אהרון אנקר

אהרון אנקר

לידה	1933 (בן 91 בערך) ארצות הברית
ענף מדעי	חוק
מקום לימודים	ישיבה יוניברסיטי אוניברסיטת הרווארד
מוסדות	אוניברסיטת בר-אילן
תלמידי דוקטורט	הדר דנציג-רוזנברג

אהרון אנקר (נולד ב-1933) הוא פרופסור אמריטוס, ומשפטן המתמחה בדיני עונשין, ראיות ואתיקה והוא פרסם מאמרים וספרים בנושאים אלו. אנקר הוא ממייסדי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, והיה הדיקן הראשון שלה. כחלק מפעילותו בנושא האתיקה משמש אנקר חבר הוועד המנהל של המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית על שם דייוויד וינר.

ראשית חייו

אנקר, יליד ארצות הברית, סיים תואר בספרות עברית מישיבה יוניברסיטי ותואר במשפטים מאוניברסיטת הרווארד. שני התארים ניתנו בהצטיינות. במהלך לימודיו במשפטים שימש אנקר כחבר המערכת ועורך המאמרים של ה-Harvard Law Review. אנקר למד גם בישיבות הרב חיים ברלין והרב יצחק אלחנן בארצות הברית ובישיבת חברון בירושלים, בשנים 1946 - 1955.

פעילות משפטית בחו"ל

בין השנים 1960 - 1963, עבד אנקר כעורך דין בלשכת הפרקליטות במחוז הפדרלי של דרום מדינת ניו יורק, שם כיהן בשנתו האחרונה בתפקיד ראש מחלקת הערעורים. הוא עבר לאקדמיה בשנת 1963 באוניברסיטת מינסוטה, וכיהן שם עד שעלה לארץ ב-1969. עיקר התמחותו, בהוראה ובמחקר, הייתה בתחום המשפט הפלילי. בשנים אלה הוא גם שימש יועץ לוועדת הנשיא ג'ונסון לענייני המשפט הפלילי, כחבר הוועדה המייעצת של הצוות שהכין הצעת חוק סדר דין פלילי לדוגמה, מטעם המוסד האמריקאי למשפט (American Law Institute), ולאחר מכן כמשנה לעורך הראשי של אותו חוק. החוק הוא נוסח בסיסי המשמש מודל, אשר המדינות שבארצות הברית יכולות לבחור לקלוט לתוך החקיקה הפנימית שלהן. במהלך השנים מאז שעלה לארץ, היה אנקר פרופסור אורח במספר אוניברסיטאיות בארצות הברית, לרבות ייל, שיקגו, פנסילבניה, ניו יורק, דיוק ומישיגן.

פעילות משפטית בארץ

בשנת 1969 עלה אנקר לארץ. הוא שימש עוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה דאז מאיר שמגר. ב-1970, כשנה לאחר עלייתו ארצה, הפך אנקר לדיקן המייסד של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. בפקולטה זו המשיך ללמד עד שנת 2000 כפרופסור למשפטים בנושאים דיני עונשין, ראיות, ואתיקה מקצועית ובדיני עונשין במשפט העברי. הוא נחשב מגדולי אנשי האקדמיה בתחום המשפט הפלילי המהותי. כיום משמש אנקר כפרופסור אמריטוס בפקולטה שייסד. במקביל לעשייתו בתחום האקדמי, היה חבר וועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל, בשנים 1973 - 1987. הוא גם מילא מספר תפקידים במועצת העיתונות, כולל חבר המליאה וחבר בית הדין של המועצה. במהלך השנים הוא היה חבר במספר וועדות ממלכתיות שמונו מטעם שרי המשפטים, ביניהן:

• ועדת אגרנט שהכינה הצעה להחלפת החלק הכללי של פקודת החוק הפלילי.
• ועדת לנדוי שיעצה לשר בענייני סדר הדין הפלילי ודיני ראיות.
• הוועדה (בראשות השופט דוד בכור) שהכינה את ההצעה להקמת הסנגוריה הציבורית.
• הוועדה בראשות השופט דב לוין שהכינה את החוקים לתיקון סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) ו-(סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף האדם).

אנקר היה יו"ר הוועדה שמינה השר דניאל פרידמן לבחינת ההצעה לפיה, הרשעת אדם בעבירה במשפט שהתנהל לפני הרכב שופטים תחייב אישור פה אחד של כל חברי ההרכב. בשנים 1995 - 2005 כיהן גם כחבר בוועדת הפיקוח על הסניגוריה הציבורית. הוא מכהן כיום כחבר הוועד המנהל של המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית על שם דייוויד וינר משנת הקמתו ב-2009.

אנקר גם היה חבר ועד ופעיל באגודת צדק-מדות-מוסר שבה חבר לרב שאר-יישוב כהן כבר ב- 1969 כדי לתקן את מערכת המשפט מהבסיס, ולשם כך פעל במסגרת צדק-מדות-מוסר להכשרה של שופטים במוסר והחוק היהודי וביקורת על גופי השלטון השונים בארץ והוצאה לאור של חומרי חינוך שמשמש להכשרת שופטים, סוהרים, תלמידים והחזרה למוטב של אסירים על ידי חינוך לערכי היהדות.

מחקר

אנקר פרסם מספר רב של מאמרים בישראל ומחוצה לה, רובם בתחום דיני העונשין, ושלושה ספרים פרי עטו ואחד נוסף שערך. הוא בחן שאלות יסוד בקשר לעבירת הניסיון בשני מאמרים, אחת בסוגיית הניסיון הבלתי צליח והשנייה בשאלת היסוד הנפשי של עבירה זו. פרסומיו בישראל כוללים מספר מאמרים בנוגע להיבטים שונים של עבירת רצח, לרבות רצח בכוונה תחילה ורצח תוך ביצוע עבירה. ספרו הראשון, שהתפרסם ב-1977, דן בהגנות כורח וצורך, שם בין השאר הניח יסודות להבחנה בין הצדקים ופטורים, אשר הספרות הישראלית לא עסקה בה עד לאותו היום.

ספרו האחרון, שהתפרסם ב-2007, עוסק בעיקרי המשפט הפלילי העברי. הוא ביסס ופיתח את ההבחנה בין המשפט הפלילי העברי הדתי, שעניינו היחס בין האדם והאל, ובין המשפט הפלילי העברי החברתי, שמטרתו תיקון הסדר החברתי. הספר דן באופן מקיף ויסודי גם בהגנות העיקריות מפני אחריות פלילית: אי-ידיעת הדין, כורח, צורך, הגנה עצמית והשאלה אם יש מצבים שבהם מותר לפגוע באדם שאינו תוקף, כדי להציל את הרבים.

אנקר הנחה כותבי עבודות מחקר רבים, כגון פרופ' רות קנאי בעבודה על שיקול דעת השופט בגזירת הדין, ד״ר ג'ודי ברודר בעבודה על סייגים לאחריות פלילית, השופט ד״ר עדי אזר בעבודה על יסוד נפשי, השופטת דבורה ברלינר בעבודה על צדדים לדבר עבירה, ד״ר יעקב חבה בעבודה על יסודות עבירת הרצח במשפט העברי, ד״ר הדר דנציג-רוזנברג בעבודה על הוראת החוק בעניין עבירה שונה או נוספת, ד״ר גיא רוטקופף בעבודה על חסיון מפני הפללה עצמית, ד״ר אלירז וידר בעבודה על חסיון עורך-דין - לקוח, ד״ר חגי הרוש בעבודה על סוגיית הקלון. אנקר עדיין מנחה כותבי עבודות מחקר.

ספרים שערך וכתב

• "הכרח וצורך בדיני עונשין", הוצאת אונ' בר-אילן, 1977
• "מאסר על תנאי", הוצאת אונ' בר-אילן, 1981
• "פסקי דין נבחרים של בית המשפט העליון כרך ח", 1992 (עורך)
• "פסקי דין נבחרים של בית המשפט העליון כרך ט", 1995 (עורך)
• "עיונים במשפט העברי והלכה" הוצאת אונ' בר-אילן, 2000 (עורך, יחד עם סיני דויטש)
• "עיקרים במשפט הפלילי העברי" הוצאת אונ' בר-אילן, 2007

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אהרון אנקר בוויקישיתוף

• אהרון אנקר, באתר אוניברסיטת בר-אילן.
• אהרון אנקר, באתר המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי-דין ע"ש דייוויד וינר