אדגר וארז

אדגר וארז
Edgard Varèse

לידה	22 בדצמבר 1883 פריז, צרפת
פטירה	6 בנובמבר 1965 (בגיל 81) ניו יורק, ארצות הברית
מוקד פעילות	צרפת
מקום לימודים	הקונסרבטואר של פריז, סקולה קאנטורום
זרם	אוונגרד, מוזיקה קלאסית של המאה ה-20
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	אנגלית, צרפתית
בן או בת זוג	Louise Varèse (1922–1965)
פרופיל ב-IMDb

אדגר ויקטור אשיל שארל וארז (בשם מלא בצרפתית: Edgard Victor Achille Charles Varèse;‏ 22 בדצמבר 1883 – 6 בנובמבר 1965) היה מלחין יליד צרפת.

המוזיקה של וארז שמה דגש על גון צליל ועל מקצב. הוא זה שהמציא את המונח "צליל מאורגן", מונח האומר, כי אפשר לקבץ יחדיו גוונים ומקצבים מסוימים ולזקק אותם לכלל הגדרת צליל חדשה מעיקרה. השימוש שעשה בכלי נגינה חדשים ובמשאבים אלקטרוניים פרסם את שמו כ"אבי המוזיקה האלקטרונית", ואילו הנרי מילר תיאר אותו כ"ענק הצליל הסטראטוספרי". הוא נודע גם כמי שהחזיר לשימוש את המונח אידאה פיקס, ששימש לראשונה את המלחין הצרפתי הקטור ברליוז.

ילדות ונעורים

אדגר ויקטור אשיל שארל וארז נולד ב-22 בדצמבר 1883 בפריז, כבנם של אנרי וארז (אנריקו וארזה), מהנדס ממוצא איטלקי ושל בלאנש-מארי לבית קורטו, בת למשפחה צרפתית שורשית מבורגון. שבועות ספורים אחרי לידתו נשלח אל משפחת דודו-זקנו, בעיר הקטנה וילאר בחבל בורגון. בשנותיו שם נקשר מאוד אל סבו, קלוד קורטו, קשר שעלה על כל מה שעתיד היה להרגיש כל חייו כלפי הוריו. למעשה, משחר ילדותו היו יחסיו עם אביו אנרי רצופי עוינות וטינה, שהתפתחו לרגש, שאפשר היה להגדירו ללא הפרזה כשנאה, שלא פחתה במשך כל חייו. לאחר שהוריו חידשו את חזקתם עליו בסוף שנות ה-80' של המאה ה-19, אולץ אדגר לעקור עמם בשנת 1893 לטורינו שבאיטליה. בעיר זו החל לקבל את שיעורי המוזיקה האמיתיים הראשונים שלו, אצל המנהל הוותיק של הקונסרבטוריון של טורינו, ג'ובאני בולזוני. הניכור שאדגר חש באיטליה, יחד עם חיי המשפחה המדכאים, הביאו לבסוף לקטטה עם אביו ולפיצוץ סופי, שבעקבותיו עזב וארז את הבית, בשנת 1903, ופנה לפריז.

ראשית הקריירה

משנת 1904 היה סטודנט ב"סקולה קאנטורום" (שייסדו תלמידיו של סזר פרנק); בהמשך עבר ללמוד קומפוזיציה אצל שארל-מארי וידור בקונסרבטואר של פריז. יצירתו התזמורתית הראשונה שזכתה לביצוע הייתה "Rhapsodie romane" בשנת 1906. וארז שאב את השראתו מן האדריכלות הרומנטית של סן פיליבר. זמן קצר אחר כך עבר לברלין, שם נשא לאישה את השחקנית סוזאן בינג. בשנת 1910 נולדה להם בת, ובשנת 1913 הם התגרשו.

במהלך השנים האלה התוודע וארז אל סטרווינסקי, סאטי, ריכרד שטראוס, דביסי ובוזוני, ואף שטראוס שכנע את סטרווינסקי לבצע את Bourgogne לראשונה בברלין ב 1910. השפעתם של דביסי ובוזוני עליו הייתה ניכרת במיוחד אותה תקופה. הביצוע הראשון של יצירתו Bourgogne בברלין, בשנת 1910 חולל שערורייה. הוא שירת תקופה קצרה בצבא צרפת במלחמת העולם הראשונה, שוחרר מסיבות רפואיות ובשנת 1915 היגר לארצות הברית. בשנת 1917 הופיע לראשונה באמריקה בניצוח על יצירה של ברליוז.

השנים הראשונות בארצות הברית

בשנים הראשונות לחייו בארצות הברית הרבה וארז לפגוש תורמים חשובים למוזיקה האמריקאית, קידם את חזונו לפיתוח כלי נגינה אלקטרוניים חדשים, ניצח על תזמורות וייסד את התזמורת הסימפונית החדשה. בערך בתקופה זו גם החל וארז לעבוד על חיבורו הראשון בארצות הברית, "אמריקות", שהסתיים בשנת 1921. עם גמר יצירה זו ייסד וארז, יחד עם קארלוס סאלסדו, את איגוד המלחינים הבינלאומי, המחויב לביצוע יצירות חדשות משל מלחינים אמריקאים ואירופאים כאחד. רבות מיצירותיו של וארז, לתזמורת ולקולות, נכתבו לאיגוד זה. במחצית הראשונה של שנות ה-20' חיבר וארז את Offrandes, Hyperprism, Octandre,ו- Intégrales.

בשנת 1926 קיבל וארז אזרחות אמריקאית.

חייו בפאריז

בשנת 1928 חזר וארז לפריז כדי להכניס שינויים בפרטיטורה של יצירתו "אמריקות", כך שתכלול את הכלי שאך זה נוצר, אונדז מארטנו. בסביבות 1930 חיבר את יצירתו הלא-אלקטרונית המפורסמת ביותר, "יוניזציה", הראשונה שכללה אך ורק כלי הקשה. אף כי היצירה נכתבה לכלי הקשה שהיו קיימים כבר, היא נועדה לבחון צלילים חדשים ואת השיטות ליצירתם.

בשנת 1933, כאשר היה עדיין בפריז, פנה וארז בכתב אל קרן גוגנהיים ואל מעבדות בל בניסיון לקבל מענק לפיתוח אולפן למוזיקה אלקטרונית. יצירתו הבאה, "אקווטוריאל", שהושלמה בשנת 1934, הכילה תפקידים לתרמין ווארז, שציפה להצלחה בקבלת אחד מן המענקים שביקש, שש לחזור לארצות הברית כדי להוציא סוף סוף לפועל את המוזיקה האלקטרונית שלו.

חזרה לארצות הברית

וארז כתב את ה"אקווטוריאל" שלו לשני כלי תרמין-מקלדת, זמר בס, כלי נשיפה מעץ וכלי הקשה בראשית שנות ה-30'. ביצוע הבכורה היה ב-15 אפריל 1934, בניצוחו של ניקולס סלונימסקי. בהמשך עזב וארז את ניו יורק, שם התגורר מאז 1915, ויצא לסייר בסנטה פה, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס. בשנת 1936 כתב את "דחיסות 21.5" (Density 21.5) לחליל סולו. בשלהי 1938, כשוארז חזר לניו יורק ורצה להמשיך בעבודתו עם ליאון תרמין, קם זה וחזר לרוסיה. עובדה זו ציערה את וארז, שקיוה לעבוד עם תרמין על שכלול הכלי. וארז גם קידם את התרמין במסעותיו במערב והציג את המכשיר באוניברסיטת ניו מקסיקו באלבקרקי ב-12 בנובמבר 1936. באוניברסיטה זו יש תרמין RCA, אולי אותו כלי עצמו.

בסוף שנות ה-50' היה עניין בהוצאה מחודשת של "אקווטוריאל", אך מספר מכשירי התרמין הקיימים היה מועט מאוד, שלא לדבר על תרמין-מקלדת, כך שוארז שכתב/הגדיר מחדש את התפקיד לאונדז מרטנו. הגרסה החדשה הזו בוצעה לראשונה בשנת 1961.

הכרה בינלאומית

בראשית שנות ה-50' התנהל שיח בין וארז לדור המלחינים החדש, כמו בולז ולואיג'י דאלאפיקולה. כששב לפריז להשלים את קטעי סרט ההקלטה של "מדבריות", עזר לו פייר שפר לארגן אולפן הקלטה מתאים. הביצוע הראשון של היצירה, המשלבת צלילים תזמורתיים ומוקלטים, היה חלק מקונצרט בשידור רדיו, בין יצירות של מוצרט וצ'ייקובסקי, וקיבל תגובות שליליות.

וארז חיבר יצירה בשם "פואמה אלקטרונית" לתערוכה העולמית של בריסל (1958). היצירה חוברה במיוחד לביתן פיליפס שהזמינה חברת הטכנולוגיה ההולנדית מידי האדריכל לה קורבוזיה. באמצעות 400 רמקולים שנפרסו על קירות רבים בחלל הגדול יצר וארז מתקן צליל ומרחב שתכליתו התנסות בצליל תוך תנועה במרחב. כ-2 מיליון איש התנסו בחוויה זו בתערוכה. היצירה, שהתקבלה בדעות חלוקות, קראה תגר על ציפיות הקהל ועל אמצעי הלחנה מסורתיים והפיחה חיים בסינתזה ובמצגת אלקטרונית. בשנת 1962 התבקש וארז להצטרף לאקדמיה המלכותית של שוודיה, וב-1963 קיבל את פרס ההקלטה הבינלאומי הראשון על שם קוסביצקי.

תלמידו המוכר ביותר של וארז הוא המלחין ממוצא סיני צ'ו-ון-לצ'ונג (יליד 1923), שפגש את וארז בשנת 1949 וסייע לו בשנותיו האחרונות. הוא התמנה למוציא לפועל לעזבונו של וארז, הוציא לאור והשלים כמה מיצירותיו של וארז. הוא פרופסור בדימוס לקומפוזיציה באוניברסיטת קולומביה. תלמיד נוסף, אם כי לא רשמי, של וארז הוא המלחין והמוזיקאי פרנק זאפה שהושפע רבות מוארז.

אידיאה פיקס

כמה מיצירותיו המאוחרות של אדגר וארז עושות שימוש ב"אידיאה פיקס", נושא קבוע, החוזר במקומות מסוימים ביצירה מוזיקלית. ה"אידיאה פיקס" אינה עוברת טרנספוזיציה, בדרך כלל, וזה השוני בינה לבין ה"לייטמוטיב", ששימש את ריכרד וגנר.

מקורות

• Bernard, Jonathan W. (1987). The Music of Edgard Varèse. Yale University Press. ISBN 0-300-03515-2.
• Ouellette, Fernand (1973). Edgard Varèse. Calder and Boyars. ISBN 0-7145-0208-1

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדגר וארז בוויקישיתוף

• אדגר וארז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אדגר וארז, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אדגר וארז, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• אדגר וארז, באתר AllMusic (באנגלית)
• אדגר וארז, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אדגר וארז, באתר Discogs (באנגלית)
• אדגר וארז, באתר Songkick (באנגלית)
• אדגר וארז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)