אדמונית החורש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאדמונית החורש
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: בקעצוראים
משפחה: אדמוניתיים
סוג: אדמונית
מין: אדמונית החורׁש
שם מדעי
Paeonia mascula
ליניאוס ומילר
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12
אדמונית החורש, הר הלל. צילום: אסף שחר

אַדְמוֹנִית הַחוֹרֶש (שם מדעי: Paeonia mascula) היא צמח רב שנתי ממשפחת האדמוניתיים. צמח זה נפוץ בעולם באופן טבעי בין מרוקו לאיראן. הצמח משמש כצמח נוי בארצות המזרח הרחוק (יפן, סין), באירופה ובצפון אמריקה.

תיאור הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמח הוא בעל פקעות שורש מעובות ומעוקלות המעמיקות בקרקע עד לעומק של 100 ס"מ. צבעו של הפרח אדום כיין (מכאן שמו בעברית), הוא בעל מבנה של ספל פתוח, ויכול להגיע לגודל של עד עשרה ס"מ. במרכז הפרח בולט גוש צהוב של אבקנים מרובים. הפריחה היא בתחילת האביב, מאמצע מרץ ועד תחילת מאי.

אדמונית החורש בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונית החורש היא צמח נדיר מאוד בישראל, המהווה את הגבול הדרומי של תפוצתו העולמית. היא גדלה בישראל רק בשמורת הר מירון בבית ג׳ן שבגליל העליון. זהו המין היחיד ממשפחת האדמוניתיים הגדל בישראל, והוא צמח מוגן[1].

שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיני היוונים נחשבה אדמונית החורש לצמח המרפא הראשון, ושימשה תרופה לסיוטי לילה, למחלות עצבים, למחלת הנפילה, לכאבי ראש ולהפרעות בכבד. דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לספירה, ציין כי הצמח שימש לניקוי מערכת המין הנשית לאחר לידה, להרגעת כאבי בטן ולעצירת שלשול. בימי הביניים שימש לטיפול במחלת הנפילה, בשיגעון ובפחדים. ברפואה העממית בימינו משמש הצמח לריפוי מחלות עצבים, בעיות בקיבה ולטיפול בסיוטי לילה[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדמונית החורש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח
  2. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 60