אהלי אשר תאבת

אָהֳלִי אֲשֶׁר תָּאַבְתָּ עַד לֹא בְרֵאשִׁית עִם כִּסֵּא כָבוֹד לְצָרְפוֹ. לָמָּה לָנֶצַח שֻׁדַּד בְּיַד שׁוֹדְדִים. וְנִהְיֵיתָ כְּרוֹעָה כְּעֹטְיָה וְרָעַשְׁתָּ וְרָגַנְתָּ. וְעַתָּה מַה לִּי פֹה: אָהֳלִי אֲשֶׁר קוֹמַמְתָּ לְאֵיתָנֵי אֶרֶץ בְּחֶרְדַּת מִי אֵפוֹא. לָמָּה לָנֶצַח צֻמַּת בְּיַד צָרִים. וְנִהְיֵיתָ כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גַּג מַר צוֹרֵחַ. מַה לִּידִידִי פֹּה: אָהֳלִי אֲשֶׁר פַּצְתָּ לְמַעֲנוֹ לְצִיר. וְאַתָּה עֲמֹד עִמָּדִי פֹּה. לָמָּה לָנֶצַח עֻרְעַר בְּיַד עֲרֵלִים. וְנִהְיֵיתָ כְּשֹוֹנֵא וְצָר. וְאַיֵּה אִוּוּי מוֹשָׁב פֹּה: אָהֳלִי אֲשֶׁר נָחִיתָ בְּעַנְנֵי הוֹד. לְאֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה. לָמָּה לָנֶצַח מֹאַס בְּיַד מוֹרְדִים. וְנִהְיֵיתָ כְּלֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ. מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה: אָהֳלִי אֲשֶׁר כּוֹנַנְתָּ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ לְחוֹפֵף בְּחֻפּוֹ. לָמָּה לָנֶצַח יֻעָה בְּיַד יְהִירִים. וְנִהְיֵיתָ כְּטָס בֶּחָלָל, וְאֵין עוֹד נָבִיא. וְנַמְתָּ הַאֵין פֹּה: אָהֳלִי אֲשֶׁר חָנִיתָ מֵאָז בְּתָאָיו מִפֹּה וּמִפֹּה. לָמָּה לָנֶצַח זֻנַּח בְּיַד זָרִים. וְנִהְיֵיתָ כְּוָתִיק יוֹצֵא חוּצָה. וְלֹא עָבַר פֹּה: אָהֳלִי אֲשֶׁר הֵכַנְתָּ לְהַשְׁלִיךְ בּוֹ לְפָנֶיךָ גּוֹרָל פֹּה. לָמָּה לָנֶצַח דֹּחָה בְּיַד דּוּמִים. וְנִהְיֵיתָ כְּגֵר בָּאָרֶץ. וְנַמְתָּ כִּי לֹא נָסוֹב עַד בּוֹאוֹ פֹּה: אָהֳלִי אֲשֶׁר בַּעֲוֹן בִּצְעִי חָשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ. לָמָּה לָנֶצַח אֻפַּל בְּיַד אֲרוּרִים. וְנִהְיֵיתָ כְּאוֹרֵחַ בְּמָלוֹן. וְעוֹד מִי לְךָ פֹּה:

אָהֳלִי אֲשֶׁר תָּאַבְתָּ היא קינה לתשעה באב מאת רבי אלעזר בירבי קליר, שנקלטה בסדר הקינות לתשעה באב לפי מנהגי אשכנז. הקינה עוסקת בחשיבותו של בית המקדש כמקום השראת השכינה, ובאובדן מקומו של ה' לשכון בעולם עם חורבן בית המקדש.

מבנה הקינה

הקינה בנויה בעיקר בשימוש במילות קבע: השורה הראשונה בכל מחרוזת פותחת במילה "אהלי"; כל שורה שנייה פותחת ב"למה לנצח"; וכל שורה שלישית פותחת ב"ונהיית כ". כל מחרוזת מסתיימת בקטע פסוק או ברמז לפסוק הכולל את המילה "פה", וכך כל הקינה מאורגנת סביב הצליל "פה", באופן שיוצר אליטרציה. בנוסף לכך, הקינה כתובה באקרוסטיכון אלפביתי הפוך (תשר"ק).

מבנה זה מארגן את התוכן בכל מחרוזת באופן קבוע. השורה הראשונה פותחת בחשיבותו של בית המקדש; השורה השנייה מתארת את מצבו החרב של המקדש המתמשך לאורך שנים (למה לנצח); והשורה השלישית את העובדה שבעקבות החורבן ה' כבר אינו משרה את שכינתו בעולם.

שרשור

בסוף הקינה נוסף קטע סיום: ”אָחוֹר וָקֶדֶם מִפֹּה וּמִפֹּה, לְכָל דּוֹר וָדוֹר נוֹדַע קִצְפּוֹ וְחֻפּוֹ, עַל מָה מִכָּל אוֹם שָׁת עָלַי כַּפּוֹ, זֹאת בַּעֲלִיל כִּי פִּיד חָקוּק בְּכַפּוֹ, רְפוּאָתִי בְּטוּחָה כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ, וְעַד עַתָּה אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ.”. ככל הנראה קטע זה נועד לשרשר את הקינה הזו עם הקינה איכה את אשר כבר עשוהו. סיום הקטע "איכה יעיב באפו" הוא תחילת מגילת איכה, פרק ב', שסביבו בנויה הקינה "איכה את אשר". קינה זו היא אכן הקינה הבאה אחרי "אהלי אשר תאבת" בסדר הקינות לפי מנהג אשכנז המערבי, אך במנהג אשכנז המזרחי השתנה הסדר ולכן השרשור לא נשמר.

גם בסוף הקינה הקודמת, היא קינת איכה אלי קוננו, מופיע במחזורי מנהג אשכנז המזרחי קטע סיום, החתום באקרוסטיכון "אלעזר", ומשרשר את הקינה הקודמת עם תחילת הקינה שלפנינו.

תוכן הקינה

כאמור, תוכן הקינה סובב סביב חשיבותו של בית המקדש כמקום השראת השכינה. הקינה מדגישה חשיבות זו כשהיא מציינת, למשל את דברי חז"ל שבית המקדש תוכנן עוד לפני בריאת העולם; וכשהיא מספרת כי מתן תורה בהר סיני נועד להיות הכנה להקמת המשכן והשראת השכינה.

כהמשך לכך, הקינה משתמשת במילים "למה לנצח", כדי להבליט את התמשכותו של החורבן, שבגינו מקום שכינתו של ה' בעולם אינו קיים וה' אינו שוכן בעולם עוד. הקינה מתארת מצב זה כשהיא אומרת שה' נהיה "כלא יוכל להושיע", "כטס בחלל", "כגר בארץ", או "כאורח במלון". בסוף כח מחרוזת מושם בפי ה' פסוק או שבר פסוק המדגיש שמקומו איננו עוד "פה" בעולם.

השפעה

כאמור, הקינה נכנסה לסדר הקינות של נוסח אשכנז לענפיו, וכך שרדה והמשיכה להאמר במשך מאות שנים, עד ימינו.

בנוסף, אופיר מינץ-מנור מצא כי הקינה "אהלי אשר תאבת" השפיעה על שירו של אמיר גלבע "גבישיך להלך".

לקריאה נוספת

• רבי שלמה וולבה, עלי שור, חלק שני, ירושלים תשמ"ו, עמ' תט–תיא.

קישורים חיצוניים

• אהלי אשר תאבת עד לא בראשית, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני
• הקינה, בכ"י אוקספורד בודליאנה, Heb. d.59, דפים 34a–35a, סרוק באתר ספריית הבודליאנה. לפי כתב יד זה הותקנה המהדורה באתר המילון ההיסטורי.
• הרב משה ליכטנשטיין, אהלי אשר תאבת, באתר ישיבת הר עציון