סכסוך ישראל – רצועת עזה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | ||||||||||||||
| מפת ישראל ורצועת עזה | ||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני, זליגה של המלחמה בטרור בסיני והסכסוך האיראני-ישראלי | ||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 28 ביוני 2006 – מתמשך (17 שנים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | רצועת עזה, דרום ישראל וסיני | |||||||||||||
| עילה |
הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (2006)  | |||||||||||||
| תוצאה | ||||||||||||||
| ||||||||||||||
  | ||||||||||||||
סכסוך ישראל – רצועת עזה הוא הסכסוך בין מדינת ישראל לבין ארגוני הטרור הפלסטיניים ברצועת עזה, כחלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני והפן הרחב מההסכסוך האיראני-ישראלי. מקור הסכסוך הוא ניצחון ארגון חמאס בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית ברצועת עזה ב-2006 והסלים עם פיצול ממשלת הרשות הפלסטינית לממשלת הפת"ח בגדה המערבית ולממשלת החמאס ברצועת עזה וכיבוש הרצועה על ידי חמאס. שיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל מרצועת עזה והסגר הישראלי-מצרי על הרצועה וכן תמיכה צבאית איראנית בחמאס והג'יהאד האסלאמי החריפו את הסכסוך.
כחלק מתוכנית ההתנתקות ב-2005, ישראל שמרה על שליטה בלעדית על המרחב האווירי והמים הטריטוריאליים של עזה, המשיכה לפטרל ולפקח על היקף היבשה החיצוני של רצועת עזה, והמשיכו לפקח ולחסום את קו החוף של עזה. יצויין בהקשר לגבול היבשתי כי קיים גבול גבול הדרומי עם מצרים לרצועה, שם שמרה מצרים על השליטה בגבול בעוד המעברים היו בפיקוח של פקחים אירופאים. ישראל מספקת ושולטת במידה רבה בתשתיות אספקת המים, החשמל והתקשורת של עזה. לפי ארגוני Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל, ישראל נותרה מדינה כובשת לפי החוק הבינלאומי. האו"ם הצהיר כי על פי החלטות העצרת הכללית ומועצת הביטחון, הוא רואה ברצועת עזה חלק מ"השטחים הפלסטיניים הכבושים". ממשלת הפת"ח בגדה המערבית, המוכרת בינלאומית כנציגה הבלעדית של "מדינת פלסטין", מתייחסת לרצועת עזה כחלק מהמדינה הפלסטינית ואינה מכירה בממשלת חמאס.
הסכסוך הוא גם זירת מאבק כוחות בין מדינות במזרח התיכון כולל מצרים, איראן, טורקיה וקטר, התומכים בצדדים שונים של הסכסוך לאור העימות האזורי בין איראן לסעודיה מצד אחד ובין קטר לערב הסעודית, וכמו גם המשבר ביחסי טורקיה–מצרים.
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסכסוך הישראלי-פלסטיני
עד הסכמי אוסלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצועת עזה נכבשה בידי ישראל (ביחד עם חצי האי סיני והאיים סנפיר וטיראן) במבצע קדש (אוקטובר 1956), אולם, כמו יתר השטחים שנכבשו, היא הוחזרה לשליטת מצרים כעבור חודשים ספורים.
רצועת עזה נכבשה שוב, ביחד עם סיני, במלחמת ששת הימים, והייתה נתונה לממשל צבאי ישראלי מלא עד הקמת הרשות הפלסטינית.
לאחר מלחמת ששת הימים נהגה ישראל במדיניות של אי התערבות והותירה את כוחותיה הצבאיים מחוץ ליישובי הרצועה, זאת בין השאר על רקע עיסוקה במלחמת ההתשה. התחזקות ארגוני הטרור הפלסטינים במחנות הפליטים והתגברות מעשי הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70, ששיאם ברצח ילדי משפחת ארויו בינואר 1971, הביאו למבצע צבאי נרחב, שבמהלכו הכניסה ישראל כוחות לרצועה, הפעילה יחידות קומנדו לפגיעה במבוקשים, פרצה דרכים בתוך מחנות הפליטים, תוך הריסת אלפי בתים והעתקת תושביהם למגורים חלופיים.
השקט היחסי שנוצר לאחר המבצע הופר ב-1987 עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, שתחילתה באירוע פגיעת משאית נהוגה על ידי נהג ישראלי במוניות מקומיות בהן נסעו תושבי מחנה הפליטים ג'בליה והריגת 4 פועלים פלסטינים. ההתקוממות הפלסטינית הביאה לקריסת הממשל האזרחי-צבאי הישראלי, חיסול משתפי פעולה רבים עם השלטונות הישראליים והקמת ארגון החמאס שמקורו ברצועה. במהלך שנות השלטון הישראלי נהרגו בתחומי הרצועה כ-2,600 פלסטינים וכ-230 ישראלים.
גדר המערכת סביב רצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – גדר המערכת סביב רצועת עזה
האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – האינתיפאדה השנייה
'האינתיפאדה השנייה' (הקרויה בפי הפלסטינים אינתיפאדת אל-אקצא) הייתה התקוממות פלסטינית אלימה נגד מדינת ישראל, שהחלה בסוף ספטמבר 2000. היא פרצה בתום שלוש שנים של שקט יחסי בין ישראל והפלסטינים, שהופר באירועי מנהרת הכותל ובאירועי יום הנכבה 2000.
התקוממות אלימה זו כללה בתחילתה מהומות ופעולות מחאה בדרגות אלימות שונות, אך במהרה הפכו פעולות טרור ולוחמת גרילה לביטויה המרכזי. מאפיין מובהק של הפעילות הפלסטינית במאבק זה היה שימוש נרחב בפיגועי התאבדות נגד אזרחי מדינת ישראל, שהחלו כבר באוקטובר 2000, כחודש לאחר תחילתה והתגברו ככל שנמשכה. תחילתה של האינתיפאדה הובלה על ידי ארגון הפת"ח ובהמשך הצטרפו ארגון הג'יהאד האסלאמי והחמאס שהובילו את הפעילות האלימה. את פעולות הטרור נגד הישראלים ביצעו כלל הארגונים הפלסטינים כאשר החמאס היה הדומיננטי שבהם.
מספר האזרחים והלוחמים ההרוגים לאורך כל התקופה הנדונה (2000–2007) מוערך בלמעלה מ-4,300 פלסטינים ולמעלה מ-1,000 ישראלים; כמו כן נהרגו 64 אזרחים זרים.
ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תוכנית ההתנתקות
ישראל יישמה את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2005, הסיגה את נוכחותה האזרחית והצבאית מהרצועה, ושמרה על השליטה במרחב האווירי של עזה, הגישה הימית והגבולות על פי הסכם משנת 2005 עם הרשות הפלסטינית. רקטות קסאם נורו בקביעות לפני ביצוע ההתנתקות, ותדירות שיגורי רקטות הקסאם אף עלתה לאחר ההתנתקות.
מאז 2001, חמושים פלסטינים שיגרו אלפי רקטות ופצצות מרגמה על ישראל מרצועת עזה. 13 ישראלים נהרגו ומאות נפצעו כתוצאה מירי רקטות קסאם לעבר מטרות ישראליות. בנוסף, שיגורי רקטות קסאם הביאו להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) אצל ילדים ומבוגרים כאחד, כאשר 33% מהילדים הגרים בשדרות סובלים מ-PTSD.
עליית חמאס לשלטון ברצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה
כאשר המפלגה האסלאמית חמאס ניצחה בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, החריף הסכסוך בין ישראל לארגוני הטרור ברצועת עזה. ישראל סגרה את גבולה עם רצועת עזה, ומנעה במידה רבה זרימה חופשית של תושבי הרצועה ויבוא ויצוא אליה. ארגוני הטרור הפלסטינים ירו רקטות קסאם לעבר יישובים ישראלים בסמוך לגבול, וביצעו פשיטות שמטרתן להרוג או ללכוד חיילים ישראלים. בפשיטה אחת כזו, ב-25 ביוני 2006, תפסו מחבלים את החייל הישראלי גלעד שליט, מה שהוביל לתגמול מסיבי של צה"ל שכללה תקיפות אוויריות נגד מטרות חמאס.
מהלך הסכסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הסכסוך (2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע גשמי קיץ
המבצע הראשון לאחר תוכנית ההתנתקות, פרץ בתגובה לחטיפתו של החייל גלעד שליט, המבצע החל ב־28 ביוני 2006 והסתיים ב-26 בנובמבר 2006 בשטחי רצועת עזה. זו הייתה הכניסה הקרקעית הראשונה של צה"ל לרצועת עזה מאז ביצועה של תוכנית ההתנתקות כשנה קודם לכן.
המבצע בא כתגובה מצד מדינת ישראל על הריגת שני חיילים וחטיפתו של רב"ט גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 סמוך למעבר כרם שלום, ועל ירי הקסאמים מצד ארגונים פלסטיניים לכיוון ישראל ובמידה מסוימת גם בעקבות חטיפתו והרצחו של אליהו אשרי.
במבצע נהרגו 5 ישראלים (3 חיילים ו-2 אזרחים) ו-394 פלסטינים (270 מהם מחבלים), ונפצעו עוד כ-1000 פלסטינים. בתחילת המבצע נגרם נזק לתשתיות פלסטיניות, ובהן תשתית החשמל, אך ישראל פיצתה על כך בהעברת חשמל לרשות הפלסטינית.
המבצע הסתיים בהפסקת אש דו-צדדית שבה התחייבו ארגוני הטרור הפלסטינים להפסיק את ירי הרקטות לעבר ישראל, בתמורה לנסיגת כוחות צה"ל מהרצועה. ישראל כשלה בהשגת המטרה העיקרית של המבצע, שחרור החייל החטוף גלעד שליט. בעקבות לחץ משפחות החטוף והתקשורת, נכנס ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט למשא ומתן בתיווך אבו מאזן ומצרים על שחרור שליט תמורת שחרור אסירים.
אחרי הפסקת האש נמשך ירי הרקטות לעבר ישראל, אם כי במינון קטן יותר מאשר טרם המבצע. ראש הממשלה אהוד אולמרט הורה לצה"ל להבליג על ירי הרקטות ולהמשיך לשמור על הפסקת האש.
עימות חמאס-פת"ח והסגר הישראלי על עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – השתלטות חמאס על רצועת עזה
השתלטות חמאס על רצועת עזה הייתה סכסוך צבאי בין ארגון הפת"ח לארגון החמאס שהתרחש ברצועת עזה בין 10 ל-15 ביוני 2007. זה היה אירוע בולט בעימות חמאס–פת"ח, שבמרכזו המאבק על השלטון לאחר ההפסד של ארגון הפת"ח בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית ב-2006, מאבק שהחריף לאחר סיום מבצע גשמי קיץ. לוחמי ארגון החמאס הצליחו להשתלט על רצועת עזה ולהדיח מהשלטון בעזה את בכירי ארגון הפת"ח. הקרב הביא לפירוק ממשלת האחדות הפלסטינית ולחלוקה בפועל של השטחים הפלסטיניים לשתי ישויות - הגדה המערבית אשר נשלטת על ידי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה אשר נשלטת על ידי ארגון החמאס.
בעקבות השתלטותו על רצועת עזה, הודיע חמאס כי הוא מתנער מהסכמי הביטחון שהוסכמו בין הרשות הפלסטינית, ישראל ומצרים, ואף איים לבצע פיגועים בישראל.
כתגובה, החליט הקבינט להכריז על רצועת עזה כעל שטח עוין.[1] עם ההחלטה הקשיחה ישראל את תנאי המעבר של אנשים ובעיקר של סחורה במעברי הגבול עם עזה, בטענה שההגנה של אנשי הפת"ח, שאיבדו את שליטתם בעזה, כבר איננה מספקת את ישראל. בעוד כניסת הסחורות לרצועה צומצמה באופן משמעותי, שיווק הסחורות מרצועת עזה לגדה המערבית או לישראל הופסק לחלוטין. לפי מדיניות זו, התאפשר רק מעבר של מוצרים העשויים למנוע משבר הומניטרי או תברואתי, וכן דלק, חשמל וכסף למימון התשתית הבנקאית של עזה. הסנקציות הוחרפו לאחר מכן, כתגובה לירי רקטות קסאם על יישובי הדרום.
מבצע חורף חם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע חורף חם
ב-27 בפברואר 2008 ביצע צה"ל סיכול ממוקד ברכב מסחרי ובו 5 פעילי חמאס שחזרו מאימוני טרור באיראן. בתגובה לסיכול ירה החמאס למעלה מ-42 רקטות קסאם וגראד אל עבר שדרות ואשקלון, שגרמו להרוג אחד במכללת ספיר, פצועים והפסקות חשמל.
בעקבות מטח הרקטות, נכנסו ב-29 בפברואר כוחות גדולים של צה"ל לפעולה קרקעית ברצועת עזה בשם מבצע חורף חם, ליד שג'אעייה וג'באליה, וניהלו חילופי אש עם מחבלים.[2] בנוסף, חיל האוויר הישראלי תקף יעדי חמאס ברצועת עזה.
הפלסטינים ספגו אבדות אך למרות זאת המשיכו לשגר רקטות גראד אל עבר אשקלון במהלך המבצע. מטרת המבצע הייתה להרתיע את ארגוני הטרור מירי רקטות לעבר ישראל ויצירת משוואה של תגובה קשה על כל הרוג ישראלי. בפועל, בחמאס לא ראו במבצע הפסד למרות המחיר הקשה שגבה ובהמשך החודש המשיכה ההסלמה בפעולות הטרור נגד העורף של מדינת ישראל, מעברי הגבול עם רצועת עזה וכוחות צה"ל ששומרים על ציר הוברס.
התהדיאה בין ישראל לחמאס (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום המבצע הוסכם על "הודנא" - הפסקת אש זמנית לחצי שנה בין ישראל לארגוני הטרור ברצועת עזה, שהחלה בחודש יוני 2008. במהלך רוב תקופת ההודנא נשמר השקט, פרט למספר מקרים בהם נורתה אש על ישראל מצד ארגונים קטנים ברצועה כדוגמת הג'יהאד האיסלאמי.
מבצע עופרת יצוקה (2008-2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע עופרת יצוקה
התהדיאה נשברה ב-5 בנובמבר 2008 במבצע אתגר כפול שבו גדוד הסיור של הצנחנים (שרף), בפיקוד סא"ל ירון פינקלמן והמח"ט הרצי הלוי, השמיד בית ממולכד ומנהרה שחפר החמאס שלוש מאות מטרים מעבר לגדר הגבול עם רצועת עזה. המנהרה הייתה אמורה לשמש לפעילות טרור.[3] במהלך הפעילות הרגו הצנחנים שישה מחבלים.[4] חמאס הגיב בירי פצמ"רים, ממנו נפצעו 4 חיילים, בירי עשרות רקטות קסאם על עוטף עזה[5] ובירי רקטות על אשקלון.[6] ירי הרקטות נמשך גם אחרי שישראל נצרה את האש, ובתגובה סגרה ישראל את המעברים לרצועה. הירי נמשך לכל אורך חודש נובמבר 2008, קצבו היה גבוה פי 50 מאשר בחודש אוקטובר שקדם לו, והוא נמשך גם אל חודש דצמבר עד לתחילת המלחמה.[7] בתגובה הורה שר הביטחון, אהוד ברק, על סגירת המעברים עד שהירי יפסק.
ב-18 בדצמבר 2008, יום לפני המועד שנועד לסיום הרגיעה, הודיע חמאס על סיומה באופן רשמי.[8] ב-21 בדצמבר, קבע ראש השב"כ יובל דיסקין כי החמאס מעוניין בהמשך הרגיעה אבל רוצה לשפר את תנאיה.[9] ב-22 בדצמבר הצהיר בכיר חמאס מחמוד א-זהאר כי חמאס מעוניין לחדש את הרגיעה ולהרחיבה לגדה המערבית, וינצור את האש אם ישראל תפתח את המעברים.[10] יום לאחר מכן אף הסיר את דרישתו להרחבה וקרא לחידוש הרגיעה בתנאים הקודמים.[11] ב-24 בדצמבר ירו ארגוני הטרור ובראשם חמאס למעלה מ-60 רקטות קסאם, גראד ופצצות מרגמה אל עבר אשקלון, שדרות ויישובי עוטף עזה.[12]
3 ימים לאחר מכן, ב-27 בדצמבר, צה"ל פתח במבצע עופרת יצוקה נפתח, והחל בגל תקיפות אוויריות כבדות של חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי קרב ומסוקי קרב. במהלך המבצע ביצע צה"ל כניסה קרקעית לתוך רצועת עזה. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.[13]
במהלך המבצע נהרגו 10 חיילי צה"ל ונפצעו 317 חיילים. בנוסף, 3 אזרחים ישראלים נהרגו מפגיעת רקטות, ונרשמו 183 פצועים ו-548 נפגעי חרדה.
ב-26 במרץ 2009 פרסם דובר צה"ל תוצאות מחקר שערך אמ"ן ובו נכתב כי במבצע נהרגו 1,166 פלסטינים, ומנה בהם 709 "מחבלים מארגון הטרור חמאס ומקצתם מארגוני טרור נוספים", 162 שלא ברורה שייכותם, 295 הרוגים "בלתי מעורבים", 89 מהם מתחת לגיל 16 ו-49 נשים.[14]
לפי הדו"ח של "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם" עומד מספר ההרוגים הכולל על 1,434 - בהם 960 אזרחים, 239 קציני משטרה ו-235 מחבלים. בין ההרוגים האזרחים 288 נשים ו-121 ילדים.[15]
עימותים לאחר מבצע עופרת יצוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עופרת יצוקה למבצע עמוד ענן
- ערך מורחב – מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)
- ערך מורחב – מבצע הד חוזר
ב-27 בינואר 2009 נהרג חייל ישראלי ונפצעו שלשה חיילים נוספים ממטען צד שהתפוצץ סמוך לרכב סיור צבאי שבו נסעו באזור כיסופים, ולאחר כמה שעות נטלה קבוצה בשם "גדודי הג'יהאד והתווחיד" אחריות על הפיגוע ואמרה בהודעתה שהיא קשורה לארגון הטרור העולמי אל-קאעידה.[16] בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי מנהרות בציר פילדלפי.[17] בימים שלאחר מכן נמשך ירי דליל של רקטות ופצמ"רים מרצועת עזה לעבר ישראל, שנענה בתקיפות אוויריות של חיל האוויר הישראלי.
בחודש פברואר 2009, מספר ימים לאחר "עופרת יצוקה", בוצעו 88 שיגורים לעבר יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון ונתיבות. בחדשים הבאים הירי הלך ודעך, ובמהלך השנה שלאחר המבצע קטן הירי תלול-המסלול לעבר ישראל בכ-90% לעומת השנה הקודמת.[18]
לקראת סוף שנת 2009 התגבר ירי הרקטות ופצמ"רים לעבר שטח ישראל. מאז תום המבצע ועד ראשית מרץ 2011 נורו 282 רקטות ו-193 פצצות מרגמה לעבר יישובי העוטף, שדרות, אשקלון ונתיבות (נתון זה לא כולל רקטות ופצצות שנורו לעבר ישראל ונפלו בשטח רצועת עזה).[19] על פי מחקר שפרסם המרכז למורשת המודיעין במרץ 2011, חלה ירידה משמעותית בהיקף הטרור נגד ישראל מרצועת עזה ובאיכותו. עם זאת, לא נפסק ירי הרקטות לעבר הנגב המערבי, והרגיעה היחסית נוצלה לשדרוג ושיקום היכולות הצבאיות של ארגוני הטרור ברצועה שנפגעו משמעותית במבצע עופרת יצוקה.[20]
בדצמבר 2010 נורה לראשונה טיל קורנט באזור רצועת עזה לעבר טנק מרכבה של צה"ל וחדר את השריון שלו, אך לא גרם לנפגעים בנפש.[21][22] כעבור ארבעה חודשים ב-7 באפריל 2011 התרחשה המתקפה על אוטובוס התלמידים בשער הנגב, בו טיל קורנט מעזה לעבר אוטובוס ילדים, בו היו ילד אחד ונהג. כתוצאה מכך נפצע הילד באורח קשה (ונפטר לאחר עשרה ימים מפצעיו) והנהג נפצע קל.[23] בגלל המצאות טילי נ"ט מתקדמים כמו הקורנט בידי החמאס, החליט צה"ל להעביר לקו טנקי מרכבה סימן 4 המצוידים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח". ב-11 במרץ 2011 רשמה המערכת יירוט בכורה מוצלח כאשר השמידה רקטה נגד טנקים שנורתה על טנק שסייר סמוך לניר עוז.[24][25]
בעקבות השיגור הקבוע של רקטות אל עבר יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון ונתיבות, ועקב לחץ ציבורי, פרש צה"ל בסוף מרץ ותחילת אפריל 2011 שתי סוללות "כיפת ברזל", מערכת יירוט רקטות וטילים, במה שהוגדר "ניסוי מבצעי". כיפת ברזל רשמה יירוט בכורה מוצלח ב-7 באפריל כאשר השמידה גראד שנורה על אשקלון.[26]
ב־18 באוגוסט 2011 אירעה מתקפת הטרור על כביש מספר 12, בק"מ ה־26 מהעיר אילת ובסמוך לגבול ישראל–מצרים. מחבלים מצריים פתחו באש על אוטובוס "אגד" (קו 392) בכביש 12, ובהמשך פתחו באש (לרבות שיגור טיל נ"ט) על אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים ובכך רצחו שמונה אזרחים ישראלים, ופצעו 38. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצריים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ.
מספר שעות לאחר הפיגועים תקף חיל האוויר הישראלי ברפיח קבוצת מחבלים מוועדות ההתנגדות העממית. כ-6 מהם נהרגו, בהם אבו עוד אל-נירב, מפקד הזרוע הצבאית של הארגון, וחאלד שעת', בכיר בארגון.[27][28] בלילה וביום שלאחר מכן המשיך חיל האוויר בתקיפת מטרות רבות בעזה, ופגע במחבלים נוספים.
בתגובה לחיסול אנשי וועדות ההתנגדות העממית ברפיח על ידי צה"ל החלו ארגוני הטרור הפלסטינים בשיגור רקטות נרחב מרצועת עזה לישראל, שהיה החמור ביותר מאז תום מבצע עופרת יצוקה.
הירי החל בשעות הערב של 18 באוגוסט. תחילה נורו רקטות לכיוון אשקלון ובאר שבע, שלא גרמו נזק (חלקן יורטו על ידי מערכת "כיפת ברזל").[29] בתגובה התקיפו במהלך הלילה כלי טיס של חיל האוויר שבעה יעדים ברצועה.[30] ב-19 באוגוסט נורו יותר מ-24 רקטות לעבר ישראל. אחת פגעה בחצר של ישיבה באשדוד ופצעה 10 אזרחים,[31] ואחרת הרסה בית כנסת בעיר.[32] בבוקר 20 באוגוסט פגעו כמה רקטות באשדוד ובאר שבע וגרמו לכמה פצועים,[33] וירי הרקטות נמשך[34] בהמשך היום נורו עוד עשרות רקטות שגרמו להרוג אחד[35] ולפצועים רבים[36][37] כשבירי הרקטות השתתפו ועדות ההתנגדות העממית, הג'יהאד האסלאמי והחמאס. ב-21 באוגוסט המשיך ירי הרקטות לעבר הערים בדרום ותושבת באר שבע ותושב אשקלון שנחבלו במהלך המנוסה מהירי נפטרו כעבור מספר ימים מפצעיהם.[38][39] בעקבות שיחות שהתנהלו בקהיר הודיע החמאס על הסכם רגיעה שהוסכם בין כל הפלגים הפלסטינים לפיו יופסק הירי לעבר ישראל בלילה שבין 21 ל-22 באוגוסט, אם זו תנצור את נשקה.[40] ב-22 באוגוסט הודיע דובר הזרוע הצבאית של ועדות ההתנגדות העממית על עצירה זמנית של ירי הרקטות[41] למרות הצהרות אלו לא פסק ירי הרקטות, אך הוא התמעט באופן ניכר.[42] בלילה שבין 23 ל-24 באוגוסט חיסל צה"ל פעיל ג'יהאד אסלאמי אשר היה מעורב בהברחות אמצעי לחימה ובתכנון פעילות צבאית בסיני.[43] בעקבות כך חודשו הירי הנרחב אל עבר יישובי הדרום ותקיפות צה"ל ברצועת עזה בהם נפגעו כמה ממשגרי הטילים.[44] בלילה שבין 25 ל-26 באוגוסט הודיע דובר הג'יהאד האיסלאמי על הצטרפות ארגונו לרגיעה, אך ירי של רקטות וטילים בודדים לעבר ישראל נמשך גם במהלך 26 באוגוסט ובימים שאחריו.[45]
ב-9 במרץ 2012 חיסל צה"ל, באמצעות כלי טיס, את זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ועדות ההתנגדות העממית, בעת שנסע במכוניתו בשכונת תל אל-הווא שבמערב עזה. יחד איתו נהרג מוחמד אחמד אל-חנני, ששוחרר בעסקת שליט. לדברי צה"ל פעולת סיכול ממוקד זו נעשתה בעת שאל-קייסי עסק בתכנון פיגוע נגד ישראל, ככל הנראה באמצעות ציר ה-ח'. צה"ל טען גם כי קייסי "נמנה עם מתכנני הפיגוע בכביש 12".[46]
בסבב הלחימה, שנמשך ארבעה ימים, ירו מחבלים פלסטינים כ-300 רקטות,[47] חלקן הגדול רקטות גראד. באזורים שבהם פעלה מערכת "כיפת ברזל", הצליחה המערכת ליירט 56 מתוך 73 הרקטות.[48] בצה"ל נקרא סבב לחימה זה בשם מבצע "הד חוזר". היה זה סבב הלחימה הנרחב ביותר מאז מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009, ובנוסף לארגון ועדות ההתנגדות העממית השתתף בו ארגון הג'יהאד האסלאמי.
ב-6 בנובמבר, נפצע חייל צה"ל לאחר שהופעל מטען חבלה על הכלי בו שהה, זאת במהלך פעילות סמוך לגדר המערכת. ב-8 בנובמבר, בפעולת חישוף של צה"ל בתוך רצועת עזה נהרג נער פלסטיני בן כ-13 בחילופי אש, ולאחר מכן פוצצה מנהרת נפץ. ב-10 בנובמבר בוצע ירי טיל נ"ט מסוג מילאן על ג'יפ סיור צבאי שגרם לפציעתם של ארבעה חיילים. בתגובה הפציץ צה"ל ברצועת עזה, הפצצות שגרמו להרג של שבעה פלסטינים, מהם חמישה אזרחים.[49] באותו ערב החל ירי רקטות ופצצות מרגמה אל עבר יישובים בעוטף עזה, לרבות אשקלון ואשדוד, ובלילה תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי מספר מטרות ברצועה.
מבצע עמוד ענן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע עמוד ענן
בעקבות מטחי הרקטות הכבדים מרצועת עזה לעבר ישראל, חיסל צה"ל ב-14 בנובמבר 2012 את אחמד ג'עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס בסיכול ממוקד ברצועת עזה, ופתח ב"מבצע עמוד ענן". במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן פתח תקווה, ראשון לציון, תל אביב וירושלים. המבצע הסתיים כעבור שבוע בהכרזה על הפסקת אש. המבצע לא כלל כניסה קרקעית לרצועה והתנהל בעיקרו על ידי חיל האוויר ובאופן מצומצם, חיל הים, חיל התותחנים ויחידות נוספות, בזמן המבצע התרחשו התפרעויות ביהודה ושומרון, וגם בוצע על ידי מחבל ערבי ישראלי מטייבה הפיגוע בקו 142 בתל אביב.
לפי דובר צה"ל, במהלך המבצע פגע צה"ל בלמעלה מ-1,500 מטרות והרג כ-30 פעילי טרור בכירים, ומנגד נורו על ישראל 1,506 רקטות, כאשר 421 מתוכן יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל. במהלך המבצע נהרגו שני חיילים וארבעה אזרחים ישראלים, כתוצאה מפגיעת רקטות. אזרח נוסף שנדרס בעת שרץ למרחב מוגן בקריית מלאכי ונפצע קשה, נפטר מפצעיו כשנה וחצי לאחר המבצע.
לפי צה"ל נהרגו ברצועה 177 בני אדם, מהם 120 מחבלים ו-57 אזרחים. על פי מרכז המידע למודיעין ולטרור זוהו 169 הרוגים ברצועה, מתוכם 101 פעילי טרור ו-68 אזרחים בלתי מעורבים. על פי מקורות פלסטינים, נהרגו במבצע 139 עזתים, רובם אזרחים, מתוכם 34 ילדים.
המבצע הסתיים ללא הכרעה צבאית, אך שני הצדדים היריבים טענו לניצחון. במבחן התוצאה, המבצע הצליח לחזק באופן זמני, את כוח ההרתעה של ישראל מול שלטון החמאס ברצועת עזה. בשנה שלאחר תום המבצע ב-2013 הייתה ירידה של למעלה מ-98% בירי הרקטות מרצועת עזה.
עימותים לאחר מבצע עמוד ענן[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך התקופה שלאחר מבצע עמוד ענן עד מבצע צוק איתן שביולי 2014, המשיכו פלגי הטרור פלסטינים בעזה להצטייד ברקטות, ובהן רקטות המסוגלות לפגוע גם בגוש דן ואף עד פאתי חיפה, אך הסובלים העיקריים מירי רקטות ופצמ"רים היו יישובי עוטף עזה. ירי רקטות לטווח ארוך יותר מעוטף עזה סוכל על ידי "כיפת ברזל". בישראל נמשך פיתוח מערכות נוספות להתגוננות מפני האיומים מרצועת עזה; מערכת "שרביט קסמים" ליירוט רקטות לטווח בינוני ומערכת "מגן אור" ליירוט פצמ"רים ורקטות "קסאם" קצרות טווח, אך מערכות אלה עדיין לא הפכו למבצעיות באותה העת.
באוקטובר 2013 חלה הסלמה בפעולות הטרור מצד הפלסטינים ברצועת עזה, הסלמה שהתבטאה בירי רקטות ופצצות מרגמה, אך גם בהנחת מטעני חבלה וניסיונות לחבל בגדר המערכת. ב-7 באוקטובר חשפו כוחות חיל ההנדסה הקרבית מנהרת טרור גדולה ומתוחכמת, שיצאה מחאן יוניס והגיעה אל מעבר לגדר המערכת אל תוך שטח ישראל, ליד עין השלושה. ממדי המנהרה, כפי שפורסמו ב-ynet הם "1.7 ק"מ אורך, 1.8 מטר גובה, 20 מטר בממוצע עומק, 500 טון בטון ומלט, אלפי מטרים של כבלי חשמל ותקשורת ואפילו שמות של החופרים על הקיר."[50] כשבוע לאחר מכן נחשפה מנהרה נוספת, ממולכדת בחומרי נפץ. בעקבות חשיפת המנהרות, הפסיקה ישראל העברת חומרי בנייה, מלט ובטון לרצועת עזה, מאחר שהם נוצלו לצורכי טרור ולא לצרכים הומניטריים. חמאס לקח אחריות על חפירת המנהרה.
ב-31 באוקטובר החל צה"ל במבצע להשמדת מנהרת הבטון הגדולה. כוחות של יהל"ם, בגיבוי חטיבת גולני וטנקים של חטיבה 401, החלו בקדיחת חורים לתוך המנהרה והטמנת חומרי נפץ על מנת לפוצצה. במהלך הפעילות הופעל מטען חבלה אל עבר הכוחות וחמישה חיילי צה"ל, בהם קצינים בכירים בחיל ההנדסה הקרבית נפצעו.[51] כוחות צה"ל השיבו אש, ומטוס קרב הפציץ את פתח המנהרה שהוסתר מתחת לחממה בחאן יוניס. בתקיפה נהרגו 3 בכירים במערך המנהרות של החמאס.[52] בסך הכל נהרגו 4 מחבלים באירוע והמנהרה הושמדה.[53]
בתחילת חודש דצמבר 2013 עצר השב"כ מחבל מגדודי חללי אל-אקצא שתכנן פיגוע ירי במתווה צליפה נגד ישראל ברצועת עזה. המחבל אסף מודיעין צבאי וערך הכנות לפיגוע, וכן ניצל סיוע הומניטרי של ישראל שאיפשרה לו לצאת מרצועת עזה לקבלת טיפול בעינו ברמאללה, על מנת שיוכל לבצע את הפיגוע.[54]
ב-24 בדצמבר נרצח אזרח עובד צה"ל בפיגוע ירי כאשר נורה בציר הוברס סמוך לרצועת עזה על ידי צלף טרור פלסטיני.[55] בתגובה תקף צה"ל, בשילוב כלי טיס, טנקים וכוחות חיל הרגלים מטרות טרור ברצועת עזה.[56] בימים שלאחר התקיפה ירו הפלסטינים מספר רקטות קסאם אל עבר ישראל. בתגובה תקף שוב חיל האוויר הישראלי מטרות טרור ברצועת עזה.[57]
ב-5 במרץ 2014 במבצע חשיפה מלאה תפס חיל הים הישראלי ספינת נשק מאיראן שהבריחה תחמושת רבה, ובה 40 רקטות M302, לארגוני הטרור ברצועת עזה.
ב-11 במרץ 2014 תקפה חוליית טרור של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בירי תלול מסלול כוח של צה"ל שעבד ליד ציר הוברס. צה"ל השיב אש באמצעות כלי טיס, וממנה נהרגו 3 מחבלים. למחרת, ב-12 במרץ אחר הצהריים, פתח הג'יהאד האסלאמי בירי מסיבי של רקטות קסאם וגראד על יישובי עוטף עזה, שדרות, אשקלון, אופקים ונתיבות. תוך מספר שעות ירו המחבלים למעלה מ-60 רקטות על יישובים ישראלים. כיפת ברזל יירטה מספר רקטות.[58] באותו לילה תקף חיל האוויר הישראלי 29 יעדי טרור ברצועת עזה.[59] לא דווח על נפגעים פלסטיניים. למחרת, בבוקר 13 במרץ, שיגר הג'יהאד האסלאמי רקטות גראד אל עבר אשדוד ואשקלון.[60] בשעות הצהריים פרסם בכיר בג'יהאד האיסלאמי שהושגה הפסקת אש עם ישראל בתיווך עם מצרים, לאחר כשלוש שעות הפסקת האש הופרה והמחבלים ירו 2 מטחים של כ-3 רקטות כל אחד אל עבר עוטף עזה. כיפת ברזל ירטה רקטה אחת מעל נתיבות ואחת מעל שדרות. בערב ירו המחבלים עוד רקטות לעבר ישראל. כעבור יומיים דעך ירי הרקטות.
ב-21 במרץ חשפו לוחמי סמו"ר של יהל"ם ולוחמי הצמ"ה של אבירי הפלדה מנהרת טרור גדולה שחפר חמאס ויועדה לחטיפת חייל. גם מנהרה זו הייתה מדופנת בבטון ומלט.[61]
ב-26 במרץ הטביע חיל הים הישראלי שתי סירות פלסטיניות שעסקו בהברחת אמצעי לחימה לרצועת עזה. הירי גרם לפיצוצי משנה של האמל"ח, התחמושת וחומר הנפץ שהוברחו בסירות, ומהם ככל הנראה נהרגו המבריחים שעל הסירות. המחבלים פתחו באש לעבר כלי השיט של צה"ל אך לא פגעו בהם.[62]
עם חטיפת שלושת הנערים ביהודה ושומרון ותחילת המבצע לחיפושם ב-12 ביוני החלו פעילי טרור לשגר רקטות מרצועת עזה אל עבר ישראל בקצב הולך וגובר. בשבוע השני למבצע (החל מה-19 ביוני) נורו מדי יום מטחים אל עבר יישובי עוטף עזה, שדרות ואשקלון. חלק מהרקטות יורטו על ידי כיפת ברזל. ישראל הגיבה באופן נקודתי לכל ירי, בתקיפה של חיל האוויר הישראלי כנגד מטרות טרור, בעיקר אתרי ייצור ואחסנה ומשגרים מוטמנים. בתקיפות אלה לא נהרג אף פלסטיני.
ב-27 ביוני ביצע צה"ל סיכול ממוקד בו נהרגו שני מחבלים מוועדות ההתנגדות העממית שהיו מעורבים בירי הרקטות על ישראל.[63] במוצאי שבת, 28 ביוני, ירו המחבלים הפלסטינים מטח רקטות על שדרות. אחת הרקטות פגעה במפעל והציתה שרפה שהחריבה אותו לחלוטין.[64][65] בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי 12 מוקדי טרור ברצועת עזה.[65] בשבועיים אלה (מה-13 ביוני ועד 29 ביוני) ירו המחבלים רקטות מדי יום ובסך הכל מעל ל-30 רקטות.[65]
ב-29 ביוני ביצע צה"ל סיכול ממוקד בחוליית חמאס בחאן יוניס שהייתה בשלב ההכנות האחרונות לשיגור רקטות והרג לפחות מחבל אחד. בתגובה ב-30 ביוני ירו הפלסטינים מטח כבד של 16 רקטות לעבר ישראל. מערכת כיפת ברזל יירטה 2 רקטות גראד מעל נתיבות.[66] בלילה שבין ה-30 ביוני ל-1 ביולי תקף בתגובה חיל האוויר הישראלי 34 מטרות טרור ברצועת עזה.[67]
גם ב-1 ביולי נמשך ירי הרקטות כאשר נורו לעבר עוטף עזה 22 רקטות קסאם וגראד.
ב-2 ביולי נחטף נער במזרח ירושלים ולאחר כחצי שעה נמצאה גופתו שרופה.[68] זמן קצר לאחר מכן החלו מהומות אלימות בירושלים. חמאס וארגוני טרור נוספים האשימו את ישראל ברצח, וקראו לפתוח באינתיפאדה. הירי לעבר הדרום החמיר, וטווח הטילים גדל והגיע שוב לאשקלון, לאחר שבימים שקדמו לתקרית ספגו את הרקטות בעיקר יישובי עוטף עזה. המחבלים פתחו בהפגזה מסיבית באמצעות מרגמות על יישובי המועצה האזורית אשכול ובצהריים תקף צה"ל מרגמה שממנה נורו פצמ"רים, אך הירי לא נפסק ודקות אחדות לאחר מכן נמשכו הנפילות בשטח ישראל ואף הטווח גדל, נזק נגרם ללול תרנגולות ושרפה קטנה פרצה כתוצאה מהירי. בערב נשמעה אזעקת צבע אדום באשקלון ובישובים מסביב, כיפת ברזל פעלה ויירטה רקטה אחת ו-2 נוספות נפלו בשטחים פתוחים. זמן קצר לאחר מכן נורה שוב מטח לעבר הנגב, כיפת ברזל יירטה רקטה אחת מעל נתיבות והשאר נפלו בשטחים פתוחים.[69] ב-2 ביולי נפלו בסך הכל כ-25 רקטות בשטח ישראל ועוד מספר רב של פצצות מרגמה.
ב-3 ביולי נמשך הירי הכבד אל עבר ישראל. מטח רקטות נורה לעבר שדרות. רקטה אחת פגעה בבית וגרמה לנזק[70] ורקטה אחרת פגעה בבית ובו משפחתון אך לא התפוצצה.[71] אדם נפגע מפגיעת פצמ"ר בחבל אשכול.[72] בערב ירו הפלסטינים עשרות רקטות ופצמ"רים על יישובים בגזרת עוטף עזה וגרמו נזק למבנים ולרכוש, ולראשונה בסבב זה נורו רקטות לעבר אופקים. ב-3 ביולי נפלו בסך הכל 55 רקטות ופצצות מרגמה בשטח ישראל. זהו היום עם מספר הנפילות הגבוה ביותר בהסלמה.
ב-4 ביולי ירו הפלסטינים 26 רקטות לעבר ישראל. גם ב-5 ביולי נמשך ירי הרקטות, בעיקר על יישובי חבל אשכול אך גם על אופקים. לראשונה מאז מבצע עמוד ענן ירו המחבלים רקטות על באר שבע (אחת מהן יורטה על ידי כיפת ברזל והשאר פגעו בשטחים פתוחים).[73]
ירי הרקטות נמשך גם ב-6 ביולי ובתגובה תקף צה"ל 15 מטרות טרור ברצועת עזה. בתקרית נוספת חיסל צה"ל 2 מחבלים שעסקו בשיגור רקטות אל עבר ישראל. כוח של חיל ההנדסה הקרבית חשף מנהרת טרור מרצועת עזה באזור דרום רצועת עזה וחיל האוויר הישראלי הפציץ אותה.[74] בפיצוץ במנהרה נהרגו שישה מחבלי חמאס, ובעקבות זאת ב-7 ביולי נורו עשרות רקטות לעבר יישובי השפלה, ובהם אשדוד, רחובות, נתיבות, אופקים ואשקלון. 12 מהרקטות יורטו על ידי "כיפת ברזל".[75]
מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע צוק איתן
עימותים לאחר מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – הלחימה ברצועת עזה לאחר מבצע צוק איתן
לאחר מבצע צוק איתן בקיץ 2014 השתרר שקט יחסי משני צדי הגבול. על פי המרכז למורשת המודיעין מרכז המידע למודיעין ולטרור, הייתה ירידה דרסטית בירי הרקטות לישראל. בסך הכל נורו בשנה הראשונה לאחר המבצע 12 רקטות לכיוון הנגב המערבי ועוטף עזה. הייתה זו השנה השקטה ביותר מאז עלה חמאס לשלטון ברצועת עזה ב-2007 ועד לאותה שנה. כשנה לאחר המבצע ציין שר הביטחון לשעבר, משה יעלון: "חמאס מפגין מחויבות להפסקת האש". ברוב המוחלט של ירי הרקטות במהלך תקופה זו סניף ארגון המדינה האסלאמית ברצועת עזה נטל אחריות על ירי הרקטות.
במאי 2016 החלה הסלמה באזור, מאז גילוי המנהרה באפריל אותה שנה, פעל צה"ל מאסיבית סביב גדר הרצועה במטרה למצוא עוד מנהרות שחודרות לשטח ישראל. חמאס טען שצה"ל עבר את הגדר במהלך פעילותו וחדר לשטח הרצועה וראה בזה הפרת הסכם הרגיעה שנחתם בסיום מבצע צוק איתן ובפעם הראשונה מאז חמאס ירה לעבר כוחות צה"ל, דבר שהוביל להסלמה. לעומת זאת, בישראל הסבירו את ירי החמאס כניסיון לסכל חשיפת מנהרת טרור שחודרת לתוך שטח ישראל, מנהרה שאכן נחשפה ב-5 במאי בידי כוחות הנדסה קרבית.
העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה (2018–2021)
ההסלמה בלחימה במרץ ומבצע גן סגור במאי 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע חגורה שחורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע חגורה שחורה
ב-10 בספטמבר 2019, כשבוע לפני הבחירות לכנסת העשרים ושתיים, ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו כחלק ממסע הבחירות שלו באשדוד, באותו זמן במהלך נאומו בעיר, שיגר הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מספר רקטות לאשקלון ואשדוד. לאחר אותו ירי במערכת הביטחון בהנחייתו של נתניהו החלו להכין את התגובה לירי לערים אלו.
כעבור חודשיים, בשעה 04:00 בבוקר ב-12 בנובמבר 2019 חוסל בסיכול ממוקד מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי שארגן את הירי, בהאא אבו אל-עטא יחד עם אשתו, ואף כמעט חוסל ראש הארגון אכרם עג'ורי בעת שהותו בסוריה, המתקפה האווירית פגעה בקומה הגבוהה ביותר של מגדל דירות בו אל-עטא ישן. שני אנשים נוספים מלבד אל-עטא ואשתו נפצעו קשה במתקפה.
כתגובה לחיסול החלו הפלסטינים בירי מאסיבי של רקטות אל עבר כלל ישובי עוטף עזה, ערי הדרום ושפלת יהודה ביניהן: שדרות, נתיבות, אשקלון, אשדוד, גדרה, יבנה וגן יבנה.
מאוחר יותר, טווח הירי הורחב ורקטות נורו אל עבר אזור המרכז, בין השאר אל הערים: חולון, ראשון לציון, מודיעין-מכבים-רעות, בת ים, תל אביב ופתח תקווה. בהמשך היום הירי התרכז בעוטף עזה, שדרות ואשקלון. כתוצאה מהירי הכבד ניזוקו מספר בתים, בהם מחסן חברת הולנדיה בשדרות שנשרף כליל. כ-40 בני אדם טופלו על ידי מד"א במצב קל. כתוצאה מן ההסלמה, לראשונה מאז מבצע צוק איתן בוטלו הלימודים בכל אזור גוש דן ועד עוטף עזה במערב, ומשפלת יהודה ועד הנגב המרכזי במזרח. ב-16:00 הכריז שר הביטחון נפתלי בנט על מצב מיוחד בעורף ביישובים שבמרחק עד 80 ק"מ מהרצועה. במהלך היום שיגרו הפלסטינים למעלה מ-200 רקטות, ועשרות מהן יורטו על ידי כיפת ברזל.
בתגובה החל צה"ל בסדרת תקיפות אוויריות, במספר גלים מרוכזים, על יעדי טרור של הגא"פ, ובסיכול חוליות שיגור רקטות. בין המטרות שהותקפו: מוצבים ועמדות תצפית, מתחם אימונים, אתרים תת-קרקעיים לאחסון וייצור אמצעי לחימה, אתר של הכוח הימי של גא"פ, פיר מנהרת טרור ואתר חפירת מנהרת טרור. בסך הכל נהרגו בתקיפות צה"ל 10 מחבלי גא"פ (כולל אל-עטא) ונפצעו 45.
ב-13 בנובמבר בבוקר חודש הירי הרקטי. מטחי רקטות כבדים שוגרו על יישובי עוטף עזה, שדרות ואשקלון. לראשונה מאז מבצע צוק איתן בוצעו שיגורים אל עבר מטה יהודה ועמק איילון, כיפת ברזל יירטה רקטה מעל האיזור. אחר הצהריים נפצעה באופן בינוני אישה בת 70 מפגיעה ישירה של רקטה בבית דיור מוגן באשקלון. במהלך היום שוגרו למעלה מ-100 רקטות על המועצה האזורית אשכול ובערב נורו מטחים כבדים על אשדוד ואשקלון, שיורטו על ידי כיפת ברזל. בלילה שיגרו הפלסטינים רקטות באדר 3 עם ראש קרב כבד על אשדוד, אשקלון, רחובות ויישובים נוספים בשפלה. במהלך היום שיגרו הפלסטינים למעלה מ-200 רקטות אל עבר שטח ישראל.
צה"ל בתגובה המשיך בתקיפות אוויריות. בתקיפת מספר חוליות שיגור של הגא"פ חיסל חיל האוויר הישראלי לפחות 12 מחבלים. בצהריים חוסלו 2 מחבלי גא"פ שעמדו לשגר טיל נ"ט. בתקיפות צה"ל במהלך היום הושמד מפעל מרכזי לייצור ראשי קרב לרקטות ארטילריות וטובע כלי שיט של הגא"פ. במהלך היום נהרגו בשכונת א-תופאח אב ושני בניו, בני 7 ו-24, מפגיעת טיל כשהיו בפתח ביתם, ובלילה נהרגו בדיר אל-בלח 8 אזרחים, בני משפחה אחת, בהם 5 ילדים בני 2 עד 13. לשתי המשפחות לא היה קשר עם הג'יהאד האסלאמי.
ב-14 בנובמבר דווח על הפסקת אש ב-5:30 בבוקר אך למרות זאת הירי לעבר עוטף עזה נמשך. הלימודים לא התקיימו בעוטף עזה ואשקלון. בסביבות 15:30 הוסרו כלל המגבלות על עוטף עזה ומערב חבל לכיש. המחבלים הפלסטינים הפרו את הפסקת האש מספר פעמים. בסביבות 11:00 שוגרו 5 רקטות מרצועת עזה לעבר עוטף עזה ונתיבות. בסביבות 17:30, אחרי 6 שעות שקט, שוגרה רקטה לעבר עוטף עזה. קצת לפני 22:10 שוב הופר השקט: המחבלים הפלסטינים שיגרו 2 רקטות לעבר אזור שדרות ועוטף עזה. בכל המקרים הרקטות יורטו על ידי כיפת ברזל. בעקבות הירי בוטלו הלימודים ביישובי עוטף עזה, שדרות ואשקלון. בעקבות הפרת הפסקת האש והירי הרקטי לעוטף עזה לאחר הפסקת האש, צה"ל תקף מספר מטרות של הגא"פ.
בליל 16 בנובמבר הופעלו אזעקות צבע אדום בעיר באר שבע ובפזורה הבדואית בעקבות שיגור שתי רקטות גראד לעבר האזור. מערכת כיפת ברזל יירטה את שני השיגורים. בתגובה לירי תקף חיל האוויר הישראלי מטרות חמאס ברצועה. בצהריים אותר בלון נפץ בכביש 334.
המהומות בהר הבית ומבצע שומר החומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – המהומות בירושלים (2021)
- ערך מורחב – מבצע שומר החומות
עימותים בין ישראל לג'יהאד האסלאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע עלות השחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע עלות השחר
מבצע מגן וחץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מבצע מגן וחץ
מתקפת הפתע על ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מלחמת חרבות ברזל
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תוכנית ההתנתקות
- סכסוך ישראל-חזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה
- טרור פלסטיני
- המלחמה בטרור בסיני
- שיגורי רקטות מסיני לעבר אילת ועקבה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני, באתר משרד ראש הממשלה, 19 בספטמבר 2007
- ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, פעולה בעזה: 35 פלסטינים נהרגו; 5 חיילים נפצעו, באתר ynet, 1 במרץ 2008
- ^ .אמיר בוחבוט, אורי בינדר וסוכנויות הידיעות, עזה: כוח צה"ל פעל לפיצוץ "מנהרה מתקתקת", באתר nrg, 5 בנובמבר 2008
- ^ .אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, צה"ל פועל בעזה; חיה"א תקף בחאן-יונס, 5 נהרגו, באתר nrg, 5 בנובמבר 2008.
- ^ .אמיר בוחבוט ואורי בינדר, עשרות רקטות על הנגב – פיקוד העורף העלה כוננות, באתר nrg, 5 בנובמבר 2008
- ^ .תומר ולמר ושי גבעתי, רקטות במרכז אשקלון - כמה בני אדם לקו בחרדה, באתר nrg, 5 בנובמבר 2008.
- ^ ארכיון דו"חות חודשיים (2008) של שירות הביטחון הכללי.
- ^ .סוכנויות הידיעות, חמאס הודיע רשמית: הסתיימה הפסקת האש עם ישראל, באתר nrg, 18 בדצמבר 2008.
- ^ ברק רביד, ראש השב"כ דיסקין: חמאס יכול לפגוע בפאתי באר שבע; הפלשתינאים מעונינים להיפטר משלטון חמאס, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2008.
- ^ שלומי אדלר, א-זהאר: אם ישראל תפתח את המעברים נחדש את הרגיעה, באתר nana10, 22 בדצמבר 2008..
- ^ רועי נחמיאס ועלי ואקד, א-זהאר: מוכנים לרגיעה גם בתנאים הקודמים, באתר ynet, 23 בדצמבר 2008.
- ^ .אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, חיה"א תקף ברצועה; חמוש פלסטיני נהרג, באתר nrg, 24 בדצמבר 2008.
- ^ חנן גרינברג, עופרת יצוקה - הסוף: אחרון החיילים יצא מעזה, באתר ynet, 21 בינואר 2009.
- ^ אמ"ן: מספר ההרוגים הפלסטינים במבצע נמוך מכפי שפורסם, אתר דובר צה"ל, 26 במרץ 2009.
- ^ Casualties in Operation Cast Lead: A closer look, המכון למדיניות נגד טרור, המרכז הבינתחומי הרצליה, 2009
- ^ חנן גרינברג, צה"ל: חמאס לא ביצע את הפיגוע - אבל אחראי, באתר ynet, 27 בינואר 2009.
- ^ מטוסי חיל האוויר תקפו מנהרות לאורך ציר פילדלפי, באתר הארץ, 28 בינואר 2009.
- ^ ארנון בן-דרור, שנה אחרי: ירידה של 90% בירי תלול מסלול מהרצועה, דובר צה"ל, 27 בדצמבר 2009.
- ^ חדשות הטרור והסכסוך הישראלי-פלסטיני (8–15 במרץ 2011), אתר המרכז למורשת המודיעין.
- ^ הטרור נגד ישראל מרצועת עזה מאז מבצע "עופרת יצוקה": נתונים, מאפיינים ומגמות, אתר המרכז למורשת המודיעין (מל"מ), 1 במרץ 2011.
- ^ רוני סופר, הרמטכ"ל: לראשונה חדר לטנק בעזה טיל "קורנט", באתר ynet, 21 בדצמבר 2010
- ^ תלם יהב, קסאם? קטן עליהם. הארסנל של החמאס: דו"ח מצב, באתר מאקו, 22 במרץ 2011
- ^ רוני דניאל, טיל קורנט נורה על אוטובוס ילדים באתר ערוץ 2
- ^ אליאור לוי ויואב זיתון, לראשונה: מערכת "מעיל רוח" מנעה פגיעה בטנק, באתר ynet, 1 במרץ 2011
- ^ יירוט מבצעי ראשון ל"מעיל רוח": הישג היסטורי לצה"ל, דובר צה"ל, 2 במרץ 2011
- ^ יניר יגנה, ברק רביד, אנשיל פפר, יירוט מבצעי ראשון למערכת כיפת ברזל, באתר הארץ, 7 באפריל 2011
- ^ אליאור לוי וחנן גרינברג, 6 הרוגים בתקיפה ברפיח - בהם מפקד ארגון טרור, באתר ynet, 18 באוגוסט 2011.
- ^ אמיר בוחבוט וניר יהב, בין האחראים לפיגוע שחוסלו: מעורבים בחטיפת שליט, באתר וואלה!, 19 באוגוסט 2011.
- ^ דוורן נחום וכתבי חדשות 10, כיפת ברזל יירטה 2 רקטות שנורו לעבר אשקלון, באתר nana10, 18 באוגוסט 2011.
- ^ דובר צה"ל אישר: הותקפו שבעה יעדים ברצועת עזה במהלך הלילה, באתר ynet, 19 באוגוסט 2011.
- ^ תומר ולמר ושמוליק חדד, יצאו אחרי הרקטה הראשונה, נפגעו קשה מהשנייה, באתר ynet, 19 באוגוסט 2011.
- ^ גראד פגע בבית כנסת, אין נפגעים: "זה נס", באתר ynet, 19 באוגוסט 2011.
- ^ אילנה קוריאל וטובה דדון, שתי רקטות פגעו באשדוד; שלושה פצועים קשה, באתר ynet, 20 באפריל 2011.
- ^ אילנה קוריאל וטובה דדון, 11 פצועים במתקפת רקטות על יישובי הדרום, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011.
- ^ הרוג ופצועה אנוש במטח על באר שבע, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011.
- ^ אורי בינדר ושמעון איפרגן, 45 רקטות נחתו ביממה האחרונה בשטח ישראל; 22 נפגעו, באתר nrg, 20 באוגוסט 2011.
- ^ תינוקת וילד נפצעו באופקים, חמאס לקח אחריות, באתר ynet, 20 באוגוסט 2011.
- ^ עוזי ברוך וניר הר זהב, הריצה למקלט הסתיימה במוות, באתר ערוץ 7, 24 באוגוסט 2011.
- ^ שמוליק חדד ויאיר אלטמן, נפגע כשתפס מחסה מרקטה לאשקלון, ומת מפצעיו, באתר ynet, 4 בספטמבר 2011.
- ^ ראשי רשויות בדרום נגד הרגיעה: "הסכם יוביל לסבב אלימות נוסף", באתר nana10, 21 באוגוסט 2011.
- ^ אליאור לוי ואטילה שומפלבי, ועדות ההתנגדות העממית: ננצור אש באופן זמני, באתר ynet, 22 באוגוסט 2011.
- ^ שמוליק חדד ואליאור לוי, רגיעה? רקטות לאשקלון ולנגב, תקיפה בעזה, באתר ynet, 21 באוגוסט 2011.
מבחן לרגיעה: רקטה פגעה במבנה באזור אשכול, באתר ynet, 22 באוגוסט 2011.
הפסקת האש הופרה: רקטות מעזה גרמו לשריפה, באתר ynet, 22 באוגוסט 2011.
אחרי הפסקת האש: קסאם רביעי במועצה האזורית חוף אשקלון, באתר nana10, 23 באוגוסט 2011. - ^ צה"ל חיסל בכיר בג'יהאד האיסלאמי, באתר מאקו, 24 באוגוסט 2011
- ^ דיווח: בתגובה לירי - צה"ל חיסל פעיל ג'יהאד אסלאמי בעזה , באתר nana10, 24 באוגוסט 2010.
צה"ל חיסל שני פעילי ג'יהאד איסלאמי שירו לעבר מעבר ארז, באתר nana10, 25 באוגוסט 2011. - ^ דורון נחום, יש רגיעה? שוב קסאם נורה לעבר ישראל, באתר nana10, 29 באוגוסט 2011.
אילנה קוריאל, שתי רקטות נורו לעבר מועצת אשכול, ככל הנראה נפלו בשטח פתוח, באתר ynet, 31 באוגוסט 2011. - ^ צה"ל חיסל בכירים בארגון "ועדות ההתנגדות" שתכננו פיגוע משולב נגד ישראל, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 9 במרץ 2012
- ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, לקחי ההסלמה בדרום: כיפת ברזל העניקה לדרג המדיני הישג חשוב, אך מוגבל, באתר הארץ, 14 במרץ 2012
- ^ יואב זיתון, 85% הצלחה לכיפת ברזל: "לא מערכת הרמטית", באתר ynet, 12 במרץ 2012
- ^ Gaza flares as Israel hits back killing four(הקישור אינו פעיל, 4.12.2021), באתר רויטרס, 11 בנובמבר 2012
- ^ יואב זיתון, שלב אחרי שלב: כך נחשפה המנהרה מעזה, באתר ynet, 13 באוקטובר 2013
- ^ ידיעה, באתר nrg ב-nrg מעריב, 31 באוקטובר 2013.
- ^ דורון נחום ואור הלר, ההרוגים בתקיפות צה"ל ברצועה: 3 מומחי מנהרות של חמאס, באתר nana10, 1 בנובמבר 2013
- ^ מפקד פיקוד דרום: "פעולה של החמאס תיענה בתגובה כואבת", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 1 בנובמבר 2013
- ^ שב“כ עצר מחבל שניסה לנצל כניסה הומניטארית לישראל - לצורך פיגוע, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 26 בדצמבר 2013
- ^ ישראלי נהרג מירי סמוך לרצועת עזה, nrg מעריב, 24 בדצמבר 2013.
- ^ הודעת דובר צה"ל, 24 בדצמבר 2013.
- ^ צה"ל תקף מתקני טרור ברצועת עזה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 26 בדצמבר 2013.
- ^ רוני דניאל, ניר דבורי, ירון שניידר ותמיר סטיינמן, מתקפה על הדרום: עשרות רקטות נורו מעזה, באתר מאקו, 12 במרץ 2014
- ^ בתגובה לירי הרקטות מעזה: תקיפה נרחבת ברחבי הרצועה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 12 במרץ 2014.
- ^ דורון נחום, מרחיבים את הטווח: מטח של רקטות לעבר אשדוד ואשקלון, באתר nana10, 13 במרץ 2014
- ^ יואב זיתון ואילנה קוריאל, מנהרת טרור בשטח ישראל: 'המטרה - חטיפה', באתר ynet, 21 במרץ 2014
- ^ דיווח: צה"ל הרג מבריחים ממצרים לעזה ששטו בסירות, באתר וואלה!, 26 במרץ 2014
- ^ ידיעה, במעריב השבוע, The Post, 27 ביוני 2014.
- ^ יוחאי עופר ויונתן אוריך, רקטה התפוצצה בלב שדרות - מפעל עלה בלהבות, באתר nrg, 28 ביוני 2014.
- ^ 1 2 3 יואב זיתון ומתן צורי, תגובה לרקטות - חיל האוויר תקף ברצועת עזה, באתר ynet, 29 ביוני 2014.
- ^ יוחאי עופר, מטח רקטות בדרום, פעיל חמאס בחוליית ירי חוסל, באתר nrg, 30 ביוני 2014.
- ^ חיל האוויר הפציץ 34 מטרות בעזה, באתר מאקו, 1 ביולי 2014
- ^ נער ערבי נעדר במזרח ירושלים, נבדק חשד שנחטף ונרצח; עימותים בשועפט, באתר הארץ, 2 ביולי 2014
- ^ ישי קרוב, הסלמה בדרום. רקטות ופצ"מרים לעבר ישראל, באתר ערוץ 7, 2 ביולי 2014
- ^ אלמוג בוקר, המתח בדרום: רקטה פגעה בבית בשדרות, צה"ל תקף בעזה בלילה, באתר nana10, 3 ביולי 2014
- ^ יוחאי עופר, פגיעות ישירות בשדרות: "נשכבתי על הילדים", באתר nrg, 3 ביולי 2014
- ^ אסף גאבור ויוחאי עופר, מטח פצצות מרגמה בגבול עזה - חייל צה"ל נפצע קל, באתר nrg, 3 ביולי 2014
- ^ הסלמה חמורה: רקטה נורתה אל באר שבע, באתר ynet, 5 ביולי 2014
- ^ צה"ל תקף מנהרת טרור של חמאס בדרום רצועת עזה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 7 ביולי 2014.
- ^ יואב זיתון, מתן צורי ואליאור לוי, מטחים כבדים לעבר הדרום: מקלטים ציבוריים נפתחו, באתר ynet, 7 ביולי 2014
יוחאי עופר, מטח כבד מעזה: אזעקות בכל רחבי הארץ; פצועה באשדוד, באתר nrg, 7 ביולי 2014.