אוגר זהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאוגר זהוב
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדהנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי עכבר
משפחה: אוגריים
תת־משפחה: אוגרים
סוג: אוגר
מין: אוגר זהוב
שם מדעי
Mesocricetus auratus
וטרהאוס, 1839
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אוגר אוכל עלים
אוגר חושף שיניים

אוֹגֵר זָהוֹב[2] או אוֹגֵר זָהֹב (שם מדעי: Mesocricetus auratus), הידוע גם כאוגר סורי, הוא מין מכרסם ממשפחת האוגריים. אוגר זה נמצא במצב שימור פגיע בגלל אובדן בתי גידול וציד בידי בני אדם.

מבנה הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך גופו של האוגר הזהוב הוא כ־18 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 130 ל־180 גרם. הזכר קטן במעט מן הנקבה. חרטומו מוארך ומחודד, ובקצהו זיפי שיער, המשמשים כאברי חישה. בפיו זוג שיניים חותכות גדולות בכל לסת, שצומחות ללא הפסקה ומשמשות לחיתוך המזון שכותשות השיניים הטוחנות. שיני הלסת העליונה מושחזות בשיניים המקבילות בלסת התחתונה ואם נפגעת שן, צומחת השן המקבילה לה צמיחת יתר. הרגליים קצרות ובקצותיהן ציפורניים חזקות קהות. הרגליים הקדמיות משמשות לאחיזת המזון והגשתו לפה, וכן לנבירה באדמה כדי לחפש זרעים. בגחון הנקבה ישנם ארבעה זוגות של פטמות.

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבע אורח חייו יחידאי. האוגר פעיל לילה וביום הוא שוהה במחילתו. לכל פרט מחילה משלו, המסתעפת לחדרים, המשמשים למטרות מוגדרות כמו אגירת מזון לחורף, מגורים, חדר לגורים וקן המלטה.

שמו של האוגר ניתן לו על שום מנהגו לאגור מזון בכיסי לחייו הגדולים, המאפשר העברת מזון בכמות גדולה למחילתו ובכך גם חיסכון באנרגיה. את מנות המזון הוא מוציא מפיו בלחיצה בכפות רגליו הקדמיות על הלחיים.

תוחלת חייו היא שנתיים עד שלוש שנים בממוצע, אם כי תועדו מקרים נדירים של פרטים שחיו שמונה שנים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזונו בטבע הוא צמחים, לרוב זרעים, שהוא אוסף לתוך כיסי לחייו הגדולים, שעשויים להכיל כחופן זרעים, ואחר כך מעביר אותם אל מחסניו התת־קרקעיים.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכר והנקבה נפגשים רק למטרת הזדווגות, שטרם התרחשותה ישנו טקס חיזור קצר, ובסופה עוזב הזכר את מחילת הנקבה. ההזדווגות מתרחשת לרוב כשעה לאחר רדת החשיכה. לקראת ההמלטה חופרת הנקבה תא המלטה בעומק רב, המרופד בעשבים. משך ההיריון של האוגר הזהוב הוא 16 יממות בממוצע, הקצר ביותר בין היונקים בעלי השליה. הנקבה ממליטה פעמים אחדות בשנה, וגודל השגר נע בין ארבעה לשבעה ולעיתים אפילו תריסר ולדות שמשקלם כשני גרם.

הגורים נולדים חסרי ישע, עיוורים ועירומים וגופם ורוד. הם יונקים כשלושה שבועות. עיניהם נפתחות בגיל שבועיים וגופם מתכסה בפרווה חומה. בגיל חודש עד חודשיים מגיע האוגר הזהוב לבגרות מינית (בנקבות, לרוב, עד שישה שבועות), עוזבים את הקן, חופרים לעצמם מחילות משלהם ומתחילים להתרבות.

יכולת ההתרבות של הנקבה עצומה, בשל העובדה שהביוץ אצלה קשור בהזדווגות ולא מחזורי, בדרך כלל בתחילת הייחום, ומשום כך היא יכולה להיכנס להיריון נוסף בעת שהיא עדיין הרה ואז להמליט שתי המלטות רצופות. מחזור ייחום הוא כל ארבעה ימים ומשכו 4 עד 23 שעות.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של האוגר הזהוב בסוריה (אף שייתכן כי נכחד באזור זה), שם נתגלה לראשונה בשנת 1839. בשנות ה־30 של המאה ה־20 נלכדה במדבר הסורי על ידי החוקר ישראל אהרוני נקבה מעוברת אחת. מקור כל האוגרים הזהובים בשִבְיָה עד 1971 הוא מאותה אם וגוריה.

בשנת 1971 יצא מסוריה משלוח של אוגרים זהובים שהיה אמור להעשיר את המאגר הגנטי של האוגרים בשבי, אך מחקרים אחרונים לא גילו שום שינוי משמעותי במגוון הגנטי. אחת הסברות גורסת כי אותם אוגרים שנשלחו מסוריה הם צאצאים של אותה האוגרת שנתפסה על ידי ישראל אהרוני.

בסוף שנות התשעים איתרו משלחות לצפון סוריה ולדרום טורקיה פרטים של אוגר זהוב בטבע. אותן משלחות לכדו בסך הכל 19 פרטים והעבירו אותם לגרמניה, לחדש את המאגר הגנטי של האוגרים הזהובים בשבי.

יחסיו עם האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוגרים שוכנים בשדות פתוחים כולל אדמות חקלאיות, שם הם גורמים נזקים לדגן שמזרעיו הם ניזונים, ולכן נחשבים כמזיקים.

האוגרים מסוגלים לנשוך בחוזקה ובתנאים של מרחב מחיה מצומצם מתפתחים ביניהם קרבות אכזריים. לעיתים טורפים הבוגרים את גוריהם. בעומדם מול אויב מתגוננים האוגרים בעוז. הצעירים משמיעים קולות צרודים צורמים ובהיתפסם הם נושכים, על כן יש לטפל בהם בזהירות ולהרגילם בהדרגה למגע יד אדם. אפשר להרימם בעור הרפוי שבעורפם.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברחבי רוסיה נערך מדי שנה מרוץ הכרכרות של האוגרים. לגלגל הריצה המוכר מכל כלוב של מכרסמים מחובר בסיס בעל גלגלים, וכאשר מושם האוגר בתוך גלגל ריצה שכזה, הסגור משני עבריו, הוא מתחיל לרוץ והכרכרה דוהרת קדימה. התחרויות נערכות בתוך מסלולים שנוצקו במיוחד לשם כך.

חיית מחמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט מארש, מהנדס מאלבמה, קיבל בשנת 1946 את אחד מצאצאי הגורים שנולדו מהשגר המקורי שהשיג ישראל אהרוני בשנת 1930 עבור חוקר הטפילים שאול אדלר, במקום חוב של דולר אחד.

אלברט ראה את הפוטנציאל של המכרסם החמוד כחיית מחמד וקנה גורים נוספים. הוא הרבה את הגורים והחל לפרסם מודעות למכירה בארצות הברית ומחוץ לה. מארש מכר בתוך שלוש שנים אוגרים בסך $200,000, ששווים 2.5 מיליון דולר במושגים של 2022. מארש שילח את האוגרים בצורתם המקורית. הוא ארז כל אוגר בפחית קפה יחד עם תפוח אדמה, שסיפק מזון ומים לאוגר ושלח אותם בדואר.

בימינו האוגר נפוץ בעולם כחיית מחמד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוגר זהוב באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ "משפחת האוגרים" באנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 7 – "יונקים", הוצאת משרד הביטחון. עמ' 97.