אבוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבוס לחזירים

אֵבוּס הוא מתקן מוארך, עשוי עץ או אבן על פי רוב, המשמש להזנה של בהמות, הן במשק החי והן במרעה.

בתנ"ך מוזכר האבוס בספר ישעיהו, פרק א', פסוק ג': ”יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן”. הפסוק בא כתוכחה לבני ישראל ומנגיד בין השור, שמכיר את קונהו ויודע שהוא דואג לצרכיו, והחמור, שמכיר את האבוס שבו מניח לו בעליו את מזונו, לבין עם ישראל, שאינו יודע שאלוהים הוא הדואג לו.

על פי הברית החדשה[1], ישו נולד בעת שהוריו היו בדרכם מנצרת לבית לחם ובהיעדר מקום לינה, הושכב התינוק באבוס. מאז מופיע האבוס בהמחזות של לידת ישו הנערכות בחג המולד.

במשק החי המודרני מותקנים אבוסים לפי תקני רווחה והיגיינה מתקדמים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא חקלאות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.