אהרן זאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן זאב
לידה 28 באפריל 1900
סוקולוב פודלסקי, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוקטובר 1968 (בגיל 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות

ההגנה

צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אהרן זאב (משמאל) לצד זאב יוסיפון בחגיגות פורים, 1962, בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית
אהרן זאב (משמאל) לצד זאב יוסיפון בחגיגות פורים, 1962, בוריס כרמי, אוסף מיתר, הספרייה הלאומית

אהרן זאב (28 באפריל 1900, כ"ט בניסן תר"ס10 באוקטובר 1968, י"ח בתשרי תשכ"ט) היה משורר וסופר עברי, סופר ומשורר ילדים, עורך, מחנך, קצין החינוך הראשי של צה"ל (בדרגת אלוף-משנה) ונשיא הוועד למען החייל. נהג לחתום על יצירותיו בשם "זאב". על שמו נקרא "פרס זאב" לספרות ילדים, מיסודם של משרד החינוך והתרבות ומשפחתו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר העברי "הרצליה בקובל, 1924: אהרון זאב בשורת המורים (קיצוני מימין)

הוא נולד בשם אהרן זאב וינטרוב בעיירה סוקולוב פודלסקי (Sokolów Podlaski) שבמזרח פולין, אז בשליטת האימפריה הרוסית. אביו צבי-חיים היה סוכן נוסע, סוחר נודד, שאהב ספרים וספרות, אך לא התפנה בחייו לכתיבה. בהיותו בן עשר נפטר אביו כתוצאה מתאונה. זאב סיים את בית הספר התיכון העברי בסוקולוב, והשלים לימודיו בבית מדרש למורים עבריים. בשנת 1920, במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית שלאחר המהפכה, הואשם זאב בפתיחה באש על חיילי הצבא האדום הכובש; הוא נשפט ונידון למוות, אך ניצל ברגע האחרון בעזרת ידידים יהודים.

הוא נמלט למרכז פולין, החליף את זהותו ושינה את תעודותיו, לימד בבית הספר העברי "הרצליה" בעיר קובל שבווהלין ועלה לארץ ישראל בשנת 1925, בשם זאב צ'רניצקי. מאותה שנה ועד מותו הקדיש את כל חייו לחינוך. קודם בבתי ספר יסודיים ותיכוניים, ומאוחר יותר במסגרות ארגון ההגנה, וצה"ל.

ראשית עבודתו של זאב בארץ הייתה בקבוצת דגניה א'. לימים עבר לתל אביב והשתקע בעיר. שם לימד בשכונת בורוכוב, והיה בין מקימי בית החינוך לילדי עובדים. אחד מתלמידיו אז היה יצחק רבין, לימים ראש ממשלת ישראל. הוא החל בכתיבת שיריו וסיפוריו במיוחד עבור תלמידיו, שחסרו ספרות ילדים עברית עכשווית ומודרנית. אפשר ובשל כך יצירתו לילדים יש בה נימה סיפורית מובהקת, והדו-שיח בין המספר למאזין בולט בה.

בשנות ה-30 חיבר זאב את השיר "אנו נושאים לפידים". השיר חובר בבית החינוך של זרם העובדים, שם לימד זאב. השיר חובר למצעד חנוכה, יש אומרים שכוון מראש להתחרות במצעד מכבי שנערך תמיד בחג זה[1]. השיר בא מנקודת מבט הפוכה לזו של חג חנוכה המסורתי. לא הנס מביא את הדברים לקרות אלא מעשה החלוצים: "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו"; במילים אחרות: "אנו בעצמנו בנינו את הארץ, הקמנו מחדש את בית המקדש". והוא מסיים באמירה הדרמטית: "בסלע חצבנו עד דם ויהי אור", הנשמע כקריאת תגר למעשה הבריאה האלוהי.

בראשית שנות ה-40 יצא זאב לשליחות מטעם התנועה החלוצית לארצות הברית. הוא נדד והרצה בה מחוף אל חוף, ונפגש עם קהילות יהודיות רבות. עם פרוץ המלחמה חזר, לאחר שנתיים בלבד, לארץ ישראל, במסע מלא הרפתקאות, בספינת משא, דרך האוקיינוס ההודי.

בשנת 1947 נשלח זאב על ידי ארגון "ההגנה" אל מחנות המעצר בקפריסין, לרכז את פעולת החינוך במחנות המגורשים. זאב חי עם המעפילים וחלק עמהם את הכל, וזכה להכרה ואהבה רבה, ואף כונה "המלך הבלתי מוכתר" של מגורשי קפריסין. עם שובו ארצה, ב-1948, החל את עבודתו כעורך השבועון דבר לילדים.

לאחר מלחמת העצמאות התמנה אהרן זאב לראש מחלקת התרבות של הצבא הצעיר. הוא היה ממקימי חיל החינוך וממעצבי דמותו ודפוסי עבודתו. חלומו היה להפוך את השירות הצבאי לבית ספר משלים למגויסים שלא זכו להשכלה. ביוני 1960, במהלך הופעה של רביעיית מועדון התיאטרון כששרה את השיר "תן תרומה" שהייתה סאטירה על השנור הישראלי[2], התפרץ זאב להופעה, דרש מהרביעייה לרדת מהבמה[3] וכינה את חברי הרביעייה "אדיוטים". לאחר מספר שבועות התנצל ראש אכ"א, אהרון דורון, בפני חברי הרביעייה על התנהגותו של זאב[4].

זאב שירת כקצין החינוך הראשי של צה"ל כ-15 שנים והשתחרר בדרגת אלוף-משנה. עם פרישתו מצה"ל המשיך בעבודתו הציבורית וכיהן כיושב ראש הוועד למען החייל עד מותו.

בהקדמה על תולדות תחנת הרדיו גלי צה"ל, נכתב באתר התחנה: "סגן-אלוף אהרן זאב, ראש ענף הסברה והשכלה באגף כוח אדם במטכ"ל, ראה בתחנה כלי מצוין שיסייע לצה"ל במשימת החינוך שקיבל על עצמו בעיקר בקליטת עולים." מדבריו של זאב עצמו: "רמתו הנוכחית של ציבור החיילים מחייבת גישה חינוכית מיוחדת, המבוססת על הסברה והשכלה, המוגשת בדרכי עקיפין, ובצורה מושכת ומשעשעת".

בשנת תשכ"ה (1965) קיבל בשם צה"ל את פרס ישראל לחינוך.[5]

בחברת RCA יצא תקליט ובו חנה רובינא מקריאה 10 שירי ילדים של זאב.

אהרן זאב נפטר בתל אביב ונקבר בטקס צבאי מלא בבית העלמין קריית שאול (בקרבת החלקה הצבאית), בלוויה המונית.[6] הותיר אחריו אישה, רחל לבית קטינקא.

ארכיונו האישי נמצא בארכיון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר והסביונים, סיפר זאב, ציירה תרצה טנאי, עם עובד, 1943.
  • שני מיתרים, פתקים של אהרן זאב, ציורים סרא, טרקלין, תל אביב, 1970.
  • פרחי בר, ציורים תרצה טנאי. הקיבוץ המאוחד, 1951.
  • עיר קטנה, ציורים תרצה טנאי, הביאה לדפוס מיכל אפרת, הקיבוץ המאוחד, 1978.
  • ספן צעיר הפליג בים, הציורים נחום גוטמן, עם עובד, 1943.
  • יונים לבנות, הציורים נחום גוטמן, עם עובד, 1943.
  • בעינינו ראינו: פרקי-תש"ח, רישומים אריה נבון, הקיבוץ המאוחד, 1958.
  • אחות ואחות, את הסיפור הזה סיפר זאב, את הציורים ציירה תרצה טנאי, הקיבוץ המאוחד, 1959.
  • אבא של תמר, הקיבוץ המאוחד, 1958.
  • מערכות ישראל : מקרבות היהודים מימי ראשית האומה עד מרד בר כוכבא (קובץ מקורות), תל אביב : הוועד הארצי למען החייל היהודי, תש"ה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירות ספציפיות:

  • ירדנה הדס, '"עתה": עיון בשירו של זאב, ספרות ילדים ונוער 10, ב (לח) (תשמ"ד), 14–11. (על "עתה")
  • מנחם רגב, 'זנב-הלטאה (על שיר של זאב, מול שיר של ע' הלל)', הד הגן נב, ב (תשמח), 218–223. (על "אינני רודף לטאות")
  • שולה איתן, 'הטבע כתיראפיה על פי שירי אהרן זאב ("פרחי בר")', ספרות ילדים ונוער 18, ב (תשנ"ב), 20–27. (על "פרחי בר")
  • מיכל רוזנברג, 'זמן ומוסר בשיר "אינני רודף לטאות" מאת זאב', ספרות ילדים ונוער 21, ד (תשנ"ה), 1–12. (על "אינני רודף לטאות")
  • ציפי פליישר, 'אהרן זאב ואברהם שלונסקי – בלחן ובשיר', עיונים בספרות ילדים 12 (תשס"ב), 157–164. (על "תה ואורז יש בסין" לשלונסקי ו"אנו נושאים לפידים" לזאב)
  • זלמן ארן. "זאב אהרן" (שיר). בתוך: 'שֹׁרֶש וְכוֹכָב. שירים', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ג/1973, עמ' 89.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אהרן זאב בוויקישיתוף

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]