אאוקה (סיפור בציורים)

אָאוּקָה (בקטלאנית: auca) היא סגנון של סיפור מחורז בציורים בארצות הקטלאניות. להבדיל מקומיקס, שיכול להיות בכל אורך ושדמויותיו מדברות בדרך כלל אל בועות, לאאוקה יש מבנה קבוע וקשיח למדי: הציורים בה בגודל אחיד, מספרם חייב להתחלק ב־4 (לרוב 48 או 24), ומתחת לכל ציור יש שתי שורות מחורזות של טקסט, המכונות רוֹדוֹלִי (rodolí), כאשר כל השורות מצטרפות לסיפור רציף ושלם על דף אחד.

תחילה האאוקה הייתה משחק הימורים קטלאני בקלפים. משערים כי הקלפים שימשו גם לכישוף, משום שהופיעו בהם דמויות של שמש, ירח, כוכבים – וגם של אווז, שעל שמו המשחק נקרא.^[1] האאוקה הישנה ביותר שנשמרה נוצרה ב־1670 בעיירה מויה (Moià) על ידי פרה אבדל (Pere Abadal). המשחק נאסר על ידי השלטונות במאות ה־17 וה־18. במאה ה־18 החלו להופיע אאוקות עם ציורים שונים ומטרתם כבר לא הייתה משחק אלא סיפור. הנושאים הראשונים של סיפורי האאוקות היו אמנויות, מקצועות, משחקי ילדים ובעלי חיים.

במאה ה־19 הגיעה אמנות האאוקה לשיא התפתחותה, ויצירתן הפכה לתחום משל עצמו בהוצאה לאור בקטלוניה. החלו להיווצר אאוקות בנושאים מגוונים יותר, ביניהם היסטוריה, סיפורי חיים של אישים ומשלי מוסר. בתקופה זו גם התקבע מבנה הטקסט של האאוקה – עד אז הוא נכתב לעיתים בפרוזה, ובתקופה זו כמעט כל האאוקות הפכו בהדרגה למחורזות. בין היוצרים הבולטים של האאוקה היו ז'וזפ פיפרר (Josep Piferrer) ואיגנזי אסטיביל (Ignasi Estivill) מברצלונה ואגוסטי לבורדה (Agustí Laborda) ואילדפונס מומפיה (Ildefons Mompié) מוולנסיה. האאוקה שימשה השראה למחזה המודרניסטי המצליח האאוקה של מר אסטבה (L'auca del senyor Esteve) מאת הצייר והסופר סנטיאגו רוסיניול.

לקראת סוף המאה ה־19 החלה האאוקה לדעוך. יצירה של אאוקות חדשות התמעטה, ורבות מהן חזרו על מוטיבים ישנים. עם זאת, האאוקות פרצו את גבולות הארצות הקטלאניות והובאו גם לקסטיליה. אאוקות עם כיתוב בספרדית שנוצרו על ידי אמנים קטלאנים הובאו למדריד על ידי ז'וזפ מארס (Josep Marés) וזכו שם להצלחה. כמו כן נוצרו מספר אאוקות קסטיליות בנושא חגים קתוליים בשם הכולל "הללויה".

האאוקה כסגנון ממשיכה להתקיים כאחת מצורות הביטוי העממיות האופייניות בארצות הקטלאניות, ואאוקות חדשות נוצרות בסגנונות ציור מודרניים.

האאוקה, שכותרה El Triomf I el Rodoli de la Gala I en Dali (הניצחון וצמדי החרוזים של גאלה ודאלי), צוירה על ידי סלבדור דאלי ב־1961 בזמן קצר. ציוריו של דאלי נעשו בדיו הודי על גיליון נייר אחד, ולדברי המשורר קרלס פאז'ס דה קלימנט, כל היצירה הושלמה בלילה אחד. העבודה מורכבת מ־43 זוגות של ציורים וחרוזים. כאשר בהיקף הגיליון יש שלושה ציורים ללא חרוז. העבודה היא סיכום של המיתוס של דאלי, כולל אובססיות ידועות שלו לאנשים קטנים. הנושאים העיקריים בעבודה כוללים שעון נוזל ברבורים, איילים, כתר ועוד.

דוגמאות להתפתחות של האאוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאוקה של השמש והירח, פרה אבדל, 1676
"עולם הפוך", אאוקה הומוריסטית עם כיתוב בספרדית מבית הדפוס של ז'וזפ מארס. בתמונות מוצגות תמונות שבהן התהפכו היוצרות: כבשים רועים בני אדם, מפקד מצדיע לחיילים, עני נותן צדקה לעשיר וכו'.
"האאוקה של מונטסראט", 1923. אאוקה מודרנית עם חרוזים.