מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם קדרון כשגריר בהולנד עם שמעון פרס, 2 בדצמבר 1976
אברהם קִדרוֹן (19 בנובמבר 1919 – 7 בדצמבר 1982) היה איש מודיעין ודיפלומט ישראלי שכיהן כשגריר ישראל בפיליפינים (1965–1967), בהולנד (1976–1977), בבריטניה (1977–1979) ובאוסטרליה (1979–1982) וכמנכ"ל משרד החוץ (1973–1976).
קדרון נולד בשם אברהם קרֶמֶר ב-1919 בפולין. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. למד לתואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ובמדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. הצטרף לארגון "ההגנה", שירת בש"י והפעיל סוכנים בקרב אנשי המנדט הבריטי והיה ראש הש"י בחיפה. קדרון היה מחוטפי אנשי האצ"ל יחיאל שרון, דניאל אטיאס וידידיה סגל.
בצה"ל שירת כמפקד ש״מ/3 – היחידה לביטחון שדה ולריגול נגדי במודיעין הצבאי, בדרגת סרן, והיה מהחוקרים והשופטים שהוציאו להורג במשפט שדה את מאיר טוביאנסקי, על לא עוול בכפו. עם הקמת שירות החוץ ב-1949 הצטרף קדרון למשרד החוץ. מ-1950 כיהן כראש שלוחת רומא במחלקה המדינית של משרד החוץ, וב-1952 מונה לראש רשות הביון, הגופים שקדמו למוסד.
ב-1954 מונה לקונסול בקפריסין, ב-1957 מונה לנספח לעיתונות בשגרירות ישראל בלונדון, ומ-1959 עד 1963 שימש ראש מחלקת המחקר במשרד החוץ וחבר ועדת ראשי השירותים. בתפקידו הבא כיהן כציר ישראל ביוגוסלביה, וב-1965 מונה לשגריר ישראל בפיליפינים וכיהן בתפקיד עד סוף 1967.
ב-1968 שב קדרון לישראל ומונה לסמנכ"ל משרד החוץ לענייני מינהל, וב-1972 מונה למשנה למנכ"ל. בעקבות מעברו של מנכ"ל המשרד מרדכי גזית לכהונה כמנכ"ל משרד ראש הממשלה מונה קדרון במרץ 1973 למנכ"ל המשרד בפועל,[1] ובמאי אותה שנה קיבל מינוי קבע. הוא כיהן בתפקיד במהלך מלחמת יום הכיפורים, והיה מהחותמים על הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975.[2] בשנים 1976–1977 כיהן כשגריר ישראל בהולנד, ב-1977–1979 כשגריר בבריטניה. ב-1979 מונה לשגריר ישראל באוסטרליה, ונפטר ב-1982, במהלך כהונתו, באופן פתאומי.
קדרון נקבר בהר המנוחות.
הותיר את אשתו שושנה קדרון ואת שתי בנותיו.
- 'Kidron, Abraham,' in: International Who's Who, 1983-84, 1983, p. 713.
.jpg)
