אברהם וולף יאסני
 | |
| לידה |
1893 ז'לחוב, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
1968 (בגיל 75 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
פולין, ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1913 |
| מפלגה |
הבונד |
  | |
אברהם וולף יַאסְני (ציפֶּרמן) (על פי רוב: א. וולף יאסני; ביידיש: אברהם וואָלף יאַסני (ציפּערמאַן); בפולנית: Abraham Wolf Jasny (Cyperman); 1893, זֶ'לֶכוב, האימפריה הרוסית – 5 בפברואר 1968, תל אביב) היה עיתונאי, סופר, מסאי, פובליציסט והיסטוריון חובב יידי פולני-ישראלי. פעיל סוציאליסטי, איש לודז', שעלה לישראל לאחר קום המדינה. פרסם ביקורת תרבות וספרות, מחקרים על שואת יהודי לודז', וערך ספרי יזכור לקהילות שנחרבו בשואה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם וולף יאסני (ציפרמן) נולד בשנת 1893 בעיירה זֶ'לֶכוב (ביידיש: זשעלעכאָוו; בפולנית: Żelechów) שליד לודז' (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בפולין), בנם של שמחה יהודית ולייביש פסח. בגיל 11 עזב את העיירה ועבר להתגורר אצל דודו בלודז', ועבד כשוליית אורג. כשהיה נער בן 16 היה פעיל בחוגים בלתי-לגאליים של "הבּוּנְד", תנועת הפועלים היהודית, ונאסר לזמן-מה על ידי שלטונות האימפריה הרוסית בגין פעילותו. לאחר מכן היה ממייסדי הסתדרות הנוער של הבונד בעיר, "צוּקוּנְפְט" ('עתיד'). את דרכו העיתונאית החל ב-1913 ככתב-קורספונדנט בלודז' של העיתון "אונדזער צייט" ('זמננו') של הבונד, שיצא בסנקט פטרבורג (חתם בשם העט 'צ. וו. אַבראַמאָוו').
לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר עברה לודז' לשליטת המדינה הפולנית החדשה, נאסר שוב (הפעם על ידי שלטונות פולין) ונשלח למחנה המאסר דוֹמְבּייה שליד קרקוב. לאחר שחרורו שב ללודז', ומ-1923 היה לכותב קבוע בעיתון הלודז'י "ניַיער פֿאָלקסבלאַט" בהמשך היה עורך המהדורה הלודז'ית של עיתון הבונד הורשאי "פֿאָלקס־ציַיטונג". באותו זמן היה ממשתתפיו הקבועים של העיתון "לאָדזשער וועקער" ('המעורר הלודז'י). במקביל הוסיף להיות פעיל בתנועה הסוציאליסטית. ב-1937 ראה אור ספרו הראשון, "געשיכטע פון דער יִידישער אַרבעטער-באַוועגונג אין לאָדזש" ('תולדות תנועת העבודה היהודית בלודז').
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נסע מזרחה לברית המועצות. שם נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. (המשטרה החשאית), נחקר בעינויים, ולבסוף נידון לשמונה שנות עבודת פרך במחנה כפייה בסיביר. רק בשנת 1946, לאחר תום המלחמה, שוחרר, ואז שב ללודז' שבפולין הקומוניסטית וחידש את פעילותו העיתונאית-ספרותית. הוריו, אחיותיו איידל ופֶרְל ושני ילדיו מרים ואלי נספו בשואה. בשנים 1946–1949 עבד במכון ההיסטורי היהודי בוורשה. פרסם מאמרים על תקופת השואה בעיתוני פולין "דאָס ניַיע לעבן", "פֿאָלקס־ציַיטונג", Nasze Słowo, "אַרבעטער ציַיטונג" ו"יִידישע שריפטן". בשנת 1948 פרסם יאסני בחוברת 1, 2 של הרבעון "בלעטער פאר געשיכטע" ('דפים להיסטוריה') של המכון היהודי ההיסטורי את מחקרו על גטו לודז' – "די ענדגילטיקע ליקווידאַעציע פֿון לאָדזשער געטאָ" ('החיסול הסופי של גטו לודז') (ראה אור גם בהוצאה נפרדת).
לאחר קום המדינה ב-1948 עזב את הבונד, וקרא לניצולי השואה לעלות לישראל. הוא עצמו עלה לישראל ב-1949, השתקע בתל אביב והקים משפחה מחדש; שני ילדיו, אליהו ומרים, נקראו על שם ילדיו שנספו. בארץ עבד זמן-מה בעיתון "דבר", ופרסם מאמרים על השואה ב"לעצטע נײַעס". בשנת 1951 הצטרף ל"לעצטע נײַעס" והיה חבר המערכת ועורך המדורים לספרות ולתרבות.
בארץ פרסם את הספר "די אויסראָטונג פֿון לאָדזשער יִידן / השמדת יהודי לודז’" (1950), ובשנות ה-60 ראה אור ספרו "די געשיכטע פֿון יִידן אין לאָדזש אין די יָארן פֿון דער דיַיטשער יִידן-אויסראָטונג" ('תולדות יהודי לודז' בשנות השמדת-היהודים הגרמנית'), בשני כרכים. הספר זכה בפרס מטעם הקונגרס העולמי לתרבות יהודית באמריקה.[1]
בנוסף היה בשנותיו בארץ עורכם של שישה ספרי יזכור לקהילות פולין שהוחרבו בשואה – הראשון בהם ספר זיכרון לעיירתו זֶ'לֶכוב. עבד על עריכתם של שני ספרי יזכור נוספים ("ספר גניוושוב" ו"ספר זגירז'"), אך נפטר בטרם סיים.
יאסני נפטר בחורף 1968 ממחלה ממארת ממושכת, בגיל 74. נקבר בבית עלמין הדרום בחולון.[2] הותיר אישה, חוה. בעת מותו שירתו בנו ובתו בצה"ל (בנו שירת כצנחן).
ארכיונו, ובו קטעי עיתונות, התכתבות וטיוטות בכתב יד של מאמריו, שמור בספרייה הלאומית.[3]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- געשיכטע פון דער יִידישער אַרבעטער-באַוועגונג אין לאָדזש, לודז'; ורשה: (דפוס Grafia), 1937.
- די אויסראָטונג פֿון לאָדזשער יִידן: השמדת יהודי לודז’, תל אביב: ארגון הלודז’אים בישראל, 1950.
- די געשיכטע פֿון יִידן אין לאָדזש אין די יָארן פֿון דער דיַיטשער יִידן-אויסראָטונג; הקדמה פֿון ד"ר מ. דוואָרזשעצקי, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ; פארלאג המנורה, 1960–תשכ"ז 1966.[4] (2 כרכים)
בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- א’ וואלף יאסני (רעדאַקטאָר), יזכּור-בוך פֿון דער זשעלעכאָווער יִידישער קהלה, שיקגו: צענטראַלער זשעלעכאווער לאנדסמאנשאפט, 1953. (זֶ'לֶכוב)
- א"וו יאסני (עורך אחראי), ספר יזכור לקהלת שדלץ: לשנת ארבע עשרה לחורבנה, בואנוס איירס: הארגונים של יוצאי שדליץ בישראל ובארגנטינה, תשט"ז. (שֶדְלֶץ)
- א. וואלף יאסני (רעדאַקטאָר), ספר פּביאניץ: יזכּור-בוך פֿון דער פארפייניקטער קהילה, תל אביב: ארגון יוצאי פביאניץ בישראל, תשט"ז. (פַּבְּיָאנִיץ, Pabianice)
- א. וואלף יאסני (רעדאַקטאָר), ספר קלובוצק: מזכרת כבוד לקהילה... שהושמדה, תל אביב: ארגון יוצאי קלובוצק בישראל און קלובאָצקער לאַנדסמאַנשאַפֿטן פֿון פֿראַנקרייך און פֿון אויסטראַליע, תש"ך 1960. (קְלוּבּוֹצק)
- א. וואלף יאסני (רעדאַקטאָר), יזכּור-בוך פֿון דער טשעכאַנאָווער יִידישער קהילה: ספר-יזכור לקהילת צ’חנוב, תל אביב: ארגון יוצאי צ’חנוב בישראל און די לאַנדסמאַנשאַפֿטן אין חוץ-לארץ, תשכ"ג 1962. (צֶ'חָאנוב)
- א’ וואלף יאסני (רעדאַקטאָר), ספר יאַדוב / יאַדאָוו בוך, ירושלים: אנציקלופדיה של גלויות (ספרי זיכרון לקהלות הגולה); קאָמיטעט פֿון ארגון יוצאי יאַדוב אין ישראל און יאַדאָווער לאַנדסמאַנשאַפֿט אין ניו-יורק, תשכ"ז 1966. (יאדוב)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ. דוואָרזשעצקי, הקדמה, בתוך: א. וואָלף יאַסני, די געשיכטע פֿון יִידן אין לאָדזש אין די יָארן פֿון דער דיַיטשער יִידן-אויסראָטונג, כרך א, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, 1960, עמ' 8.
- יצחק בראט, 'אברהם־וולף יאסני ז"ל: עיתונאי וסופר לוחם', ספר השנה של העיתונאים כח (תשכ"ח 1968), 337–338.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם וולף יאסני באתר WorldCat
- רשימת הפרסומים של אברהם וולף יאסני, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אברהם וולף יאסני באתר בית לייוויק
- מת העתונאי אברהם יאסני, מעריב, 6 בפברואר 1968
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על דא ועל הא, דבר, 17 בדצמבר 1962.
- ^ דף הנפטר באתר חברה קדישא ת"א–יפו והמחוז.
- ^ ארכיון אברהם וולף יסני, בספרייה הלאומית
- ^ ביקורת: מיכאל אסף, כיצד הושמדה קהילת לודז', דבר, 28 באוקטובר 1960.