פורטל:אמנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


פורטל האמנות

קטגוריות: יצירות אמנות אמנים תולדות האמנות סגנונות באמנות סגנונות באדריכלות
תחומי האמנות החזותית: ציור פיסול רישום הדפס מיצב מיצג עיצוב קדרות אדריכלות צילום וידאו ארט
תחומי אמנות הבמה: מוזיקה תיאטרון משחק אופרה בלט מחול קולנוע טלוויזיה

אָמָּנוּת היא שם כולל לתחום בתרבות האנושית בו מבטא האדם רעיונות וחוויות באמצעות שימוש בדמיון, בכישרון ובמיומנויות נרכשות. לרוב, הגדרה רחבה זו מתייחסת לשלל פעילויות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האמן, ומתבססת על כישרונו המיוחד. בתחום האמנות נכללים ענפים רבים ומגוונים אשר נתפשים כתוצר וכביטוי של התרבות האנושית.

פורטל אדריכלות פורטל מוזיקה פורטל ספרות
פורטל צילום פורטל קולנוע פורטל טלוויזיה
אמנות ישראלית המורשת העולמית ארכאולוגיה של
המזרח הקרוב


טוען את הלשוניות...


קמרה אובסקורה

קמרה אובסקורה הנו מכשיר אופטי שהפך למקור השם הלועזי למילה מצלמה – Camera. בקמרה אובסקורה אור אשר חודר דרך נקב זעיר באחת הדפנות יוצר דימוי מהופך בדופן הנגדית.

קרני האור החוזרות מאובייקט מסוים מתפזרות לכיוונים רבים ולכן אינן יוצרות דימוי של האובייקט על משטח אשר מוצב מולו. כדי ליצור דימוי כזה על פני המשטח, יש לדאוג לכך שמכל נקודה באובייקט תגיע קרן אור אחת אליו. הקמרה אובסקורה, בהיותה חדר מוחשך לחלוטין, למעט הנקב שבאחת הדפנות, חוסמת את מרבית קרני האור אשר נשלחות מהאובייקט, אך מאפשרת רק לכמות קטנה של קרניים לחדור ולהאיר את גב הקמרה.

הדימוי המהופך נוצר משום שקרני האור נעות בקו ישר, כך שקרן אור אשר נשלחת מראש האובייקט נעה מטה לעבר הנקב ומאירה את החלק התחתון של גב הקמרה, ואילו קרן אור מתחתית האובייקט מאירה את החלק העליון שלו.

יצחק דנציגר (1977-1916) היה פסל ואדריכל נוף ישראלי, יליד גרמניה. דנציגר היה ממייסדי האמנות הכנענית בפיסול הישראלי וחבר בקבוצת אופקים חדשים. ליצירתו הפיסולית הייתה השפעה רבה על הפיסול ועל האמנות הישראלית החל משנות הארבעים של המאה העשרים שהתבטאה בנטייה לפיסול בהשפעת האמנות הארכאית, בשילוב המודרניזם בפיסול וביחס אל עיצוב דימוי הנוף של ארץ ישראל בפיסול הישראלי. פסלו "נמרוד" הוא אחת היצירות הידועות ביותר של האמנות הישראלית.


בובי פנחסי מאחורי פסנתר. צילום שחור-לבן.
בובי פנחסי

ראש עיריית ירושלים לשעבר, טדי קולק, נטה להירדם במופעי בידור ואמנות אליהם הוזמן. זו עובדה מאוד מפורסמת לגביו. אולם קולק אינו הידוען הישראלי היחידי שהתפרסם בנטייה זו. גם המלחין והפסנתרן בובי פנחסי נהג להירדם בכאלו הופעות. רק שבניגוד לקולק, פנחסי לא נרדם ביושבו בקהל, אלא על הבמה.

חלמתי כת של אמנים בעלי רוח הקודש, בני-חורין הרחוקים מעולם הבורסה ומהכנופיה של מבקרי-האמנות שמלאכתם בכך, אמנים שאהבתם טבעית וטבעם 'טבעי'.

בוריס שץ, "בצלאל, תולדותיו, מהותו ועתידו" (1910).

אסתטיקה היא ענף של הפילוסופיה העוסק, בין היתר, בשאלות: מהו יופי? מהו ייצוג של יופי? ומהו טבעה של יצירת האמנות? המונח עצמו נוצר בשנת 1750, על ידי הפילוסוף אלכסנדר גוטליב באומגרטן ופירושו ביוונית: "להיות מודע".

אסתטיקנים רבים ראו את הצורך במתן הגדרה של האמנויות השונות ובחלוקתן בהתאם לאופיו השונה של כל מדיום ומדיום. ביוון העתיקה, למשל, הייתה נהוגה חלוקה בין אמנויות שנתפשו כמחקות וכבעלות אופי מימטי, אמנויות שנתפשו כמשמרות אובייקטים כגון שימור הגוף בגימנסיון, ואמנויות היוצרות אובייקטים. לעומת זאת, בתקופת ימי הביניים הייתה נהוגה חלוקה בין שבע "האמנויות החופשיות", שכללו אריתמטיקה, גאומטריה, אסטרונומיה, מוזיקה, לוגיקה, רטוריקה ודקדוק, לבין "אמנויות מכניות" כגון חקלאות ונפחות, לצד ציור ופיסול.

"האמן נדהם לנוכח חורבות עתיקות" (1778-1779) מאת הנרי פוזלי (Fuseli)
"האמן נדהם לנוכח חורבות עתיקות" (1778-1779) מאת הנרי פוזלי (Fuseli)

חיבור אסתטי נבחר

"הולדת הטרגדיה" או "הולדת הטרגדיה מתוך רוחה של המוזיקה" (1872) הוא ספר אשר נכתב על ידי הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה. בספר מנתח ניטשה את ההיסטוריה של הטרגדיה היוונית, ומציג דיכוטומיה אינטלקטואלית בין היסוד הדיוניסי ליסוד האפולוני. החיים, על פי ניטשה, עוסקים תמיד במאבק בין יסודות אלה, אשר נלחמים לשלוט על קיומו של האדם.


טוען את הלשוניות...
אפולו בלוודרה
אפולו בלוודרה

תולדות האמנות הוא תחום הדן בהיסטוריה של האמנות החזותית. על אף שהוא משיק בנקודות רבות לתחום הפילוסופיה והאסתטיקה, אין הגדרת טבעה של "האמנות" מהווה את תחום העיסוק המרכזי שלו. התחום של תולדות האמנות מנסה לסווג שינויים ותקופות באמנות במשך הזמן; וכן להבין טוב יותר כיצד מעצבת האמנות וכיצד היא מעוצבת על ידי החברה והתרבות.

ההיסטוריון האיטלקי ג'ורג'ו ואזארי נתפש כאבי תחום תולדות האמנות. עבודתו המרכזית של ואזארי הייתה חיבור בשם "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" ובו תיאר את הביוגרפיה של אמנים בני תקופתו. הספר פורסם בשנת 1550 ומהדורה שנייה שלו יצאה בשנת 1568. התחום בצורתו המודרנית, כמחקר היסטורי שיטתי, החל להתפתח במאה ה-18 בידי חוקרים כגון יוהאן יואכים וינקלמן ויוהאן גוטפריד הרדר, אולם היה זה יעקב בורקהרדט אשר השווה בין הכתיבה אודות האמנות לכתיבת ההיסטוריונים. בורקהרדט תיאר את האמנות מתוך הקשרה ההיסטורי, כמבטאת בעלת קול ייחודי של 'רוח התקופה'.

תקופות בתולדות האמנות
תנועות וזרמים מסוף המאה ה-19 ובמאה ה-20
המחצית השנייה של המאה העשרים
סגנונות מקומיים
אמנות גותיתאמנות ביזנטיתאמנות יוון העתיקהאמנות מצרים העתיקה



ריאליזםהזרם הרומנטי באמנותנאו קלאסיציזםרוקוקובארוקהרנסאנס


פופ ארטסוריאליזםאקספרסיוניזםזצסיוןסימבוליזםארטה פוברהאקספרסיוניזם מופשטאר דקודאדאפוביזםתנועת הנאביסאמנות אדמהבאוהאוסאורפיזם (אמנות)אר נובומינימליזםדה סטיילפוטוריזםפוינטליזםקונסטרוקטיביזם (תנועה אומנותית)קוביזםפוסט-אימפרסיוניזםאימפרסיוניזםאמנות מודרנית

+

1
100%
#8E236B
#DEB887


טוען את הלשוניות...
ערך מורחב – אמנות חזותית בישראל
נמרוד
נמרוד

פיסול ישראלי הוא שם כולל ליצירות פיסול שנוצרו בארץ ישראל החל משנת 1906, שנת ייסוד "בצלאל". תהליך התגבשותו של הפיסול הישראלי לווה בהשפעה מתמדת של האמנות הבינלאומית. בראשית ימיה של האמנות הישראלית עלו לארץ ישראל מרבית הפסלים המרכזיים, ואמנותם היוותה סינתזה של השפעת הפיסול האירופי עם האופן שבו עוצבה התודעה הלאומית והאמנותית בארץ ישראל ואחר כך במדינת ישראל.

השאיפה ליצירת סגנון פיסול מקומי מובהק החלה להתפתח בסוף שנות השלושים של המאה ה-20, עם יצירת הפיסול ה"כנעני", בו שולבה השפעת האמנות האירופית עם מוטיבים הלקוחים מאמנות המזרח ובעיקר ממסופוטמיה. מוטיבים אלו נוסחו במונחים לאומיים, וביקשו להציג את הקשר שבין הציונות לבין אדמת המולדת. למרות שאיפתו של הפיסול המופשט של תנועת "אופקים חדשים", שצמח בישראל במחצית המאה, להציג פיסול בעל שפה אוניברסלית, הכילה אמנותם מאפיינים רבים של התפיסה ה"כנענית" הקודמת. במהלך שנות השבעים חדרו לפיסול ולאמנות הישראלית צורות ביטוי חדשות, בהשפעת האמנות המושגית הבינלאומית. טכניקות אלו שינו באופן מהותי את הגדרתו של הפיסול. בנוסף, איפשרו טכניקות אלה גם ביטויי מחאה פוליטייים וחברתיים, שהוצנעו עד אז בפיסול הישראלי.


פסלים ישראלים מרכזיים: יעקב אגם - מיכה אולמן - אברהם אופק - חנה אורלוף - נפתלי בזם - זאב בן-צבי - גדעון גכטמן - דרורה דומיני - יצחק דנציגר - נחום טבת - בתיה לישנסקי - סיגלית לנדאו - אברהם מלניקוב - דב פייגין - דוד פלומבו - משה ציפר - מנשה קדישמן - דני קרוון - נתן רפופורט - יחיאל שמי בוריס ש"ץ - יגאל תומרקין
בית בסגנון הבינלאומי בתל אביב
בית בסגנון הבינלאומי בתל אביב
בניין באריאל
בניין באריאל

אדריכלות ישראלית היא כינוי לסגנונות הבנייה שהתפתחו בארץ ישראל החל משנת 1878 שבה החלה העלייה הראשונה ועד היום. אדריכלות זו מושפעת מסגנונות אדריכליים שהיו נפוצים בארץ לפני בוא העולים דוגמת מאדריכלות איסלאמית, אדריכלות טמפלרית, אך בעיקר מהשפעותיה של האדריכלות האירופית.

החל משנות העשרים של המאה ה-20 של המאה ה-20 החלו להיבנות בארץ ישראל מבנים רבים בהשפעת האדריכלות המודרנית. "הסגנון האקלקטי", והחל משנות השלושים בעיקר "הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל", ייצגו את סגנון הבנייה המרכזי עד לשנות החמישים של המאה.

לאחר מלחמת ששת הימים והרחבת הגבולות המשמעותית שבאה עמו, השתנתה מגמת הבנייה המודרניסטית בעקבות שינוי כלכלי וחברתי, אשר לוותה, לעיתים, בנטייה לפאר "נובו-רישי". התוצאה הובילה לבנייה פרטית נרחבת בפרברי הערים, אשר כללה מבנים ראוותניים, בניגוד לקנה המידה הצנוע אשר היה נהוג בשנים שלפני כן. ברוח אדריכלות הפוסט מודרניסטית שולבו בבנייה אלמנטים מיובאים כגון גגות רעפים שווייצרים, עמודים "קורניתיים", חלונות קשתיים לצד קורות בטון חשוף, טיח שפריץ ליד אריחי אבן מודבקים וכו'. בתחילת שנות השמונים התרחבה התופעה, הרחבת השכונות הפכה לממוסדת וקיבלה את הכינוי "בנה ביתך". שנות ה-80 וה-90 היו המשך ישיר לאותה תקופה, כאשר ברוח ההפרטה, חל פיחות במעמדה השרירותי של המדינה. התוצאה הייתה פיתוח מואץ והקטנה ניכרת של השטחים הפתוחים.


הקולנוע הישראלי כתעשייה התפתח החל משנות החמישים של המאה ה-20, אף כי יהודים ציוניים רבים עסקו בקולנוע בארץ ישראל כבר עשרות שנים לפני קום המדינה. תעשיית הקולנוע ייצרה במהלך שנותיה מאות סרטים במגוון סגנונות וז'אנרים, ביניהם סרטי דרמה, קומדיות, סרטים תיעודיים וסרטים קצרים באיכות מוכרת ומוערכת בעולם. התעשייה עצמה ידעה עליות וירידות, אך במשך שנים רבות, ובמיוחד כיום, ידע הקולנוע הישראלי למשוך מאות אלפי צופים לבתי הקולנוע ולייצג את ישראל בכבוד בתחרויות ובפסטיבלים ברחבי העולם.

תעשיית הקולנוע הישראלי מתאפיינת בהצגת השונה, בזכות הרב-תרבותיות של ישראל. במהלך השנים התייחסו ל"אחר" במספר דרכים. בסרטי הבורקס של שנות ה-60 וה-70, לדוגמה, התייחסו בלעג ובזלזול בצורת השווה, ובמהלך השנים החלו להתייחס ל"אחר" כאחר ולא בצורת השווה ולגלוג.


ציור מבית הכנסת של דורה אירופוס
ציור מבית הכנסת של דורה אירופוס

אמנות יהודית הוא מונח רחב המתייחס אל מגוון של תופעות אמנותיות שונות הקשורות לדת ולתרבות היהודית. למרות הנטייה הפופולרית לצייר את האמנות היהודית כמתנזרת מיצירת אמנות, ברוח האיסור מ"עשרת הדיברות" על יצירת פסל ומסכה, הרי שעיסוק בסמלים ובאיקונוגרפיה יהודית מוכרים כבר מן ההעת העתיקה. המחקר הארכאולוגי גילה שפע של ייצוגים אמנותיים כבר התקופה הביזנטית בארץ ישראל שנתגלו בפסיפסים ופרסקאות בעיקר בבתי כנסת ובבתי מידות. בייצוגים אלו מופיע ייצוג חזותי של ספורי התנ"ך לצד דימויים הלקוחים ממסורת העיטור של אותה עת, מסורת שהייתה משותפת לעיטורים של בני דתות שונות כגון דימוי של גלגל המזלות או דימויי צמחים וחיות.

החל מן המאה ה-19 הושם משקל רב על מעבר מיצירת חפצי אמנות שימושית ("יודאיקה") לסוגות אמנות כגון ציור או פיסול. אמנים יהודים רבים הוכשרו בבתי ספר אירופים לאמנות ויצירתם שיקפה את מגמות האמנות בת זמנם. יחד עם זאת ניתן למצוא בעבודותיהם את הביטוי ללאומיות יהודית. החל מן המאה ה-20 מופיעים גם ביטויים של איקונוגרפיה ציונית.


אמנים יהודים בולטים: מוריץ דניאל אופנהיים - לסר אורי - מרק אנטוקולסקי - מאוריצי גוטליב - יוזף ישראלס - מקס ליברמן - רוי ליכטנשטיין - ז'אק ליפשיץ - פליקס נוסבאום - חיים סוטין - שרלוטה סלומון - מארק רותקו - מאן ריי - מארק שאגאל
1
100%
#8E236B
#DEB887


כאן תמצאו רשימה של מבחר ספרים בנושא אמנות, המסודרים על פי סדר כרונולוגי:




  • "חיים סוריאליסטיים, פרקי חיים: 1917-1945" מאת רות ברנדון, הוצאת עם עובד, 2010. סקירה ותיעוד של התפתחות התנועה הסוריאליסטית באמצעות סיפורי החיים של הדמויות המרכזיות בתנועה.

  • "מודרניזם בשלוש תנועות: על הקוביזם, הפוטוריזם האיטלקי והסוריאליזם" מאת אמוץ גלעדי, הוצאת סל תרבות ארצי, 2010. הספר מציג סקירה של שלוש תנועות האוונגרד האירופי המרכזיות של תחילת המאה ה-20.


  • "100 שנות אמנות ישראלית" מאת יגאל צלמונה, הוצאת מוזיאון ישראל, 2010. הספר מציג סקירה היסטורית של האמנות הישראלית, ונכתב לרגל חנוכת הקמפוס החדש של המוזיאון וכינון תצוגת קבע של אמנות ישראלית בו. הספר דן באופנים שבהם האמנות שואבת את משמעותה מן המציאות החברתית והפוליטית הארץ-ישראלית והישראלית.


  • "שער לאמנות המודרנית" מאת זיוה עמישי-מייזלש, הוצאת מאגנס, 2010. מקראה המציגה את אמנות המאה ה-19. פרקי הספר מציעים התבוננות באידיאליזם ששלט באסכולה הנאו־קלאסית, ברומנטיקה ובנטורליזם והריאליזם הצרפתי.

  • "אמנות מינורית – אמנות בישראל בשחר שנות האלפיים" מאת גדעון עפרת, הוצאת אמנות ישראל, 2010. הספר מציג תיזה המאבחנת את האמנות של ראשית המאה ה-21 באמנות הישראלית כפועלת במצב של ריבוי ובינוניות "מינורית".

  • "אמנות בשדות הכוח: היסטוריה קטנה של ציות ומרד" מאת לאה דובב, הוצאת סל תרבות ארצי, 2009. פרקי הספר עוסקים באופני ניתוח חברתיים של האמנות החזותית וב-"ערמת הציור" ביחס לסדר החברתי, כפי שהם מתבטאים בהיסטוריה של תולדות האמנות המערבית.

  • "הכד מטנסי, מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1997-1983" מאת מאיר אגסי, הוצאת עם עובד, 2008. הספר מאגד מבחר מאמרים של האמן ומבקר האמנות הישראלי מאיר אגסי. במאמרים סוקר אגסי אמנים שונים וביניהם בוֶרמיר, פרידריך, מונק, סזאן, פיקאסו, מגריט, לוסיאן פרויד, וורהול, ג'ונס, אנט מסאז'ה, בולטנסקי, סינדי שרמן, הֶרסט ואחרים.



  • "ביקורי אמנות: פרקים על אמנים ישראלים", מאת גדעון עפרת, ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית, 2005. קובץ מאמרים ומחקרים של המחבר הדן באיקונוגרפיה של אמנים ישראלים ויצירותיהם.



  • "שישה מבטים על ציור-מוזיקה" מאת לאה דובב, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2003. ששת פרקי הספר דנים בביטויים ויזואליים של מוזיקה בציור. הניתוח שעושה דובב קושר את הדימויים אל הפילוסופיה והאסתטיקה של המוזיקה והאמנות הוויזואלית, בתוך המסגרת של תולדות האמנות.

  • "שורו הביטו וראו, איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית" מאת אליק מישורי, הוצאת עם עובד, 2000. מבחר מאמרים על התפתחות האיקונוגרפיה הציונית בתרבות הציונית מראשית המאה ה-20 ועד להקמת המדינה.

  • "מבחר מאמרים בתולדות האמנות" מאת מאיר שפירו, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, 2003. הספר מכיל מבחר מאמרים של היסטוריון האמנות שפירו.





  • "הגיונות על חיקוי יצירות יווניות באמנות הציור והפיסול " מאת יוהאן יואכים וינקלמן, מוסד ביאליק, 1992. הספר מהווה דוגמה לחשיבותו של וינקלמן כחוקר המודרני הראשון של תחום תולדות האמנות. הספר, שחובר בשנת 1756, הציג את החזרה למודלים של האמנות הקלאסית כאלטרנטיבה ביקורתית לסגנון אמנות הבארוק אשר שלט באותה עת.


  • "אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול", הוצאת כתר, 1988. אנציקלופדיה מקיפה, בת ארבעה כרכים, הסוקרת את ההיסטוריה של האמנות ומציגה יסודות להבנתה.



  • "הצילום כראי התקופה", מאת סוזן סונטג, הוצאת עם עובד, 1979. הספר מציע דיון בבעיות מוסריות ואסתטיות המתעוררות בעולם בו הופכת המצלמה לכלי עיקרי בתיעוד המציאות.

  • "מחשבת האמנות בדורות האחרונים", מאת משה ברש, הוצאת מוסד ביאליק, 1977. הספר מציג את ההוגים המרכזיים בתולדות האמנות עד למחצית המאה ה-20 ואת משנתם ההיסטורית-אסתטית.

  • "תולדות האומנות הקלאסית" מאת מיכאל אבי יונה, הוצאת מוסד ביאליק, 1978. ספרו הקלאסי של אבי יונה בוחן את האמנות הקלאסית על רקע החברה שבה התפתחה אמנות זו. הספר, שהיה הראשון שסקר את האמנות הקלאסית בשפה העברית, זכה עד כה לתשע מהדורות.

  • "מושגי יסוד בתולדות האמנות" מאת היינריך ולפלין, הוצאת מוסד ביאליק, 1973. ספרו של וולפלין, שראה אור בשנת 1915, מנסח שפה צורנית לתיאור האמנות והפרשנות של יצירת האמנות. מאז תרגומו לעברית יצא הספר בחמש מהדורות.


  • "דמות האדם בתולדות האמנות", מאת משה ברש, הוצאת מוסד ביאליק, 1967. הספר דן באופנים השונים של תיאור דמות האדם באמנות כביטוי לתרבות בה נוצרה.


  • "קורות האמנות", מאת ארנסט גומבריך, הוצאת הוצאת עם עובד, 1956. אחד מספרי תולדות הפופולרים ביותר, שפורסם לראשונה בשנת 1950 ויצא בישראל במהדורות רבות במשך השנים. הספר מתאר את האמנות מנקודת מבט מערבית, ושם דגש על תרומתה של קבוצה קטנה יחסית של אמנים בולטים.

  • "האמנות: מראשיתה ועד ימינו", מאת הלן גארדנר, הוצאת הוצאת מסדה, 1953. הספר שפורסם לראשונה בשנת 1926, היה הספר הראשון שסקר את התפתחות האמנות מראשיתה. מהדורותיו החדשות והמורחבות של הספר בגרסתו האנגלית משמשות כטקסט לימוד בסיסי בחוגים רבים לתולדות האמנות.


טוען את הלשוניות...
מוזיאון ישראל-היכל הספר
מוזיאון ישראל-היכל הספר
מוזיאון הקומיקס | מוזיאון תל אביב לאמנות
מוזיאון רוקפלר
מוזיאון רוקפלר
1
100%
#8E236B
#DEB887


רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:

מצאו ערכים לשיפור בנושא אמנות: לשכתובלעריכהלהשלמהקצרמריםחדשיםדורשי מקורלפישוט

בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)



פורטל מומלץ