פסקל ברקוביץ

פסקל ברקוביץ
Pascale Bercovitch

פסקל ברקוביץ
לידה	21 באוגוסט 1967 (בת 56) אנז'ה, צרפת
מידע כללי
שם לידה	פסקל נועה ברקוביץ
מדינה
www.pascale.org.il
ספורט
ענף ספורט	חתירה
תקופת הפעילות	מ-1980 - היום
מאזן מדליות מתחרה עבור חתירה אליפות העולם בחתירה כסף אליפות העולם חתירה אקדמית אליפות אירופה בחתירה כסף אליפות אירופה חתירה אקדמית אופני יד אליפות העולם באופני יד כסף אליפות העולם 2013 אופני יד אליפות אירופה באופני יד כסף אליפות אירופה 2011 אופני יד כסף אליפות אירופה 2013 אופני יד קייאק גביע העולם בקייאק ארד אליפות העולם 2020 קייאק

פסקל ברקוביץ (נולדה ב-21 באוגוסט 1967) היא ספורטאית פאראלימפית, זוכת מדליות כסף באליפות העולם, אליפות אירופה וארד בגביע העולם, בענפי ספורט פאראלימפיים, מרצה, עיתונאית, במאית וסופרת ישראלית. בשנת 2014 הייתה ברקוביץ בין משיאות המשואות ביום העצמאות.

ביוגרפיה

פסקל ברקוביץ נולדה בעיר אנז'ה, שבעמק הלואר בצרפת לריימונד יהודה, מורה לפילוסופיה במקצועו ולליז, פסיכולוגית קלינית. אביה, יליד צרפת, הוסתר כילד במהלך השואה אצל מספר משפחות. אמה באה ממשפחה נוצרית, שסייעה וסיפקה מחבוא ליהודים בתקופה זו. בין אמה לבין היהודים שהוסתרו בביתה נותר קשר אמיץ ברבות הימים. לברקוביץ אחות ואח צעירים ממנה.

ילדות ונעורים

ילדותה עברה בעיירה שאמבלי (Chambly) בפרוורים הצפוניים של פריז. בגיל 10 החלה לעסוק בריקוד ובהתעמלות קרקע במסגרת חוג בית ספרי. בשנים 1980–1981, בגילאים 13–14, זכתה בתואר אלופת מחוז פיקרדי בהתעמלות קרקע.

במקביל לאימונים, עסקה גם כתחביב בכתיבת שירים, סיפורים ועוד. יכולות הכתיבה שהפגינה הרשימו את מוריה לאורך כל שנותיה בבית הספר.

בגיל 15, צפתה במקרה בפרק ממיני סדרת הטלוויזיה "אישה ושמה גולדה" שהותיר עליה רושם עמוק. הפרק עורר את סקרנותה וזו חשפה אותה למוצאה היהודי ולמדינת ישראל, אותה ראתה כ"מדינה קטנה עם חזון גדול". ברקוביץ החלה להאזין באופן קבוע לתחנת הרדיו הצרפתי-יהודי "רדיו הקהילה היהודית" (RCJ), שם התוודעה לקיומה של עמותת שר-אל, המארגנת פעילות התנדבותית בצה"ל. ברקוביץ שכנעה את הוריה להתיר לה להתנדב במהלך חופשת הקיץ במסגרת העמותה. על אף שהעמותה מפעילה מתנדבים מגיל 18 ומעלה, התעקשה להתנדב ושכנעה את אנשי העמותה לכלול אותה במסגרת ההתנדבות למרות גילה הצעיר.

ביולי 1984, הגיעה לראשונה לישראל כמתנדבת במסגרת העמותה בבסיס צה"ל בג'וליס. בבסיס זה עבדה במשך כחודש וחצי בתיקון טנקים. במהלך תקופה זו זכתה לפגוש את תת-אלוף אהרן דוידי ואת הרמטכ"ל, משה לוי, שהתרשמו מאוד מנחישותה לעלות לישראל ולשרת בצה"ל שירות מלא. דוידי אף הבטיח לה לקחת אותה תחת חסותו לכשתממש את רצונה זה.

בספטמבר 1984 עברה לתיכון "סופי ז'רמן" היוקרתי בפריז לשנתה האחרונה בבית הספר.

ב-13 בדצמבר 1984, בדרכה לבית הספר החליקה על רציף רכבת, נפלה מתחת לגלגלי רכבת נוסעת וכתוצאה מכך נקטעו שתי רגליה. במשך שבועיים נאבקו הרופאים על חייה. ברקוביץ שהתה באשפוז מעל חצי שנה. מהר מאוד הבינה שהיא לא תיתן לתאונה לשנות אותה ושהיא תתגבר על כל מוגבלות.

במהלך תקופת האשפוז ביקר אותה תת-אלוף אהרן דוידי אשר שב והצהיר על מחויבותו לה, ואילו ברקוביץ מצידה הבהירה לכל הסובבים אותה כי בתאריך המיועד לגיוסה בכוונתה לעלות לישראל ולהתנדב לצה"ל.

על אף חוקי צרפת שמונעים זאת (בשל היותה קטינה באותו זמן), שכנעה את רופאיה והוריה לשחרר אותה מבית החולים ולהתיר את יציאתה מצרפת.

שירות צבאי

ביולי 1985 עזבה את צרפת ועלתה לישראל. מנמל התעופה הוסעה למחנה עמנואל, לחדר שהיה חדרה במהלך שירותה הצבאי. ברקוביץ הייתה למתנדבת הראשונה בצה"ל בכיסא גלגלים.

בזמן שרותה הצבאי (1985-1987), החלה ביוזמתו של דוידי להרצות בפני חיילים וקהילות יהודיות בעולם (עולים חדשים) על סיפור חייה. בנוסף, החלה ברקוביץ ללמוד לשחות אצל מאמנת השחייה מרגלית זוננפלד.

קריירה

ספורט

פסקל במהלך אימון אופני יד

פסקל במהלך טיפוס על קיר טיפוס

עוד בילדותה הצטיינה בפעילות ספורטיבית. לאחר פציעתה בשנות העשרה לחייה, נאלצה לעצור כל פעילות ספורטיבית ולעבור מסכת טיפולים ושיקום ממושך. ההפסקה הפתאומית בפעילות ספורטיבית החלה לתת אותותיה על גופה, וגרמה לעלייה במשקל ולהיחלשות השרירים. ב-1986, במהלך שירותה ההתנדבותי בצה"ל, החלה לחדש את פעילותה הספורטיבית בעידודו של תא"ל דוידי, שגם השיג עבורה אישור להתאמן בשחייה בבית הלוחם.

מאמנת השחייה מרגלית זוננפלד, זיהתה במהרה את כישרונה ונחישותה של ברקוביץ, והחלה לאמנה בצורה אינטנסיבית. במהרה, הפכו אימוני הפנאי לאימונים מקצועיים, וברקוביץ החלה להתחרות בענף השחייה. הישגיה הרשימו עד מאוד את אנשי הוועד האולימפי, אשר בשנת 1989, זימנו אותה לאימונים בנבחרת ישראל, במטרה להתחרות במשחקים הפאראלימפיים בברצלונה ב-1992. ברקוביץ עבדה נמרצות לאורך שנתיים כדי לצבור ניסיון, ולהשיג את הניקוד המספיק לקבלת הקריטריון האולימפי. אולם בשנת 1991, מספר חודשים לפני קיום המשחקים האולימפיים, נאלצה לעזוב את הנבחרת מסיבות כלכליות. ברקוביץ זנחה את הקריירה הספורטיבית המקצועית שלה לטובת קריירה מצליחה בתחום התקשורת.

כשני עשורים לאחר מכן, בשנת 2007, נתבקשה ברקוביץ על ידי ד"ר רוני בולוטין, יו"ר הוועד הפאראלימפי, להצטרף לנבחרת החתירה האקדמית הפאראלימפית של ישראל, כעשרה חודשים בלבד לפני מועד האחרון להשגת הקריטריון האולימפי להשתתפות במשחקים הפאראלימפיים בייג'ינג 2008. ברקוביץ לא הכירה כלל את ענף הספורט, אך ראתה בבקשה זו הזדמנות לחזור לספורט התחרותי ולהגשים את חלומה, אותו נטשה בשנת 1991.

בלחץ הזמן הקצר שעמד לרשותה להשגת הקריטריון האולימפי, בנתה ברקוביץ לעצמה תוכנית אימונים תובענית למדי. ענף ספורט זה לא היה אז מפותח דיו בארץ, ולכן, היא טסה לצרפת למחנה אימונים עם צמרת החותרים האולימפיים. בהמשך, היא טסה למחנה אימונים אינטנסיבי באנגליה עם המאמן סיימון גודי, שנחשב לשם דבר בתחום החתירה הפאראלימפית. היא תיעדה בווידאו את פעילותה במחנה האימונים, ועם חזרתה לארץ, המשיכה להתאמן באופן עצמאי תוך צפייה בסרטונים. היא הקפידה באימוניה כדי לפצות בטכניקה מדויקת ויסודית על מוטת זרועותיה הקצרה יחסית שהייתה חיסרון משמעותי עבורה, כי כל גריפה במשוטים הייתה קצרה יותר. ברקוביץ הייתה נחושה להשיג אחד משני המקומות הפנויים, שנותרו באותה עת, במיון הבינלאומי לקראת המשחקים הפאראלימפיים בבייג'ינג. במאי 2008, גברה בתחרות המקדימה על החותרת הצרפתית המנוסה עמנואל אסמן, וכך השיגה את הקריטריון. בספטמבר 2008, ייצגה את ישראל במשחקים הפראלימפיים בבייג'ינג, שם דורגה במקום ה-8.

אחרי כן, נכנסה להריון והפסיקה זמנית את אימוני החתירה. לאחר הלידה כשתכננה לחזור, עקב אי הסכמה עם הוועד האולימפי על מי יהיה מאמנה האישי, הופסקה התמיכה הכספית של הוועד האולימפי ונמנע ממנה להמשיך בענף. למרות זאת הייתה ברקוביץ נחושה להשתתף במשחקים הפאראלימפיים בלונדון 2012, וכך החלה להתאמן בענף חדש עבורה, אופני יד. הוועד האולימפי סירב לממנה בענף החדש בטענה שזהו ענף יקר, תחרותי מאוד, ולאור גילה נאמדים סיכויי הצלחתה כקלושים למדי. ברקוביץ לא ויתרה, מימנה בעצמה את אימוניה. חבריה לענף, שהאמינו בכישרונה, תרמו מכספם לרכישת אופני יד מקצועיים המותאמים לה, והאופניים החדשים שיפרו בצורה ניכרת את הישגיה. ברקוביץ החלה להתחרות בתחרויות בינלאומיות השיגה שוב את הקריטריון האולימפי, וייצגה את ישראל במשחקים הפראלימפיים של לונדון בענף אופני היד, שם דורגה במקום ה-6.

בסמוך למועד סיום המשחקים הפראלימפיים, נערכה בפריז אליפות העולם בטיפוס בולדרינג. ברקוביץ התלוותה לבעלה עוז סקופ, שהיה מאמן נבחרת ישראל בטיפוס ומאמנם האישי של ולרי קרמר ויפתח קושניר. היא ניצלה את ההזדמנות ונרשמה לתחרות כמעט ללא זמן לאימוני הכנה. באותה תחרות היא דורגה במקום ה-5 בעולם.

לאור העלויות הרבות שכרוכות בענף אופני היד והסכנה הגדולה שטמונה בו, החליטה ברקוביץ ב-2014 לפרוש מהענף, ולהתמקד בענף פאראלימפי חדש, חתירת הקייאקים, שנחנך כענף פראלימפי בריו 2016. כך בפעם הרביעית החלה אימונים בענף חדש, לקראת השתתפות במשחקים האולימפיים. ברקוביץ ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים ריו דה ז'ניירו (2016) בחתירה בקאנו-קיאק וזכתה במקום ה-8.

בשנת 2020 המשיכה ברקוביץ להיות ספורטאית פעילה והתמודדה לקריטריון האולימפי לטוקיו 2020, שנדחה ל-2021 לאור מגפת הקורונה. בתחרות גביע העולם בקייאק, שהתקיימה בספטמבר 2020 בהונגריה, זכתה במדליית הארד.

ב-15 במאי 2021 השיגה את הקריטריון למשחקים הפאראלימפיים בפעם הרביעית בקריירה, לאחר שסיימה במקום השביעי בתחרות סבב גביע העולם בהונגריה למרחק של 200 מטר בזמן של 1:03.25 דקות. היא ייצגה את ישראל במשחקים הפאראלימפיים טוקיו (2020).

פעילות ציבורית

כיום, ברקוביץ פעילה כחברת וועד בארגון ספיישל אולימפיקס הישראלית.

עיתונות

משנת 1991, הועסקה ברקוביץ במגוון תפקידים בתחום התקשורת: כשדרנית ברדיו היהודי-צרפתי, תחקירנית ברשת CBS, רשת DEUTSCHE WELLE הגרמני, ובהמשך כעורכת ראשית ב-CANAL+ וב-FRANCE 2. להצלחתה בתחום זה תרמה לא מעט שליטתה בצרפתית, עברית, אנגלית וגרמנית.

במסגרת עבודתה העיתונאית סיקרה ברקוביץ גם ארצות כגון סוריה, תימן, מדגסקר ועוד. בישראל השתלבה בתחום התקשורת ככתבת לענייני נכים בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 2.

בימוי

החל משנת 1996, עוסקת ברקוביץ גם בבימוי סרטי תעודה. בין הסרטים אותם ביימה נמצאים הסרטים "עוד יום" בהפקת חיים טל הפקות לערוץ 2, ערוץ 8, סרט על ספורטאי נבחרת השחייה במשחקים הפאראלימפיים סידני (2000).

הרצאות וסדנאות

החל משנת 2002, מרצה פסקל הרצאות העצמה בפני קהלים רבים, בהן השתתפו נכון לשנת 2014 מעל חצי מיליון איש. הרצאותיה עוסקות בפריצת גבולות והגשמה עצמית, ומתן כלים פרקטיים ליצירת שינוי. סיפור חייה מעורר הערצה והשתאות, ומדגים הלכה למעשה כיצד ניתן להתמודד עם מגבלות ומצבי קיצון ולחץ, תוך לקיחת אחריות והתמודדות עם שינויים.

חיים אישיים

בשנת 1987 התגיירה ברקוביץ לפי הצעתו של תת-אלוף אהרן דוידי.

בשנת 1996 פגשה בצרפת את גאל כמפאן, אז סטודנט לכלכלה, שהפך לבן זוגה. ביולי 2001 נולדה בתם. בשנת 2003 נפרדה מכמפאן. בתקופה זו חזרה ברקוביץ גם לעיסוקיה בספורט, בעיקר בענפים אתגריים (גלישת גלים, סקייטבורד, קיאקים, סקי מים, סקי שלג, רכיבה על סוסים וצניחה חופשית).

בשנת 2004 הכירה ברקוביץ בקיר טיפוס בתל אביב, את בן זוגה עוז סקופ, מאמן נבחרת ישראל בטיפוס והבעלים של מועדון טיפוס ויקינג, ממנו למדה את תחום הטיפוס הספורטיבי. בספטמבר 2009 נולדה בתה השנייה מיקה.

מדליות

• 2008, מדליית כסף, אליפות עולם חתירה אקדמית
• 2008, מדליית כסף, אליפות אירופה חתירה אקדמית
• 2011, מדליית כסף, אליפות עולם אופני יד
• 2013, מדליית כסף, אליפות עולם אופני יד
• 2013, מדליית כסף, אליפות אירופה אופני יד
• 2020, מדליית ארד, אליפות העולם קייאק

ספריה

• חיוך הדולפין – יצא לאור בהוצאת רובר לפון בצרפתית (1999). נמכר ביותר מ-700,000 עותקים ותורגם ל-15 שפות. בישראל יצא הספר בעברית בהוצאת מטר.
• מסר החיות – יצא לאור בהוצאת רובר לפון בצרפתית (2001). תורגם ל-6 שפות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פסקל ברקוביץ בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פסקל ברקוביץ
• פירוט השתתפותה בתחרויות המשחקים הפאראלימפיים באתר הרשמי של IPC (באנגלית)

• פסקל ברקוביץ, ברשת החברתית פייסבוק
• פסקל ברקוביץ, ברשת החברתית אינסטגרם
• פסקל ברקוביץ, באתר התאחדות הקאנו הבין-לאומית
• רשימת הפרסומים של פסקל ברקוביץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
• מיטל יסעור בית-אור, ההישג הגדול-קטן של החותרת קטועת הרגליים, באתר ynet, 9 באוקטובר 2009
• שני ליטמן, אשה בשבוע | התאונה זה חלק ממני, באתר הארץ, 14 במאי 2010
• אורי טלשיר, גם רכבת דוהרת לא תצליח לעצור את פסקל ברקוביץ, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2016
• יורם יובל, שיחת נפש עם פסקל ברקוביץ, הטלוויזיה החינוכית, 14 בפברואר 2018
• ליאור ברטל, ‏תמיד בתנועה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 26 באוקטובר 2019