אהד פישוף
 | |
| אהד פישוף | |
| לידה |
1970 (בן 54 בערך) ירושלים |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה | מוזיקה, שירה, מחול, וידאו ארט |
| זרם באמנות | פוסט-פאנק, פופ פאנק, פופ ארט |
| פרסים והוקרה |
פרס משרד החינוך והתרבות  |
  | |
אהד פִישוֹף (נולד ב-1970 בירושלים) הוא מוזיקאי, פזמונאי, רקדן ואמן ישראלי היוצר במגוון תחומים רחב הכולל סאונד, מחול, וידאו, פרפורמנס וכתיבה. פישוף היה שותף בהרכב "בני המה", והיה סולן, קלידן וגיטריסט להקת "נושאי המגבעת" ו"הפה והטלפיים". היה מבקר מוזיקה בעיתונים "כל העיר", "העיר" ו"תל אביב". מלמד אמנות במדרשה לאמנות של מכללה האקדמית בית ברל ובבצלאל, בנוסף הוא מורה לגאגא.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פישוף למד בתיכון לאמנויות ע"ש צ'ארלס א' סמית' בירושלים, שם הכיר את חבריו ללהקת נושאי המגבעת – אלון כהן, תמיר אלברט וישי אדר. הלהקה הוקמה בסוף שנת 1984 בשם "נושאי המגבעת של קובי אור", ובמהרה קיצרה את שמה ל"נושאי המגבעת". החזרות של הלהקה נערכו בבית הוריו של פישוף במוצא עילית[1]. בשנותיה הראשונות הופיעה הלהקה בעיקר בירושלים בתיאטרון פרגוד ומועדון "אמדיאוס" בכיכר ציון (ששינה את שמו אחר כך ל"מועדון האנדרגראונד")[2].
בשנת 1988 הוציאה הלהקה את "הקסטה הראשונה", שכללה את השירים "האלוהים שלי עייף", "לייב אין בית שמש", "המוהלת", "נושאי המגבעת" (המוכר יותר כ"האדמה מקולקלת") ו"קול של אלוהים אחר".
בשנת 1990 הוחתמו נושאי המגבעת בחברת התקליטים "הד ארצי"[3]. שם הצמידו ללהקה את שלומי ברכה, שבאותו הזמן היה חבר להקת משינה, על מנת שישמש כמפיק מוזיקלי באלבום "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" שיצא לבסוף בשנת 1991[4]. התפתחות זו פרצה ללהקה את הדרך אל הקהל הרחב. האלבום הניב מספר להיטים, בהם "הבא בתור הוא סוס", "אני טקסט פוליטי", "מתנה לחג" ו"נגד כיוון הזיפים" ובעקבותיו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ[5].
בשנת 1992 הודיע פישוף על פרישתו מהלהקה. סיבת הפרישה הייתה מתחים פנימיים בלהקה על רקע הכיוון היצירתי[6]. עקב פרישתו של פישוף, זמן קצר אחרי תחילת העבודה על האלבום הבא, העבודה עליו נפסקה והלהקה התפרקה. לאחר הפרישה התפצלה הלהקה לשני הרכבים: הראשון נקרא "הבא בתור הוא כלום" וכלל את פישוף, רם אוריון, וישי אדר, שיצאו לסיבוב הופעות פרידה בשם זה, וביצעו בו גרסאות אלקטרוניות־תעשייתיות לשירי הלהקה[7]. החלק השני של הלהקה, ששמר על שמו המקורי, הקליט עם צביקה פיק את תקליט ה"קמבק" שלו ויצא עם פיק לסיבוב הופעות, שנקרא "צביקה פיק ונושאי המגבעת"[8].
במקביל לחברותו ב"נושאי המגבעת" הקים בשנת 1989, יחד עם רם אוריון ואסף גברון, את ההרכב הפה והטלפיים. הפעילות והאלבומים של הפה והטלפיים בנויים בעיקרם לפי "קוד". זוהי מערכת כללים שכל אחד מאלבומיה חייב לעמוד בהם. לדברי חברי הלהקה, הקוד נועד לעזור להישרדות הלהקה, ובכך לתת המשכיות ליצירה ולמלא מראש בתוכן את האלבום הבא עוד לפני שהוא יוצא. הלהקה נוהגת להוציא אלבום כל שש שנים[9].
בשנת 1993 עבר לגור בלונדון ולמד ריקוד ב"בית הספר למחול על שם רודולף לאבאן" בקונסרבטוריון טריניטי לאבאן (Trinity Laban Conservatoire of Music and Dance), וסיים בשנת 1997 עם תואר שני בלימודי מחול. מאז הציג את יצירותיו לבמה, שילובים של מחול, תנועה ומיצבי סאונד באנגליה, יפן, ליטא, הולנד, טורקיה, שווייץ וישראל, וכן בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה בשנת 2001, במסגרת פרויקט "Home" של אורי קצנשטיין[10]. בלונדון יצר פסקולים לעבודותיה הכוראוגרפית יסמין ורדימון[11].
בשנת 2003 חזר לישראל והחל לשתף פעולה עם אוהד נהרין ולהקת בת שבע. הוא יצר את הפסקולים של יצירות הלהקה "מקס", "סדר", "שלוש"[12], "פורו"[13] ו"טלופאזה" והיה הדרמטורג של "טלופאזה" ושל מופע הסולו של אוהד נהרין "פלייבק", שאותו גם הפיק מוזיקלית. ב-2005 הצטרף לצוות מורי הגאגא, שפת המחול של נהרין[10].
בשנת 2008 חזרו פישוף וישי אדר לשתף פעולה, במסגרת ההרכב "בני המה". ההופעה הראשונה של ההרכב הייתה במסגרת האירוע "איש בלי חולצה", בניהולו האומנותי של גיא בכר. אדר ופישוף עבדו על אלבום הבכורה "בני המה" כשלוש שנים, והוא יצא בדצמבר 2011 תחת הלייבל "אנובה"[14]. האלבום נמכר בחנויות כדיסק וכן כעותק דיגיטלי. בהופעות מבצעים השניים מספר שירים של "נושאי המגבעת" בעיבודים חדשים: "האלוהים שלי עייף", "לייב אין בית שמש" ו"נושאי המגבעת"[15]. באותה שנה גם הציג בגלריה D&A בתל אביב, תערוכת צילום ומולטימדיה בשיתוף עם רן סלוין ואבי פיטשון, בשם "סלויןפישוףפיטשון", תחת הכותרת "ניסוי בקריסה מולטי מדיאלית. 3 אמנים רב תחומיים, 3 קווי עולם, 3 תבניות התאבכות על קיר המוות של הצילום"[16].
בשנת 2009, הוציא בלייבל "תדר", פסקול שיצר ב-2006 לסרט התיעודי "מבוזבזים" של הבמאית נורית קידר, המביא את עדויותיהם של חיילים במוצב הבופור בשנה שלפני הנסיגה הישראלית מלבנון[17].
החל משנת 2009 יוצר במשותף עם בת זוגו, נועה צוק, עבודות כוריאוגפיות ווידאו ארט. בין השאר את המופע "Speaker", שעלה בפסטיבל "הרמת מסך" ב-2011[18] ואת המופע "החדר השרוף" ב-2016[19].
בשנת 2015, זכה בפרס משרד החינוך והתרבות לאמנות ועיצוב[20].
החל משנת 2016 משמש כמנהל אמנותי של פסטיבל אודיואקטיב המתקיים בקמפוס המדרשה לאמנות של מכללת בית ברל בכפר סבא[21].
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם נושאי המגבעת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נושאי המגבעת (הקסטה) (1988) - קלטת בהוצאת האוזן השלישית.
- מי רצח את אגנתה פאלסקוג (1991) - הד ארצי.
- נושאי המגבעת (1996) - פוך.
- סינגלים
- "רוכסן" (1986) - סינגל קלטת בהוצאת האוזן השלישית.
- "אני טקסט פוליטי" (1989) - מקסי סינגל.
- "הבא בתור הוא סוס" (1991) - הד ארצי.
עם הפה והטלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בין הים והביצות (1989)
- הפה והטלפיים בחלל (1995)
- ירושלים (2001)
- קליגרו (2007)
- תחת (2013)
- קו המשווה (2019)
עם בני המה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בני המה (דצמבר 2011) - אנובה Anova
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהד פישוף, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יניב יהודה אייגר, אהד פישוף נושא הגיבנת, מעריב, 10 באוקטובר 2008
- בן שלו, אידיאליסט בסתר, באתר הארץ, 23 במרץ 2008
- עמיחי שלו, הבא בתור הוא מה, באתר ynet, 28 בספטמבר 2008
- אלי ערמון אזולאי, ביקור בסטודיו של אהד פישוף: אורח לרגע, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011
בן שלו, אהד פישוף חוזר: "תמיד אכזבתי את כולם בצורה שווה", באתר הארץ, 26 במרץ 2019- דורון בראונשטיין, אהד פישוף: "מעבר לאהבה שלי למוזיקה, אני מרגיש שהפרקטיקות העיקריות שמכינות אותי לעבודה שלי כאמן, בכל אחד מהתחומים שבהם אני יוצר, הן האזנה וריקוד.", חי תרבות, 13 במאי 2020
מכּתביו:
- אהד פישוף, ההצגה היא כל מה שיש, באתר הארץ, 4 במרץ 2003
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יורם בר, צעירים מדי לרוקנ'רול, כל העיר 12 ביוני 1987
- ^ יורם בר, מגיעים נושאי-המגבעת - מרתון רוק בחאן, 27.10, כל העיר 31 באוקטובר 1986
- ^ שחר בן ברק, לא מורידים את המגבעת, מעריב, 28 בנובמבר 1990
- ^ עמית שהם, אנגטה פלסקוג חיה ומתה בהד ארצי, חדשות, 27 ביוני 1991
- ^ ליה פן, הכוכב הזה נגמר בעוד שנייה - 20 שנה לאלבום הראשון והאחרון של "נושאי המגבעת", באתר הארץ, 1 ביולי 2011
- ^ עמית שהם, הלהקה שאני רוצה לאהוב, היא גם זו שאני רוצה להרוג, חדשות, 24 במרץ 1992
- ^ ייואב בירנברג, הבא בתור הוא כלום, חדשות, 4 בדצמבר 1991
יורם בר, סוף טראגי של מערבון ערבי, כל העיר 20 במרץ 1992 - ^ יואב בירנברג, מעלה מעלה, השילוח התחיל, חדשות, 28 בנובמבר 1991
- ^ אהד פישוף, אסף גברון, רם אוריון, הקוד של הפה והטלפיים: חשיפה, באתר ynet, 19 בדצמבר 2001.
- ^ 1 2 מיה סלע, "נושאי המגבעת" כפסקול של ספר, באתר הארץ, 7 במרץ 2010
- ^ רוני דורי, אתמול היה טוב, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
- ^ ארז שוייצר, אוהד מי יודע, באתר הארץ, 17 במרץ 2005
- ^ עדי עוז, עכבר העיר, הגבול בין קיטש לאמנות גבוהה, באתר הארץ, 19 במאי 2008
- ^ אורי זר אביב, אהד פישוף וישי אדר מוציאים אלבום, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011
- ^ בן שלו, אהד פישוף כן חברה, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
- ^ חמדה רוזנבאום, עכבר העיר, רב הנסתר על הגלוי, באתר הארץ, 14 באפריל 2008
- ^ עכבר העיר, אהד פישוף - הופעה, באתר הארץ, 3 בינואר 2009(הקישור אינו פעיל, 10 בספטמבר 2023)
עינב שיף, אלבום חדש לאוהד פישוף, באתר וואלה!, 2 בינואר 2009 - ^ אלעד סמורזיק, זה פחות מהראש, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2011
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים עכבר העיר, "החדר השרוף", באתר הארץ(הקישור אינו פעיל, 10 בספטמבר 2023) - ^ הוכרזו הזוכים בפרס שרת התרבות והספורט בתחומי האמנות הפלסטית לשנת 2015, 1 בינואר 2016
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים פסטיבל אודיואקטיב 2017, באתר הארץ(הקישור אינו פעיל, 10 בספטמבר 2023)