אוגרית
 | |
| חומת העיר | |
| שמות נוספים | תל ראס שמרה |
|---|---|
| מידות | |
| גובה מעל פני הים | 20 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | התרבות הכנענית |
| תקופות |
התקופה הנאוליתית התקופה הכלקוליתית תקופת הברונזה |
| נבנה |
האלף ה־6 לפנה״ס  |
| ננטש | בערך ב-1200 לפנה"ס (פלישת גויי הים) |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה | 1928 |
| חפירות | 1929–1966 |
| מיקום | |
| מדינה |
 סוריה |
| מיקום | חוף הים התיכון |
| קואורדינטות | 35°36′07″N 35°47′08″E / 35.601944°N 35.785556°E |
| מיקום העיר בסוריה המודרנית | |
  | |
אוּגָרִית (באוגריתית: 𐎜𐎂𐎗𐎚, אֻגרת, בכתב יתדות הברתי: u-ga-ri-it)[1] הייתה עיר נמל שוקקת בימי קדם, על חוף הים התיכון בצפון הסהר הפורה (כמה קילומטרים מצפון לעיר לטקיה, בסוריה של ימינו). שיא פריחתה של העיר היה בשנים 1450 עד 1200 לפנה"ס לערך. מיקומה נשכח, והיא התגלתה מחדש כאשר חקלאי שחרש שדה בשנת 1928 חשף במקרה קבר עתיק, שלימים התגלה כנקרופוליס של אוגרית. חפירות שנערכו לאחר מכן חשפו עיר חשובה שתפסה את מקומה לצד אוּר וארידו כערש התרבות העירונית, עם פרה-היסטוריה המגיעה עד לשנת 6000 לפנה"ס לערך. כתבי אוגרית, ובעיקר השירה האוגריתית, הם מממצאי העיר הבולטים והייחודיים ביותר, בעלי תרומה רבה לחקר הכנענים ותרבותם, לשונם, דתם, ואף הקשרים בין ספרותם לספרות המקראית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהאתר היה מיושב עוד קודם לכן, אוגרית של תקופת האבן החדשה כבר הייתה חשובה דיה עד שבוצרה בחומה כ-8,000 שנה לפני זמננו. העדות הכתובה הראשונה לשמה של העיר מגיעה מהעיר הסמוכה, אבלה, מהמאה ה-18 לפנה"ס. אוגרית הייתה בתחום השפעתה של ממלכת ימחד כאחת מהמדינות הלקוחות שלה שבחרו להנות מהגנתה, וניהלו את התקשורת הדיפלומטית שלהם דרכה. דוגמה לכך אפשר לראות במכתב ששלח חמורבי הראשון מלך ימחד, לזמרי-לים מלך מארי, בו הוא כותב ”האיש מאוגרית כתב לי כדלהלן: "תראה לי את הבית של זמרי-לים, אני מתאווה לראותו", עכשיו אני שולח אליך את שליחו”.[2]
בשנת 1800 לפנה"ס לערך עברה אוגרית לתחום השפעתה של מצרים, שהשפיעה רבות על האמנות שלה. המגע הראשון של תרבות אוגריתית עם מצרים (וגם התארוך המדויק הראשון של התרבות האוגריתית) מגיע מחרוז נחושת שזוהה עם תקופת פרעה סנוסרת הראשון, 1971–1926 לפנה"ס. כן נמצאו במקום אבן ופסלון מתקופת הפרעונים סנוסרת השני ואמנמחת השלישי.
תחומי ממלכת אוגרית, כששים ק"מ רבוע, השתרעו עד לאזור הר צפון בצפון, לעמק נהר הארנת במזרח, וכללו מדרום את תחומי הממלכות הקטנות אֻשְׁנַתֻ וסִיַנֻּ (אנ').[1]
אוגרית שילמה את מיסיה למצרים וניהלה קשרי תרבות ומסחר עם אלשיה (המזוהה עם קפריסין), כפי שמתועד בגנזכים שנמצאו באתר ותאמו לחרסים מיקניים וקפריסיים שנמצאו במקום.
בשיא פריחת תרבותה, מהמאה ה-16 ועד מאה ה-13 לפנה"ס, נותרה אוגרית בקשר מתמיד עם מצרים ועם קפריסין, אף שהושפעה גם מהאימפריה החתית יריבת מצרים.
בערך ב-1200 לפנה"ס, חרבה אוגרית במשבר תקופת הברונזה המאוחרת, ולא נבנתה מחדש. תרבויות ים-תיכוניות רבות אחרות סבלו מירידה בכוחן באותה תקופה ממש, ככל הנראה בשל פלישת גויי הים.
החפירות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מציאת האתר, שלחה רשות העתיקות הצרפתית בביירות את תוכנית הקבר וממצאים למוזיאון הלובר בפריז, החרסים זוהו כחרסים מיקניים והוחלט לערוך חפירות באתר. האתר נחשב בתחילתו כמושבה איגיאית. נערכו במקום חפירות נרחבות מדי שנה בין השנים 1929–1966 למעט הפסקה בין השנים 1939–1948 בגלל מלחמת העולם השנייה. לאחר חפירת הקבר באזור הנמל החלו בחיפוש אחר מקומה של העיר. הנחת העבודה של החופרים הייתה שמדובר בעיר אוגרית אשר הוזכרה במכתבי אל עמארנה. העיר נמצאה על תל ראס שמרה ("ראש (לשון יבשה) השומר") שבקרבת לטקיה,[1] השוכן במרחק של כקילומטר מהנמל. שטח התל הוא כ-220 דונם. זיהוי האתר סופית כעיר אוגרית נעשה בעקבות מציאת לוחות במקום אשר הזכירו במפורש את שם העיר אוגרית. חפירות נערכו גם בראס אבן־האני (אנ'), כחמישה קילומטרים מדרום לראש שמרה, וגם בו התגלו לוחות חרס כתובים.[1]
החפירות התמקדו בעיקר בשכבות של העיר אשר התקיימה במחצית האלף השני לפני הספירה תקופת הברונזה המאוחרת. כתוצאה מכך ניתן לקבל תמונה מדויקת למדי על תולדות העיר תרבותה והשפות אשר שימשו בה. לעומת זאת נעשו חפירות בדיקה סטרטיגרפיות מעטות בשכבות התחתונות וכתוצאה מכך הידע לגבי התקופות הנאוליתית הקדם קרמית עד הברונזה התיכונה הוא מועט ביותר.
במהלך החפירות נחשפו הנמל של אוגרית, נחפרו רובעי המגורים של העיר התחתית לרגלי הנמל. בפינה הצפונית מערבית של התל נחשפו האורוות המלכותיות, מקדשים, בית המפקד הצבאי, מבצר, ארמונות מלכותיים, רובעי מגורים של אמידים וגולת הכותרת הארכיונים. נמצאו שלושה מכלולי ארכיונים. הארכיון המלכותי, ארכיונים דתיים ומיתולוגיים של ספריות המקדשים, ארכיוני ספריות פרטיות בבתי האמידים. בחלקו הדרומי של התל נחשפו רובעי בעלי מלאכה אשר היו מאוגדים בגילדות.
אתר אוגרית בתל ראס שמרה כולל ארמון מלכותי בן 90 חדרים המסודרים סביב שמונה חצרות סגורות, ומבני מגורים פרטיים מפוארים רבים, ובהם גם שתי ספריות פרטיות (אחת מהן בבעלות דיפלומט בשם רַפַּנוּ) שהכילו כתבים דיפלומטיים, משפטיים, כלכליים, ניהוליים, לימודיים, ספרותיים ודתיים. בראש הגבעה עליה הייתה בנויה העיר עמדו שני מקדשים: האחד לבעל והאחר לדגן, אל הפוריות והחיטה שוכן האדמה.
בחפירות באתר התגלו כמה ערימות של טבלאות חרס ועליהן כתב יתדות, בספרית הארמון, ספריית אחד המקדשים, ושתי הספריות הפרטיות האמורות לעיל, תופעה ייחודית במינה בעולם באותה תקופה. כל הספריות מתוארכות מימיה האחרונים של אוגרית, בערך ב-1200 לפנה"ס. הטבלאות שנמצאו במקום כתובות בארבע השפות של מרכז קוסמופוליטי זה: שומרית, אכדית (שהייתה שפת הדיפלומטיה במזרח הקרוב הקדום), חתית ואוגריתית, שלא הייתה מוכרת בעת גילוי הטבלאות. בטבלאות נעשה שימוש בלא פחות משבעה סוגי כתב שונים, ובהם כתב חרטומים מצרי וחיתי.
בחפירות בשנת 1958 נתגלתה ספרייה נוספת, אולם הממצאים נמכרו בשוק השחור ולא נאספו מחדש מיד. "טבלאות קלמונט ראס שמרה" שמורות כעת בבית-הספר לדתות בקלרמונט (אנ') שבקליפורניה. הם נערכו בידי לורן ר. פישר ב-1971.
מרבית החפירות באתר נערכו בתנאים פוליטיים קשים בידי קלוד שאפר מהמוזאון הפרהיסטורי והגאלו-רומי שבשטראסבורג.
הכתב והארכיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – כתבי אוגרית, שירה אוגריתית, אלפבית אוגריתי
כבר בעונת החפירות הראשונה התגלו לוחות ועליהם סימני יתדות בכתב בלתי ידוע. הכתב הכיל 30 סימנים בלבד, אי לכך היה ברור כבר מלכתחילה שמדובר בכתב אלפביתי. הלוחות פוענחו מהר למדי. התברר שהם כתובים בשפה כנענית הקרובה מאוד לעברית והיא נקראת כיום אוגריתית. בנוסף נמצאו בתל לוחות הכתובים בכתבי יתדות אחרים מוכרים וכוללים תעודות ומסמכים בלשון האכדית, קטעי מילונים שומריים-אכדיים ושומריים-חוריים. שיטות כתב אחרות שנמצאו כוללות את הכתב הקיפרו-מינואי, הכתב ההירוגליפי המצרי והכתב ההירוגליפי החתי. בסה"כ נמצאו חמישה סוגי כתב אשר נכתבו בשפות: אוגריתית, שומרית, בבלית, חורית, חתית וקיפרו-מינואית. התעודות מכילות טקסטים בנושאי שירת עלילה, שירה מיתולוגית, טקסטים רפואיים ומאגיים, טקסטים ספרותיים כגון עלילות גילגמש,[3] משלים ודברי חכמה, תפילות ומנחות לאלים, ספרי דקדוק ומילונים רב-לשוניים, תעודות ומכתבים דיפלומטיים, ארגון הצבא והממלכה, רשימות ערים וכפרים וכן טקסטים העוסקים בחוזים, מיסים, ענייני מסחר לרבות סחר ימי ורשימות שונות של סחורות. טקסטים אלה מהווים מקור ידע להבנת המסחר ויחסי המסחר של אוגרית עם הממלכות והערים האחרות במרחב.
לוחות השירה הם המשמעותיים ביותר שנמצאו באוגרית, ובין היצירות המרכזיות בהן ניתן למנות את "אגדת כרת", "עלילות בעל וענת", "אגדת אקהת" (שנקראה גם עלילת דנאל ואקהת), "הולדת שחר ושלם", "חתונת ירח ונכל", "לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש" וקטעים קצרים נוספים. בשירה האוגריתית אלמנטים רבים שהופיעו לאחר-מכן בשירה עברית: תקבולות, מקצבים, זוגות מילים חוזרות , צורות מליצה ייחודיות ועוד. התגליות באוגרית הובילו להערכה מחודשת של התנ"ך כיצירה ספרותית. כמה התייחסויות למאורעות היסטוריים ואף לרעיונות מיתולוגיים המופיעים בתנ"ך מופיעים גם בטבלאות החרס מאוגרית.
כתבי אוגרית סיפקו חומר עשיר לחוקרי הדתות הקדומות, במיוחד בנוגע לדת הכנענית ולקשרים בינה לבין הדת היהודית. כתבי אוגרית מהווים צוהר נדיר לאמונה הדתית של הכנענים, ממנה התפתחה הדת הישראלית הקדומה.
כתב היתדות הייחודי לאוגרית מבוסס על האלפבית הפיניקי, והוא כנראה פרי מחשבתו של יחיד.[4] על 22 האותיות של האלפבית הפיניקי נוספו 8 אותיות, כך שהכתב האוגריתי הגיע ל-30 אותיות. האותיות הפיניקיות נחקקו בדרך כלל על טבלאות חומר. בהשוואה לקושי שבכתיבת אכדית בכתב-יתדות, הגמישות שמציע אלפבית פתחה אופק ספרותי לאנשים רבים יותר. ניתן להשוות זאת למידה המוגבלת מאוד של ידיעת קרוא וכתוב בתרבות המינואית בקנוסוס של אותם ימים.[5]
מחוץ לאוגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה ממצאים כתובים באוגריתית נמצאו מחוץ לאוגרית: בשכש (אנ'), קדש, כמד, צרפת (בפיניקיה), נחל תבור, תענך, בית שמש ובקרבת לרנקה.[6]
המכתב מאוגרית בתל אפק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתל אפק (אנטיפטריס) נמצא מכתב מאוגרית בארמון המושל שבתל. המכתב שופך אור על המציאות הכלכלית והמדינית בכנען בשלהי המאה ה-13 לפנה"ס. יחסי מסחר וקשרים מדיניים נרקמו אז בין האימפריה החתית והממלכה החדשה של מצרים ששלטה אז בארץ כנען. המכתב עוסק במשלוחי חיטה מדרום כנען לאוגרית, ויש להבינו על רקע "הרעב הגדול" בימי פרעה מרנפתח שתחילתו עוד בשלהי מלכות פרעה רעמסס השני. במשך עשרות שנים משוועת האימפריה החתית למשלוחי חיטה ממצרים, ורק בעזרתם היא מצליחה לקיים את אוכלוסייתה הרעבה. אוגרית משמשת כמתווכת בסחר זה. חיטה מיבולי כנען נשלחת אליה, באמצעות נציב מצרים בכנען, משתי ערי הנמל העיקריות שלו, יפו ועכו, הנזכרות במכתב. קרבתה של תל אפק ליפו, מיקומה על אם הדרך הראשית וקיומו של בית מושל מצרי בה, מסבירים הימצאות מכתב כזה דווקא בה. ייתכן שהמכתב הובא לאפק על ידי הנציב המצרי עצמו, או שנושאי המכתב מצאוהו שם בעת שנסע לאורך "דרך הים" והנציב השאיר אותו באפק, לשם ביצוע הפעולות הנדרשות מתוכנו.[7][8][9]
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפרסם הראשון של כתבי אוגרית היה פרופסור שארל וירולו, שאף סימן כל לוח במספר סידורי לטיני ובצירוף אותיות אנגליות ממין העלילה (עלילות בעל - AB - ראשי תיבות של אלאין בעל, אגדת אקהת - D - על שם דנאל, ואגדת כרת - K). מאז נעשו מספר ניסיונות נוספים לקטלוג ופענוח הלוחות: CTA בידי א. הרדנר ב-1963 שקוטלג בצורה של מספור רציף ("קורפוס הטבלאות"), UT בשנת 1967 בידי גורדון שהלך בחלקו בדרכו של וירולו בצורת הסימון (אגדת כרת מתחילה בסימון Krt ואגדת אקהת Aqht), והפרסום המקיף ביותר, המהווה סטנרדט ציטוט כיום, הוא Keilalphabetische Texte aus Ugarit, או בקיצור KTU של מ. דיטריך ועמיתיו, שפורסם בשלוש מהדורות, והתבסס חלקית בקטלוגו על CTA.
חלק משירת אוגרית פורסם לעברית לראשונה בידי חיים אריה גינזברג ובהמשך על־ידי פרשן המקרא משה דוד קאסוטו ("האלה ענת", תשי"א, 1951) שהסתמך על פרסומי וירולו. בשנת 1968, ובמהדורה שנייה בשנת 1996, פרסמו החוקרים צבי רין ושפרה רין, את כל שירת אוגרית המוכרת עד אותה עת, בליווי פרשנותה, ומקבילותיה אל התנ"ך בספרם "עלילות האלים: כל שירות אוגרית". בספר זה, הם קראו לעיבוד העברי המודרני של הטקסט "פרשגן" (ולא תרגום) כיוון שלדבריהם אין מתרגמים ניב אחד למשנהו (העברית והאוגריתית שתיהן ניבי השפה הכנענית).
הדת האוגריתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מיתולוגיה כנענית
הדת האוגריתית התמקדה באל המרכזי, שנקרא אֵל, "אבי האנושות" (אַב אַדמ), "בורא הברואים" (בני בנות, כלומר "בונה הבנויים"), המלך אבי השנים (מלכ אַב שנמ), תארים שיש להם מקבילים בתארי אלוהי המקרא. בספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוקים י"ט-כ"ב, ישנו תיאור של ה' נפגש במועצה שמיימית, תיאור דומה לזה נמצא גם בכתבים האוגריתיים. אל זה מתואר כזקן בעל זקן, וכחכם, לטפן ובעל לב, שהכל נזקקים לרשותו, בכל מיני עניינים, והוא יושב במקום נסתר, "בנבכי נהריים, בקרב אפיקי תהומות" (מבכ נהרמ קרב אַפק תהמתמ).
אלים חשובים נוספים היו בנו של אל, בעל האדיר, אל הגשם והסערה, מלך הארץ, שכס מלכותו בפסגת הר צפון, אשרה אלת האדמה - אשתו של אל ואם האלים, הבתולה ענת היפה, אלת המלחמה והפטרונית של בני האדם, עשתרת אלת הציד והפריון. והאלים הרעים: ים אל הים והנהרות שמנסה לשלוט על הארץ ונופל לפני בעל, ומוֹת אל המוות והשאול שבידו נשמות כל בני האדם ולעיתים גם אלים כמו שמש ובעל נבלעים בגרונו, וכך יש הסבר רעיוני ללילה ולעונת הקיץ, שבהם שוכנים בהתאמה שמש ובעל בתחתית האדמה בממלכתו של מות.
אלים נוספים שנעבדו באוגרית היו אלת השמש - שפש מאור האלים, ירח אל הלבנה ובת זוגו נכל ואב, דגן - אל התבואה. חורון, רשף, אל האומנות כושר וחסיס הבונה בתים ויוצר כלי מלחמה משוכללים, שחר - אל הזריחה ושלם - אל השקיעה, הכושרות אלות הפריון, ובנותיו-נשותיו של בעל: פדרי אלת הערפל, טלי אלת הטל וארצי אלת העפר.
שמות רבים משמות האלים כמו "אל", "בעל", "אדון", "ים", "מות", "שחר", "שלם", "רשף", "כושר", "טלי" ו"ארצי" קשורים, ללא ספק, למילים העבריות המקבילות להם.
לאלים יש גם עוזרים ושליחים שעוזרים להם בפעילות שלהם. לחלק מהעוזרים יש שמות כפולים. העוזרים הידועים ביותר הם עוזרו של בעל גפן ואוגר, עוזרה של אשרה קדש ואמרר ועוזריו של ים, מפלצות המים האדירות: התנין, לותן פתן בריח, ולותן פתן עקלתון בעל שבעת הראשים (המופיעים גם בתנ"ך[10]).
האלים מתוארים בהרבה היבטים כבני אדם. גם פיזיולוגית ובמיוחד פסיכולוגית. יש להם צרכים גופניים ורגשות כבני אדם. הם רק חזקים יותר, מהירים יותר, ובעלי יכולות על טבעיות שונות. ולכן יש להיכנע להם, להיעזר ביכולותיהם, ולעבוד אותם בפולחנים שונים, לרוב זביחה של בשר בקר וצאן, וניסוך יין, כדי שירעיפו מרוב טובם על בני האדם.
הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכלכלה הייתה מבוססת על שלושה עמודי תווך:
- הכלכלה המלכותית.
- מענקי הקרקע אשר ניתנו לפקידים המלכותיים אשר היו מקושרים לחקלאים ולבעלי מקצועות אחרים.
- הקהילה הכפרית.
הסקטור החקלאי סיפק את כל הצרכים הבסיסיים של התושבים. כושר הייצור היה מעבר לצורכי התושבים המקומיים, כתוצאה מכך נוצר עודף. העודף בכושר הייצור הביא להתמחויות שונות וליצירת תעשייה מקומית. באוגרית ייצרו חפצי אומנות, כלים, מכשירים, נשק ומוצרי טקסטיל.
העודף בכושר הייצור הביא למיזמי מסחר שונים. העיר ייצאה תוצרת חקלאית ומוצרים אשר יוצרו בעיר. במקביל ייבאה העיר מוצרי מותרות. העיר הפכה לגורם מתווך במסחר בין הערים והממלכות השונות במרחב. הסוחרים באוגרית נקראו תמקאר. מקור השם בשפה האכדית. המסחר באוגרית היה מאורגן ומסודר על ידי השלטון המלכותי. הסוחרים היו מאורגנים בגילדה והיו מחולקים לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה הייתה כפופה ישירות למלך, הקבוצה השנייה הייתה חצי עצמאית אבל גם היא שרתה את המלך.
מלכי אוגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-פי הטבלאות[11], מלכי אוגרית היו:
- נקמד (נִקְמַדּוּ) הראשון
- יקרמ (יַקַרוּם) הראשון
- אִבר (אִיבִּירַה) הראשון
- עמתֿתמר (עַמִּישְׁתַמְרוּ) הראשון
- נקמד (נִקְמַדּוּ) השני
- אַרחֿלב (אַרִחַלְבּוּ) בן נקמד השני
- נקמפע (נִקְמֵפַּע) בן נקמד השני
- עמתֿתמר (עַמִּישְׁתַמְרוּ) השני, בן נקמפע
- אִבר (אִיבִּירַה) השני, בן עמתֿתמר השני
- נקמד (נִקְמַדּוּ) השלישי
- עמרפאִ (עַמִּוּרַפִּיא) בן נקמד השלישי
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
|
ההיסטוריה | ||
|
ארכאולוגיה של המזרח הקרוב | ||
ערכים בנושא אוגרית:
עוד:
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מומלץ לעיין גם בחומר המופיע בערכים בנושא אוגרית בראו גם. ספרות נרחבת על כתבי אוגרית ניתן למצוא בכתבי אוגרית#לקריאה נוספת ובשירה אוגריתית#לקריאה נוספת.
- John Gray, Some Archaeological Sites and the Old Testament: Ugarit: A Canaanite Metropolis of the Bronze Age, The Expository Times 66, 1955-08, עמ' 326–330 doi: 10.1177/001452465506601103
- Michael C. Astour, Maʾḫadu, the Harbor of Ugarit, Journal of the Economic and Social History of the Orient 13, 1970, עמ' 113–127 doi: 10.2307/3596082, JSTOR 3596082
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוגרית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- אוגרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרויקט אוגרית - מידע על ממצאי החפירות הארכאולוגיות בראס שמרה, אוניברסיטת אדינבורו (E)
- מרדכי ויינשטיין, אלילי כנען לאור תגליות אוגרית, הארץ, 10 במאי 1946
אוגרית (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 13
- ^ Ugarit in Retrospect: Fifty Years of Ugarit and Ugaritic, ערך על ידי Gordon Douglas Young,, 1981, עמ' 7–8
- ^ Andrew R. George, The Gilgameš epic at Ugarit, Aula Orientalis 25, 2007, עמ' 237–254
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 10
- ^ אליעזר (אד) גרינשטיין, הספרות האוגריתית, בתוך "ספרות המקרא: מבואות ומחקרים - כרך שני", עורכת: ציפורה טלשיר, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2011, עמוד 496
- ^ Stanislav Segert, A Basic Grammar of Ugaritic Language: With Selected Text and Glossary, University of California Press, 1984, עמ' 13
- ^ משה כוכבי, איתמר זינגר, נדב נאמן וישראל פינקלשטיין, דיון: אבן העזר הישראלית ואפק הכנענית, קתדרה 27 בדצמבר 1982, עמ' 22-26
- ^ משה כוכבי, אפק - אנטיפטריס חמשת אלפים שנות היסטוריה, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989, עמוד 73
- ^ המכתב באתר רשות העתיקות
- ^ ישעיהו כ"ז א'; תהלים ע"ד י"ג, י"ד; איוב כ"ו י"ג; איוב מ'.
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, פילדלפיה: ענבל, 1996, עמ' 676
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד |
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| ספרוּת | שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן | |
| פולחן | במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב | |
| בעלי תפקידים | כהנים • קדשים | |