אדוורד מונק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוורד מונק
Edvard Munch
לידה 12 בדצמבר 1863
Ådalsbruk, לוטן, האיחוד השוודי-נורווגי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בינואר 1944 (בגיל 80)
Ekely, נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Edvard Munch עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Vår Frelsers gravlund עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר הקתדרלי באוסלו
  • האקדמיה הלאומית הנורווגית לתעשיית המלאכה והאמנות
  • האקדמיה לאמנות יפה, מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סימבוליזם, אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי כריסטיאן קרוהג עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Death and the Child, From Travemünde, Lothar Linde in Red Jacket, Self-Portrait with the Spanish Flu, Dr. Linde's Sons, The Scream, The Girls on the Bridge, ערפד (ציור), Arve Arvesen עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית גתה לאמנות ומדעים (1932)
אביר הצלב הגדול של מסדר אולב הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יצירתו המוכרת ביותר של מונק, "הצעקה" (1893)

אדוורד מונקנורווגית: Edvard Munch‏; 12 בדצמבר 186323 בינואר 1944) היה צייר אקספרסיוניסטי נורווגי, אחיינו של ההיסטוריון פטר אנדריאס מונק, ואחד האמנים המשפיעים ביותר על צמיחת הזרם האקספרסיוניסטי של תחילת המאה ה-20.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו היה מונק מוקף חולי ומוות: אמו חלתה בשחפת ומתה כאשר היה בן חמש, ובהיותו בן 14 מתה אחותו, סופי, שהייתה מבוגרת ממנו בשנה אחת בלבד, אף היא ממחלת השחפת. גם שני אחיו הנוספים חלו.

בעקבות נסיעה לפריז בשנת 1889 לביקור בתערוכה העולמית, התוודע מונק לאימפרסיוניזם הגרמני ולאמנים הנחשבים פוסט-אימפרסיוניסטים, דוגמת פול גוגן ואנרי דה טולוז-לוטרק. בעקבות זאת החל להתגבש סגנונו האישי והעמוק, ושימושו בקו המתפתל והזורם דמה לקוויות המאפיינת את סגנון האר נובו, אולם השימוש של מונק בקו לא היה למטרה דקורטיבית כשם שהוא מופיע בביטויי האר נובו, אלא ככלי לביטוי של תובנות פסיכולוגיות.

עבודתו הבשלה של מונק עוסקת בתגובתו של היחיד אל מול החברה. הציור הידוע ביותר של מונק הוא "הצעקה", שבו דמות אקספרסיבית הניצבת על גשר צועקת אל מול הצופה. ציורים אחרים מציגים נושאים כגון ערפד המתנשק עם עלמה או ילדה גוססת במיטתה. ציורו המפורסם "הצעקה" יכול להתפרש כסמליות לייסורי האדם המודרני. הציור מציג דמות חדורת פאניקה המזכיר בעיצובה גווייה ועובר כאחד. היא מכותרת בקווים מתפתלים של שמים באדום עז. בעבודה זו מועלית החרדה לרמה קוסמית. כאשר נשאל על "הצעקה" אמר כי ההשראה נבעה מסיוט אשר חלם בלילה: בעודו מביט ממרחק רב על גשר שמע זעקה מחרידה מבלי שיכול לראות את מקורה. במקום זאת רק ראה הולכים ושבים ממשיכים לנוע על הגשר.

סגנון הציור של מונק הוא אקספרסיבי עם משיכות מכחול ברורות, קווים דינמיים, נטייה לצבעים כהים ומלנכוליים, שימוש בקווי קונטור ועוד. מונק יצר גם ליתוגרפיות של עבודותיו. חלק מציוריו מופיעים בגרסאות אחדות.

מונק בעבודותיו עוסק בעיקר בביטוי חרדותיו ורגשותיו העזים. מונק היה בעל השפעה מרכזית על כל האמנים האקספרסיוניסטים של אותה תקופה, שחיפשו את הדרך לבטא בעוצמות חזקות את מה שעובר עליהם מבפנים. מונק הרבה להתרשם מתמונותיו של גוגן שמהן למד על האפשרות ליצוק את הרגש העז בדפוס של חוויות אוניברסליות באמצעות השימוש בצורות מופשטות, מעוגלות ובאזורי צבע טהור רבי-משמעות.

מונק היה עסוק באופן כפייתי בכל הקשור לחולי ולמחלות ולדמויות בודדות ומיואשות. דימוייו מזכירים סיוטי בלהות חוזרים ונשנים, שמהם שאף כמדומה להשתחרר על יד כך שצייר אותם שוב ושוב. בעבודותיו טיפל באופן ישיר בסוגיית נבכי הנפש והרגש. בשנת 1908 אושפז בשל התקפת חרדה ודיכאון. הוא טופל בנזעי חשמל, ואחרי האשפוז השתנה סגנונו ונעשה רגוע יותר: רבים מציוריו אז היו ציורי טבע.

מונק נפטר בשנת 1944, בגיל 81, סמוך לעיר אוסלו, שלה הוריש את כל עזבונו הגדול, שכלל יותר מ-1,000 ציורים ואלפי תחריטים ורישומים. ב-1963 נפתח באוסלו מוזיאון מונק המוקדש ליצירותיו של האמן, ומאז מוצגות בו תערוכות קבועות ומתחלפות המוקדשות להיבטים שונים ביצירתו.

"רביעיית מיתרים המבוססת על שלושה ציורים של אדוורד מונק", מאת המלחין ההולנדי אוסקר ואן דילן, כלולה בתקליטור של מלחיני אסכולת רוטרדם, שהוציאה בשנת 2007 החברה ההולנדית Etcetera Records בנגינת רביעיית ה"דוּלן".

גלריית ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדוורד מונק בוויקישיתוף