רבי אלעזר ברבי שמעון
 | |
| הכניסה למתחם קבר רבי אלעזר ואביו בהר מירון (זיהוי מהמאה ה-12) | |
| לידה |
המאה ה-2 פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה-3 (או המאה ה-2) פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| מקום קבורה |
קבר רבי אלעזר ברבי שמעון תחילה בעכברא (לפי התלמוד) או גוש חלב (לפי המדרש) ולאחר מכן (בתאריך ט' בתשרי) בביריה (לפי התלמוד) או מירון הקדומה (לפי המדרש) הר מירון (זיהוי מהמאה ה-12) כפר חנניה (זיהוי מהמאה ה-13) |
| מדינה | פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| תקופת הפעילות | הדור החמישי לתנאים |
| השתייכות | חז"ל, תנאים |
| רבותיו | שמעון בן יוחי, רבן שמעון בן גמליאל, יהושע בן קרחה |
| בני דורו | יהודה הנשיא |
| בת זוג | בתו של רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא הכהן, או בתו של רבי שמעון בן יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא הכהן |
| שם השושלת | משפחת יוחי |
| אב | שמעון בן יוחי |
| אם | שרה (מסורת עממית) |
| צאצאים | יוסי בן רבי אלעזר |
| מספר צאצאים | 1 |
| חותנים | רבי יוסי (ברבי שמעון) בן לקוניא הכהן, או רבי רבי שמעון בן יוסי (ברבי שמעון) בן לקוניא הכהן |
רבי אלעזר ברבי שמעון (מוכר גם בשמות דומים אחרים[1]) היה תנא בדור החמישי, בן תקופתו וידידו של רבי יהודה הנשיא. בנו של רבי שמעון בר יוחאי וחתנו של רבי שמעון בן יוסי. בצעירותו היה מבוקש על ידי השלטון הרומי, אך בשלב מאוחר יותר פעל מטעמו של השלטון הרומי כממונה על הסדר והביטחון הציבורי. ישנן אגדות שונות על גודלו הגופני החריג. בערוב ימיו התייסר בייסורים, והמסורת אודות פטירתו אפופה אגדות שונות.
גדולתו בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסופר שנחשב תלמיד חכם גדול ביותר כבר בצעירותו. בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב', מסופר שרבן שמעון בן גמליאל כינה אותו "ארי בן ארי". בצעירותו למד ביחד עם רבי יהודה הנשיא, לפני אביו - רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה. בתחילה הוא היה תומך בדברי ר' יהודה, אך לאחר שהתפתחו ביניהם מתחים, הוא ניסה תמיד לסתור את דבריו.
דבריו של רבי אלעזר מובאים גם בספר הזוהר בו הוא מופיע פעמים רבות, ומתואר בתור יד ימינו של אביו - רבי שמעון - מנהיג חבורת הזוהר והדמות החשובה ביותר בספר.
ההסתתרות במערה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסופר במדרשים ובגמרא הסתתר רבי אלעזר עם אביו במערה מפני הרומאים כשלוש עשרה שנה. לאחר שהתבטלו גזירות השמד ובוטל גזר דין המוות שריחף על ראשם יצאו מהמערה. לפי מקורות מסוימים המערה בה הסתתרו הייתה בפקיעין ולפי המסופר בהקדמה לתיקוני זוהר המערה הייתה באזור לוד.
בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב', מסופר שכשיצאו מהמערה לאחר שתים עשרה שנה התקשו להבין את עיסוקם של יהודים בעבודות חומריות פשוטות וש"כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף". רק לאחר שהות נוספת של שנה במערה הסתגלו לרעיון שלא כל עם ישראל צריך לעסוק במשך כל הזמן בלימוד תורה ופעילות רוחנית. אמנם קיימים יחידי סגולה כמותם ש"תורתם אומנותם" שתפקידם הוא "לפטור את כל העולם מן הדין"[2] וממילא, פטורים הם מעבודות חומריות. יתר על כן, רבי שמעון בר יוחאי הוא זה שהבין שלא כל העולם צריך לעסוק בתורה, ר' אלעזר בנו התקשה להבין זאת.
בשורה ארוכה של מקורות במדרשים ובתלמוד הירושלמי[3] מובא סיפור דברים אחר לחלוטין בנוגע לאופן צאתם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר ברבי שמעון מהמערה.
לפי מקורות אלו, רבי שמעון ובנו רבי אלעזר התעסקו עם טיפול בצורכי החומר והגוף בעת צאתם מהמערה. תחנתם הראשונה לאחר צאתם מהמערה הייתה העיר טבריה והמעיינות החמים שבה, חמי טבריה וזאת על מנת לטפל בפצעים שעל גופם שנגרמו עקב השהות הארוכה במערה.
בשירות השלטון הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקורות האחרים המתארים את אופן צאתם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר ברבי שמעון מהמערה הולמים את המהפך שחל בשלב מאוחר יותר בחייו של רבי אלעזר. בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ג, עמוד ב', מסופר שבעקבות הערה שלו על תפקודם הלקוי של הרומים בתפיסת פושעים (אף פושעים יהודים), מינוהו השלטונות למעין "מפקד משטרה מקומי". בתפקידו זה היה ממונה על לכידת גנבים והבאתם לדין. העונש על גנבה היה בדרך כלל עונש מוות.
העובדה שדווקא בנו של רבי שמעון בר יוחאי פעל בשירות הרומאים לא מצאה חן בעיני רבי יהושע בן קרחה. מסופר שרבי יהושע בן קרחה הטיח בפניו: עד מתי אתה מוסר עמו של אלוהינו להריגה? וכינה אותו "חומץ בן יין". רבי אלעזר בן שמעון השיב לו: "קוצים אני מכלה מן הכרם". כלומר, האנשים שמובלים למיתה עקב פעולות השיטור שלי הם גורמים שליליים ומזיקים. רבי יהושע בן קרחה, מצדו, טען שביעור גורמים שליליים בחברה מוטל על אלוהים.
בהמשך המקור במסכת בבא מציעא מסופר שפעם אחת גרם הוצאה להורג לאדם שהקניטו. מעשה זה גרם לו ייסורי מצפון. והוא ניסה למנוע את הוצאת אותו אדם להורג ולא הצליח. ייתכן שחש שידו הייתה קלה על ההדק, שכן מסופר שקרא את הפסוק מספר משלי "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". היו פרשנים שהסבירו שרבי אלעזר כיוון בדבריו לעצמו (כך למשל כתב המהרש"א). לאחר שסיפרו לו על מעלליו של אותו אדם (שעבר על איסור עריות חמור) נתרצה רבי אלעזר, וקרא על עצמו "הניח ידו על בני מעיו, אמר: שישו בני מעי שישו, ומה ספיקות שלכם כך, ודאית שלכם על אחת כמה וכמה". ועדיין לא נחה דעתו לגמרי. אולם, לפי המסופר בתלמוד, לאחר ניתוח בבשרו של רבי אלעזר, שלאחריו לא הסריח הבשר, ראה בכך הסכמה מן השמים למעשיו וקרא על עצמו את הפסוק "אף בשרי ישכון לבטח".[4]
הייסורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלב מסוים של חייו בחר רבי אלעזר ברבי שמעון לסבול ייסורים. בחירתו בדרך זאת הביאה לכך שאשתו (בתו של רבי שמעון בן יוסי) חזרה לבית אביה לכמה זמן. היא הייתה מבית עשיר ולאחר עזיבתה לא היה מי שיטפל בו, אך בעקבות נס שהיה לנוסעי ספינה שהיטלטלה בים ויושביה הבטיחו לתת סכום גדול לרבי אלעזר, הוא התעשר וגם התחזק וחזר לבית המדרש. בהמשך התלמוד מספר שהיא עמדה לצדו בעת מיתתו.[5]
מותו וקבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קבר רבי שמעון בר יוחאי
מסופר שבעת מיתתו חשש שחכמים אשר נטרו לו טינה לא יטפלו כראוי בקבורתו, ולכן ציווה רבי אלעזר ברבי שמעון להטמין את גופתו בעליית הגג בביתו שבכפר עכברה שבגליל[6] (לפי התלמוד) או בגוש חלב (לפי המדרש)[7].
לפי המסופר בתלמוד ובמדרשים שכנה הגופה בסביבות 20 שנה בעליית הגג בטרם הובאה לקבורה. באותן שנים היו באים בני הכפר לביתו של רבי אלעזר, שוטחים את הסכסוך שביניהם, ותשובה מאת רבי אלעזר הייתה יורדת כמין הד מעליית הגג. כמו כן מסופר שכל השנים ששכנה גופתו בעליית הגג בכפרו הגנה הגופה על הכפר מפני היזקם של חיות רעות. מסיבה זאת סירבו בני עכברה (או גוש חלב) לאפשר את קבורתו של רבי אלעזר ברבי שמעון וגופתו נחטפה מהכפר בערב יום כיפור, עת היו טרודים בהכנות לצום. ונקבר לצד אביו בביריה (לפי התלמוד), או במירון הקדומה. החל מהמאה ה-12 קברו מזוהה במתחם קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, בעוד מנחם החברוני בן המאה ה-13, הנוסע היחיד המציין את קבר רבי שמעון, אשתו ובניו בכפר חנניה, בסמיכות לבית כנסת פעיל של רבי שמעון "אשר בנה לו בחייו".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רבי אלעזר ברבי שמעון", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- רבי אלעזר ברבי שמעון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי אלעזר בן רשב"י באתר "MyTzadik"
- רונית שושני, רבי אלעזר בן רבי שמעון והגנבים – סיפור על חטא וכפרתו, JSIJ 4, 2005
- פרופ' אנדרה היידו סיפרי רבי אלעזר בן רבי שמעון באתר 'שפע'
אלעזר בן שמעון בן יוחאי תנא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רבי אלעזר ברבי שמעון נקרא גם רבי אלעזר בן רבי שמעון, רבי אלעזר בי רבי שמעון, רבי אלעזר בר רבי שמעון, רבי אלעזר בר שמעון, רבי אלעזר ביר' שמעון, וכן בשמות המקוצרים ר' אלעזר בר' שמעון ורבי אלעזר ב"ר שמעון.
- ^ ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו... ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן. (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ה, עמוד ב').
- ^ למשל תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה א'
- ^ בנוסח דפוס וילנה של תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ', מובא סיפור על מפגש של רבי אלעזר ברבי שמעון עם אדם מכוער ביותר. אולם בכל כתבי היד של מסכת זו הסיפור מיוחס לרבי שמעון בן אלעזר, תנא בדור החמישי. נראה שגרסת כתבי היד היא הנכונה, משום שיש מקבילה לסיפור באבות דרבי נתן, נוסחה א', פרק מ"א, וגם שם הוא מיוחס לרבי שמעון בן אלעזר.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד ב'.
- ^ פסיקתא דרב כהנא, בשלח - י"א, כ"ג. קהלת רבה, פרשה י"א, פסקה ב'.
| ספר הזוהר | ||
|---|---|---|
| חלקי הספר | רעיא מהימנא • תיקוני הזוהר • זוהר חדש • אדרא • אדרא רבא • אדרא זוטא • ספרא דצניעותא | 
|
| דמויות | רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר ברבי שמעון • רב המנונא סבא • רבי חזקיה • הינוקא מכפר סכנין | |
| חיבור ספר הזוהר | רבי משה די לאון • מטפחת ספרים • רבי יצחק דמן עכו | |
| פירושים | כתם פז • הסולם | |
| שונות | כגוונא • בריך שמיה • פתיחת אליהו הנביא • פרישי מדברא • עולימתא שפירתא | |
