנת 1987 הוקם באוניברסיטה העברית בירושלים מכון לחקר המוח על שמו, במימון של גרמניה^[12].

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם תגליותיו של לוי, נחלק המדע ביחס לשאלה כיצד עובר האות דרך הסינפסה, האם היה זה אות ביואלקטרי או אות כימי. הניסוי המפורסם של לוי, אשר התפרסם בשנת 1921, ענה במידה רבה לשאלה זו. הוא עקר את לבבותיהם של שני צפרדעים: בלב האחד הקפיד כי עצב הוואגוס, השולט (בין השאר) על קצב הלב, ייוותר מחובר ללב, בעוד שבלב השני ניתק את החיבור לעצב. שני הלבבות הושמו בתמיסה פיזיולוגית. באמצעות גירוי חשמלי של עצב הוואגוס, לוי גרם ללב המחובר לעצב, להאט את פעימותיו. אחר כך לקח לוי חלק מן התמיסה שבה היה הלב הראשון והעביר אותה ללב השני. העברת הנוזל גרמה אף ללב השני להאט את פעימותיו, דבר שהוביל למסקנה כי חומר כימי מסיס כלשהו שוחרר על ידי גירוי העצב. הוא קרא לחומר, שאותו לא זיהה, בשם ואגוסטוף. בהמשך התברר שחומר כימי זה הוא האצטילכולין, שעל תגליתו חלק סר הנרי דייל את פרס נובל עם לוי.

מחקריו של לוי "על הטענה כי אדרנלין משתחרר (בגוף) על ידי קוקאין" ו"על הקשר בין דיגיטליס ופעולת הסידן" היוו פריצות דרך בתחומן ונלמדו משך עשרות שנים אחר כך. לוי הבהיר במחקריו שני מנגנונים מרכזיים בחשיבותם בתחום הרפואה: מנגנון החסם והטענה כי ניתן לגרום לפעולת עצב על ידי חומרים כימיים.

הדרך שבה עלה בו הרעיון לניסוי פורץ הדרך באשר למנגנון החוצה את הסינפסה, פרסם את לוי כמעט באותה מידה כמו הידע החדש שהעניק לרפואה. על פי גרסתו של לוי, הרעיון לניסוי בא לו בחלום שחלם בשנתו. הוא סיפר כי ביום שבת של חג הפסחא, בשנת 1921 הוא חלם על ניסוי שיוכיח אחת ולתמיד כי הדרך שבה עובר האיתות העצבי לשריר הוא כימי ולא חשמלי. הוא התעורר באמצע הלילה ושרבט במהירות את מהלך הניסוי על פיסת נייר שהייתה על שידת המיטה ואז שב לישון. למחרת בבוקר התעורר בהתרגשות כיוון שידע כי החלום שחלם בלילה היה חשוב מאוד. אך כאשר ניסה לקרוא את שכתב על פיסת הנייר, גילה לזוועתו כי איננו מסוגל לפענח את כתב ידו. אותו יום, הוא מספר, היה היום הארוך ביותר בחייו, כל אותו היום הוא ניסה ללא הצלחה לשחזר את החלום. באותו הלילה הוא חלם פעם נוספת את אותו החלום. הפעם, הוא התעורר, הלך למעבדה וביצע מיד את הניסוי. ארבע שנים מאוחר יותר זכה על הניסוי הזה בנובל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמיל פוירשטיין, יהודים מפורסמים במדע, 1956. עמ' 143–147.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אוטו לוי בוויקישיתוף

אוטו לוי, באתר פרס נובל (באנגלית)
אוטו לוי, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
ד"ר יוחאי וולף, היום לפני: האיש שלמד לתקשר עם המוח, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 25 בדצמבר 2016
אוטו לוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוטו לוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² אחינו ד"ר אוטו לוי, הצפירה, 18 בינואר 1905
^ פרופ' אוטו לוי, הַבֹּקֶר, 18 במרץ 1938
^ נאסר פרופ' אוטו לוי, הארץ, 16 במרץ 1938
^ יהודים נודעים על בולי אוסטריה, על המשמר, 21 בפברואר 1973
^ קתדרה במכללת בריסל לפרופסור אוטו לוי, הארץ, 24 בפברואר 1939
^ פרופ' אוטו לוי הוזמן לאוניברסיטת ניו יורק, אמר, 2 בנובמבר 1940
^ פליט פרופ' באוניברסיטת ניו יורק, הארץ, 1 בינואר 1941
^ רופאים תובעים מאו"ם לשגר ועדה לרוסיה, מעריב, 19 במרץ 1953
^ משדלים את אוסטריה לשלם פיצויים, הצופה, 8 בפברואר 1954
^ הפיסיולוג ד״ר אוטו לוי נפטר בניו־יורק, הארץ, 28 בדצמבר 1961
^ אוטו לוי בבול אוסטרי, דבר, 27 באוקטובר 1972
^ מרכז לחקר המוח הוקם באוניברסיטה העברית, מעריב, 26 באוקטובר 1987

[הצפירה-1] ¹ ² אחינו ד"ר אוטו לוי, הצפירה, 18 בינואר 1905

[2] פרופ' אוטו לוי, הַבֹּקֶר, 18 במרץ 1938

[3] נאסר פרופ' אוטו לוי, הארץ, 16 במרץ 1938

[4] יהודים נודעים על בולי אוסטריה, על המשמר, 21 בפברואר 1973

[5] קתדרה במכללת בריסל לפרופסור אוטו לוי, הארץ, 24 בפברואר 1939

[6] פרופ' אוטו לוי הוזמן לאוניברסיטת ניו יורק, אמר, 2 בנובמבר 1940

[7] פליט פרופ' באוניברסיטת ניו יורק, הארץ, 1 בינואר 1941

[8] רופאים תובעים מאו"ם לשגר ועדה לרוסיה, מעריב, 19 במרץ 1953

[9] משדלים את אוסטריה לשלם פיצויים, הצופה, 8 בפברואר 1954

[10] הפיסיולוג ד״ר אוטו לוי נפטר בניו־יורק, הארץ, 28 בדצמבר 1961

[11] אוטו לוי בבול אוסטרי, דבר, 27 באוקטובר 1972

[12] מרכז לחקר המוח הוקם באוניברסיטה העברית, מעריב, 26 באוקטובר 1987

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)