אוטו היינריך ורבורג

אוטו היינריך ורבורג
Otto Heinrich Warburg
	צילום בסביבות 1931
	צילום בסביבות 1931
לידה	8 באוקטובר 1883; פרייבורג, הדוכסות הגדולה של באדן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	1 באוגוסט 1970 (בגיל 86); ברלין המערבית, גרמניה המערבית
ענף מדעי	ביולוגיה, רפואה
מקום מגורים	גרמניה
מקום קבורה	בית הקברות דאהלם
מקום לימודים	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין; אוניברסיטת פרייבורג ;
מנחה לדוקטורט	הרמן אמיל פישר
מוסדות	חברת הקייזר וילהלם (1941); אוניברסיטת הומבולדט של ברלין ;
תלמידי דוקטורט	אוטו מאירהוף
פרסים והוקרה	חבר זר של החברה המלכותית (3 במאי 1934); פרס פאול ארליך ולודוויג דרמשטדטר (1962); מדליית הזהב ע״ש אדולף פון באייר (1925); מדליית ארנסט רויטר (1958); מדליית הארנק (1963); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1931); צלב הברזל, דרגה ראשונה; הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; צלב הברזל, דרגה שנייה; אזרח כבוד של ברלין; אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה ;
הערות	צאצא למשפחת ורבורג
תרומות עיקריות
	מחקריו בתחום צריכת החמצן של תאים והאנזים האחראי לה. חקר תופעת הפוטוסינתזה.

ערך זה עוסק ברופא, הביולוג והפיזיולוג היהודי-גרמני חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. אם התכוונתם לבוטנאי, ראו אוטו ורבורג.

אוטו היינריך ורבורג (בגרמנית: Otto Heinrich Warburg;‏ 8 באוקטובר 1883 – 1 באוגוסט 1970) היה רופא, ביולוג ופיזיולוג גרמני, ממוצא יהודי, אשר זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1931 על מחקריו בתחום צריכת החמצן של תאים והאנזים האחראי לה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ושנות לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורבורג נולד ב-8 באוקטובר 1883 בעיר פרייבורג. אביו, אמיל ורבורג, פיזיקאי, פרופסור באוניברסיטת פרייבורג, היה צאצא של משפחת ורבורג הידועה מאלטונה. הסבים מצד האב, דניאל מרכוס ורבורג ואידה לבית כהן, היו יהודים אורתודוקסים, אך בבגרותו, האב אמיל המיר את דתו לנצרות לותרנית. האם, אליזבט גרטנר הייתה בת למשפחה של בנקאים ועובדי ציבור בכירים מבאדן.

בילדותו עבר אוטו ורבורג עם הוריו לברלין, בה התמנה אביו לראש החוג לפיזיקה של המכון הקיסרי לפיזיקה ולטכנולוגיה. אוטו גדל בסביבה אקדמית. למד עד 1901 בגימנסיית פרידריכסוורדר ההומנית בברלין ואחר כך נרשם ללימודי מדעי טבע בדגש על כימיה באוניברסיטת אלברט לודוויג בפרייבורג. החל מ-1903 המשיך בלימודי הכימיה באוניברסיטת ברלין שם נבחן על ידי זיגמונד גבריאל. החל מ-1905 למד רפואה בברלין, אחר כך במינכן ובהיידלברג. הוא סיים לימודי דוקטורט בביוכימיה באוניברסיטת ברלין ב-1906 אצל אמיל פישר, ואת לימודי הרפואה באוניברסיטת היידלברג ב-1911 ב-1911 סיים גם את התואר דוקטור ברפואה בהיידלברג. עבד זמן-מה בהיידלברג כעוזר של לודולף פון קרהל בקליניקה לרפואה. בשנים בהיידלברג השתתף יחד עם אוטו מאירהוף וקרל יאספרס, בין היתר בחוג לפסיכואנליזה שניהל ידידו של מאירהוף, ארתור קרונפלד. בהמשך שהה ורבורג כמה פעמים בתחנה הזואולוגית על שם אנטון דוהרן בנאפולי, שם עסק במחקרים בקיפודי ים, ובתהליכי נשימה בתאים נורמליים ובתאים סרטניים. בשנת 1914 עבר לעבוד באוניברסיטת ברלין במכון ע"ש הקייזר וילהלם (שנקרא לימים ע"ש מקס פלאנק).

במלחמת העולם הראשונה התנדב ורבורג לשירות בחיל הפרשים הפרוסי ובהמשך כקצין במטה הכללי של הצבא הגרמני. בשנת 1918 מונה לפרופסור במכון הקיסרי (לימים מכון מקס פלאנק). הוא נפצע וזכה בעיטור צלב הברזל, דרג ראשון. החל מ-1931 הוא עמד בראש מכון מקס פלאנק לפיזיולוגית התא בברלין.

פעילותו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת המכון ע"ש הקיסר וילהלם מונה ורבורג לראש מעבדת המחקר של פיזיולוגיית התא, במימון קרן רוקפלר. פרסומו הראשון בא ממחקריו בתחום המטבוליזם של תאים של ביציות מופרות , בתחנה למחקר ביולוגי ימי בנאפולי. בשנות העשרים החל לחקור את צריכת החמצן בתאי אורגניזמים חיים. הוא היה חלוץ השימוש במנומטר (המודד שינויים בלחץ גז) להבנת כמות החמצן הנצרכת על ידי פרוסות של רקמות חיות. בחיפושו אחר מרכיבי התא האחראים לצריכת החמצן גילה את מעורבות הציטוכרומים, במיוחד ציטוכרום a3 אותו כינה בשם אנזים הנשימה. בשנת 1931 קיבל פרס נובל על מחקריו בתחום זה. בשנת 1944 הועלה שמו כמועמד לזכייה נוספת בפרס נובל, אך הפרס לא הוענק לו. אחת ההשערות היא שגרמניה הנאצית סירבה לאפשר באותה תקופה לאזרחיה לקבל פרסים בינלאומיים, וכלל לא הייתה מרשה לו לצאת מגבולות המדינה.

ורבורג חקר היה הראשון שהצביע על כך שתאים ממאירים מבצעים תהליך של גליקוליזה מוגברת בסביבה עתירת חמצן ומפיקים את האנרגיה שלהם בתהליך של תסיסת סוכרים (תופעה הקרויה על שמו תופעת ורבורג). הגליקוליזה המוגברת בתנאים אארוביים שונה מהתהליך שקורה בתאים נורמליים שבהם הגליקוליזה מואטת בנוכחות חמצן (אפקט פסטר). הוא פרסם מאמרים רבים על תחומי מחקריו.

אוטו ורבורג התמנה, באופן חריג, כחבר שאינו אזרח בריטי בחברה המלכותית בלונדון, בשנת 1934, וכחבר באקדמיות למדעים של ברלין קופנהגן, רומא, והודו. זאת, בין שאר העיטורים והאותות האחרים אותם קיבל.

מעמדו בימי השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי עליית הנאצים לשלטון יהודים הוצאו ממקומות העבודה שלהם ובהדרגה הוגבלו מאוד באפשרויות התעסוקה. ורבורג כבן לאב יהודי מומר ולאם גרמנייה נחשב לפי חוקי הגזע מ-1935 ל"יהודי למחצה". בסופו של דבר נאסר עליו ללמד אבל הורשה להמשיך במחקריו. ^[1] ב-1941 איבד את תפקידו לזמן קצר בגלל הערות בקורתיות כלפי המשטר, אבל תוך שבועות מספר הורשה לשוב לעבודתו על ידי פקודה אישית מלשכתו של היטלר. הרמן גרינג סידר לו גם סיווג של "רבע יהודי".^[1] בספטמבר 1942 ביקש רשמית ורבורג שיובטח לו מעמד שווה לגרמנים ארים.^[2]

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורבורג חי לאחר שובו מן השירות הצבאי במלחמת העולם הראשונה עם יאקוב הייס בווילה שלו בברלין-דאהלם. באופן רשמי, שימש הייס כמזכירו האישי עד מותו של ורבורג. הוא טיפל בכל עסקיו של ורבורג, שכללו את משק הבית וקבלת אורחים וכן התלווה לוורבורג בנסיעותיו. בשנת 1943 הוגשה תלונה אנונימית במשטרה על ורבורג, בטענה שהוא מקיים יחסים הומוסקסואליים. המשטרה בחרה שלא לפתוח בחקירה. הייס שימש כמזכיר ואמרכל של המכון. בשנת 1968 בעקבות שבר בירך, לקה ורבורג בפקקת ורידים עמוקה ונפטר כעבור שנתיים, בשנת 1970 מתסחיף ריאתי. הובא לקבורה בבית קברות לותרני בדאהלם. הוא נותר רווק כל חייו.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית מעניקה בכל שנה מדליה על שמו. המדליה נחשבת לאחת הבולטות בתחום הביוכימיה בגרמניה.
באוניברסיטת ביירוית הוקמה "קרן אוטו ורבורג לכימיה" המקדמת ומממנת מחקר והוראה בתחום הכימיה באוניברסיטה. בנוסף, נבחר בכל שנה מועמד הזוכה למענק ונושא הרצאה בכימיה.
בשנת 1983 הנפיק הדואר הגרמני בול עם דיוקנו, לרגל יום הולדתו ה-100.
בעיר מינכן נקרא רחוב על שמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אוטו היינריך ורבורג בוויקישיתוף

אוטו היינריך ורבורג, באתר פרס נובל (באנגלית)
רנה גרט-זנד, לבד בברלין, באתר זמן ישראל, 8 בספטמבר 2021
צח יוקד, "הומו עם שורשים יהודיים ביקש לשנות את חוקי הנאצים בהתאם לצרכיו", באתר הארץ, 20 ביוני 2021
אוטו היינריך ורבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוטו היינריך ורבורג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² Medawar & Pyke עמ' 184
^ Reinhard Rürup, unter Mitwirkung von Michael Schüring: Schicksale und Karrieren: Gedenkbuch für die von den Nationalsozialisten aus der Kaiser Wilhelm Gesellschaft vertriebenen Forscherinnen und Forscher. Wallstein 2008, S. 83f. ISBN 978-3-89244-797-9

3. Warburg O. On the origin of cancer cells. Science. 1956;123(3191):309–314. [PubMed]

[מדוואר-1] ¹ ² Medawar & Pyke עמ' 184

[2] Reinhard Rürup, unter Mitwirkung von Michael Schüring: Schicksale und Karrieren: Gedenkbuch für die von den Nationalsozialisten aus der Kaiser Wilhelm Gesellschaft vertriebenen Forscherinnen und Forscher. Wallstein 2008, S. 83f. ISBN 978-3-89244-797-9

[1]

[2]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)