אבו ג'יהאד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חַ'לִיל אל-וַזִיר
خليل الوزير
לידה 10 באוקטובר 1935
רמלה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 16 באפריל 1988 (בגיל 52)
תוניס, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה خليل إبراهيم محمود الوزير עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת ראש הזרוע הצבאית של אש"ף
השכלה אוניברסיטת אלכסנדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פת"ח
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג אינתיסאר (אום ג'יהאד)
מספר צאצאים 5 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר כוכב הכבוד (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חַ'לִיל אל-וַזִירערבית: خليل الوزير; 10 באוקטובר 193516 באפריל 1988), המוכר בכינוי אַבּוּ גִ'הַאד (أبو جهاد), היה ממנהיגי המחבלים וממייסדי תנועת פת"ח. שימש סגנו של יאסר ערפאת וראש הזרוע הצבאית של אש"ף. אחראי לרצח עשרות אזרחים ישראלים. נהרג על ידי סיירת מטכ"ל במבצע הצגת תכלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-וזיר נולד ברמלה, ממנה גורשה משפחתו במלחמת העצמאות, וגדל במחנות הפליטים בעזה[1], שם סיים את לימודיו התיכוניים.[2] למד לימודים גבוהים באוניברסיטת אלכסנדריה שבמצרים, שם למד ספרות ערבית.[2] היה מקושר לאחים המוסלמים. כבר בשנות לימודיו נעצר ונשלח לכלא.

פעילותו בפת"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו ג'יהאד היה בין המצטרפים הראשונים לפת"ח, וארגן קבוצות התנגדות של צעירים פלסטינים עוד בטרם מלאו לו עשרים[1]. השתלט על פעילותו הצבאית, ופיקד על הפיגועים שביצע הארגון. בין השאר, נסע לסין העממית ולווייטנאם כדי ללמוד טקטיקות גרילה. הוא היה האיש השני בחשיבותו בפת"ח, אחרי יאסר ערפאת, ושאף לפתח לארגון הטרור צבא מסודר. לאחר שניסיון זה כשל והצבא קרס, הוא נדרש לתת דין וחשבון לפני הארגון.

ב-1 בינואר 1965 השתתף בפעולה הראשונה של הפת"ח בישראל – הנחת מטען נפץ בקו המוביל הארצי[1], אך המטען לא התפוצץ.

בשנות השבעים והשמונים תכנן בין השאר את הפיגועים הבאים:

לאחר מלחמת לבנון הראשונה הוא גורש מלבנון ועבר לגור בירדן, כעבור 4 שנים הוא גורש גם מירדן והתיישב בתוניס יחד עם שאר מנהיגי הארגון[1], ומשם ניהל את מבצעי ארגונו. על פי אגף המודיעין של צה"ל, אבו ג'יהאד הוביל מאמץ הסתרה והונאה על מנת להקשות על צה"ל להשיג מידע על גורלו של זכריה באומל, אחד מנעדרי קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון[4].

בשנת 1985 סוכל ניסיון שיזם אבו ג'יהאד לבצע פיגוע גדול במחנה הקריה בתל אביב[5] באמצעות הספינה "אטבירוס". חיל הים הישראלי הטביע את הספינה מצפון לפורט סעיד ב-20 באפריל 1985, 20 מחבלים נהרגו ו-8 נשבו. עודד רז, בכיר באמ"ן ובשב"כ לשעבר, אמר ב-2009 בהתייחס לפרשה זו: "אבו ג'יהאד היה יריב חכם, בעל השקפת עולם מורכבת, אבל הוא לא הצליח להערים עלינו. כבר בשלבים הראשונים של ההכנות לפשיטה ידענו שהוא מתכנן משהו גדול... עד היום לא ברור לנו מאין הצליח אבו ג'יהאד לספק ללוחמים ששלח מודיעין כה מדויק על אודות המתרחש בתל אביב ובקריה".[6] לאחר ניסיון הפיגוע בקריה, "סומן" אבו ג'יהאד כיעד לחיסול. שלושה ניסיונות להריגתו נכשלו[7].

בשנת 1988 שימש אבו ג'יהאד בתפקיד מפתח בהתססת השטח בימי האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשלהי 1987.

ביום 16 באפריל 1988 נורה אבו ג'יהאד ונהרג בביתו אשר בפרברי תוניס על ידי כוח של סיירת מטכ"ל בפיקוד משה יעלון[8], ב"מבצע הצגת תכלית". בשנת 2012 הותר לפרסום כי סיירת מטכ"ל ביצעה את ההתנקשות[9].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו ג'יהאד נישא ב-1962 לבת-דודו, אינתיסאר אל-וזיר (אום ג'יהאד). לזוג נולדו שלושה בנים ובת[1]. לאחר הסכם אוסלו עברה אלמנתו אינתיסאר להתגורר בעזה, שם כיהנה בשנים 1995–2005 כשרה לעניינים חברתיים בממשלה הפלסטינית. בנו, ג'יהאד אל-ווזיר, מונה בתחילת 2008 ליו"ר הרשות המוניטרית הפלסטינית, תפקיד המקביל בקירוב לזה של נגיד בנק מרכזי.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הוקם מוזיאון האסיר הפלסטיני, על שמו של אבו ג'יהאד ברמאללה, ובשנת 2007 הועבר ונפתח לציבור, בקמפוס אוניברסיטת אל-קודס באבו דיס. הבניין מאכלס שלוש קומות של היסטוריית האסירים הפלסטינים מאז פרסומה של הצהרת בלפור בשנת 1917. מלבד ספרייה גדולה קיימים במקום עשרות אלפי מסמכים, שירים, מכתבים, ציורים ותיעודים של מאות אלפי הפלסטינים שאכלסו את בתי הכלא בארץ ישראל[10].

בשנת 2014 קראה הרשות הפלסטינית יער על שמו של אבו ג'יהאד[11].

כמו כן נבנו בתי חולים על שמו. בשנת 2010 נסלל ברמאללה רחוב על שמו. בתי ספר בעראבה ובא-סמוע ומרכז מחקר בעיר ביתוניא, קריית נוער לספורט בקבטיה נקראו על שמו[12].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבו ג'יהאד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 מיכאל בר-זוהר - וניסים משעל, צה"ל המבצעים הגדולים, ידיעות אחרונות, 2013, עמ' 214
  2. ^ 1 2 מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 198, איור 73.
  3. ^ יונה שמשי, רוצחי מתפללי הדסה והזוג ברק נלכדו בדרכם לירדן, דבר, 17 בספטמבר 1980
  4. ^ מערכת אתר צה"ל, הסיפור המלא מאחורי המבצע להשבת גופתו של רס"ל זכריה באומל ז"ל, באתר צה"ל, 4 באפריל 2019
  5. ^ מיכל יעקב יצחקי, כך סיכל חיל הים פיגוע גדול בלב הקריה, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2013.
  6. ^ רונן ברגמן, מאבטחים את עצמנו לדעת, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 13.2.2009
  7. ^ עמיר רפפורט, 'ארבע הנשמות של אבו ג'יהאד', "מעריב", מוסף סופשבוע, 4 באפריל 2008.
  8. ^ יואב לימור ואלון בן–דוד, מקום ראשון: סיירת מטכ"ל, באתר ynet, 18 בפברואר 2008
  9. ^ חדשות 2, ‏לוחם סיירת מטכ"ל הודה: "אני יריתי באבו ג'יהאד", באתר ‏מאקו‏, 1 בנובמבר 2012
  10. ^ יוני מנדל, אבו דיס‏, ברוכים הבאים למוזיאון אבו-ג'יהאד, באתר וואלה!‏, 17 באוגוסט 2007
  11. ^ Itamar Marcus and Nan Jacques Zilberdik, PA names forest after arch-terrorist Abu Jihad, PMW, April 13, 2014.
  12. ^ ממחבלים לדמויות נערצות, מיסוד ההסתה ברשות הפלסטינית. איתמר מרכוס, נאן ז'אק זילברדיק, ברברה קרוק, וצוות "מבט לתקשורת פלסטינית".