אביהו מדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביהו מדינה
מדינה, 2007
מדינה, 2007
לידה 19 באוגוסט 1948 (בן 75)
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות תל אביב, ישראל
תקופת הפעילות מ-1970
סוגה מוזיקה מזרחית
זמר עברי
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים א.מ. הפקות
האחים ראובני
פרסים והוקרה פרס ישראל לזמר עברי
פרס שר החינוך והתרבות לתרבות יהודית
avihumedina.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אביהו מדינה (נולד ב-19 באוגוסט 1948) הוא זמר, פזמונאי ומלחין ישראלי. חתן פרס ישראל[1] לתחום הזמר העברי לשנת 2022 (ה'תשפ"ב). תרם רבות להפיכת המוזיקה הים-תיכונית לחלק בלתי נפרד מהזמר העברי.

כשזכה בפרס ישראל בנימוקיה למתן הפרס, ציינה הוועדה כי "מדינה הביא לפריצת דרך משמעותית במוזיקה הישראלית. את מרבית זמנו הקדיש אביהו למען פיתוחו וביסוסו של סגנון המוזיקה הישראלית הנובע מתוך שורשים יהודיים מסורתיים ותרבותיים".[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה נולד בשכונת שבזי בתל אביב כבנם השלישי של לאה לבית מיסק, ילידת ירושלים שהוריה עלו ארצה מתימן, ואהרן לוי מדינה, יליד תימן שעלה ארצה בשנת 1939.[3] בהמשך עברה משפחתו לגור בחולון.

כשהיה מדינה בן 12 נפטרה אמו. שנה לאחר מכן התחתן אביו מחדש, ומדינה סיפר שמאז לא הרגיש בנוח בבית. הוא עבר להתגורר עם אחיו הגדול נדב, ובהמשך הלך לעליית הנוער, ביקש להשתלב בקיבוץ והופנה לקיבוץ כיסופים, שם חי מגיל 14 עד הגיוס לצבא. מדינה אהב מאוד את החיים בקיבוץ, בעיקר את החופש שחווה לראשונה, חופש שהיה חסר לו בבית. בקיבוץ ספג השפעות מוזיקליות שרווחו בשנות ה־60, כגון מוזיקת רוק, "הביטלס" ועוד. לימים הדגיש מדינה עד כמה הרוק נטמע בו ונוכח בשיריו ואף תיאר את המוזיקה שלו במילים ”פחות מזרח ויותר רוק מערבי”.[א] הוא טען כי חלק מהייחודיות שלו כמחבר שירים היא שילוב בין המוזיקה שספג בבית התימני המסורתי שבו גדל, שבו היו שירת קודש, טקסטים של רבי שלום שבזי ולחנים של הדיוואן, לבין הרוק שספג בקיבוץ.[4]

בשנת 1967 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון כמפקד טנק. במלחמת יום הכיפורים נקרא למילואים במסגרת גדוד 113 של חטיבה 217.[5] במהלך המלחמה שימש כמפקד ותותחן בחזית הדרום[6] והחליף מספר טנקים לאחר שהטנקים עליהם פיקד נפגעו.[7][8] השתתף גם במלחמת לבנון הראשונה אף שיכול היה להשתחרר מהשירות בשל היותו אמן.

בין השנים 2006–2011 כיהן כיו"ר אקו"ם.

כותב שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה החל לכתוב שירים ב-1970. שירו הראשון "יעקב התמים" (הידוע כ"אל תירא ישראל") זכה במקום השלישי בפסטיבל הזמר המזרחי ב-1971, בביצוע משה הלל. לפסטיבלי הזמר המזרחי הבאים נכנסו עשרה שירים נוספים של מדינה, וכולם הגיעו לשלושת המקומות הראשונים.

זמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של מדינה כזמר התחילה בפסטיבל הזמר המזרחי 1980, כאשר ביצע את שירו "רחל".

את אלבום הסולו הראשון שלו הוציא רק ב-1990, בגיל 42.

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יצירותיו של אביהו מדינה: "הפרח בגני" (מקום ראשון בפסטיבל הזמר המזרחי 1982 בביצועו של זוהר ארגוב), "אליך אלוהי", "כינור דוד" (מקום שני בפסטיבל הזמר המזרחי 1978 בביצועו של שימי תבורי), "לבד יושבת", "להיות אדם", "כבר עברו השנים", "אל תשליכני", "סוד המזלות", "למה אל", "שבחי ירושלים", "חידה את לי", "רעיה", "נשים וחופשיות", "אבי", "בין הטוב והרע", "נעלה", "ברכנו", "יום שישי הגיע", "שבת מתנה", "געגועים", "תן לזמן ללכת", "חלום", "הייתי ילד", "ארץ אהובה", "אנא אלי", "לו הייתי", "אם תבואי", "יש לי נערה", "שב אל אדמתי", "אמא אותך אני אוהב", "הסירי צל", "כואב ושר לך", "זוהי ראש העין", "לשיר בקול ערב" ועוד. שירים אלה בוצעו על ידי חיים משה, ישי לוי, זוהר ארגוב, דקלון, אורי שבח, ציון גולן, בועז שרעבי, שימי תבורי, אלי לוזון, אייל גולן, נתנאל נגר, ראובן ארז, אבנר גדסי, רמי דנוך, אורן חן, חופני כהן.

מאבקו נגד הדרת המוזיקה הישראלית הים־תיכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה היה מהדוברים הבולטים נגד הדרתם של מוזיקאים מהסגנון הים-תיכוני, כבר מראשית דרכו. להשקפתו, המוזיקה המכונה "מזרחית" היא חלק בלתי-נפרד מהזמר העברי בכלל, וראויה לקבל במה מרכזית בכלי התקשורת. לדבריו, יצירתו היא בראש ובראשונה יצירה ישראלית, וכשם שאין מכנים את מתי כספי "יוצר מערבי" כך אין לראות בו "יוצר מזרחי".[9] לאחר שחרורו ממילואים, בתום מלחמת יום הכיפורים, החל במאבק כדי ששיריו ושירים אחרים בסגנון הים-תיכוני יושמעו בתחנות הרדיו של קול ישראל, ייכללו במצעדי הפזמונים הכלליים ויבוצעו בפסטיבלים מרכזיים כפסטיבל הזמר והפזמון, שלא קיבל אף אחד משיריו, במקום שיידחקו לתוכניות נפרדות ולאירועים משלהם. ב-1980 האשים את רשות השידור בכך שזמרים כמו ג'ו עמר, בעז שרעבי ועליזה עזיקרי עזבו את ישראל, ואחרים נאלצו לוותר על הז'אנר הים-תיכוני כדי למצוא חן בעיני עורכי המוזיקה.[10] ב-2013, במהלך ראיון שערך עמו ניב רסקין בגלי צה"ל, מתח ביקורת קשה על גל"צ וגלגלצ ואמר: "למה אתם מציגים אותי כמזרחי ולא כישראלי? שמים אותנו בגטו, כמו משהו שאמור לעבור מהעולם. אתם עד היום לא רואים בנו חלק לגיטימי של עם ישראל ומהתרבות הישראלית".[9]


מדינה גרוש מיהודית, גיורת ממוצא גרמני, ואב לשלוש בנות. מתגורר בקריית מטלון בפתח תקווה. אחותו היא השחקנית והזמרת נאווה מדינה. לצד פעילותו האמנותית, עסק גם בליטוש יהלומים ואף היה בעליה של מלטשה, כדי שפרנסתו לא תהיה תלויה בהכנסותיו ממוזיקה.[11][12]

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2021 הוציא לאור את הספר "קורות ומנגינות" (הוצאת א.מ.ל. הפקות בע"מ) – אוטוביוגרפיה שכתב במהלך תקופת מגפת הקורונה.

אביהו מדינה באולפן 103fm, אפריל 2022

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988: אלבום כפול – "פרחי גני" – הכולל דואטים עם שימי תבורי באלבום היה אמור להשתתף גם זוהר ארגוב, אך מותו הטרגי של האחרון מנע את השתתפותו.
  • 1990: "אשר אהבתי" – כלל את "אישה ילדה", "שיר לאחותי" (בדואט עם אחותו נאוה), "בלדה לחבר" (לזכר זוהר ארגוב) ו"שמחי עניה" (מילים: רבי שלום שבזי). אביהו מדינה ניהל מוזיקלית, ועיבודי השירים נחלקו בין יעקב למאי ואריה ברקוביץ'.
  • 1992: "מה יהיה?" – כלל את שיר הנושא, "אישה משגעת", "לב זהב", וביצועים של מדינה לשירים שכתב לחיים משה וישי לוי; "רעיה", למה אל" ו"לבד יושבת". יעקב למאי עיבד את שירי האלבום.
  • 1995: אלבום כפול – "סימנים של דרך" – הכולל בין היתר שירים מסורתיים. האלבום כולל שיר לכבוד אביו, "תפילה של אבא".
  • 1996: הגדה של פסחסדר פסח בלחן מקורי, ביחד עם עוזי חיטמן.
  • 1998: "אני נשבע לך" – שיר הנושא הפך ללהיט המושמע עד היום בתחנות הרדיו והטלוויזיה.
  • 2004: "אין לי מנוח" – האלבום כולל חידוש ללהיט "אל תשליכני", וכן דואטים עם ג'ו עמר ושימי תבורי.
  • 2012: "המיטב – קלאסיקה ישראלית" – אוסף כפול הכולל 36 משיריו הגדולים של אביהו מדינה בביצועים של מיטב האומנים.
  • 2014: "רק אלוהים יודע" – 12 שירים חדשים, חלקם דואטים עם זמרים כגון שימי תבורי, יואב יצחק ופאר טסי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כדוגמאות ציין את השירים "כינור דוד", שבו טען שאין "שום דבר" מזרחי, "אל תשליכני" ו"ברכנו", שעליהם אמר "זאת בכלל חזנות אשכנזית" ו"יעקב התמים" ("אל תירא ישראל"), שעליו אמר: "זה בכלל קצב של מארש".[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [https://www.maariv.co.il/culture/music/Article-904516 "הביא לפריצת דרך במוזיקה הישראלית": אביהו מדינה הוא חתן פרס ישראל לזמר העברי ], באתר מעריב אונליין, 15 במרץ 2022
  2. ^ מאיה נחום שחל, אביהו מדינה יקבל את פרס ישראל בתחום הזמר העברי, באתר כלכליסט, 15 במרץ 2022
  3. ^ אביהו מדינה, ביוגרפיה, באתר אביהו מדינה – האתר הרשמי, ‏2012
  4. ^ 1 2 בן שלו, אביהו מדינה עדיין לא סלח לתקשורת, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
  5. ^ נועם אמיר, ‏"עלה לנו בדם יקר": הדו"ח של אביהו מדינה התגלה בארכיון מלחמת יום כיפור, בעיתון מקור ראשון, 31 במאי 2023
  6. ^ אביגדור קהלני, אני נשבע לך:שיחות אישיות עם לוחמים על מלחמת יום הכיפורים, הוצאת כתר 2004, עמ' 47-55
  7. ^ שמעון כהן, כשאביהו מדינה "גנב" טנקים ושעט לקרבות, באתר ערוץ 7, ‏בתאריך 3 לאוקטובר 2022, עודכן ב-19 לספטמבר 2023
  8. ^ אביהו מדינה, "המלחמה שלי": אביהו מדינה חוזר לתופת של יום כיפור, באתר ישראל היום, 26 בנובמבר 2020
  9. ^ 1 2 אסף נבו, ‏אביהו מדינה: "גלי צה"ל לא רואים בנו חלק מעם ישראל", באתר ‏מאקו‏, 26 במאי 2013
  10. ^ אביהו מדינה: ערב אחד בשנה על המפה, מעריב, 9 בדצמבר 1980
  11. ^ יובל אברמוביץ', אני ניצחתי, באתר ישראל היום, 17 באפריל 2015
  12. ^ יעקב בר-און, ‏אביהו מדינה: בגל"צ נתנו לי להרגיש לא שייך. ילדים החליטו שם, באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2013
  13. ^ שגיא בן נון‏, אביהו מדינה: "אני לא עלה תאנה", באתר וואלה!‏, 8 במרץ 2015