אוזנן הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאוזנן הנגב
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: עטלפים
תת־סדרה: עטלפים קטנים
משפחה: נשפוניים
סוג: אוזנן
מין: אוזנן הנגב
שם מדעי
Plecotus christii
גריי, 1838
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוזנן הנגב (שם מדעי: Plecotus christii) הוא מין של עטלף בסוג אוזנן. הוא נקרא "אוזנן" בגלל אוזניו הענקיות. האוזנן הוא עטלף חרקים הנפוץ בצפון-מזרח אפריקה וארץ ישראל. הוא מצוי בישראל אך נמצא בה בסכנת הכחדה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוזנן הוא עטלף חרקים גדול יחסית (אך קטן ביחס לעטלפי פירות), משקלו 5.5–8 גרם ואורך האמה שלו 36–42 מילימטר.[2] אוזניו גדולות, פי 2 מאורך הראש, ובעת שינה מתקפלות (זה מקור שם הסוג). הן מחוברות בקרום ובכל אוזן יש צפיר, המסייע לשמיעה.[2] פרוותו אפורה בהירה עם גחון לבן, וזנבו ארוך מן האמה. הכנפיים קצרות ומעוגלות.[2]

הוא פעיל בשעות הלילה המאוחרות וצד פרוקי-רגליים כגון עקרבים, עכבישים ונדלים. הוא בעיקר צד על פני הקרקע ועל צמחים נמוכים. את טרפו הוא מאתר באמצעות הקשבה פסיבית לקולות שהם עושים בשעה שהם צועדים על הקרקע.[2] הם משתמשים באיכון הד (אקולוקציה) כדי לנווט. קריאותיהם הן מסוג FM (אפנון תדר), כאשר מנעד התדרים הוא 20–50 קילוהרץ.[2]

מבחינת רבייה, ההזדווגות חלה כנראה בסתיו וההמלטה באביב. הנקבות ממליטות במושבות המלטה. הגורים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה וחצי.[2] הוא חי במושבות קטנות במערות, בסמוך לנאות מדבר ומקורות מים.

אוזנן הנגב הוא עטלף מדברי. תחום התפוצה של אוזנן הנגב הוא צפון-מזרח אפריקה, מאתיופיה בדרום ולאורך הנילוס, ועד למדבר סיני בצפון. משם הגיע גם לארץ ישראל ותואר על ידי הנרי בייקר טריסטרם. בארץ ישראל הוא נפוץ בנגב ובערבה, וכן במדבר יהודה עד הר חברון. אוזנן הנגב זוהה בעבר כאוזנן אפור אך מחקרים שנערכו בתחילת המאה ה-21 מצאו ששתי האוכלוסיות בישראל הן למעשה שני מינים נפרדים: אוזנן הנגב (Plecotus christii) שחי בדרום הארץ, ואוזנן החרמון (Plecotus macrobullaris), שחי בחרמון ומצפון לישראל. שניהם נמצאים בסכנת הכחדה בישראל.[2] בישראל חיים כמה מאות פרטים של אוזנן הנגב והוא בסכנת הכחדה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוזנן הנגב באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 פרופ' יורם יום-טוב, הרואים את הקולות: עטלפים - בין מיתוס למציאות, הוצאת מאגנס, רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, ישראל 2018. בעיקר: עמ' 221–223
ערך זה הוא קצרמר בנושא יונקים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.