אבנר בן נר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבנר בן נר
אבנר
וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. — ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק כ"א

וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.

מקום קבורה חברון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
איור מתוך תנ"ך מורגן של אבנר (בירוק) לוקח את מיכל מפלטיאל בן ליש

אַבְנֵר בֶּן נֵר (או אֲבִינֵר) הוא דמות מקראית. הוא מופיע בתנ"ך בעיקר בספר שמואל. אבנר היה שר צבאו של שאול המלך, ושר הצבא הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת. על פי הכתוב בשמואל א' היה בן דודו של שאול, ולפי ספר דברי הימים היה דודו. כשר צבא, אבנר הוביל את צבאו של שאול לכיבושיו בעבר הירדן, למלחמות הקשות מול הפלשתים בתקופת מלכותו של שאול ולמלחמה הפנימית נגד תומכיו של דוד והיה אחד האנשים הקרובים אליו ביותר.

אבנר מתואר בספרות חז"ל כאדם גדול ממדים וחזק, שכאשר הורג את עשהאל הוא הורגו בעץ החנית, אבל עוצמת המכה הורגת את עשהאל והחנית יוצאת מאחורי גבו.

פועלו של אבנר כיד ימינו של שאול לא מתואר בתנ"ך בפרטים. מסופר על אבנר שישב ליד המלך בחגיגה לכבוד ראש חודש וששמר על שאול במסעותיו. לאחר מות שאול הופכת דמותו של אבנר למשמעותית יותר, תחילה כתומכו של איש בושת בן שאול, ולאחר מכן בניסיון ההצטרפות הטראגי שלו למחנה דוד.

על פי אגדה תימנית אבנר הוא בנם של שם בן נח ובכל, בתו של אברהם.[1]

המלחמה עם אנשי דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות שאול בקרב מול הפלשתים בגלבוע, הומלך דוד בחברון על ידי אנשי יהודה, בעוד אבנר המליך בעיר מחניים את איש בושת, בנו של שאול, למלך על יתר שבטי ישראל. שני חלקי העם לחמו זה בזה. כשנפגשו שני המצביאים, אבנר ויואב בן צרויה, שר צבא דוד, ליד בריכת גבעון, אבנר הציע: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". לאחר שהנערים הרגו זה את זה, פרצה המלחמה ביתר עז. במלחמה זו נחל אבנר מפלה ונמלט עם חילו מן המערכה. עשהאל, אחיו של יואב בן צרויה, המשיך לרדוף אחרי אבנר. אבנר ניסה לשדל אותו לסגת, אך עשהאל לא רצה להרפות ממנו, עד שאבנר הרגו - "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תחתו תַּחְתָּיו" (שמואל ב', ב', כ"ג).

אבנר ואנשיו הוסיפו לברוח מפני אנשי דוד עד שלבסוף, כשעמדו שני המחנות זה מול זה, ביקש אבנר מיואב להפסיק את מלחמת האחים: ”הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב? הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם” (שמואל ב', ב', כ"ו). דברים אלו הפסיקו את המלחמה באותו היום, אף על פי שהיא נמשכה שוב מאוחר יותר.

סכסוך עם איש בושת ותמיכה בדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר פרש מתפקידו כשר צבאו ויד ימינו של איש בושת לאחר סכסוך שהיה ביניהם. איש בושת האשים את אבנר בכך שבא אל פילגשו של שאול, רצפה בת איה. האשמה זו חמורה ביותר, שכן משמעותה של לקיחת פלגש המלך היא, כנראה, מרידה במלכות וניסיון לתפוס את מקומו של המלך (כפי שניתן לראות בסיפור על מרד אבשלום בדוד). לנוכח האשמה זו הזכיר לו אבנר את חסדיו עמו והעביר את תמיכתו לדוד. אבנר הציע לו את תמיכתו ואת עזרתו בגיוס תמיכה בדוד משאר חלקי העם. מכיוון שאבנר היה מנכבדי שבט בנימין, וקרוב משפחה של המלך, לתמיכתו בדוד הייתה חשיבות פוליטית רבה. דוד הסכים, והתנה את קבלתו של אבנר למחנהו בכך שיחזיר לו את אשתו, מיכל בת שאול, שנלקחה ממנו וניתנה לאיש אחר. ייתכן שתנאי זה נועד להיות מבחן לנאמנותו של אבנר.

אבנר החזיר את מיכל וניסה לשכנע את אנשי בנימין וזקני העם התומכים בבית שאול לתמוך בדוד, ואחר כך בא לחברון, אל דוד, שם התקבל בכבוד רב.

מות אבנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – קינת דוד על אבנר, קבר אבנר בן נר
איור של הלווית אבנר

אבנר יצא מהמשתה אצל דוד, כדי להמשיך ולגייס עבורו תומכים. יואב יצא לרדוף אחרי אבנר, בטענה שאבנר בא לרגל אחרי דוד. כאשר השיג אותו הוא העמיד פנים שהוא רוצה לדבר איתו בארבע עיניים, אך לאחר שמשכו אל השער לשם כך, הכהו בחרבו והרגו. המקרא מציין כי יואב הרג את אבנר כנקמה על הרג עשהאל בן צרויה אחיו. ייתכן שהיו מעורבים גם שיקולים פוליטיים- יואב חשש שאבנר יתפוס את מקומו כשר צבא (תימוכין לכך ניתן למצוא בסיפור דומה על רצחם עמשא בן יתר, שהיה שר צבא אבשלום, עבר לתמוך בדוד ולהתמנות לשר צבא, ונרצח על ידי יואב), וכן חשד באבנר שכוונותיו אינן טובות.

מעשהו זה של יואב בן צרויה הרגיז מאוד את דוד. הוא קונן על אבנר וקרא לאבל על מותו של אבנר. אבנר נקבר בחברון, ויש המזהים את קברו עם אחד המבנים הסמוכים למערת המכפלה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעשיאל, בנו של אבנר, מונה על ידי דוד לשר על שבט בנימין (ספר דברי הימים א', פרק כ"ז), והיה אחד מגיבורי דוד (ספר דברי הימים א', פרק י"א).

לפי מסורת חז"ל, הייתה בעלת האוב, שאיתה נפגש שאול ערב מותו, אמו של אבנר, והנדבן העשיר בן ציצית הכסת, אשר חי בסוף ימי בית שני, היה מצאצאיו.

בגלל המעשה של יואב בן צרויה, ביקש דוד משלמה בנו שינקום את מותם של אבנר בן נר ועמשא בן יתר. לשם כך שלמה המלך שלח את שר צבאו בניהו בן יהוידע להרוג את יואב בן צרויה. טרם הריגתו אחז יואב בקרנות המזבח, מתוך תקוות שווא שבניהו יימנע להורגו בעודו אוחז בהם.

ציטוטים מפורסמים של אבנר בן נר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ" - אבנר אומר ליואב בן צרויה - שמואל ב, פרק ב, פסוק יד.
  • "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?" - אבנר אומר ליואב בן צרויה - שמואל ב, פרק ב, פסוק כו.
שלט רחוב על שם אבנר בן-נר בירושלים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל שמש, "מדוע הרג יואב את אבנר? (שמ"ב ג 22–27): דוגמה מייצגת להסבר חלקי מטעם המספר", בית מקרא מח (תשס"ג), עמ' 144–153.

יעל שמש, (2015) "אבלות במקרא: דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב. (הספר בקטלוג ULI) גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבי ישראל הכהן, מדרש סגולת ישראל, עמ' 145; מדרש שואל ומשיב עמ' 214; מדרש מעין גנים, הובא בתוך, הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה, פרשת חיי שרה, בראשית כד א