אוגוסט בוני
 | |
| אוגוסט בוני, יוני 1942 | |
| לידה |
9 ביולי 1919 בזל, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 2016 (בגיל 97) בזל, שווייץ |
| מדינה |
שווייץ |
| מקצוע |
מורה |
| בן או בת זוג |
Friedel Bohny-Reiter |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (16 ביולי 1990) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אוגוסט בוני |
  | |
אוגוסט בוני (בגרמנית: August Bohny; 9 ביולי 1919 - 18 באוגוסט 2016) היה מורה, קלינאי תקשורת וחסיד אומות העולם משווייץ שפעל בצרפת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוני נולד בבזל לאב מפקח רכבת חשמלית. הוא למד בגימנסיה וניגן על פסנתר וקלרינט. הוא היה חבר ב"שירות בינלאומי אזרחי" (Service Civil International), ארגון לא ממשלתי בינלאומי. בין השנים 1939–1941 למד בסמינר למורים. כמו כן היה בוגר בית הספר לטירונים של צבא שווייץ.
בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המלחמה היה בוני פעיל בארגון הצלה שווייצרי בשם "ההצלה השווייצרית" (Le Secours Suisse), אותו ייסד מוריס דובואה, שלימים הוכר אף הוא בתור חסיד אומות העולם. הארגון פעל בדרום צרפת, בין היתר בטולוז, וכן בלה שמבון-סור-ליניון שבצרפת. בוני ואשתו, פרידל בוני-רייטר (Friedel Bohny-Reiter) שלימים הוכרה אף היא בתור חסידת אומות העולם, ניהלו בלה שמבון מוסד שבו חסו כ-800 ילדים בין השנים 1941–1944. ילדים אלה ניצלו ממחנות ריכוז והוסתרו במוסד לתקופות זמן שבין שלושה לשישה חודשים, עד שנמצאו עבורם מקומות מסתור אחרים. חלקם היו יתומים, חלקם היו יהודים, וחלקם - נרדפים על רקע אחר, למשל ילדים להורים שהיו חברים במחתרת הצרפתית.
בוני ניסה להרחיק את השוטרים הצרפתים ואת הגסטפו מהמוסד וכן להסתיר את נוכחות הילדים היהודים בו.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוני היה מורה וקלינאי תקשורת. בשנת 1945 היה שותף בהקמתו של בית ילדים בקנטון אפנצל אוסר-רודן שבשווייץ שפעל בשיטת פסטלוצי. הוא סייע בשיקום ילדים שהיו ניצולי מחנה בוכנוואלד וכן היה פעיל במסגרות נוספות למען ילדים, בין היתר ילדים הולנדיים שנפגעו מהרעב בהולנד בחורף 1944–1945. בין השנים 1979–1995 היה בוני ראש הארגון השווייצרי למען העיוור.
נפטר בבזל ב-18 באוגוסט 2016, בגיל 97.
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורותיו של בוני מתועדים בארכיון המכון הטכנולוגי של ציריך. בשנת 1986 התקיים בלה שמבון כינוס ובו השתתפו רבים מהילדים שניצלו. בשנת 1990 הכיר יד ושם בבוני בתור חסיד אומות העולם. סיפור ההצלה תועד במספר סרטים, תיעודיים ועלילתיים, בהם "נשק הרוח" בבימויו של פייר סובאז' (Pierre Sauvage) וכן "גבעת אלף הילדים".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילותו של בוני, באתר יד ושם (באנגלית)
