אוולין גודמן-טאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוולין גודמן-טאו
לידה 20 ביוני 1934 (בת 89)
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פילוסופיה יהודית, היסטוריה של הפילוסופיה, דת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת קאסל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרבה אוולין (חוה) גודמן-טאו (נולדה בווינה ב-1934) היא פרופסור למחשבת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודמן-טאו נולדה בווינה למשפחת טאו, משפחה מסורתית שמוצאה מגליציה. אביה אברהם היה בנקאי, ואמה יוטה כימאית. עם האנשלוס ברחה המשפחה להולנד, ושם התחבאה בימי השואה. לאחר המלחמה נשארה המשפחה בהולנד ואף רכשה את הבית בו התגוררו במהלך המלחמה. בשנת 1955, לאחר פטירת אמה, נסעה גודמן-טאו עם אביה לארצות הברית, שם נישאה למשה גודמן. בשנת 1956 עלתה עם בעלה לישראל.[1]

לקראת גיל 60 השלימה עבודת דוקטור באוניברסיטת קאסל בגרמניה, על הרעיון המשיחי ביהדות.[1]

בשנות התשעים הקימה מחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת האלה שבגרמניה, ליד לייפציג, ועמדה בראשה במשך 6 שנים. לאחר מכן לימדה במשך שנה באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. בשנת 1999 הקימה את האקדמיה ע"ש הרמן כהן לדת, מדע ואמנות בבוכן שליד קרלסרוהה.

לאחר שהתבקשה לכהן כרבה בקהילה הרפורמית "אור חדש" בווינה, תפקיד אותו מילאה במשך שנה, חיפשה גודמן-טאו אחר רב אורתודוקסי שיסמיך אותה לרבנות. בשנת תשס"א (2000) היא הוסמכה לרבנות על ידי הרב יהונתן צ'יפמן מירושלים[2].

במשך 30 שנה שימשה מרצה במדינות שונות באירופה, ביניהן אוסטריה וגרמניה. היא ייסדה מחלקות ומכוני מחקר למחשבת ישראל, והפיקה כנסים בנושאי יהדות.[3]

בנוסף כתבה גודמן-טאו עשרה ספרים ופרסמה מעל למאה מאמרים, מרביתם בגרמנית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודמן-טאו מתגוררת בירושלים. בנה הוא האנתרופולוג יהודה גודמן, אשר התפרסם בעקבות ספרו 'גלות הכלים השבורים: חרדים בצל השיגעון' שעוסק בטיפול במחלות נפש בחברה החרדית[4]. גודמן-טאו היא אחותו של הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור, ואחותה של פרופ' גרדה אילתה-אלסטר, לשעבר פרופסור לספרות משווה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.[2]

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Auf der Suche nach Identität. Orthodoxe Frauen in Israel" בתוך: Renate Jost, Ursula Kubera (עורכות): Befreiung hat viele Farben. Feministische Theologie als kontextuelle Befreiungstheologie, ‏ Gerd Mohn, Gütersloh ‏ 1991 (Siebenstern-Taschenbuch. Band 534),עמ' 121−137.
  • "Zwischen Gestern und Morgen. Leben im Riß von Geschichte und Biographie" בתוך: Wolfdietrich Schmied-Kowarzik (עורך): Vergegenwärtigungen des zerstörten jüdischen Erbes. Franz-Rosenzweig-Gastvorlesungen Kassel 1987–1998, Kassel‏ 1997.
  • Aufstand der Wasser. Jüdische Hermeneutik zwischen Tradition und Moderne ‏ Philo-Verlag, Berlin/Wien‏ 2002.
  • Eine Rabbinerin in Wien ‏ Betrachtungen. Czernin-Verlag, Wien‏ 2003.
  • Illa Meisels: Erinnerung der Herzen. Mit einem Nachwort von Eveline Goodman-Thau, ‏ Czernin-Verlag, Wien‏ 2004.
  • Erbe und Erneuerung. Kulturphilosophie aus den Quellen des Judentums,‏ Picus, Wien‏ 2004.
  • (עורכת) Das Jüdische Erbe Europas. Krise der Kultur im Spannungsfeld von Tradition, Geschichte und Identität,‏ Philo-Verlag, Berlin‏ 2005.
  • Liebe und Erlösung. Das Buch Ruth, ‏ Münster‏ 2006.
  • (עורכת) Das Eigene Erinnern. Gedenkkultur zwischen Realität und Normalität ‏. Passagen-Verlag, Wien‏ 2007. ‏ (Jüdische Passagen. Band 1, Buchvorschau bei Libreka).
  • (עורכת) בדיאלוג - ספר השנה למרטין בובר (Im Zwiegespräch/In Dialogue. Martin Buber Jahrbuch/Martin Buber Yearbook.) ‏ LIT-Verlag, Münster 2007ff.
  • "Ethos Europa. Zur Frage des jüdischen Abendlandes." בתוך: Die Neugier des Glücklichen. Hrsg. v. B.-Christoph Streckhardt. Verlag der ,‏ Bauhaus-Universität Weimar‏ 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוולין גודמן-טאו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 נעמה אנג'ל משאלי, "אנשים חשים שהקדוש ברוך הוא נמצא אצלם בכיס", באתר מקור ראשון, ‏5 בספטמבר 2017
  2. ^ 1 2 יאיר שלג, הרבה טאו נגד הרב טאו, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2004
  3. ^ נעמה אנג'ל משאלי, "אנשים חשים שהקדוש ברוך הוא נמצא אצלם בכיס", באתר מקור ראשון, ‏5 בספטמבר 2017
  4. ^ הקב"ה – כלי תשמישיו שבורים הם – ראיון עם ד"ר יהודה גודמן / אריאל הורוביץ (תקציר), באתר נאמני תורה ועבודה