אברהם חלימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם חלימה
שופט בית המשפט העליון מר אברהם חלימה.
שופט בית המשפט העליון מר אברהם חלימה.
לידה 12 באוקטובר 1919
בגדאד, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בינואר 2007 (בגיל 87)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת כהונה ? – 23 בינואר 2007 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 23 בינואר 2007 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בולטים שופט בית המשפט העליון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם חלימה (12 באוקטובר 191923 בינואר 2007) היה שופט בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-13.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם חלימה נולד בבגדאד, עיראק, ב-1919. למד בפקולטה למשפטים בבגדאד וסיים את לימודיו ב-1941. עם סיום לימודיו עסק בעריכת דין עד לעלייתו לישראל במרץ 1951. במשך שלוש שנים התגורר במעברת תלפיות[1]. בתחילה עבד בסלילת כבישים[2].

באוקטובר 1951 מונה למזכיר האולפנים במשרד החינוך והתרבות[דרוש מקור]. בינואר 1952 התקבל לעבודה במשרד המשפטים ושימש כעוזר לפקיד מסדר הקרקעות של אזורי הדרום וירושלים. במהלך עבודתו במשרד המשפטים ניגש לבחינות לעורכי דין זרים, עבר אותן בהצלחה, ובמרץ 1954 קיבל רישיון לעריכת דין בישראל[3]. ב-1955 שימש כעוזר לפרקליט מחוז תל אביב. בנוסף לתפקידו זה ייצג חלימה את היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן בוועדות מחוזיות לתכנון ולבנייה.

עם כיבוש רצועת עזה במלחמת סיני שימש כפרקליט מחוז עזה, ולאחר מכן כפקיד מסדר לענייני הסדר קרקעות באזור הצפון.

ב-1960 מונה לשופט בית משפט השלום בבאר שבע ובאשקלון[4][5]. בנובמבר 1962 עבר לכהן בבית המשפט השלום בפתח תקווה[6]. בנובמבר 1968 מונה לשופט בית המשפט המחוזי[7]. בספטמבר 1982 מונה לשופט בפועל בבית המשפט העליון לתקופה של חצי שנה, עד למרץ 1983. ביולי 1983 מונה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. תשעה חודשים לאחר מכן, ב-14 באפריל 1984 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון במינוי של קבע[8]. הוא שרת בתפקיד חמש שנים ובשנת 1989 פרש לגמלאות ומונה לכהן כדירקטור בחברת הכשרת היישוב בישראל.

ב-1992 כיהן כיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-13.

אברהם חלימה הלך לעולמו ב-23 בינואר 2007, בגיל 87.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]