אביגדור אסקין
 | |
| לידה |
26 באפריל 1960 (בן 63) מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| מדינה |
רוסיה, ישראל, ברית המועצות |
| השכלה |
Gnessin State Musical College |
| תקופת הפעילות |
מ-1986 |
|
www | |
  | |
אביגדור אסקין (ברוסית: Авигдо́р Э́скин; נולד ב-26 באפריל 1960) הוא פעיל ימין רדיקלי ישראלי-רוסי. בשנות התשעים היה בין פעילי הימין הרדיקלי הבולטים ביותר בישראל. אסקין הוא גם עיתונאי שמרן הכותב ברוסית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד במוסקבה למשפחה מעורבת אוקראינית-רוסית-יהודית מתבוללת וחילונית[1]. אימו הייתה ממוצא אוקראיני, ורבים מבני משפחתה התנצרו[1]. אסקין ספג בילדותו התקפות על רקע אנטישמי, ובגיל 11 התחזקה אצלו התודעה היהודית לאחר שסבתו מצד אביו סיפרה לו על השואה. אז גם החל להאזין לתחנות רדיו מערביות, דוגמת קול אמריקה, קול ישראל ושידורי הבי בי סי ברוסית.
בגיל 13 אסקין החל בפעילות אנטי-ממשלתית, אחר כך הכיר פעילים ציוניים במוסקבה, הצטרף אליהם ולפעילותם, תוך כדי הטרדות מהק.ג.ב. הוא התגייר בגיל 16, היה למורה המחתרתי לעברית וליהדות, תרגם את המנשר "לעולם לא עוד" של הרב מאיר כהנא לרוסית.
אסקין עלה לישראל בינואר 1979, בגיל 18. כעבור מספר שנים אימו ואחותו עלו לישראל בעקבותיו, לאחר פטירת אביו[1].
לאחר העלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן קצר לאחר עלייתו לישראל הפך לפעיל מרכזי בתנועת כך של מאיר כהנא והיה לאחד מתומכיו הגדולים והנלהבים. לאחר שנה של פעילות משותפת, החלו להתעורר חילוקי דעות בין אסקין לכהנא. אסקין ניסה להוביל קו אליטיסטי יותר, ולפנות לאוכלוסיות משכילות, בעוד כהנא העדיף להמשיך לפנות אל ההמון. אסקין הסתייג מדבריו של כהנא שדיבר במושגים של "שואה תרבותית" על מה שהממסד האשכנזי עולל כביכול לבני עדות המזרח. בעקבות חילוקי דעות אלו עזב את התנועה, אך שמר על קשר עם הרב כהנא ואף סייע לו בפועלו[1].
בתחילת שנות השמונים הקים תנועה פוליטית יחד עם חבר הכנסת מיכאל קליינר, והם שיתפו פעולה ביחד עם הסנטור האמריקאי השמרן הקיצוני ג'סי הלמס[1]. באמצע שנות השמונים פרש זמנית מפעילות פוליטית, החל ללמוד פילוסופיה ומדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה ועבד כעיתונאי וכעורך בעיתונים ברוסית[1].
אסקין התפרסם בציבור הרחב בעיקר בשל טקס פולסא דנורא נגד ראש הממשלה, יצחק רבין, שבו השתתף ב-2 באוקטובר 1995 בעקבות הסכמי אוסלו[2]. כעבור כחודש פעיל הימין הקיצוני יגאל עמיר, רצח את רבין. לאחר הרצח אמר אסקין כי "תפילתנו התקבלה במלואה". הוא הועמד על כך לדין באשמת הסתה אך זוכה[3]. אסקין הפך לחבר קרוב של יגאל עמיר, שבו הוא רואה איש נעלה שמעשהו הציל רבבות יהודים[4], והיה לראשון שחגג לו יום הולדת בכלא[3].
בדצמבר 1997 נעצר בידי השב"כ, יחד עם אנשים נוספים, בחשד שהתכוון להטיל ראש חזיר עטוף בדפי הקוראן באמצעות בליסטרה למתחם רחבת הר הבית במהלך תפילה המונית בלַ֫יְלַת אל-קַדְר בסוף חודש הרמדאן. הוא הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, אך זוכה מאשמה זו בנימוק שהעונש בגין עבירת הקשר נבלע בעונש שהושת עליו בגין ביצוען של עבירות נוספות[5][2].
בשנת 1999 במהלך הפגנה של הימין בבית הקברות בנשר, הונח ראש חזיר על הקבר של עז א-דין אל-קסאם, במחאה על הקמת אנדרטאות לרוצחים[2]. אסקין נשפט על כך והורשע בשידול ובקשירת קשר להנחת ראש החזיר על הקבר וכן בשידול ובקשירת קשר להצתת משרדי "דור שלום" בשכונת תלפיות בירושלים[6]. הוא נידון ל-30 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשים על תנאי; החל לרצות את עונשו ב-2001 והשתחרר ב-20 בפברואר 2003[2][7]. במהלך מאסרו בכלא הדרים פתח בשביתת רעב לאחר ששירות בתי הסוהר העניש אותו על כך ששידר מהכלא ל"רדיו כהנא" בארצות הברית[8].
במרץ 2003 בג"ץ דחה את עתירתו לפסול את "חוק יגאל עמיר", לפיו לא ייקצב עונשו של אדם שהורשע ברצח ראש הממשלה ממניעים אידאולוגיים[2].
במאי 2005 זכה בתביעת דיבה שהגיש בבית המשפט לתביעות קטנות נגד ברי חמיש, מפרסם תאוריות הקשר באשר לרצח רבין, שטען כי אסקין הוא סוכן שב"כ. לטובת אסקין נפסקו פיצויים והוצאות משפט בסך 3,500 ש"ח[9].
בינואר 2011 הוגש נגד אסקין כתב אישום באשמת האזנות סתר למזכירתו של האוליגרך מיכאל צ'רנוי שבוצעו בשנת 2007[10]. באוקטובר אותה שנה הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון ונידון לעבודות שירות וקנס[11].
לאחר פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעשור השני של המאה ה-21, הפך אסקין לאורח קבוע בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה הרוסית כמו "יום ראשון בלילה עם ולדייר סולוביוב" בערוץ רוסיה-1[12], שם הוא מביע תמיכה נחרצת במדיניותו של ולדימיר פוטין ובדיונים על המזרח התיכון הוא מגן על ישראל ומציג אותה באור חיובי. הוא מופיע גם בטלוויזיה האוקראינית והגאורגית[12].
אסקין מתפרנס מתיווך בין גורמים ישראלים לחברות מסחריות ברוסיה[12].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסקין נשוי ברביעית ואב לשבעה[12]. מחלק את זמנו בין רוסיה לשכונת הר נוף בירושלים[12]. אחת מגרושותיו[3] הייתה מזל כהן, שזכתה לכינוי "מזל היורקת"[13][1][14].
בזמנו הפנוי אסקין חיבר תרגום ברוסית לחלק נכבד מספר התהילים. וכן עוזר בהוצאת ספרים של הרמח"ל ממכון רמח"ל שבהר נוף, אשר בראשותו של הרב שריקי.
עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסקין היה תומך נלהב של האפרטהייד, משטר האפליה הגזעית, עוד בשנות השמונים של המאה העשרים; הוא הביע תקווה שנלסון מנדלה לא ישוחרר לעולם. הוא עדיין תומך בארגונים אפריקאנרים בדלניים בדרום אפריקה השואפים להקמת מדינה לבנה. בעניין זה הוא משתף פעולה עם הסופר הדרום-אפריקאי דן רוט. עם זאת, הוא מחרים אפריקאים אנטישמים ונאו-נאצים.
לדעתו, שלטון האפרטהייד היה הרע במיעוטו. לדבריו "בתקופת האפרטהייד אמנם הייתה תחבורה ציבורית נפרדת ללבנים ולשחורים, אבל היום יש תחבורה ציבורית רק עבור השחורים. אף לבן לא מעז לעלות שם על אוטובוס"[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אביגדור אסקין (ברוסית)
אביגדור אסקין, ברשת החברתית פייסבוק
אביגדור אסקין, ברשת החברתית VK- תום שגב, כתבת פרופיל על אביגדור אסקין, כותרת ראשית, 29 בפברואר 1984
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 שי פוגלמן, 15 שנה אחרי שערך טקס פולסא דנורא ליצחק רבין, אביגדור אסקין מאחד את הימין הקיצוני בעולם, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2010
- ^ 1 2 3 4 5 תולי שרגאי, מה נהיה עם – הימין של הניינטיז?, באתר וואלה!, 25 ביולי 2005
- ^ 1 2 3 אביגדור אסקין על הכלב, באתר וואלה!, 21 בספטמבר 2005(הקישור אינו פעיל, 5.11.2019)
- ^ יאיר אלטמן, אין חרטה בימין הקיצוני: "הפולסא דנורא עבדה", באתר ynet, 20 באוקטובר 2010
- ^ ע"פ 3338/99 דמיאן פקוביץ נ' מדינת ישראל, ניתן ב־15 באפריל 1999.
- ^ ענת רואה, נדחה ערעורו של אסקין; יחל בריצוי עונש מאסר, באתר ynet, 1 בינואר 2001
- ^ אפרת וייס, אביגדור אסקין שוחרר ממאסר, באתר ynet, 20 בפברואר 2003
- ^ ברוך קרא, האסיר אביגדור אסקין פתח בשביתת רעב, באתר הארץ, 17 במרץ 2001
- ^ תק 4846/04 (תביעות קטנות ירושלים), אביגדור אסקין נגד בארי חמיש, באתר "דיני רשת"
- ^ חן מענית, פרשת המעקבים אחר צ'רנוי: אביגדור אסקין מואשם בהאזנת סתר, באתר גלובס, 5 בינואר 2011
- ^ פעיל הימין אביגדור אסקין הורשע בהאזנת סתר למשרד מיכאל צ'רנוי, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2011
- ^ 1 2 3 4 5 אלינור פוקס, את החדש של גאולה עמיר כבר קראתם?, באתר מאקו, 14 באוקטובר 2015
- ^ מזל כהן ירקה בפרצופו של עזר ויצמן, שהיה אז שר הביטחון, כמחאה על פינוי היישוב נאות סיני. בני הזוג התגוררו בקריית ארבע.
- ^ מזל היורקת מתחתנת, מעריב, 25 באוגוסט 1980