אוגוסט מארייט
 | |
| לידה |
11 בפברואר 1821 בולון-סור-מר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1881 (בגיל 59) קהיר, ח'דיוות מצרים |
| שם לידה |
François Auguste Ferdinand Mariette |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
קהיר |
| תפקיד |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
פרנסואה אוגוסט פרדינאן מארייט (בצרפתית: François Auguste Ferdinand Mariette; 11 בפברואר 1821 – 19 בינואר 1881) היה אגיפטולוג וארכאולוג צרפתי. חפר באתרים רבים במצרים, והיה מיוזמי הקמת המוזיאון המצרי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארייט נולד בעיר בולון-סור-מר שבצפון צרפת. הוא עבד בשרטוט ובעיצוב, והשלים משכורות כמורה על ידי מתן שיעורים פרטיים. בנוסף כתב מאמרים בנושאים היסטוריים וארכאולוגים לעיתונות המקומית.
לאחר שבן דודו שהיה חברו למחקר ולמסעות של שמפוליון נפטר, קיבל על עצמו מארייט לטפל במסמכיו של שמפוליון. הוא לימד את עצמו כתב חרטומים ואת השפה הקופטית. בשנת 1847 הכין קטלוג למוזיאון המצרי בעיר הולדתו, ובעקבות כך קיבל בשנת 1849 משרה צנועה במוזיאון הלובר.
מסעו הראשון למצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1850 נשלח על ידי מוזיאון הלובר למצרים כדי לאסוף עבורו כתבי יד קופטים עתיקים. הפטריארך הקופטי סירב לפתוח בפניו את המנזרים והוא לא הצליח במשימתו זאת. בתקופה שבה הגיע למצרים, סבלה הארכאולוגיה המצרית מגנבות, שוד עתיקות וחפירות שוד. סירובו של הפטריארך נגרם בגלל גנבת כתבי יד עתיקים, שאירעה מספר שנים קודם לכן על ידי נוסעים אנגלים שהשקו לשוכרה את הנזירים וגנבו את כתבי היד.
מארייט, שלא רצה שנסיעתו למצרים תהיה לחינם, החליט לבקר במקדשים. שבט בדואי איתו התיידד הוביל אותו לסקארה. המראה שהתגלה בפניו היה בעיקר מדבר של חול, הוא הצליח להבחין בספינקס אחד מתוך שורת ספינקסים שהייתה במקום, ובנוסף הבחין בקצה של פירמידת המדרגות. מארייט, שלא היה לו כל ניסיון בחפירה ארכאולוגית, החליט לחפור את האתר. לא היה לו רישיון חפירה ותקציבו היה קטן ביותר. הוא שכר 30 פועלים והחל לחפור באתר. לא היו למארייט כל הנחיות היכן וכיצד לחפור. לקביעת מקום החפירות התבסס על כתביו של סטראבו ועל השערותיו לגבי מיקום האתר. בין ממצאיו היה פסל הלבלר היושב. בשנת 1851 לאחר מספר חודשי חפירה חשף מארייט מקדש ושדרת ספינקסים שהופיעו בכתביו של סטראבו. מתחת ללוחות אבן של השדרה מצא מארייט מטמון של פסלים עשויים מברונזה. בהמשך החפירה התגלה לחופרים בית קברות של האל-הפר אפיס, שהיה האל של אזור ממפיס. בקבר נמצאו פרים חנוטים בתוך ארונות קבורה העשויים גרניט. משקל כל ארון קבורה היה כ-60 טון. בכל הקברים, למעט אחד, לא נמצאו כל פריטים נוספים, הם נגנבו כבר בתקופות קדומות. רק קבר אחד מתקופתו של רעמסס השני, נמצא שלם. ממצאיו כוללים גם את מציאת קברו של Khaemweset שהיה בנו הרביעי של רעמסס השני.
הידיעות על תגליותיו בקברי הפרים נפוצו בכל קהיר, והשלטונות המצריים וחופרים מתחרים האשימו אותו בגנבה. הוא הבטיח בתחילת החפירות שיעביר את ממצאיו למוזיאון בקהיר, אך היה מעוניין להעביר אותם למוזיאון הלובר שבשליחותו יצא למצרים. כדי להטעות את השלטונות, נהג במשך היום להעביר לשלטונות המצריים את ממצאיו מהחפירות הקודמות כגון פסלונים וקמעות, ובלילה ארז את הממצאים מתוך קברים שלטענתו עדיין לא נפתחו, והוציאם דרך דלת סתרים. הממצאים כללו תכשיטי זהב רבים. לאחר ששלח אותם למוזיאון הלובר הזמין את השלטונות המצריים והראה להם את הקברים הריקים. מארייט נשאר במצרים במשך ארבע שנים במהלכם חפר אתרים נוספים ושלח ממצאים רבים ללובר. על פי הסכם של ממשלת צרפת עם המוזיאון, מחצית מהממצאים הועברו למוזיאון ומחציתם האחרת נשארה במצרים. לאחר חזרתו לפריז בשנת 1854 מונה מארייט לתפקיד עוזר שימור במוזיאון הלובר.
מנהל מחלקת העתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ארבע שנים של גילויים במצרים, מארייט לא היה מרוצה מתפקידו במוזיאון. הוא הרגיש שהוא חייב לחזור למצרים באומרו "ידעתי שאמות או אשתגע אם לא אחזור מידית למצרים". בשנת 1857 חזר למצרים ביחד עם משפחתו כדי להמשיך בחפירות. הוא פגש את פרדיננד דה לספס שהשתדל למענו אצל מוחמד סעיד פאשה. ב-1 ביוני 1858 מונה על ידי המשנה למלך לתפקיד מנהל מחלקת העתיקות המצרית, היה המנהל הראשון שלה, ומילא תפקיד זה עד מותו.
תחת הנהלתו של מארייט השתנה אופי פעילות החפירות הארכאולוגיות במצרים. הייתה זו ראשית פעילות החפירות מטעם הממשלה. הוא יזם חפירות ארכאולוגיות רבות בו זמנית באתרים רבים, שהשתרעו מקהיר עד אסואן, ואף גייס תושבים כפריים בכפייה כדי שיבצעו את החפירות. מארייט עבד מהר, והתעניין בעיקר בחפצים. תצפיות מדוקדקות ותיעוד לא עניינו אותו. כדי לזרז את החפירות השתמש בדינמיט ובמוטות ברזל כדי לפרוץ לתוך הקברים. במסגרת פעילותו נפתחו כ-200 קברים באזור קהיר, והם רוקנו מכל חפציהם. הוא חפר במתחם הפירמידות בגיזה, בנקרופוליס של מיידום, באבידוס ובתבאי. במהלך חפירותיו נחשף קברה של חתשפסות בעמק המלכים, נחשפו מקדש אדפו, מקדש דנדרה ואתרים נוספים. הוא פינה את החול סביב הספינקס הגדול של גיזה עד סלע האם, ותוך כדי כך גילה אסטלה מפורסמת מגרניט ואלבסטר, "מקדש הספינקס".
במסגרת פעילותו עשה מארייט מאמצים להילחם בשודדי עתיקות. היו לו מתנגדים רבים, במיוחד ארכאולוגים בריטיים וגרמניים, שעד אז היה להם חופש פעולה לחפור במצרים. הוא לא נתן להם רישיונות חפירה, וכל החפירות נעשו תחת פיקוחו ובאחריותו. חלק מההתנגדות נבע מההסכם בין מצרים לצרפת, שהשאיר בידי הצרפתים מחצית מהממצאים שהתגלו, כשמארייט עצמו היה המחליט מה עובר לצרפת ומה נשאר במוזיאון בקהיר. אחד הסיפורים הידועים הוא מאבקו במושל באזור לוקסור. בתבאי נמצא הסרקופג מזהב עם התכשיטים של המלכה אחותפה הראשונה מהשושלת ה-17 (המאה ה-16 לפנה"ס). המושל המקומי החרים את התכשיטים ושיגר אותם בחשאי בספינה במורד הנילוס לשליט מצרים, אך מארייט עלה על סיפון הספינה ולקח את התכשיטים תוך איום ברובים.
פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הקמת המוזיאון המצרי בקהיר - בעת הגעתו של מארייט למצרים, שכן המוזיאון המצרי בתוך מסגד מאובק. בעקבות פעילותו הרבה והממצאים הרבים שכנע מארייט את השליט להקים מוזיאון חדש. המוזיאון הוקם בשנת 1858 ברובע בולאק, אך נפגע בשיטפון בשנת 1878, ורוב רשימותיו וציוריו של מארייט נהרסו.
- תערוכה של עתיקות מצריות בתערוכה בינלאומית בפריז - במסגרת התערוכה העולמית של פריז (1867) (Exposition Universelle). התערוכה שכללה את תכשיטי המלכה אחתופה, זכתה לפרסום רב. הקיסרית אז'ני, אשתו של נפוליאון השלישי ביקשה לקבל את התכשיטים כמתנה, מארייט סירב והחזיר את התכשיטים למצרים.
- כתיבת העלילה של האופרה אאידה - בשנת 1867 פנה אל מארייט השליט אסמאעיל פאשא וביקש ממנו לכתוב את עלילת האופרה, שעליה מבוססת הליברית של אנטוניו גילזאנצוני לאאידה מאת ג'וזפה ורדי. האופרה הוצגה בבית האופרה הח'דיוי בקהיר ב-24 בדצמבר 1871.
אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך השנים זכה מארייט לתוארי כבוד שונים. בשנת 1862 קיבל את התואר ביי ובשנת 1879 את התואר פאשה. בסוף ימיו הוא היה חולה מאוד וכמעט עיוור. בשנת 1880 הצטרף אליו האגיפטולוג הצרפתי גסטון מספרו, אותו פגש בפריז בתערוכה העולמית. מספרו החליף אותו בתפקיד לאחר מותו. מנוי מנהל צרפתי נעשה כדי להבטיח את העליונות של האגיפטולוגיה הצרפתית על זאת האנגלית. בחייו פרסם מארייט ספרים המתעדים את עבודתו. ספרו האחרון פורסם לאחר מותו על ידי מספרו. מארייט נפטר בינואר 1881. הוא נקבר בתוך סרקופג, שהוטמן בגן המוזיאון המצרי. מעל הסרקופג הוצב פסלו. בשנת 1882 הוקם פסל לכבודו בעיר הולדתו בולון-סיר-מר בצרפת.
מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Mariette, Auguste. 1857. (Le) Sérapéum de Memphis. Paris: Gide.
- Mariette, Auguste. 1875. Karnak: étude topographique et archéologique avec un appendice comprenant les principaux textes hiéroglyphiques découverts ou recueillis pendant les fouilles exécutées à Karnak. Leipzig: J.C. Hinrichs.
- Mariette, Auguste. 1880. Catalogue général des monuments d'Abydos découverts pendant les fouilles de cette ville. Paris: L'imprimerie nationale.
- Mariette, Auguste. [1888] 1976. Les mastabas de l'ancien empire: Fragment du dernier ouvrage de Auguste Édouard Mariette. G. Olms. ISBN 3487059878
- Mariette, Auguste. 1890. The monuments of Upper Egypt. Boston: H. Mansfield & J.W. Dearborn
- Mariette, Auguste. 1892. Outlines of Ancient Egyptian History. New York: C. Scribner's Sons.
- Mariette, Auguste. 1981. Monuments divers recueillis en Egypte et en Nubie. LTR-Verlag. ISBN 3887060636
- Mariette, Auguste. 1999. Voyage dans la Haute-Egypte: Compris entre Le Caire et la première cataracte. Errance. ISBN 2877721779
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בריאן מ' פאגן, ארכאולוגיה כהרפתקה, הוצאת מעריב, 1991, עמ' 111-107
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמר מאת מארייט על בית הקברות בסקארה של פרי אפיס (באנגלית)
- אוגוסט מארייט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אוגוסט מארייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)