אבות הכנסייה

אֲבוֹת הַכנסייה, הידועים בנצרות גם בתור הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, היו ראשוני התאולוגים והמחברים בדת הנוצרית. המושג מתייחס בעיקר לאבות שחיו בחמש מאות השנים הראשונות של ההיסטוריה הנוצרית ושאינם מחברי ספרי הברית החדשה.

המחקר בחיבורי אבות הכנסייה נקרא פאטרולוגיה.

האבות השליחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבות השליחים היו תיאולוגים נוצרים שחיו במאות ה-1 וה-2 לספירה, אשר מאמינים כי הכירו באופן אישי חלק משנים-עשר השליחים, או שהושפעו מהם באופן משמעותי . כתביהם, על אף שהם פופולריים בנצרות הקדומה, לא נכללו בסופו של דבר בקאנון של הברית החדשה לאחר שהגיע לצורתו הסופית. רבים מהכתבים נובעים מאותה תקופת זמן ומיקום גיאוגרפי כמו יצירות אחרות של ספרות נוצרית מוקדמת, שהפכו להיות חלק מהברית החדשה, ונראה שחלק מהכתבים שנמצאו בקרב האבות השליחים זכו להערכה רבה באותה מידה. כחלק מהכתבים שהפכו לברית החדשה. שלושת הראשונים, קלמנט, איגנטיוס ופוליקרפוס, נחשבים לעיקריים.

האבות היוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה שכתבו ביוונית נקראים האבות היוונים (הכנסייה). בנוסף לאבות השליחים, האבות היוונים המפורסמים כוללים: יוסטינוס מרטיר, אירנאוס מליון, קלמנט מאלכסנדריה, אתנסיוס מאלכסנדריה, האבות הקפדוציים (בזיליקום מקיסריה, גרגורי נאציאנס, גרגוריוס מניסה), פטר מסבסט, דיודורוס מטרסוס. , תיאודור ממופסואסטיה, יוחנן כריסוסטום, קירילוס מאלכסנדריה, מקסימוס המוודה ויוחנן מדמשק.

האבות הסוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה אבות כנסייה כתבו בסורית; רבות מיצירותיהם תורגמו רבות גם ללטינית ויוונית. זה כולל את אפרהת, יעקב מניסיביס, אפרים, נסאי, יעקב מסרוג, חננה, אבא, אברהם מאיזלא, בבאי, הורמיזד ויצחק מנינוה.

אבות המדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבות המדבר היו נזירים מוקדמים שחיו במדבר המצרי. למרות שהם לא כתבו הרבה כמו אבות כנסייה אחרים, גם השפעתם הייתה רבה, והם מיוחסים לתחילת העיסוק בנזירות, ולקידוד רבים ממאפייניה. ביניהם פאולוס מתבאי, אנתוני הגדול ופצ'ומיוס. רבות מהאמירות שלהם, הקצרות בדרך כלל, נאספות ב- Apophthegmata Patrum ("אמרי אבות המדבר").

חקר אבות הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר אבות הכנסייה ידוע כפטריסטיקה.

יצירות של אבות בנצרות הקדומה, לפני הנצרות של ניסיה, תורגמו לאנגלית באוסף מהמאה ה-19 "אבות אנטה-ניקנה". אלה של המועצה הראשונה של ניקאה וממשיכים דרך המועצה השנייה של ניקאה (787) נאספים בניקנה ובאבות שלאחר ניקיה.