אהמט השני

אהמט השני
לידה	25 בפברואר 1643; קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית
פטירה	6 בפברואר 1695 (בגיל 51); אדירנה, האימפריה העות'מאנית
מדינה	האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה	איסטנבול
בן או בת זוג	ראביעה סולטאן
השושלת העות'מאנית
אב	אבראהים הראשון
אם	חדיג'ה מועזז סולטאן
	22 ביוני 1691 – 6 בפברואר 1695; (3 שנים ו־32 שבועות)
	→ סולימאן השני מוסטפא השני ←
חתימה

אהמט השני (בטורקית II. Ahmet; בטורקית עות'מאנית احمد ثانى, ‏ 25 בפברואר 1643 – 6 בפברואר 1695) היה הסולטאן העשרים-ואחד של האימפריה העות'מאנית, ושלט בה מ-22 ביוני 1691 ועד מותו.

שלטונו נמשך ארבע שנים בלבד וענייני הממלכה נוהלו בעיקר בידי הווזיר הגדול. בתקופתו איבדה האימפריה את אחיזתה בהונגריה, וונציה כבשה מידיה את האי כיוס בים האגאי.

חיים אישיים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהמט השני נולד ב-25 בפברואר 1643 או ב-1 באוגוסט 1642 (לפי גרסאות שונות), כבנו של הסולטאן איברהים הראשון. אהמט השני היה בנו של הסולטאן איברהים הראשון ואחיהם של שני הסולטאנים הקודמים לו מהמט הרביעי וסולימאן השני. אמו, אווה, הייתה יהודיה מפולין. היה זה מנהג מצד סולטאנים עות'מאנים להוליד ילדים עם שפחות ממזרח אירופה, וכך עשה גם אביו הסולטאן איברהים.

רעייתו נקרא רבייה וככל הנראה מתה באיזיד, איסטנבול, ב-14 בינואר 1712, וקבורה במסגד סולימנייה. לזוג נולדו תאומים-איברהים וסלים, ובת נוספת בשם אסיה. איברהים הפך לנסיך הכתר ב-22 באוגוסט 1703.

תקופת מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שלטונו, הקדיש הסולטן אהמט השני את עיקר תשומת ליבו למלחמות נגד ההבסבורגים ולנושאי חוץ, נושאים ממשלתיים וכלכליים הקשורים אליהם. החשובים ביותר היו רפורמות המס והכנסת מערכת חוות המס לכל החיים.

בין המאפיינים החשובים ביותר בתקופת שלטונו הייתה תמיכתו בקופרולוזה פאזיל מוסטפא פשה. הוא אף מינה אותו כווזיר גדול. פאזיל מוסטפא פשה הצליח בתפקידו. ניצחונו בקרב בבלגרד היה הישג צבאי מרכזי שהעניק לעות'מאנים תקווה שההידרדרות הצבאית של שנות ה-1680 - שהובילה לאובדן הונגריה וטרנסילבניה - היא בת תיקון. עם זאת, ההצלחה העות'מאנית הייתה ארעית. ב-19 באוגוסט 1691 ספג פאזיל מוסטפא פאשה תבוסה בקרב סלנקמן מאת לודוויג וילהלם פון באדן, מפקד הכוח ההבסבורגי הראשי ההונגרי, שכונה "טורקנלואה" (לואי הטורקי) בזכות ניצחונותיו נגד העות'מאנים. בקרב, ספגו העות'מאנים הפסדים כבדים: 20,000 איש נהרגו, כולל הווזיר הגדול. כך נחל הסולטן תבוסה מוחצת.

גם תחת יורשיו של פאזיל מוסטפא פאשה, העות'מאנים ספגו תבוסות נוספות. ביוני 1692 כבשו ההבסבורגים את ורד (אוראדיה, רומניה), שלפני כן הייתה תחת שלטון עות'מאני. בשנת 1694 ניסו העות'מאנים לכבוש את ורד מחדש, אך נחלו תבוסה. ב-12 בינואר 1695 הם נכנעו בקרב על גיולה, מרכז סנג'ק, תת-פרובינציה עות'מאנית מאז שנת 1566. עם נפילת גיולה, השטח היחיד שעדיין היה בידי העות'מאנים בהונגריה היה שטח קטן ממזרח לנהר טיסה. כעבור שלושה שבועות, ב-6 בפברואר 1695, אהמט השני נפטר בארמון אדירנה.