אבדילמג'יט הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבדילמג'יט הראשון
I. Abdülmecit
عبد المجيد اول
לידה 25 באפריל 1823
איסטנבול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביוני 1861 (בגיל 38)
איסטנבול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yıldız Hanım Efendi (1858ערך בלתי־ידוע)
גולסתו ח'אנום (18541861)
Navekimisal Hanım
שווק אפזא סולטאן
Zeynifelek Hanım
Ceylanyar Hanım
Nergizev Hanım
Nükhetsezâ Hanım
Nalandil Hanım
Mahitab Kadin
Bezmiara Kadin
Düzdidil Hanım
גול ג'מאל אפנדי
טרימוז'גאן סולטאנה
Nesrin Hanım
Şayeste Hanım
Rahime Perestu Sultan
Verdicenan Kadı
Serfiraz Hanım עריכת הנתון בוויקינתונים
השושלת העות'מאנית
אב מהמוט השני עריכת הנתון בוויקינתונים
אם בזם-עאלם סולטאן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מהמט החמישי
Refia Sultan
Mediha Sultan
Seniha Sultan
Fatma Sultan
Behice Sultan
Münire Sultan
Zülüflü İsmail Pasha
Cemile Sultan
Şehzade Ahmed Kemaleddin
עבדול חמיד השני
Naile Sultan
מהמט השישי
Şehzade Mehmed Burhaneddin
מוראט החמישי
Şehzade Selim Süleyman עריכת הנתון בוויקינתונים
סולטאן האימפריה העות'מאנית
2 ביולי 1839 – 25 ביוני 1861
(22 שנים)
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַבְּדִילְמֵגִ'יט הָרִאשׁוֹןטורקית: I. Abdülmecit; בטורקית עות'מאנית: عبد المجيد اول,‏ 25 באפריל 182325 ביוני 1861) היה הסולטאן ה-31 של האימפריה העות'מאנית, שלט בה מ-2 ביולי 1839 ועד יום מותו. היה בנו של הסולטאן מהמוט השני אשר קדם לו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבדילמג'יט נולד ב-25 באפריל 1823 בארמון בשיקטאש סאהיל או בארמון טופקאפי, שניהם באיסטנבול. הוא היה בנו של מהמוט השני ואמו הייתה אשתו הראשונה של אביו, ולידה סולטן בזמיאלם, ששמה במקור היה סוזי (1807–1853), שפחה צ'רקסית או גרוזינית.

עלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבדילמג'יט עלה על כס המלוכה ב-2 ביולי 1839 לאחר מות אביו, כשהיה בן שש עשרה בלבד. הוא היה צעיר וחסר ניסיון, וענייני האימפריה העות'מאנית היו במצב קריטי. אביו נפטר בתחילת המלחמה המצרית-עות'מאנית השנייה, והחדשות הגיעו לאיסטנבול שצבא האימפריה הובס ב Nizip בידי הצבא של המורד המצרי, מוחמד עלי. במקביל, צי האימפריה היה בדרכו לאלכסנדריה, שם נמסר למוחמד עלי על ידי מפקדו אחמד פבזי פאשה, בתואנה שיועציו של הסולטאן הצעיר צידדו ברוסיה. עם זאת, באמצעות התערבות של המעצמות האירופיות במהלך המשבר המזרחי של 1840, היה מוחמד עלי חייב לסגת, והאימפריה העות'מאנית ניצלה מהתקפות נוספות, בעוד נחלותיה בסוריה, לבנון וארץ ישראל הוחזרו לשליטתה. התנאים הושלמו בוועידת לונדון (1840).

הרפורמות והטנזימאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טנזימאט

אבדילמג'יט זכה לחינוך אירופי והתעניין בספרות ובמוזיקה. בדומה לאביו, החזיק ברעיונות מודרניים, ורווחת האימפריה ונתיניה נגעו לו. הוא היה הסולטאן הראשון שקיבל קהל והאזין לנתיניו באופן אישי וללא מתווכים, והוא אף סייר ברחבי האימפריה במספר הזדמנויות כדי להתרשם באופן אישי ממצבה.

בהכירו בכך שהממסד הדתי והצבאי הישן שוב לא התאים לצרכיה של האימפריה בעולם המודרני, שהתהווה החל בראשית המאה ה-19, הוא ביקש להמשיך ברפורמות שבהן החל אביו ולאמץ תהליכים אירופיים קיימים. אנשי הממשל שלו, דוגמת אלי פאשה (Mehmed Emin Âli Paşa) ומיטהט פאשה (Mithat Paşa), תמכו בצעדיו, אך הוא גם נאלץ להיאבק באופוזיציה שמרנית, שהתנגדה לרפורמות ואף זממה להתנקש בחייו מספר פעמים.

במטרה להגביר את הזהות העות'מאנית של תושבי האימפריה, אשר החלו לגלות שאיפות להגדרה לאומית, וכפועל יוצא מכך לעצור את תהליך שקיעתה של האימפריה ואת צמצום גבולותיה, פרסם אבדילמג'יט הראשון ביום 3 בנובמבר 1839, חודשים ספורים לאחר שעלה לשלטון, את הצהרת הטנזימאט, שמטרתה "להביא את יתרונות הממשל התקין לרחבי האימפריה באמצעות הקמתם של מוסדות חדשים". ההצהרה, שפתחה את תקופת הטנזימאט, הביאה עמה שורה של חידושים שנמשכו עד אמצע חלקה השני של המאה ה-19, וכללו, בין היתר, את ההתחייבות לשלומם, כבודם ושלום רכושם של כל תושבי האימפריה, ארגון המערכת הפיננסית בהתאם לדגם הצרפתי, ארגון מחדש של הצבא, רפורמה חקיקתית שכללה את אימוץ החוק האזרחי והפלילי הצרפתי ואת הקמתה של אספה (Meclis−i Maarif−i Umumiye), שהייתה אב הטיפוס של הפרלמנט העות'מאני הראשון.

בית המלוכה אימץ סטנדרטים אירופיים גם בלבושו, והטורבן נאסר והוחלף בתרבוש. הסולטאן הורה גם על בנייתו של ארמון דולמאבהצ'ה החדש ב-1856, אשר לא היה בנוי עוד סביב חצרות פנימיות, אלא לפי תוכנית מתאר אירופית יותר.

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות שלטונו הראשונות נאלץ אבדילמג'יט הראשון להתמודד עם פלישת המצרים בהנהגת אבראהים פאשא, אשר הגיעו לסביבות איסטנבול, בעוד שהצי העות'מאני, שהיה בדרכו לאלכסנדריה, ערק לצד המצרי. הכוח הפולש נעצר רק בשל התערבות בינלאומית, וב-1841 הושבו לאימפריה נכסיה בסוריה, לבנון ובארץ ישראל.

השקט היחסי ביחסי החוץ, שנמשך למעלה מעשור, הופר על ידי מלחמת קרים בין השנים 18541856. הגורם למלחמה היה פלישת רוסיה לנסיכות מולדובה ולוולאכיה, לאחר ויכוח בין רוסיה לבין האימפריה העות'מאנית באשר למשמורת על מספר ערים קדושות בארץ ישראל ולביטחונם של הנוצרים האורתודוקסים. הרוסים הטביעו חלק מהצי העות'מאני בסינופ ב-30 בנובמבר 1853, ואל העות'מאנים הצטרפו בריטניה וצרפת, ומאוחר יותר גם סרדיניה. משא ומתן לסיום המלחמה החל לאחר כיבוש העיר סבסטופול והכתרתו של אלכסנדר השני לצאר. המלחמה הסתיימה ב-30 במרץ 1856 עם חתימת חוזה השלום בפריז, בעיקר בשל עייפות שני הצדדים וההכרה ההדדית בחוסר היכולת להשיג הכרעה במלחמה.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו אביו, גם אבדילמג'יט הראשון מת משחפת ב-25 ביוני 1861. אחיו, אבדילאזיז, ירש אותו, אולם לאחריו שלטו באימפריה בניו של אבדילמג'יט הראשון, מורט החמישי, עבדול חמיד השני, מהמט החמישי ומהמט השישי זה אחר זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבדילמג'יט הראשון בוויקישיתוף


הקודם:
מהמוט השני
שליטי האימפריה העות'מאנית
18391861
הבא:
אבדילאזיז