אודיסאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אודיסאוס
Ὀδυσσεύς
תפקיד מלך איתקה
תרבות מיתולוגיה יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
אב לארטס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם אנטיקליאה עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים קטימני עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פנלופה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים טלמאכוס, לטינוס, Arcesilaos, פוליפורתס, Polypoetes, Telegonus, Auson, Nausinous, Nausithous, Leontophron, Agrius, Anteias, Ardeas, Leontophonus, Cassiphone עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אודיסאוסיוונית עתיקה: Ὀδυσσεύς) הוא דמות מיתולוגית, מלך איתקה, גיבור האפוסים אודיסיאה ואיליאדה מאת הומרוס. אודיסאוס נודע כחכם שבין מצביאי היוונים ובין החשובים שבהם. מוכר בעיקר בשל מסעו המפורסם חזרה הביתה ממלחמת טרויה וכהוגה רעיון הסוס הטרויאני.

במיתולוגיה הרומית הוא נקרא אוליסס (Ulysses) או אוליכסס (Ulixes).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודיסאוס הוא בנם של המלך לארטס והמלכה אנטיקליאה (אנ'), בעלה של פנלופה, שילדה לו את הנסיך טלמאכוס, משפחת המלוכה של העיר היוונית העתיקה איתקה, שבאותה תקופה שגשגה מבחינה כלכלית וצבאית.

עצת אודיסאוס לטינדראוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טינדראוס, מלך ספרטה ובעלה של לדה, שלפי אחת הגרסאות היא אמה של הלנה, לא קיבל אף אחת מן המתנות אך גם לא שילח אף אחד מן המחזרים מחשש שיעלבו ויתפתח סכסוך. אודיסאוס הבטיח לפתור את הבעיה באופן משביע רצון אם טינדראוס יתמוך בו בחיזורו אחרי פנלופה, בתו של איקריוס. טינדראוס הסכים ברצון ואודיסאוס הציע כי לפני שתעשה ההחלטה, כל המחזרים ישבעו להגן על הבעל הנבחר נגד כל מי שיתקומם נגדו. תכסיס זה הצליח, והלנה ומנלאוס התחתנו. עם מותו של טינדראוס, מנלאוס הפך למלך ספרטה.

אודיסאוס במלחמת טרויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלחמת טרויה

גיוסו של אודיסאוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הודיעו לאודיסאוס שעליו לחבור ליתר מלכי יוון במלחמה על טרויה, הוא לא רצה בכך. כדי לשכנע את מנלאוס ואגממנון שבאו לגייסו, כי אין הוא כשיר לקרב, העמיד פני משוגע. הוא צעד על חוף הים כשהוא לבוש תחתונים בלבד, הוביל מחרשה וזרע בחול גרגרי מלח. למורת רוחו, אחד המלווים שם לב לתרמית - וכדי לבדוק את מידת שפיותו, לקח את תינוקו של אודיסאוס מאמו והניח אותו על החוף. אודיסאוס, שחשש לדרוס את טלמכוס הקטן, עצר מיד את המחרשה והודה שהוא מעמיד פנים. לאחר מספר ימים עזב אודיסאוס את איתקה ויצא למלחמת טרויה.

הסוס הטרויאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודיסאוס היה זה שהגה את רעיון הסוס הטרויאני במלחמת טרויה. בהיותם משוכנעים שזוהי מנחת היוונים על מנת לרצות את האלים, הכניסו הטרויאנים את הסוס אדיר הממדים דרך שעריה המשוריינים של טרויה, מבלי לדעת כי בתוכו הסתתרו החיילים. כך כבשו מלכי יוון את טרויה.

האודיסיאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

20 שנים נעדר אודיסאוס מביתו. 10 שנים עקב מלחמת טרויה, המתוארת באיליאדה, ו-10 שנים נוספות בשל המסע חזרה לביתו, במהלכן עבר חוויות שונות שמנעו ממנו להתקדם בדרכו חזרה. תיאור מסע זה מתואר באודיסאה. מסעו חזרה של אודיסאוס מכונה גם "נוסטוס" (ביוונית - שיבה), במהלכו פגש על פי המיתולוגיה בסירנות ובמכשפה קירקה אשר עד היום קרוי על שמה הר באיטליה.

אודיסאוס והקיקלופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מסעו נתקלו אודיסאוס ואנשיו בקיקלופ פוליפמוס, וכאשר ביקש הענק לשמו ענה לו ששמו הוא "אף אחד לא". הקיקלופ סירב להעניק לאודיסאוס ואנשיו את ההגנה השמורה לאורחים המקובלת ביוון והחל לטורפם בזוגות. בתגובה, החלו אודיסאוס ואנשיו להילחם בו ותקעו בעינו האחת מקל בוער. הוא החל צועק ומשתולל מרוב ייסורים. מקול זעקותיו ניעורו הקיקלופים האחרים באי ושאלו אותו מי עשה לו את זה, ענה להם כך: "אף אחד לא עקר את עיני" והמשיך לצעוק מכאבים, והם שחשבו שנטרפה עליו דעתו הלכו משם, וכך התאפשר לאודיסאוס ואנשיו לברוח מן המערות של פולימפוס. אותו קיקלופ היה בנו של פוסידון, ואודיסאוס, שוב ביהירותו, צעק לקיקלופ העיוור מן הספינה לאחר שעזב את האי שלו: "אם פעם תשאל מי האיש שהטיל בעינך את המום הנתעב, הגד שניקר את עינך אודיסאוס בן לארטס מאיתקה, מחריב הערים!"[1]. בעקבות כך התפלל הקיקלופ לאביו שיתנכל לאודיסאוס עד לשיבתו לביתו.

אודיסאוס באי אייאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודיסאוס ומלחיו עגנו בחוף האי אייאה. אודיסאוס שלח את אחד ממלחיו לבדוק את השטח וזה שב וסיפר שיושבי האי ומלכתו קירקה מכניסי אורחים הם. המלכה הזמינה את צוות הספינה לסעוד בארמון והם נענו בשמחה להזמנה. כל המלחים התנפלו על האוכל חוץ מאודיסאוס, שראה את כל צוותו נהפך לעדר חזירים. הוא יצא החוצה והתפלל לאלים שיעזרו לו. הרמס, שליח האלים, ירד מהאולימפוס ונתן לאודיסאוס מעט עשב מכושף. אז חזר אודיסאוס לארמון ואכל את מנתו. מלכת האי שהבינה שהאלים עוזרים לאודיסאוס, החזירה את החזירים לצורתם הקודמת והם יכלו להמשיך בדרכם.

אודיסאוס וקליפסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחד מן הימים עגנה אונייתו של אודיסאוס באי שהיה שייך לטיטאן היפריון (הידוע כאביו של הליוס). המלחים שחטו פרה מהאי ואכלו את בשרה. הטיטאן זעם על הגנבה והשמיד את צוות האונייה כולו, פרט לאודיסאוס. הנימפה קליפסו מצאה אותו, התאהבה בו וגררה אותו לאי שלה. בעזרת כוחותיה, גרמה קליפסו לאודיסאוס לשכוח את כל מה שעבר, את ביתו ואת משפחתו והם חיו יחדיו זמן רב מאוד. מעשה זה לא מצא חן בעיני זאוס מלך האלים והוא שחרר את אודיסאוס, שבנה לעצמו סירה קטנה והמשיך במסעו.

חזרתו של אודיסאוס לביתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזריה של פנלופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן היעדרו של אודיסאוס, אשתו, פנלופה היפה, הייתה מוקפת במחזרים (אנ') שתבעו ממנה לבחור באחד מהם ולהינשא בשנית. בסיפור מגיעה נאמנותה של פנלופה לבעלה לשיא. האמונה כי הוא בחיים ועוד יחזור יום אחד, מונעת ממנה להיענות למחזריה. היא נמנעת מלהיענות למחזרים באמתלה שהיא עסוקה במלאכת טווייה מסוימת, ומבטיחה להם כי תינשא לאחד מהם רק כאשר המלאכה תושלם. כל לילה היא פורמת מה שכבר טוותה, עד שהמעשה נתגלה והמחזרים תבעו ממנה סופית לבחור באחד מהם.

טבח המחזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתיים חזר אודיסאוס לאיתקה, ובעזרת האלה אתנה, מתחפש לקבצן מחשש שיזהו אותו מחזריה של פנלופה ויתנכלו לו. הראשון שזיהה אותו היה כלבו הנאמן ארגוס (אנ'), שנשא ראשו וזקף אוזניו כי הכיר את אדונו, אף על פי שלא ראה אותו מזה עשרים שנה. אֶוּריקלֵיאָה (אנ'), משרתת זקנה ונאמנה שהייתה אומנתו בילדותו, רחצה את רגליו, לפי בקשתה של פנלופה, וזיהתה אותו גם כן, לפי צלקת על רגלו מימים עברו. לבסוף המציאה פנלופה תחבולה חדשה: היא הוציאה מהמחסן קשת גדולה ואשפת חצים שהיו שייכים לבעלה ואמרה למחזרים שהאדם שיוכל למתוח את הקשת ולירות בה חץ שיעבור דרך שתים עשרה טבעות קטנות, יהיה לה לבעל. המחזרים נענו לאתגר, אך איש מהם לא הצליח למתוח את המיתר. כשאודיסאוס המחופש לקבצן ביקש לנסות, פרצה באולם המולה שאותה השתיק טלמכוס (בנו של אודיסאוס), ונתן ל"זר" לנסות. אודיסאוס הורה למשרתים לנעול את דלתות החדר, כופף את הקשת ללא מאמץ וירה חץ דרך 12 הטבעות, לאחר מכן הסתובב לעבר המחזרים, הודיע שדינם נגזר וירה בכולם למוות את שאר החצים, כשבנו טלמכוס עוזר לו עם חרבו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Victor Bérard, Les navigations d'Ulysse, Armand Colin, Paris, 1927–1929 (ו־1971)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אודיסאוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך בתרגומו של אהרון שבתאי לאודיסיאה