יומן מסנן ההשחתות

'{{מפנה|שואה}} {{מפת השואה|300|800}} '''השואה''' הייתה שורת מעשי [[רצח עם]] ורדיפות [[אנטישמיות]] מתוכננות ומאורגנות, שבוצעו כנגד [[העם היהודי]] החל מ[[עליית הנאצים לשלטון]] ב[[גרמניה]] בתחילת [[1933]], ובמהלך [[מלחמת העולם השנייה]] ועד [[כניעת גרמניה הנאצית]] במאי [[1945]]. פשעים אלו נחשבים לרצח העם הגדול בהיסטוריה האנושית.{{מקור}} [[פשע נגד האנושות|פשעים]] אלו בוצעו על ידי [[גרמניה הנאצית]] בהנהגתו של [[אדולף היטלר]], חברי ותומכי [[המפלגה הנאצית|הנאצים]], עוזריהם, [[משתפי פעולה עם השלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה|משתפי פעולה]] ושלטונות [[מדינות הציר|בעלי בריתה]] ובוצעו בכל [[שטח הכיבוש הנאצי|שטחי הכיבוש הנאצי]]. כשתכליתם של הפשעים הייתה בהתחלה פגיעה במעמד ה[[יהודים]] וגזלת נכסיהם וזכויותיהם, ובהמשך, בעיצומה של המלחמה, השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי ([[הפתרון הסופי]] ל־"[[השאלה היהודית|שאלה היהודית]]"). מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד בכשישה [[מיליון]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://encyclopedia.ushmm.org/content/en/article/documenting-numbers-of-victims-of-the-holocaust-and-nazi-persecution|כותרת=Documenting Numbers of Victims of the Holocaust and Nazi Persecution|אתר=encyclopedia.ushmm.org|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-04-18}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.jewishvirtuallibrary.org/estimated-number-of-jews-killed-in-the-final-solution|כותרת=Estimated Number of Jews Killed in the Final Solution|אתר=www.jewishvirtuallibrary.org|תאריך_וידוא=2021-04-18}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/archive/hall-of-names.html|כותרת=היכל השמות|אתר=hall-of-names.html|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-04-18}}</ref>{{הערה|{{ynet|ד"ר יואל רפל|מרוסיה הצארית ועד היישוב שידע ושתק: כך התקבע המספר שישה מיליון|judaism/article/h1nptc2bk|1 בספטמבר 2021}}}} ה[[נאצים]] [[השמדת לא-יהודים במלחמת העולם השנייה|רצחו גם מיליוני לא־יהודים במלחמת העולם השנייה]], בהם [[השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה|צוענים]], [[הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית|הומוסקסואלים]], [[תוכנית T4 - אותנסיה|גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש]], [[מרחב מחיה|אזרחים פולנים]] ו[[רצח שבויי מלחמה מברית המועצות בידי הנאצים|שבויי מלחמה מברית המועצות]], אך המושג "[[שואה (אטימולוגיה)|שואה]]" מתייחס בעיקר להשמדת התחת שלי. ==אטימולוגיה== {{ערך מורחב|שואה (מונח)}} המילה "שואה" נזכרת ב[[תנ"ך]] וב[[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|שירת ימי-הביניים]] לתיאור פורענות, צרה וחורבן. בעבר השתמשו גם בביטוי "שנות הפקודה", על־מנת לתאר את תקופת השואה. בשפה ה[[אנגלית]], וכן בשפות רבות (כולל [[גרמנית]]), משתמשים במונח "'''הולוקאוסט'''" ('''Holocaust'''; מ[[יוונית]]: ὁλόκαυστος, "קאוּסטוֹס" – שרוף, "הוֹלוֹס" – כולו), במונח "[[הפתרון הסופי]]", או במונח "[[ג'נוסייד]]". בגרמנית, נעשה לעיתים שימוש במונח ''Massenvernichtung'', כלומר "השמדה המונית". ב[[יידיש]], נהוג לכנות את השואה "דער חורבן" (החורבן). ==מאפייני השואה== [[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-N0827-318, KZ Auschwitz, Ankunft ungarischer Juden.jpg|ממוזער|250px|נשים וילדים יהודים מ[[ברגסס]] ו[[בילקה]] שב[[הונגריה]] ברציף הרכבת ב[[אושוויץ]], מאי 1944]] אף על פי שרדיפות על רקע אתני לא היו נדירות בהיסטוריה האנושית, בפרט ב[[היסטוריה של עם ישראל|תולדות עם ישראל]], נחשבת השואה יוצאת־דופן, הן בממדיה ובהיקפה, הן בשיטות ההשמדה התקדימיות והן באידאולוגיה שמאחוריה, שהייתה גזענית־אתנית ולא [[דת]]ית.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html|הכותב=מרכז המידע אודות השואה|כותרת=שאלות שמרבים לשאול: "האם הייתה השואה אירוע חד-פעמי בהיסטוריה?"|אתר=אתר [[יד ושם]]|מידע נוסף=}}.</ref> מקרים של טבח המוני על רקע לאומני, גזעני או אידאולוגי התרחשו גם קודם לשואה – למשל [[רצח העם הצ'רקסי]] באמצע [[המאה ה-19|המאה ה־19]], או [[רצח העם הארמני]] במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], וגם לאחריה, בעיקר ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]]; אך מעולם לא באופן שיטתי ומאורגן, כפי שביצעה גרמניה הנאצית. על־פי ה[[תיקוף]] הרחב, התחילה תקופת השואה ב־[[1933]], עם [[עליית הנאצים לשלטון]] בגרמניה, שעמה החלו רדיפות היהודים במדינה זו. בהגדרתה המצומצמת יותר, תקופת השואה החלה בימי [[מלחמת העולם השנייה]], בקיץ [[1939]], לאחר הפלישה ל[[פולין]] ותחילת הגירוש ל[[גטאות בשואה|גטאות]]. השואה עברה לשלב חדש עם תחילת ה[[רצח]] ההמוני לאחר הפלישה הנאצית ל[[ברית המועצות]], במסגרת [[מבצע ברברוסה]] ביוני [[1941]], והיא הסתיימה רק עם שחרור [[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] בידי [[בעלות הברית]], ב־[[1945]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html|הכותב=מרכז המידע אודות השואה|כותרת=שאלות שמרבים לשאול: "מהי השואה?"|אתר=אתר [[יד ושם]]|מידע נוסף=}}.</ref> לפני המלחמה, מדיניותה של גרמניה הנאצית התמקדה בעיקר באפליה [[חוקה|חוקתית]] ועידוד [[הגירה]] של היהודים אל מחוץ למדינה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html|הכותב=מרכז המידע אודות השואה|כותרת=שאלות שמרבים לשאול: "כיצד התייחסו הנאצים ליהודים בשנים הראשונות שלאחר עלייתם לשלטון?"|אתר=אתר [[יד ושם]]|מידע נוסף=}}.</ref> בתקופת המלחמה, התרחשה החרפה משמעותית ביחס אל היהודים. לאחר ש[[כיבוש|כבשו]] שטחים נרחבים באירופה, החלו הנאצים לגרש את היהודים מגרמניה וחלק מהשטחים הכבושים מבתיהם ולרכז אותם ב[[גטאות בשואה|גטאות]] וב[[מחנה ריכוז|מחנות]]. לאחר מכן, עם הפלישה הגרמנית ל[[ברית המועצות]], החלו גם במעשי [[טבח]] המוניים, לעיתים ב[[מחנה השמדה|מחנות השמדה]] מיוחדים שהוקמו לשם כך ותוך שימוש בפרקטיקות שכללו [[תא גזים|תאי גזים]], שבהם נרצחו הקורבנות באמצעות הרעלה בגז תעשייתי. השואה התרחשה בכל מקום שאליו הגיע הכיבוש הגרמני, [[יהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי|לרבות בצפון אפריקה]]. מטרת הנאצים הייתה השמדתו של כל יהודי לפי הגדרתם, גם כאלו שהיו יהודים־למחצה, וגם כאלו ש[[המרת דת|המירו דתם]]. בתחילה נורו הקורבנות ל[[בור ירי|בורות]]. בהדרגה הוקם מנגנון ניצול והמתה מורכב שכלל את ה[[גטאות בשואה|גטאות]], [[מחנה עבודה|מחנות עבודה]], ו[[מחנה השמדה|מחנות השמדה]]. מלבד קיפוח חיי אדם רבים, תוצאה נלווית של תקופת השואה הייתה חיסול ה[[קהילה יהודית|קהילות היהודיות]] הרבות שהתקיימו ושגשגו ברחבי [[מרכז אירופה]] ו[[מזרח אירופה|מזרחה]]. השפעתה של השואה על קהילות היהודים באירופה הייתה בלתי הפיכה. ההכחדה המספרית של היהודים, בנוסף על חורבן מרכזי הרוח והתרבות שלהם במרחב שבין מרכז רוסיה ל[[הולנד]] ו[[צרפת]] במערב ו[[טריפולי (לוב)|טריפולי]] בדרום, קטעה את רצף המסורת היהודית שנרקמה מאות שנים. לאחר המלחמה עבר מרכז החיים היהודיים מאירופה ל[[ישראל]] ול[[צפון אמריקה]]. הערכת ממדי השואה בתולדות עם ישראל והאנושות, תיעוד הקהילות שחרבו, תכנון המחקר הפרטי ובמסגרות אקדמיות, והצגת מדיה העוסקת בה בתערוכות וב[[מוזיאון|מוזיאונים]], החלו עוד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. עם הקמת [[מדינת ישראל]], נקבע יום זיכרון שנתי, "[[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]]", ב[[כ"ז בניסן]] בשל סמיכותו ליום פרוץ [[מרד גטו ורשה]].{{הערה|המרד פרץ ב[[ערב חג]] ה[[פסח]], [[ה'תש"ג]]-1943}} "יום הקדיש הכללי", שבו נהוגה אמירת [[קדיש]] על אלה שיום מותם לא נודע, נקבע ליום [[עשרה בטבת]]. במדינות רבות מציינים את [[יום הזיכרון הבינלאומי לשואה]] ב־[[27 בינואר]], יום השנה לשחרור [[מחנה הריכוז]] [[אושוויץ|אושוויץ-בירקנאו]]. מוסד "[[יד ושם]]" הוא הרשות ה[[ממלכתיות|ממלכתית]] בישראל להנצחת זכר השואה. == הרקע ההיסטורי והרעיוני של השואה == === עליית האנטישמיות בגרמניה בעת החדשה === הבנת שורשי האנטישמיות הגרמנית שנויה במחלוקת בין היסטוריונים, בין אלה שרואים בה ממשיכה את שנאת ישראל ארוכת הימים, לבין המדגישים את אופייה המודרני הייחודי. חלק מההיסטוריונים ובהם [[יהודה באואר]], [[ראול הילברג]] ו[[לוסי דווידוביץ']] גורסים, שהחברה ו[[תרבות גרמניה|התרבות הגרמנית]] היו נגועות באנטישמיות מאז [[ימי הביניים]]; לטענתם, קיים קשר אידאולוגי ישיר בין גירוש ורציחות המוניות של יהודים לאורך ההיסטוריה, למשל בתקופת [[מסע צלב|מסעי הצלב]], ובין הרדיפות הנאציות והשילוחים למחנות ההשמדה.{{הערה|ראו:Bauer, Yehuda (1982). A History of the Holocaust. New York: Franklin Watts.{{ש}}.Hilberg, Raul (2003) [1961]. The Destruction of the European Jews (3 volumes). New Haven, CT: Yale University Press, p. 1, 5.{{ש}}Dawidowicz, Lucy (1975). The War Against the Jews, p. 47}} לעומתם, היסטוריונים אחרים סבורים, שהאנטישמיות הגרמנית היא ביסודה [[תופעה]] [[מודרניזם|מודרנית]], הקשורה לעליית הלאומנות, הגזענות וה[[פשיזם]]. במאה ה־19 הוכנס לראשונה לשימוש המושג "[[אנטישמיות]]",{{הערה|המצאת המושג אנטישמיות מיוחסת ל[[עיתונאי]] הגרמני [[וילהלם מאר]].}} שעניינו שנאת עם ישראל בעת המודרנית, המבוססת, בין השאר, על [[גזענות]] בוטה, והשונה מגרסאותיה הקודמות, מאז [[העת העתיקה]]. בגרמניה קמה במאה ה־19 [[התנועה הפולקיסטית]], שעל הוגיה נמנו [[יוסטון סטיוארט צ'מברלין]] ו[[פאול דה לגארד]]. תנועה זו קידמה גזענות שהתבססה על טיעונים ביולוגיים [[פסבדו-מדע]]יים, שהראו, לכאורה, כי היהודים מהווים גזע הנאבק בגזע הארי על השליטה בעולם. במאבק זה, כך האמינו, רק אחד יכול היה לצאת כשידו על העליונה. האנטישמיות הפולקיסטית כללה [[סטריאוטיפ]]ים מ[[נצרות ואנטישמיות|האנטישמיות הנוצרית]], אולם היא נבדלה ממנה בכך שכאמור התייחסה לפן ה[[גזע (אדם)|גזעי]]־אתני של היהודים, והדגישה אותו על-פני ממד הדת. ב־1895, נשא [[הרמן אלוורט]] {{אנ|Hermann Ahlwardt}}, ממנהיגי הפולקיסטים, נאום ב[[רייכסטג|רייכסטאג]], במהלכו כינה את היהודים "חיות טרף" ו"[[חיידק]]י [[כולרה]]", המאיימים על המשך קיומה של האומה הגרמנית, וקרא להשמידם. [[היינריך קלאס]], מנהיג "[[האיגוד הכול-גרמני]]" הפולקיסטי, כתב בספרו "אילו הייתי ה[[קייזר]]" (ב[[גרמנית]]: "Wenn ich der Kaiser wär") שפורסם ב־1912, שיש לשלול מיהודי גרמניה את אזרחותם, ולתת להם מעמד של זרים. קלאס גם קרא להדיר את היהודים מכל היבטי החיים בגרמניה ולאסור עליהם להיות בעלי קרקעות, להתמנות למשרות ציבוריות או לעסוק ב[[בנקאות]], ב[[עיתונאות]] ובכל המקצועות החופשיים. יהודי, לפי קלאס, היה כל אדם שהיה חלק מהדת היהודית ביום כינונה של [[הקיסרות הגרמנית]] ב-־[[1871]], או כל אדם לו היו סבתא או סב יהודי אחד לפחות. בתקופת הקיסרות הגרמנית הפכה האנטישמיות, בצורתה הפולקיסטית, נפוצה ומקובלת בכל רחבי גרמניה.{{הערה|שם=אוונס|Evans, Richard J. (1989). In Hitler's Shadow. New York, NY: Pantheon p.69.|כיוון=שמאל}} חלק מהמגזרים המשכילים אימצו אידאולוגיה הגורסת, כי קיים אי־שוויון מהותי בין גזעים שונים של בני אדם.{{הערה|[[הנרי פרידלנדר (היסטוריון)|Henry Friedlander]] (1994). "Step by Step: The Expansion of Murder, 1939–1941". German Studies Review 17 (3): 495–507|כיוון=שמאל}} אף על פי שהמפלגות הפולקיסטיות נחלו מפלה כבדה בבחירות לרייכסטאג ב־1912, ונמחקו למעשה מהמפה הפוליטית הגרמנית, הרי שמסריהן האנטישמיים שולבו במצעיהן של כמה מפלגות מ[[הזרם המרכזי]].{{הערה|שם=אוונס}} [[המפלגה הנאצית]] שהוקמה ב־[[1920]] התבססה רבות על האידאולוגיה הפולקיסטית, ובין היתר אימצה את רעיונותיה האנטישמיים.{{הערה|Fischer, Conan (2002). The Rise of the Nazis. Manchester: Manchester University Press, p.47-51.|כיוון=שמאל}} מנהיג המפלגה, [[אדולף היטלר]], בו תמך הגנרל [[אריך לודנדורף]], שהיה ראש המטה הכללי הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הפך את שנאת היהודים ליסוד האידאולוגי שלה.{{הערה|שמואל אטינגר, '''תולדות עם ישראל בעת החדשה''', עמ' 297–298}} בעקבות התפתחויות טכנולוגיות ומדעיות שחלו בתחילת [[המאה ה-20|המאה ה־20]] בגרמניה, כמו גם בעקבות עלייתה של [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]], התפתחה ציפייה בקרב הציבור הרחב לכך, שכל הבעיות החברתיות עומדות בפני פתרון, וחברה [[אוטופיה|אוטופית]] עתידה לקום.{{הערה|שם=פיוקרט|Peukert, Detlev (1994). "The Genesis of the 'Final Solution' from the Spirit of Science". In David F. Crew. Nazism and German Society, 1933–1945. London: Routledge. pp. 274–299|כיוון=שמאל}} במקביל, הפכה [[השקפת עולם]] גזענית, הרואה בחלק מבני האדם בעלי ערך אבולוציוני רב יותר מאחרים, נפוצה יותר ויותר. השקפה זו התבססה על תאוריית ה[[דרוויניזם חברתי|דרוויניזם החברתי]] ופילוסופיית ה[[אאוגניקה]].{{הערה|שם=פיוקרט}} לאחר מלחמת העולם הראשונה, התחלפה האופטימיות ששררה בציבור לפני המלחמה בהתפכחות כואבת, בעקבות הסכמי השלום, המשפילים מנקודת מבט גרמנית. [[רפובליקת ויימאר|הדמוקרטיה החדשה]] שכוננה במדינה לאחר המלחמה הייתה שברירית. === האידאולוגיה הנאצית === {{הפניה לערך מורחב|האידאולוגיה הנאצית}} [[קובץ:Judenstern JMW.jpg|ממוזער|240px|[[הטלאי הצהוב]] שעליו כתוב "Jude" ("יהודי" בגרמנית; נהגה: יוּדֶה)]] האידאולוגיה הנאצית הותוותה בעיקר על ידי [[אדולף היטלר]], אשר ניסח את עקרונותיה בשבתו בכלא הגרמני, בספרו "[[מיין קמפף]]". יחס האיבה וההתנגדות ליהודים ניצב במרכז האידאולוגיה הנאצית, ועל פיה הם הוצבו בתחתית ההיררכיה של המין האנושי, כאשר הגזע הארי ניצב בראשה. האידאולוגיה הנאצית שמה לה ליעד מרכזי להילחם ביהודים בכל מקום בו הם נמצאים. מכיוון שחלק מהיהודים היו נתונים בתהליך [[התבוללות]] בסביבתם, נתנו האידאולוגים הנאצים את דעתם על מי שמוצאם היה מעורב, יהודי בחלקו וארי בחלקו ("[[מישלינג]]"). המדינה הנאצית הגדירה ועיגנה בחוק את המושג: "מיהו יהודי". על פי הגדרה זו, "[[יהודים|יהודי]]" היה אדם, לו היו שלושה או ארבעה דורות קודמים של סבים או סבתות יהודיים. כל אדם אשר ענה על קריטריון זה אמור היה להיות ב[[סטטוס חברתי|סטטוס]] מיוחד, תחת ההגדרה של לא-ארי, אלא אם סבם וסבתם המירו את דתם לפני [[18 בינואר]] [[1871]], מועד הקמתה של גרמניה. הרדיפה הגזענית ללא פשרות של כל יהודי, הייתה מודרנית במהותה. באירופה הנוצרית של ימי הביניים, כאשר בוצעו רציחות המוניות של [[מיעוטים]] דתיים בכלל ויהודים בפרט, ניתנה לקורבנות, בחלק מהמקרים, אפשרות להינצל על ידי [[המרת דת]] או על ידי כניעה והתבוללות בקרב האומה השלטת. אפשרות בחירה זו לא עמדה בפני היהודים שחיו באירופה תחת הכיבוש הנאצי. יתר על כן, במקרים רבים בהיסטוריה שבהם התחולל רצח עם, הושפע ביצועו גם משיקולים [[פרגמטיזם|פרגמטי]]ים, כגון שליטה על שטח ומשאבים כלכליים. רדיפות היהודים, נישולם ורציחתם אמנם העשירו את המדינה הגרמנית ואזרחיה, אך גם תבעו משאבים רבים לארגון ולוגיסטיקה של שינוע אל מחנות ההשמדה, הקצאת כוחות לדיכוי המרידות של לוחמים ב[[גטו|גטאות]] וב[[יער]]ות (ה[[פרטיזנים]]) וניהול מערך מודיעין לאיתור יהודים ויהודים-למחצה. מאמצים אלו נמשכו גם בשנה האחרונה למלחמה, כאשר מצבה של גרמניה התדרדר במהירות. על כן, סבור ההיסטוריון [[יהודה באואר]], שרצח העם היהודי בשואה התבסס על שיקולים שמקורם בתפיסה הנאצית המדומיינת של היהודים כ[[אויב]] בעל-עצמה. לדעתו: {{ציטוט|תוכן=המניע הבסיסי (לשואה) היה אך ורק אידאולוגי ומקורו בעולם מדומיין, שנוצר במוח הנאצי, בו מזימה של היהדות הבינלאומית להשתלט על העולם עמדה בסתירה לשאיפותיו המקבילים של [[הגזע הארי]]. אף רצח עם מעולם לא התבסס כה לחלוטין על מיתוס, [[הזיות]] ואידאולוגיה לא פרגמטית שבוצעו לאחר מכן באמצעים רציונליים ופרגמטיים במיוחד.|מקור={{מקור|נושא=מדינות אירופה}}|מירכאות=כן}} בדומה לבאואר, כתב ההיסטוריון הגרמני [[אברהרד יקל]]:{{ציטוט|מעולם לפני כן לא קמה מדינה, שבהנחיית העומד בראשה, החליטה והצהירה שקבוצה מסוימת של אנשים, ובהם מבוגריה, נשותיה וילדיה, ירצחו במהירות האפשרית, ולאחר מכן המשיכה וביצעה החלטה זו תוך שהיא משתמשת בכל האמצעים העומדים לרשותה.|מקור={{מקור|נושא=מדינות אירופה}}|מירכאות=כן}} האידאולוגיה הנאצית נתנה מקום מרכזי ל[[תורת הגזע]] ולדרוויניזם החברתי והקצינה אותם. היא הדגישה את הצורך ב"טוהר הדם" של הגזעים השונים ובפרט של ה"אריים", ובכך הביאה את שנאת הזרים לקיצוניות חסרת תקדים. תורת הגזע נתנה הסבר והצדקה אידאולוגיים למעשי הרצח השיטתיים שהתבצעו בכל השטחים שנכבשו על ידי הנאצים - כלפי יהודים. רובם בוצעו במרכז אירופה ובמזרחה, שם חיו למעלה משבעה מיליוני יהודים ב-1939. המושג "[[מרחב מחיה]]" התבסס על תורת הגזע, שאליה נוספו טעמים פרקטיים. היטלר סבר, כי העמים ה[[סלבים|סלביים]] (פולנים, אוקראינים וכו') נחותים ביחס לגזע הארי, ויוכנעו, ישועבדו או יושמדו, במוקדם או במאוחר, על ידי "החרב הגרמנית" ו"האומה הגרמנית" – לצרכיה השונים; תפיסת עולם זו כללה את התוכנית לסיפוח שטחיהן של [[פולין]] וברית המועצות, במטרה להפכן "רזרבות קרקעיות" של האומה הגרמנית. == שלבי השואה == [[קובץ:Reichsparteitagnov1935.jpg|ממוזער|240px|היטלר במהלך ביקור בעיר [[נירנברג]], 1935. במהלך ביקורו בעיר, נערך כנס המפלגה הנאצית, בו הוחלט על [[חוקי נירנברג]]. נירנברג שימשה אתר מועדף על הנאצים לכינוסים המוניים של תומכיהם]] [[קובץ:Bundesarchiv Bild 102-14468, Berlin, NS-Boykott gegen jüdische Geschäfte.jpg|ממוזער|240px|בבוקר 1 באפריל 1933, התייצבו אנשי [[פלוגות הסער|פלוגות הסער הנאציים]] בכל רחבי גרמניה, בסמוך לבתי-עסק בבעלות יהודית, במטרה להרתיע לקוחות מכניסה לחנויות.{{ש}}בתמונה: חיילים העומדים מחוץ לחנות תולים מודעה ובה הכיתוב (בגרמנית): "גרמנים! הגנו על עצמכם! אל תקנו מיהודים!". החרם הנאצי היווה תגובה נגדית לדרישת ארגונים יהודיים בארצות הברית ובבריטניה להחרים תוצרת גרמנית, עקב עליית הנאצים לשלטון{{הערה|ראו: [http://web.archive.org/web/20090116052255/http://www.ajhs.org/publications/chapters/chapter.cfm?documentID=230 מאמר על היוזמה של ארגונים יהודים להחרים את גרמניה הנאצית], אתר החברה ההיסטורית היהודית אמריקנית}}]] === שלב ראשון, בשנים 1933–1939: רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית === {{הפניה לערך מורחב|יהודי גרמניה הנאצית}} בעת [[עליית הנאצים לשלטון]] בגרמניה בשנת [[1933]], התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות ו[[השפלה נפשית|השפלה]], גם אם היה הדבר מנוגד לחוק.{{הערה|ראו: [https://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/nazi-germany-1933-39/beginning-of-persecution.html רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית], באתר יד ושם}} אחרי הניצחון של המפלגה הנאצית בבחירות הכלליות בגרמניה, אויש ה[[רייכסטאג (גרמניה הנאצית)|רייכסטאג]] בחלקו הגדול בנאצים. רוב זה אפשר למפלגה הנאצית לחוקק חוקים, שהעניקו לממשלה סמכויות דיקטטוריות, דוגמת "[[חוק ההסמכה (גרמניה)|חוק ההסמכה]]". המשטר הנאצי פעל לביטול החירויות ה[[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] של האזרחים, שהיו נהוגות בתקופת [[רפובליקת ויימאר]]; המפלגות (מלבד הנאצית) ו[[איגוד מקצועי|האיגודים המקצועיים]] פורקו, הכנסייה הפכה כלי שרת של השלטונות והמדינה אורגנה מחדש בתהליך שנקרא "[[האחדה]]". כפי שהבטיחו לבוחרים במצעם, פתחו הנאצים מיד לאחר עלייתם לשלטון ב[[תעמולה]] נמרצת ובפעולות [[אלימות]] כנגד יהודים בכל רחבי המדינה, ב[[חרם צרכנים|חרם כלכלי]] כנגד [[סחורות]] של יהודים, בהרחקת יהודים מהשירות הציבורי, מהנהלות בנקים ומהסגל האקדמי. היהודים פוטרו מעבודותיהם, סולקו מאיגודים ומועדונים, ולמעשה נודו מהחברה הגרמנית. נוסף לכל אלו, הם חוו גילויי אלימות מילולית וגופנית מאזרחים ואנשי כוחות הביטחון הנאצים. [[קובץ:Bundesarchiv Bild 102-14597, Berlin, Opernplatz, Bücherverbrennung.jpg|ממוזער|שריפת הספרים בגרמניה הנאצית, ברלין 1933]] ב־9 במרץ [[1933]], התחוללו פרעות ביהודי [[ברלין]]; ב־[[11 במרץ]] 1933, התפרצו אנשי ה[[אס אה]] (פלוגות הסער של המפלגה הנאצית) למשכן בית המשפט ב[[ברסלאו]] (בתחומי פולין של ימינו), וסילקו ממנו את כל היהודים: שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו החודש התרחשו [[פוגרומים]] ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה; ב-[[1 באפריל]] 1933 התרחש [[חרם אחד באפריל 1933|חרם נגד יהודי גרמניה]]. במאי אותה השנה, התכנסו המוני אדם משולהבים בכיכרות הערים, והשליכו לאש [[ספר]]ים ממיטב הספרות היהודית, פרי עטם של גדולי הסופרים היהודיים, דוגמת [[שטפן צווייג]], [[ולטר בנימין]] ו[[מקס ברוד]]. נוסף על אלו, נשרפו גם [[כתבי קודש|ספרי קודש]]. שיאה של החקיקה הנאצית הגיע עם חקיקת [[חוקי נירנברג]] ששללו מהיהודים את אזרחותם, וביטלו את התהליך ה[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפטורי]] שהחל בשלהי המאה ה־19. חוקים אלה הגדירו את היהודים כגזע שונה ומזיק, שיש להוקיעו מהחברה הכללית. חוקי נירנברג קבעו דרגות שונות של בני "גזעים מעורבים" ("[[מישלינג|מִישְׁלִינְג]]"), שלהם הותרו זכויות אזרח מסוימות שנשללו מהיהודים. במסגרת חוקים אלה נכללו שני חוקי גזע: # "'''חוק אזרחי הרייך'''" – שתמציתו: רק בני אדם ממוצא גרמני הם אזרחי הרייך ורק להם זכויות פוליטיות מלאות. # "'''חוק ההגנה על הדם הגרמני ועל הכבוד הגרמני'''"{{הערה|[http://www.yadvashem.org/yv/he/holocaust/about/related/docs/33.pdf נוסח החוק], באתר [[יד ושם]]}} – שעל פיו אסורים [[נישואים]] או [[יחסי מין]] בין גרמנים ויהודים. סעיפי החוק כללו הגדרת "מיהו יהודי" על פי הנאצים, דהיינו: מי שלפחות שלושה מהורי הוריו היו יהודים, או מי שרק שניים מהורי הוריו היו יהודים, והוא עצמו בן דת-משה או נשוי ליהודי/יהודיה.{{ש}}באותה העת, רבים שנחשדו כיהודים למחצה נדרשו לפרט את מוצאם. החוקים לא הפלו חיילים בצבא הגרמני, שחלקם היו חברים ב"[[ברית חיילי החזית היהודים|ברית הארצית של חיילי החזית היהודים]]". בתגובה לרדיפות היהודים, פעלו ארגונים יהודים ודמויות פוליטיות ב[[אירופה]] וב[[ארצות הברית]] להחרים תוצרת גרמנית.{{הערה|שם=אהוביה|הרב [[יהודה לייב צירלסון]], [https://hashiloach.org.il/קוץ-שבקץ/ "קוץ שבקץ"] המליץ, מאי 1898; הוצאה מוגהת ומוערת עם הקדמה מאת אהוביה גורן, [[השילוח (כתב עת ישראלי)|השילוח]], גיליון 1,אוקטובר 2016}}{{הערה|ראו: [http://web.archive.org/web/20090116052255/http://www.ajhs.org/publications/chapters/chapter.cfm?documentID=230 מאמר על היוזמה של ארגונים יהודים להחרים את גרמניה הנאצית], אתר החברה ההיסטורית היהודית אמריקנית (אנגלית)}} בשנת [[1936]], חלה החמרה נוספת במצב יהודי גרמניה, כאשר נכפתה עליהם העברת רכוש לידי הגרמנים. במסגרת התהליך, אשר כונה "[[אריזציה]]", השתלטו גרמנים, חלקם אנשי המפלגה הנאצית, על רכוש יהודי: חנויות, מפעלים ונכסי מקרקעין הועברו לרשותם. באותה השנה נרשמו הישגים חשובים במדיניות החוץ של גרמניה, כאשר חתמה על הסכם עם [[יפן]], כנגד ה[[קומוניזם]], שאליו הצטרפה [[איטליה הפשיסטית]]. שנה לאחר מכן. למראית עין, האבטלה הגרמנית חוסלה והכלכלה הגרמנית התחזקה, בין השאר בשל העסקת כוח עבודה גרמני, לצורך הסבתה של כלכלת גרמניה ל[[כלכלת מלחמה]]. במרץ [[1938]], [[אנשלוס|סיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה]]. מיד לאחר הסיפוח החלו הנאצים לרדוף גם את [[יהדות אוסטריה|יהודי אוסטריה]], שמנו כ־185,000 נפש. באוגוסט 1938, חוקק "[[חוק שינוי השמות]]": כל גבר יהודי חויב להוסיף לשמו את השם "ישראל", ובהתאם לכך, כל אישה חויבה בהוספת השם "שרה". באותו החודש הוקמה גם [[הלשכה המרכזית להגירת יהודים]] ב[[וינה|ווינה]], שבראשה עמד [[אדולף אייכמן]]. לשכה זו הפעילה אמצעים ברוטליים במטרה לעודד יהודים לעזוב את [[אוסטריה]], שסופחה לגרמניה הנאצית. [[יהדות גרמניה]], שעד לעליית הנאצים לשלטון הייתה מפולגת לזרמים - אורתודוקסים, ליברלים, מתבוללים וציונים, התאחדה אל מול התמורה. במסגרת איחוד זה, הוקם [[ארגון גג]] משותף: "[[הנציגות הארצית של יהודי גרמניה]]", שבראשה עמד הרב [[ליאו בק]]. הארגון ניסה לספק פתרונות לבעיות שהלכו והחמירו. לדוגמה, בשנותיה הראשונות של המלחמה, המשיכו התלמידים היהודים לפקוד את בתי הספר הכלליים, אך סבלו שם מרדיפות על רקע אנטישמי. על כן, עברו ללמוד בהדרגה בבתי ספר יהודיים. נוסף על הצעירים, אמון היה הארגון על מתן השכלה למבוגרים. ב־1933, הקימה בברלין קבוצת [[אמן (אמנות)|אמנים]] יהודים, באישור השלטונות, את "[[איגוד התרבות היהודי]]". לאחריו, הוקמו [[תזמורת סימפונית]], בית אופרה ותיאטרון יהודיים, תחילה בברלין, ולאחר מכן גם בערים אחרות. ב־1934, ייסד [[מרטין בובר]] את "[[הרשות להנחלת השכלה יהודית למבוגרים]]". לנוכח הנסיבות ההולכות ומחמירות, כמו גם בשל עידוד [[הגירה]] של יהודים על ידי השלטונות הנאציים אל מחוץ לגרמניה, החליטו רבים מהם לעזבה. במהלך השנים [[1933]]–1939 נמלטו מגרמניה 282,000 יהודים. למעלה ממחצית מיהודי גרמניה בעת עליית הנאצים לשלטון, וכ־117,000 יהודים נמלטו מאוסטריה, שסופחה לגרמניה (כשני שלישים ממספר יהודיהָ). מרבית היהודים הפליטים היגרו ל[[ארצות הברית]], ל[[דרום אמריקה]], ל[[ארץ ישראל]], ול[[בריטניה]].{{הערה|[http://www.ushmm.org/wlc/en/article.php?ModuleId=10005468 מידע במוזיאון השואה]}} עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב־[[1 בספטמבר]] 1939, הצטמצמו באופן ניכר אפשרויות ההגירה של היהודים אל מחוץ לתחומי [[הרייך השלישי]], ובשלהי 1941 נסגרו השערים כמעט לחלוטין. במקביל, בצל האנטישמיות והחשש מהתפשטות הנאציזם, התגברה גם הגירה של יהודים ממזרח אירופה החוצה. [[התנועה הציונית]], שעד עליית הנאצים לשלטון הייתה קטנה וחלשה יחסית, קלטה לאחר 1933 חברים חדשים רבים, לרוב צעירים, ועיתונה "[[יידישע רונדשאו]]" הגדיל את תפוצתו. אנשי התנועה הציעו פתרונות הגירה אחדים לארץ ישראל, בין השאר באמצעות ארגון [[עליית הנוער]], ואף העברת חלק מהרכוש באמצעות [[הסכם העברה|הסכם ההעברה]] של הסוכנות היהודית עם גרמניה הנאצית. ב־28 באוקטובר 1938 החל מאסר של תושבים יהודים בעלי [[אזרחות]] [[פולין|פולנית]], ותוך ימים מעטים הועברו כ־17,000 יהודים לגבול גרמניה-פולין, לאחר שהורשו לקחת עמם כעשרה [[רייכסמארק]] בלבד. שלטונות פולין סירבו לקבלם, והם רוכזו בתנאים קשים בעיירות גבול, דוגמת [[גירוש זבונשין|זבונשין]]. השלטונות הנאצים הבינו שמטרתם, פינוי הרייך מיהודים, לא תושג באמצעים חוקיים בלבד. הם ארגנו את "[[ליל הבדולח]]" {{אנ|Die Kristalnacht}}, אשר נערך בליל 9–10 בנובמבר 1938, וכונה כך בשל הזגוגיות הרבות שנופצו באותו לילה. בכל רחבי גרמניה נופצו חלונות של בתים ועסקים יהודיים, מאתיים חמישים בתי כנסת נשרפו, יהודים הוכו, נשדדו, ועשרות נרצחו, וכ־30,000 יהודים נשלחו ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]]. אנשי ה[[גסטפו]] פרצו והרסו את רוב משרדי המוסדות היהודיים, והתשתית הקהילתית היהודית נפגעה אנושות. ==== מחנות ריכוז ==== הקמת [[מחנות ריכוז|מחנות הריכוז]] במדינה הנאצית החלה מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html|הכותב=מרכז המידע אודות השואה|כותרת=שאלות שמרבים לשאול: "מה היו מחנות הריכוז? מתי החלו לפעול, ומה הייתה מטרתם?"|אתר=אתר [[יד ושם]]|מידע נוסף=}}.</ref> ב־23 במרץ 1933, הוקם [[מחנה הריכוז]] הראשון, "[[מחנה הריכוז דכאו|דכאו]]",<ref name=":0" /> שייעודו הראשוני היה לכלוא פעילים פוליטיים גרמנים [[קומוניזם|קומוניסטים]], [[סוציאליזם|סוציאליסטים]] ו[[ליברליזם|ליברלים]] שנחשבו מתנגדי המשטר. במחנות ריכוז אחרים נעצרו [[הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית|הומוסקסואלים]], על אף שמספר בכירים נאצים היו הומוסקסואלים בעצמם. במקרים אחדים הוקמו מחנות ריכוז על ידי משתפי פעולה מבין התושבים המקומיים במדינות שונות. כך למשל, הקימו [[קרואטים]] ו[[בוסנים]] שפעלו במסגרת תנועת ה"[[אוסטאשה]]" הפשיסטית, מחנות ריכוז ללא עזרת הגרמנים, ואף תפעלו אותם באופן עצמאי. באמצע אוגוסט 1941, הקימו את מחנה העבודה "[[קראפייה]]", ובנובמבר הקימו את "[[ציגלאנה]]" ([[יאסנובאץ]]), שהיה מחנה השמדה שלא בשליטת הנאצים. === שלב שני, בשנים 1939–1941: תחילת מלחמת העולם השנייה === ==== היהודים בפולין הכבושה ==== [[קובץ:Ghettos_Eastern_Europe_1941-1942_HE.png|ממוזער|500 פיקסלים]] [[קובץ:Krakow Ghetto 06694.jpg|ממוזער|250px|יהודים בדרכם אל [[גטו קרקוב]]]] ב־[[1 בספטמבר]] 1939 [[המערכה בפולין|פלשה]] גרמניה לפולין ותוך כחודש חולקה פולין בין גרמניה לברית המועצות, בהתאם ל[[הסכם ריבנטרופ–מולוטוב]]. במהלך הכיבוש הופצצה העיר [[ורשה]] מן האוויר, בתים רבים הפכו להריסות והרחובות התמלאו בפליטים. [[היהודים בפולין הכבושה]], כחלק מהאוכלוסייה הכללית, הופתעה מהפלישה המהירה, ובשל התנהגותו המתונה של הצבא הגרמני בכיבוש [[מזרח אירופה]] במלחמת העולם הראשונה, לא הבינה את המצפה להם. פולין חולקה לשלושה חלקים: # החלק המזרחי סופח לברית המועצות. # החלק המערבי סופח לגרמניה. # ובחלק האמצעי, בין שניהם, הוחל ממשל צבאי שנקרא "הממשל הכללי של פולין" (ובגרמנית: [[גנרלגוברנמן]]). חלוקתה של פולין פיצלה את האוכלוסייה היהודית; מתוך כ־3.3 מיליון היהודים שישבו בפולין ערב המלחמה, נמצאו כשני מיליון יהודים בתחום השליטה של גרמניה, ואילו השאר נמצאו בשטח שסופח לברית המועצות או נמלטו אליו.{{הערה|ראו: [http://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/outbreak-of-ww2-anti-jewish-policy/conquest-of-poland פרוץ מלחמת העולם השנייה והמדיניות כלפי היהודים], באתר יד ושם}} רוב הנמלטים לשטח הרוסי היו צעירים, וכן חלק ניכר מהמנהיגות היהודית ובכללם פעילי [[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות הנוער הציוניות]] ואחרות, שחששו מ[[מעצר]]ם המיידי בידי הצבא הגרמני. אולם, לאחר זמן קצר חזרו רבים מהם לפולין שתחת הכיבוש הגרמני. יהודי פולין שברחו אל ברית המועצות מצאו את עצמם במדינה בעלת משטר [[טוטליטריזם|טוטליטרי]] ו[[קומוניזם|קומוניסטי]], וחלקם הוגלו למחנות ברחבי המדינה. עם זאת, היחס אליהם וסבלם בשנות המלחמה היו בדומה לכלל האוכלוסייה הרוסית. המדיניות של הנאצים כלפי היהודים בפולין, שהיוו כעשרה אחוזים מכלל אוכלוסיית מדינה זו, הייתה חמורה יותר מהמדיניות שנקטו בשטחי הכיבוש שלהם ב[[מערב אירופה]], וזאת לאור עקרון "[[מרחב מחיה|מרחב המחיה]]" של גרמניה לכיוון מזרח. כך, עם כניסתם לפולין, פתחו כוחות ה[[איינזצגרופן]], שנלוו ליחידות הצבא הגרמני, ה[[וורמאכט]], במעשי התעללות והרג חסרי הבחנה בקרב היהודים וגם בקרב המנהיגות הפולנית, כנבחרי ציבור ואנשי כמורה; ורצחו אלפי בני אדם בשבועות הראשונים לפלישתם לפולין. באותה עת, השלטונות הנאצים איפשרו ל[[ג'וינט]], ארגון פילנתרופי יהודי, להגיש עזרה בסיסית ליהודי פולין. ב־[[9 באפריל]] [[1940]] פלשו הגרמנים ל[[דנמרק]] ול[[נורווגיה]]. כחודש לאחר מכן פלשו גם ל[[הולנד]], ל[[בלגיה]] ול[[לוקסמבורג]] ובתחילת יוני ל[[צרפת]]. באפריל [[1941]] כבשו הגרמנים גם את [[יוגוסלביה]] ואת [[יוון]]. בעקבות הכיבוש עברו גם יהודי מדינות אלה לשליטת הגרמנים. המדיניות האנטי־יהודית במדינות אלה ובמדינות־גרורות אחרות של גרמניה, בהשפעת לחצי גרמניה, השפיעה על חיי היהודים במידה ניכרת. ==== מדיניות נאצית באזורי הכיבוש במזרח אירופה ==== ב-[[21 בספטמבר]] 1939 שלח ראש [[משטרת הביטחון]] [[ריינהרד היידריך]] את [[איגרת הבזק של היידריך|איגרת הבזק]] שהורתה לאיינזצגרופן על האופן שבו יש לנהוג ביהודים לקראת מה שכינה "המטרה הסופית". ההוראות כללו ארבע הנחיות עיקריות: # לרכז את היהודים במהירות בערים גדולות אחדות בקרבת צומתי מסילות רכבת, ולרוקן (בשפה הנאצית: "לטהר") כך את השטחים מנוכחות יהודית; # להקים "מועצות זקנים" ([[יודנראט]]ים) שתתפקדנה כאחראיות על ריכוזי היהודים; # העברה של מפעלי ייצור או קווי סחר שבבעלות יהודית לידיים גרמניות, אבל תוך התחשבות בצרכי הכיבוש והצבא; # חובה על שמירת החתירה ל"מטרה הסופית" בסוד, וזאת לעומת הצעדים המעשיים שכללו ההנחיות.{{הערה|[http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20721.pdf הוראות היידריך בדבר מדיניות ונקיטת פעולות כלפי היהודים בשטחים הכבושים בפולין, ספטמבר 1939], באתר יד ושם}} שבועות אחדים לאחר כיבוש פולין התארגן הממשל האזרחי הגרמני, ובראשו הועמד. הוא פרסם סדרה של צווים ותקנות, בהשראת "איגרת הבזק", שמשמעותם והשלכותיהם היו: * ריכוז היהודים ובידודם (גם אם לא הרמטי) מהאוכלוסייה המקומית הכללית. * הרס התשתית הכלכלית היהודית, ו[[ענישה]] חמורה במקרים של מסתור או [[הברחה]]. * שלילה מוחלטת של כל זכויות האזרח ליהודים. * הרס חיי התרבות, ובכלל זאת סגירת מוסדות החינוך היהודים. * סימון יהודים בסימני-היכר מיוחדים, כמו [[הטלאי הצהוב]], מעצרים, חטיפות וטקסי השפלה ציבורית. * שימוש נרחב ביהודים כ[[עבודת כפייה|עובדי כפייה]] בשלל עבודות (בעיקר עבודות כפיים). * השלטת [[רדיפה]] והתעללות ללא אסור ומותר ברורים, שגבולותיהם עמומים. ===== מחנות עבודה בכפייה ===== {{הפניה לערך מורחב|מחנה עבודה}} [[קובץ:Female prisoners in Ravensbrück chalk marks show selection for transport.jpg|ממוזער|250px|אסירות במחנה נשים ברוונסברוק מסומנות בגבן בגיר לקראת משלוח למחנה השמדה]] למרות התוכניות לרוקן את הרייך השלישי מיהודים וקבוצות אחרות, עלה הרעיון לנצל את כוח העבודה של העמים הכבושים או הנידונים למוות לפי תורת הגזע, או של אלו שנתפסו כ"אויבי המשטר" הנאצי עד לשחיקתם הגופנית הגמורה. שכן, מחנות העבודה הופעלו גם על פי רעיון של [[השמדה באמצעות עבודה]] (ב[[גרמנית]]: Vernichtung durch Arbeit). העובדים רוכזו במחנות מגודרים או שונעו מהם (למשל מ[[גטו ורשה]]), והועסקו במילוי שלל צרכים של השלטונות הנאציים, ובמיוחד כחלק מן המאמץ המלחמתי,{{הערה|ראו: [http://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/camps/labor-concentration-camps מחנות הריכוז והעבודה], באתר יד ושם}} וכן, מתוך כוונה להרבות משאבים ונכסים של האומה הגרמנית. מחנות עבודה בכפייה הוקמו בפולין עם כניסת הצבא הגרמני לשטחי הכיבוש. העובדים נוצלו למאמץ המלחמתי של גרמניה הנאצית: הם הועסקו בהקמת [[ביצורים]] ליד הגבול עם ברית המועצות, ב[[סלילת כבישים]], בבניית גשרים ובסדנאות ומפעלי תעשייה. העבודות נעשו ללא כל תמורה כספית, ולוו בהשפלות ובפגיעות גופניות. תנאי המחיה, העבודה, המגורים והתזונה במחנות העבודה היו גרועים ביותר, והאסירים לא זכו אלא לאספקת צורכיהם הבסיסיים המינימליים ביותר. כך נשחקו במהירות כוחותיהם של העובדים, והם סבלו מתחלואה ומשיעורי תמותה גבוהים. בשנת [[1940]] ניצול כוח העבודה של היהודים עלה שלב. עשרות אלפים הופרדו ממשפחותיהם ונשלחו למחנות העבודה, שהיו מפוזרים בכל רחבי ה[[גנרלגוברנמן]].{{הערה|ראו: [[דיטר פוהל]], [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%202029.pdf מחנות עבודות הכפייה ליהודים בגנרלגוברנמן], באתר יד ושם}} ==== הקמת הגטאות וניהולם ==== ה[[גטאות בשואה|גטאות]] שהוקמו על ידי הגרמנים בפולין, ובהמשך גם בשטחי ברית המועצות וב[[המדינות הבלטיות|מדינות הבלטיות]], נועדו לבודד את היהודים מן האוכלוסייה הלא-יהודית. בהדרגה רוכזו היהודים בגטאות, שרובם הוקמו ברבעים יהודיים ובסביבתם בערים. אף כי טרם גובשה תוכנית פעולה להשמדה המונית, בגטאות שררו רעב, קור, מחלות ותנאי מחיה תת-אנושיים. בנוסף לכך [[עבודת כפייה|עבודות הכפייה]] והטרור במחנות העבודה הפילו חללים רבים. הגטאות הוקמו בהדרגה למן החודשים האחרונים של 1939, ורובם בשנים 1940–1941. ראשוני הכלואים בגטאות היו יהודי פולין, שאכלסו גטאות שקמו בשנים 1939–1941. שני הגטאות הגדולים ביותר הוקמו בערים [[ורשה]] (בשיאו, במרץ 1941 התגוררו ב[[גטו ורשה]] 445,000 בני אדם) ו[[גטו לודז']] (בעת סגירתו למעבר חופשי ב-1 במאי 1940, התגוררו בו 164,000 בני אדם). אחר כך הוקמו גטאות בשטחי כיבוש נוספים של הנאצים. זמן קצר לאחר שהוקמו וגודרו, נסגרו הגטאות למעבר חופשי. כך למשל, סביב גטו ורשה הוקמה חומת לבנים בגובה שלושה מטרים ועליה [[גדר תיל]] ושברי [[זכוכית]], כדי למנוע הסתננות או בריחה. רוב היהודים לא יכלו ולא הורשו לצאת מתחומי הגטו, עד לגירושם ב[[טרנספורט]]ים למחנות ההשמדה. אלפים אחדים יצאו מדי יום לעבודות כפייה. ואף כי היוצאים ללא רישיון שנתפסו זכו לעונשים חמורים שהגיעו עד [[הוצאה להורג]], רבים (בהם גם היוצאים לעבודות כפייה) עסקו בפעילות הברחת מוצרים ענפה אל הגטו, תוך שהם נעזרים באוכלוסייה הפולנית. יוצא דופן היה הגטו שהוקם ב[[טרזיינשטט]], בו רוכזו מגזרים נבחרים מיהודי גרמניה, אוסטריה, [[יהדות צ'כיה|צ'כיה]], [[יהדות הולנד|הולנד]] ו[[יהדות בלגיה|בלגיה]], כדי להטעות את דעת הקהל במערב ולהציג "יישוב יהודי לדוגמה". אולם גם מטרזיינשטט נשלחו יהודים (חלקם מרצונם, ומבלי לדעת על המתרחש, כדי להתאחד עם קרובי המשפחה שכבר נשלחו) לאושוויץ. בשנת [[1942]] חוסלו רוב הגטאות, ושרידי הנשארים הועברו לגטאות מרכזיים, שם נרצחו גם הם. בתקופה הראשונה לקיומם, היו בגטאות בעלי אמצעים שהמשיכו לנהל בגטו חיי פאר. בעשרות מהגטאות קמה תנועת התנגדות חמושה לשלטונות הנאציים, בסיועה של החברה המקומית הכללית; [[מרד גטו ורשה]] נחשב כהתקוממות הגדולה והידועה ביותר. אחוזי התמותה בגטאות היו גבוהים. בני אדם מתו מרעב, ממגפות, מאלימות כלפיהם ומהתאבדות. בגטו ורשה לבדו נספו למעלה מ-43,000 נפשות, עשרה אחוזים מן האוכלוסייה שחיה ב[[ורשה|וורשה]].{{הערה|ראו: [http://www.yadvashem.org/he/holocaust/about/ghettos/warsaw הגטאות, גטו ורשה], באתר יד ושם}} ==== דיונים על הכחדת היהדות ברייך השלישי ==== {{ערך מורחב|ערכים=[[תוכנית מדגסקר]], [[תוכנית לובלין]]}} בשנה הראשונה לכיבוש נערכו דיונים על הטיפול באוכלוסייה היהודית הגדולה בשטחים הכבושים בידי גרמניה הנאצית, שנותרה כמעט ללא יכולת להגר בשל תנאי המלחמה. באוקטובר 1939, פעל אייכמן להעביר אל הכפר [[תוכנית לובלין|ניסקו]] וסביבתו כ-20,000 יהודים מאוסטריה, [[הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה]] ומערב פולין, והופסקה לאחר כשנה.{{הערה|ראו: [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201453.pdf לובלין, רזרוט ('תוכנית ניסקו ולובלין')], באתר יד ושם}} אחר כך הוצע להעביר את היהודים לאי [[מדגסקר]], ונזנח.{{הערה|על תוכנית מדגסקר, ראו: [http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201836.pdf תוכנית מדגסקר], באתר יד ושם}} === שלב שלישי, בשנים 1941–1943: השמדה המונית === {{הפניה לערך מורחב|הפתרון הסופי}} ==== השמדה באמצעות ירי וגז ==== [[קובץ:פוגרום יאשי 1.JPG|ממוזער|250px|גופות של יהודים ברחוב ואסילה פונטה ב[[יאשי]], ב[[פרעות יאשי|פרעות]] יוני 1941]] [[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-A0706-0018-030, Ukraine, ermordete Familie.jpg|ממוזער|250px|לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות בשנת 1941 ביצעו יחידות האיינזצגרופן מעשי רצח וטבח באוכלוסייה היהודית ובפעילים קומוניסטים]] [[קובץ:The last Jew in Vinnitsa, 1941.jpg|ממוזער|250px|"[[היהודי האחרון בוויניצה]]" - איש ה[[איינזצגרופן]] יורה ביהודי הכורע על שפת קבר אחים של יהודים שנרצחו לפניו. [[ויניצה]], אוקראינה, ספטמבר 1941]] ביוני [[1941]] פתחה גרמניה הנאצית ב[[מבצע ברברוסה|מתקפת פתע על ברית המועצות]]. הייתה זו נקודת תפנית משמעותית במלחמת העולם השנייה, אם כי מבחינה אידאולוגית היא היוותה המשך למלחמת החורמה נגד האויב ה[[קומוניזם|קומוניסטי]] במזרח. בשלב זה חלה החרפה במדיניות הנאצים כלפי היהודים. במסגרת ההכנות לפלישה לברית המועצות, קבעו הנאצים סדרים ל[[רצח המוני]]ם, והגיעו להחלטה ביצועית בנושא היהודים ואוכלוסיות לא-רצויות אחרות. התוכנית שהגיעה לגיבוש סופי כללה הכנות להשמדה ישירה והמונית שלהם. פעולותיו האלימות של הנאציזם, שעד לאותה עת באו לידי ביטוי בהשפלה, הרעבה, ניצול כוח-עבודה וגזל רכוש של היהודים, הגיעו עתה לשיא חדש: הכחדה המונית בכל אתר ואתר. לפני הפלישה לברית המועצות הושג הסכם בין מפקדת הצבא הגרמני לבין ראשי ה[[אס אס]] ובו הוטלה משימה על ארבע היחידות הניידות, או בכינוין - [[איינזצגרופן]] (בגרמנית: עוצבות המבצע): לנוע אחרי הצבא הכובש ולרצוח יהודים וקומוניסטים בשטח הכבוש. תוכנית ההדרכה של המרצחים כללה סרטי [[תעמולה נאצית|תעמולה]], שבהם הוצגו היהודים כמסוכנים לציבור "המהוגן", וכמפיצי מחלות. סרטים אלה, שבוימו בקפידה, נועדו להרגיל את הצופים למחשבה, כי השמדת היהודים היא מעשה חיובי. [[היטלר]] שינן לחסידיו שוב ושוב:{{ציטוט|תוכן=חובתנו לעורר בעמנו שאט נפש אינסטינקטיבי מן היהודים.|מקור={{מקור|נושא=מדינות אירופה}}|מירכאות=כן}} לאחר פלישת הצבא הגרמני (ה"ורמאכט") לברית המועצות, חדרו כוחות האיינזצגרופן לעומק רוסיה, ובעזרת הצבא, רצחו למעלה משני מיליוני בני אדם ב[[אוקראינה]], [[ליטא]], [[לטביה]], [[בלארוס]] ובשטחים אחרים בתחומי ברית המועצות. רובם המוחלט של הנרצחים היה יהודים אולם לצידם נרצחו גם [[צוענים]] ו[[קומוניסטים]]. במבצעים אלו נעזרו הגרמנים במשתפי פעולה מקרב התושבים המקומיים, בהם [[אוקראינים]], [[ליטאים]] ו[[לטבים]]. בתקופה זו נמצא כי רצח המונים אל תוך [[בור ירי|בורות ירי]] ענקיים, לאחר שהוצאו התושבים מבתיהם ומאזור המגורים שלהם, כפרי או עירוני, היה יקר, לא נוח למבצעיו בדרך-כלל, ובעיקר מסורבל ולא יעיל; ההנהגה הנאצית רצתה בפתרון "הבעיה היהודית" ובהשלטת גרמניה באזורי הכיבוש החדשים במהירות, בהחלטיות ובסטריליות. לאחר מחקר ממושך, החליטו אנשי ה[[אס אס]] על פתרון [[המתה]] באמצעות [[גז]], ושרפת הגופות או הטמנתן. תחילה נעשו ניסויים, שחלקם יוזמות מקומיות ומארגניהן ציפו לעידוד מהממונים. איש האס אס [[ולטר ראוף]] המציא שיטת המתה באמצעות [[משאית|משאיות]] גז. השיטה פעלה באופן זה: הקורבנות נאספו מן הכפרים והוכנסו למשאית, שאל תא המטען שלה הוחדר צינור המפלט שלה (האגזוז). תוך כדי נסיעה היו הנוסעים נחנקים ולמבצעים נותר להוציא את הגוויות ולהשליך לקברים. השמדה באופן זה בוצעה זמן-מה בכפרים. במחנה הריכוז [[מאטהאוזן]] נרצחו בגז יהודים מהולנד ביולי 1942.{{הערה|דינה פורת, '''הנהגה במילכוד''', עם עובד תל אביב, עמ' 513}} אולם, מחנה ההשמדה המאורגן הראשון הוקם ב[[חלמנו]]. תחילה נלקחו הנרצחים במשאיות שיכלו להכיל כשבעים בני אדם בממוצע. לאחר שנסגרה הדלת מאחורי אחרון הנוסעים בתא המטען, והמשאית הותנעה ויצאה לדרכה, חדר גז המנוע לתא המטען, ותוך פחות מחצי שעה היו כל הנוסעים מתים. גם שיטה זו עוררה ביקורת על חוסר יעילותה; המומחים חיפשו שיטה לרצח המונים זול ומהיר. כך, פותחה שיטת המרכזים הקבועים להשמדה בגז, שלאחריה הגופות יישרפו בו-במקום. למעשה, עוד בטרם ההחלטה על מעבר למדיניות השמדת היהודים ההמונית, צברו הנאצים ניסיון במעשי רצח המוני ב[[תוכנית T4]] שבה רצחו עד שנת 1941 כ-80,000 גרמנים פגועי-נפש ולוקים ב[[פיגור שכלי]], בין השאר באמצעות שימוש בגז רעיל. הממונים על ביצוע הרצח היו ה[[אס אס]] ומנהיגו [[היינריך הימלר]] באמצעות "[[המשרד הראשי לביטחון הרייך]]". הנאצים ביקשו להעתיק את הניסיון והידע שנצבר בדפוסי רצח המוניים אלה, למעשי רצח נוספים כלפי יהודים, צוענים וקבוצות נוספות. [[קארל פריטש]] ערך ניסויים בגז רעיל על שבויי מלחמה [[רוסים]] ב[[אושוויץ]]. ניסויים אלה הם שהובילו לשימוש ב[[ציקלון בה]] כגז ממית של היהודים הן במחנה אושוויץ והן במחנות אחרים. לא נמצאו תעודות המאשרות בוודאות כי ניתנה הוראה להשמדת היהודים,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html|הכותב=מרכז המידע אודות השואה|כותרת=שאלות שמרבים לשאול: "מתי וכיצד החליטו הנאצים לרצוח את היהודים שבשליטתם?"|אתר=אתר [[יד ושם]]|מידע נוסף=}}</ref> אך יש אישור לכך במכתבו של [[הרמן גרינג]], אחד מסגניו של היטלר, ל[[ריינהרד היידריך]], ראש המבצעים של האס אס, ובו נאמר כי יש להגיע לפתרון כולל לבעיית היהודים. ב-[[20 בינואר]] [[1942]] התקיימה [[ועידת ואנזה]]. בוועידה זו לא הוחלט על ביצוע "הפתרון הסופי של שאלת היהודים", שכן זה החל כחצי שנה קודם לכן; מטרות הוועידה היו הצגתו של "הפתרון הסופי" כתוכנית שגובשה על ידי היטלר, תיאום התוכנית בין משרדי הממשלה השונים והעמדת האס אס כאחראי לביצועה וכפוסק האחרון בכל בעיה שמתעוררת. ==== מחנות ההשמדה ==== [[קובץ:Birkenau selection on the platform.jpg|250px|ממוזער|[[סלקציה]] ברציף הרכבת ב[[אושוויץ|מחנה אושוויץ-בירקנאו]], 1944]] [[קובץ:Corpses in the courtyard of Nordhausen concentration camp.jpg|250px|ממוזער|גופות אסירים (12 באפריל 1945)]] {{ערך מורחב|מחנה השמדה}} לאחר פלישת גרמניה הנאצית ל[[ברית המועצות]], התבצע רצח העם בעיקר באמצעות המתה ביריות, אך בשלב מסוים החליטו הנאצים להקים מחנות מיוחדים שיועדו לרצח המוני של בני אדם. במחנות השמדה אלו נרצחו יהודים, צוענים ואחרים באופן שיטתי ומאורגן. הכשרתם של מחנות להשמדה המונית שיטתית של אנשים היא מאפיין ייחודי של השואה שאין לו אח ורע בהיסטוריה. מעולם קודם לכן לא קמו מקומות שמטרתם היחידה היא להביא למותם ההמוני של בני אדם. מחנות ההשמדה תוכננו בקפידה על ידי אדריכלים גרמנים{{הערה|ראו: [http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/auschwitz_architecture/overview.asp ארכיטקטורה של רצח, תוכניות הבניה של אושוויץ-בירקנאו], באתר יד ושם}} והוקמו בפאתי עיירות בפולין ובשכנותיה, כשהבולטים היו [[אושוויץ]], [[בלז'ץ]], [[חלמנו]], [[יאסנובאץ]], [[מיידנק]], [[מאלי טרוסטינץ]], [[סוביבור]] ו[[טרבלינקה]]. הרעיון שהועלה היה ראשון מסוגו בהיסטוריה האנושית: הקמת מחנות שצוידו במיטב הטכנולוגיה המודרנית, ושכל מטרתם היא רצח של המוני בני אדם במהירות וביעילות. מחנות השמדה שימשו להרג שיטתי של יהודים, כמו גם של צוענים ואחרים; בכך, נבדלו מחנות ההשמדה ממחנות הריכוז, שבהם אמנם נרצחו חלק מהאסירים או מתו עקב התנאים הקשים, אך הם שימשו בעיקר כמחנות מעצר. מסילות הרכבת הובילו מן הכפרים והעיירות, במזרח היבשת בעיקר, היישר אל המחנה. המובלים התבקשו לכתוב את שמותיהם על המזוודות באמתלה שישובו לראות את חפציהם - וכך לא ידעו שדרכם אינה אלא הדרך אל המוות. במסגרת [[מבצע ריינהרד]], הוקמו בזה אחר זה שלושת מחנות ההשמדה טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ, שמטרתם הייתה השמדה בלבד. התגוררו בהם קציני [[אס אס]], וכמה מאות אסירים ששימשו כ[[זונדרקומנדו]]. במחנה טרבלינקה, למשל, שהוקם בטבורו של היער ונותר סודי יחסית בזמן המלחמה, נרצחו כ-800 אלף בני אדם, רובם הגדול יהודים. למעשה, טרבלינקה, בניגוד למחנות אחרים, הוגדר כמחנה השמדה לעם היהודי בלבד. יוצא דופן הוא מחנה הריכוז בלובלין הידוע כמיידנק ששימש גם כמחנה השמדה. גם קולמהוף (חלמנו), ומחנה יאסנובאץ, שתופעל בידי משתפי-פעולה פשיסטים קרואטיים, שימשו כמחנות השמדה. בהמשך שימשו מחנות אחרים כ"מחנות השמדה בזעיר-אנפין", הללו כללו את "[[מאלי טרוסטינץ]]", "[[סיימישטה]]", "[[ינובסקה]]" ואחרים. לאחר מכן, הוקם מחנה ההשמדה הגדול ביותר - מחנה אושוויץ. בסוף שנת 1942, כאשר מרבית יהודי ה[[גנרלגוברנמן]] (השטח הפולני המסופח לגרמניה, בתרגום לעברית - המינהל הכללי; מרבית יהודי פולין חיו בשטח זה) הושמדו, הוחלט על מקום מרכזי שבו יושמדו יתר יהודי אירופה. אושוויץ-בירקנאו היה ממוקם במרכז היבשת, והיה גדול דיו לאכלס אסירים רבים. אושוויץ שימש מחנה עבודה, ובכניסה אליו הוצבה כתובת תעמולה ו[[הטעיה]] - "[[העבודה משחררת]]". ואילו בירקנאו (הקרוי גם אושוויץ 2), אשר הוקם בסמוך אליו, שימש מחנה השמדה. אסירים באושוויץ נשלחו תוך חודשים ספורים למותם בבירקנאו. המתחם בבירקנאו יכול היה לאכלס כ-100,000 אסירים בעת ובעונה אחת, וכלל חמישה מבנים של משרפות ותאי גזים. בכל יום התבצעו מספר סבבים של השמדה. כל סבב כזה יכול היה להכיל כעשרת אלפים קורבנות. הגז שבו נעשה שימוש בתאי ההמתה היה [[ציקלון בה]], ותוך פחות מעשרים דקות הוא היה חונק למוות את כל הנוכחים באולם סגור שאליו הוזרם. לאחר מכן, היו עובדי המתקן, ה[[זונדרקומנדו]], אוספים ושורפים את הגופות.{{הערה|Gideon Greif, '''Im Zentrum der Endlösung - Alltag in der Todesfabrik Auschwitz Tuebingen''', TOS Verlag, 2022, 528 Seiten|כיוון=שמאל}} אושוויץ, יותר מכל מחנה השמדה אחר, הפך סמל "הפתרון הסופי" וסמל לרוע האנושי. נרצחו בו כמיליון וחצי אסירים, רובם יהודים. בנוסף, נרצחו במחנה צוענים, שבויי מלחמה סובייטיים ואסירים פוליטיים מפולין וממקומות נוספים. === שלב רביעי, בשנים 1943–1945: נסיגה וניסיון לטשטוש ההשמדה === {{הפניה לערך מורחב|מבצע 1005}} [[קובץ:This pile of clothes belonged to prisoners of the Dachau concentration camp.jpg|ממוזער|250px|ערמות שרידים של כותנות פסים של אסירי המחנה [[דכאו]]]] [[קובץ:Ebensee concentration camp prisoners 1945.jpg|ממוזער|250px|אסירים במחנה הריכוז [[אבנזה]] בצפון אוסטריה, ביום שחרורו על ידי חיילי ארצות הברית, מאי 1945]] התערערותו של "הרייך השלישי" החלה בראשית 1943 ונמשכה עד להתמוטטותו המוחלטת ולכניעתו ב-[[7 במאי]] [[1945]]. אולם גם בשנים אלו ולמרות המאמץ המלחמתי, נמשכה הכחדת קהילות יהודיות בשטחי הכיבוש ובגטאות. ב-[[15 במאי]] [[1944]] החלה [[שואת יהודי הונגריה|השמדת יהודי הונגריה]], ותוך שבועות מעטים גורשו לאושוויץ כ־450,000 יהודים. עם סיום המשלוחים, ביולי 1944, לא היו עוד יהודים ב[[הונגריה]] מחוץ ל[[בודפשט]]. ב-1944 פלשו הכוחות הגרמנים לשטחי הכיבוש של איטליה הפשיסטית לשעבר וביצעו בהם את מדיניות הפתרון הסופי. עם התקדמות [[הצבא הסובייטי]] ממזרח למערב, הזדרזו הנאצים לחסל את מחנות ההשמדה, מחנות הריכוז והגטאות. הם התאמצו לטשטש את עקבות מעשי ההתעללות וההשמדה, ובין השאר, הקימו יחידה מיוחדת לשרפת הגוויות בקברי ההמונים. כאשר נסוגו מערבה מפני צבא ברית המועצות, הם הובילו עשרות אלפי יהודים ב[[צעדות המוות|צעדות מוות]] לגרמניה, (ממחנה אושוויץ לבדו הוצאו כ-50 אלף יהודים). היהודים צעדו בטורים ארוכים, ואנשי גסטפו צעדו בצדדים. בצעדות אלו נחרץ גורלם של אלפי יהודים תשושים וחולים. רבים כשלו ונפלו בדרך, ונורו על ידי החיילים הגרמנים. 200,000 יהודים הועברו בדרך זו למחנות ריכוז בתוך גרמניה. וכך, בחודשי המלחמה האחרונים נספו 80,000–100,000 בני אדם על אדמת גרמניה, 40,000 מהם רק ב[[ברגן-בלזן]]. ב-25 בנובמבר 1944 הורה הימלר לפנות את מתקני הרצח באושוויץ, ואת כל המחנות סמוך לחזית. בתקווה שיוכל להגיע להסדר עם בעלות הברית, הורה על הפסקת השמדת היהודים. העובדה שפקודיו התעלמו מהוראה זו מהווה לדעת חוקרים אחדים את אחת הראיות כנגד הטענה שמנגנון השמדת היהודים פעל על פי "רשע בנאלי" וציות עיוור לפקודות. כוחות [[בעלות הברית]] המשיכו בהתקדמותם לתוך שטחי הכיבוש הנאציים, בתהליך שנמשך החל מקיץ 1944 ועד לסוף המלחמה במאי 1945, שחררו את היושבים במחנות הריכוז וההשמדה. השחרור הידוע ביותר הוא של [[אושוויץ]] ב-27 בינואר 1945 על ידי [[הצבא האדום]]. רבים מהאסירים מתו לאחר השחרור, מחוסר יכולת להסתגל למזון שחילקו חיילי בעלות הברית. בשעות האחרונות שלו ובימים האחרונים של "הרייך השלישי", נתן היטלר ב"[[צוואתו של אדולף היטלר|צוואתו הפוליטית]]" ביטוי לשנאתו התהומית לעם היהודי, וקרא להמשך המלחמה נגד "היהדות הבינלאומית" ועוזריה. המלחמה באירופה הסתיימה בתאריך [[8 במאי]] [[1945]] עם כניעת גרמניה הנאצית, ועמה הסתיימה גם השואה. == מאפיינים של תעשיית המוות == === שיתוף פעולה בין זרועות המדינה === יש הרואים בשואה ביטוי קיצוני לכוח השליטה של מדינה מודרנית, על זרועותיה ומנגנוניה, ואת השפעתה הניכרת על חייהם של בני אדם הנתונים למרותה. זרועות השלטון בגרמניה הנאצית תרמו כל אחד את תרומתו למנגנון הגירוש וההשמדה המסועף. חוקר השואה, [[מיכאל ברנבאום]], תיאר את גרמניה הנאצית:{{ציטוט|תוכן=כל אחת מזרועות השלטון בבירוקרטיה המתוחכמת של המדינה הייתה מעורבת בתהליך הרצח. [[כנסיית רובע|כנסיות הרובע]] ו[[משרד הפנים (גרמניה)|משרד הפנים]] סיפקו [[תעודת לידה|תעודות לידה]] המעידות מיהו [[יהודי]]; משרד הדואר העביר את פקודות הגירוש ושלילת האזרחות; משרד האוצר החרים רכוש יהודי; חברות גרמניות פיטרו עובדים יהודים ונישלו יהודים מהחזקה במניות של חברות; אוניברסיטאות פיטרו אנשי סגל הוראה ומנהל יהודים, סירבו לקבל יהודים ללימודים, ומנעו מאלה שכבר למדו לקבל את תוארם; משרדי התחבורה השונים אירגנו את הרכבות למחנות הריכוז עבור היהודים שגורשו; חברות תרופות גרמניות בדקו תרופות ניסיוניות על אסירים יהודים במחנות; חברות התחרו ביניהן מי תזכה במכרז לבניית ה[[קרמטוריום|משרפות]]; ורשימה מפורטת של קורבנות נוצרה באמצעות מכונות [[כרטיס ניקוב|כרטיסי הניקוב]] של חברת "[[דהומג]]" (חברת בת של [[IBM]] שפעלה בגרמניה).|מקור={{מקור|נושא=מדינות אירופה}}|מירכאות=כן}} עם כניסת האסירים למחנות ההשמדה, הם נדרשו להפקיד את כל רכושם בידי שלטונות המחנה. רכוש זה קוטלג ותויג, והועבר לאחר מכן לגרמניה, לצורך שימוש ציבורי או פרטי - לפי צורכי הלאום. ה[[היסטוריון]] [[שאול פרידלנדר]] סבור, כי {{ציטוט|תוכן=לא הייתה אף [[קבוצה חברתית]], קהילה דתית, מוסד אקדמי או איגוד מקצועי אחד, בגרמניה בפרט, ובכל אירופה בכלל, שהצהירו על הזדהות במידה כלשהי עם מצבם הקשה של היהודים.|מקור={{מקור|נושא=מדינות אירופה}}|מירכאות=כן}} השואה מהווה אירוע יחידני בהיסטוריה האנושית, בכך שמדיניותה האנטישמית של מדינה (גרמניה הנאצית) השכילה להתפתח ללא התנגדותם של גורמים מרסנים כלשהם, הקיימים בחברות מתקדמות מודרניות, דוגמת תעשייה, עסקים קטנים, כנסיות וקבוצות אינטרס שונות{{הבהרה|כיצד גופים אלו מרסנים התפתחות של גורמים גזעניים ואנטישמיים?}}.{{הערה|Friedländer, Saul (2007). '''The Years of Extermination: Nazi Germany and the Jews 1939–1945'''. London: Weidenfeld & Nicolson|כיוון=שמאל}} === ניסויים רפואיים בבני אדם === {{ערך מורחב|ניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה}} [[קובץ:RomanichildrenAuschwitz.jpg|ממוזער|250px|ילדים צוענים, שהיו קורבנות לניסויים רפואיים באושוויץ]] [[קובץ:Child survivors of Auschwitz.jpeg|ממוזער|250px|ילדים תאומים שהוחזקו בחיים, לצורך ניסוייו של [[יוזף מנגלה]]. ילדים אלו שוחררו מאושוויץ על ידי [[הצבא האדום]] בינואר 1945]] ניסויים מדעיים בבני אדם במסגרת המדינה הנאצית החלו כנראה בסוף שנות ה-30. הקורבנות כללו [[נכות|נכים]], [[מחלת נפש|חולי נפש]] ו[[הספקטרום האוטיסטי|אוטיסטים]], כמו גם [[תאומים]]. "[[תוכנית T4 - אותנסיה]]" לחיסולם של מוגבלים וחולים, הייתה אחד המופעים הראשונים של חוסר-האנושיות וההרג המסיבי והשיטתי שאפיינו את פעילות הנאצים. במהלך יישום התוכנית, הופקו לקחים רבים ל"שיפור מנגנון ההשמדה", ויושמו במהלך ביצוע [[הפתרון הסופי]]. לפי ההיסטוריון [[ראול הילברג]], "אחוז גדול מהרופאים הגרמניים (באותה העת) היה חבר במפלגה הנאצית, בהשוואה למקצועות אחרים"{{מקור|נושא=מדינות אירופה}}. אחדים מרופאים אלה ביצעו ניסויים רפואיים בבני אדם באושוויץ, ב[[דכאו]], ב[[בוכנוואלד]], ב[[ראוונסבריק]], ב[[זקסנהאוזן]] וב[[נאצוויילר-שטרוטהוף]]. מבין אלה, הרופא הידוע ביותר לשמצה הוא [[יוזף מנגלה]], שפעל באושוויץ. ניסוייו של מנגלה כללו הכנסת אנשים לתוך [[תא לחץ|תאי לחץ]], בדיקת תרופות ניסיוניות עליהם, הקפאתם, ניסיונות לשינוי צבע עיניים על ידי הזרקת כימיקלים לעיניהם של ילדים וביצוע ניתוחים וקטיעת איברים. מעט האנשים שהצליחו לשרוד את ניסויו נרצחו כמעט תמיד. היקף עבודתו המלא של מנגלה לא יוודע כנראה לעולם, משום שרשומות הניסויים ששלח ל[[אוטמר פון ורשואר]] מ[[אגודת הקייזר וילהלם|מכון הקייזר וילהלם]] הושמדו על ידו. מנגלה ערך ניסויים גם על ילדים צוענים. הוא היה נוהג להביא להם ממתקים וצעצועים, ולאחר מכן היה לוקח אותם בעצמו לתאי הגזים. הילדים נהגו לקרוא לו "דוד מנגלה". ורה אלכסנדרה, אסירה יהודייה באושוויץ, קיבלה תפקיד לשמור על חמישים זוגות תאומים צוענים, והעידה על כך: {{ציטוט|תוכן=אני זוכרת זוג תאומים אחד במיוחד: גוידו ואינה, בני ארבע. יום אחד מנגלה לקח אותם. כאשר הם חזרו, הם היו במצב איום ונורא. הם נתפרו אחד אל השני, גב אל גב, בדומה ל[[תאומים סיאמיים]]. פצעיהם היו מזוהמים ו[[מוגלה|מוגלתיים]]. הם צרחו יום ולילה. הוריהם, אני זוכרת ששם האמא הייתה סטלה, הצליחו להשיג מעט [[מורפיום]], והם הרגו את ילדיהם (באופן מכוון) - כדי להפסיק את סבלם.|מקור=Berenbaum, Michael (2005). '''The World Must Know: The History of the Holocaust as Told in the United States Holocaust Memorial Museum'''. United States Holocaust Memorial Museum, Johns Hopkins University Press|מרכאות=כן}}. == מספר הנספים בשואה == אין מידע מדויק בדבר מספר הקורבנות היהודיים אשר נספו בשואה, אך מקובל להעמידו על כשישה מיליונים.{{הערה|* [https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html כמה יהודים נרצחו בשואה? כיצד אנו יודעים זאת? האם ידועים לנו שמותיהם?], באתר [[יד ושם]]{{ש}}* [[יואל רפל]], [http://www.zionistarchives.org.il/AttheCZA/Pages/6million.aspx שורשי המספר "שישה מיליון"], באתר [[הארכיון הציוני]], אפריל 2022}} הסיבה להיעדר מספר הנספים המדויק טבועה, בין היתר, בסבירות הגבוהה לכך, שלא נערך תיעוד של כל אדם אשר נרצח במהלכה של המלחמה, במיוחד לקראת סופה, אז גבר באופן משמעותי ההרג ההמוני של היהודים. הרג זה היה נטול תיעוד, בשל ה"מאבק נגד השעון" לחיסולם של כל יהודי אירופה - טרם כניעתה של גרמניה הנאצית. סביב שישה מיליוני יהודים נרצחו באירופה, כמיליון וחצי הם ילדים וטף (רובם מ[[פולין]], שמנתה ערב המלחמה בערך מיליון ילדים יהודים). בפירוט, נספו שלושה מיליונים בפולין הכבושה לבדה, ומעל מיליון בשטחיה הכבושים של ברית המועצות (רובם ב[[אוקראינה]]). מאות אלפי יהודים אחרים נרצחו ב[[שואת יהודי הולנד|הולנד]], [[שואת יהודי צרפת|צרפת]], [[בלגיה]], [[שואת יהודי יוגוסלביה|יוגוסלביה]], [[יוון]] [[שואת יהודי הונגריה|הונגריה]] וב[[יהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי|צפון אפריקה]]. לפי פרוטוקול [[ועידת ואנזה]], תכננו הנאצים ליישם את "הפתרון הסופי של שאלת היהודים" גם ב[[בריטניה]], ואף במדינות אשר הגדירו עצמן כנייטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה, דוגמת [[אירלנד]], [[שווייץ]], [[טורקיה]], [[שוודיה]], [[פורטוגל]] ו[[ספרד]]. ההערכה המקובלת על פי רוב חוקרי השואה בימינו, לפיה מספר הנרצחים הכולל עומד על כשישה מיליונים - עלתה לראשונה בנובמבר 1944.{{הערה|{{דבר||"ספר שחור" סוויטי על השמדת היהודים|19441128|16}}.}}{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|האיש שנקב לראשונה במספר שישה מיליון|1.8780771|21 באפריל 2020}}}} מספר זה קיבל ביסוס בחודשים שלאחר מכן{{הערה|{{דבר||מאזן הדמים|19450314|5}}{{ש}}{{דבר||מברק ראש קהילת מוסקוה לרב הראשי הרצוג|19450328|90}}{{ש}}{{דבר|יעקב לשצ'ינסקי|יש לספור ולספר!|19450403|24}}{{ש}}{{דבר||הישוב חגג בהמוניו את הנצחון|19450510|1}}{{ש}}{{דבר||אין הדם היהודי מיוצג בועידת הנצחון|19450510|43}}}} לפי אתר "יד ושם", המספר שישה מיליונים התבסס, בין היתר, בעקבות הערכה מצד אדולף אייכמן, מן האחראים המרכזיים לתכנון ולביצוע "הפתרון הסופי".{{הערה|שם=שות-ושם}} חוקרים שונים, כגון [[ראול הילברג]] ו[[יעקב לשצ'ינסקי]], העריכו כי מספר הקורבנות היהודים נע בין 5 ו-6 מיליון. לקראת הוצאת [[האנציקלופדיה של השואה]], ערכו פרופ' [[ישראל גוטמן]] וד"ר [[רוברט רוזט]] מחקר במסגרתו העריכו את מספר הנרצחים היהודים בין 5.59 ל-5.86 מיליון. מחקר זה התבסס על [[סטטיסטיקה|נתונים סטטיסטיים]], אשר סקרו את האוכלוסייה היהודית באירופה, לפני השואה - ואחריה.{{הערה|שם=שות-ושם|[https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html כמה יהודים נרצחו בשואה? כיצד אנו יודעים זאת? האם ידועים לנו שמותיהם?], באתר יד ושם}}{{הערה|{{הארץ|דינה פורת|דוד פישר, תבדוק שוב: המספר אכן כמעט עגול|0000017f-da75-d718-a5ff-faf5c9920000|29 בינואר 2022}}}} אף ה[[דמוגרפיה|דמוגרף]], פרופ' [[סרג'יו דלה-פרגולה]], העריך כי מספר היהודים שנרצחו נע בין 5.6 ל-5.9 מיליון. לדבריו, הקושי להגיע להערכה מדויקת נובע, בין השאר, מסוגיית ההגדרה של "[[מיהו יהודי]]".{{הערה|{{הארץ|עפרי אילני|אלמלא השואה היו היום בעולם עד 32 מיליון יהודים|1.1256239|19 באפריל 2009}}}} מבין הנרצחים, כמעט מיליון וחצי היו [[ילדים בשואה|ילדים]], אשר רובם היו פולנים.{{הערה|[http://www.yadvashem.org/he/remembrance/archive/2009/theme ילדים בשואה], באתר יד ושם}} מידע סטטיסטי נוסף נאסף מתוך תיעוד שערך המשטר הנאצי עצמו בזמן ההשמדה{{מקור|נושא=מדינות אירופה}}. מוסד "יד ושם" אסף (נכון ל-2017) שמות של כ-4.5 מיליוני יהודים שנרצחו בשואה. מאגר זה כולל [[דף עד|דפי עד]] (לאחר הורדת כפילויות) ומאגרי שמות נוספים. סברה מקובלת היא, שבצירוף [[השמדת לא יהודים במלחמת העולם השנייה|הקורבנות הלא-יהודיים אשר נספו בשואה]], עומד מניין הנרצחים בה על 11 מיליון לכל הפחות. הקבוצות העיקריות האחרות אותן רצחו הנאצים היו: צוענים, [[תוכנית T4 - אותנסיה|חולי נפש ומפגרים גרמניים]], [[מרחב מחיה|אזרחים פולניים]], שבויי מלחמה סובייטיים, [[רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית|הומוסקסואלים]] ועוד. ===מספר הנרצחים לפי מדינה=== קצב רצח היהודים במדינות השונות השתנה ממדינה אחת למשנתה, והיה תלוי גם בתקופות השונות של מלחמת העולם השנייה. קצב זה היה תלוי בגורמים שונים ומגוונים: ריכוז ניסיונות הנאצים לביצוע ההשמדה, מידת השליטה שהייתה להם במדינה, משך הזמן שעמד לרשותם ומידת שיתוף הפעולה של האוכלוסייה המקומית. שיעור גבוה במיוחד של יהודים נרצח בפולין, ליטא, לטביה, יוון, [[סלובקיה]], יוגוסלביה והולנד. [[הצלת יהודי דנמרק|רוב יהודי דנמרק ניצלו]], הודות להברחתם לשוודיה על ידי [[המחתרת הדנית]], ובשיתוף פעולה מצד כל המוסדות הדניים. להלן מספר היהודים שנרצחו בשואה, במדינות שונות, על פי הערכות מחקריות, של "יד ושם"{{הערה|[https://www.yadvashem.org/he/holocaust/faqs.html כמה יהודים נרצחו בכל מדינה?, בעמוד "שאלות נפוצות"], באתר יד ושם}}: {| class="wikitable sortable" ! מדינה !! אוכלוסיית היהודים לפני המלחמה !! מספר היהודים שנרצחו - אומדן מינימלי !! מספר היהודים שנרצחו - אומדן מקסימלי !! אחוז הנרצחים ביחס לאוכלוסייה מלפני המלחמה, לפי אומדן מינימלי !! אחוז הנרצחים ביחס לאוכלוסייה מלפני המלחמה, לפי אומדן מקסימלי |- |[[פולין]]|| 3,300,000 || 2,900,000 || 3,000,000 || 87.9% || 90.9% |- |[[ברית המועצות|ברית - המועצות]]|| 3,020,000 || 1,000,000 || 1,100,000 || 33.1% || 36.4% |- |[[הונגריה]]|| 825,000 || 550,000 || 569,000 || 66.7% || 69.0% |- |[[רומניה]]|| 609,000 || 271,000 || 287,000 || 44.5% || 47.1% |- |[[גרמניה]]|| 566,000{{הערה|הנתון מתייחס למספר היהודים בגרמניה ב-1933. כ-360,000 יהודים היגרו מגרמניה בין 1933 ל-1941, השנה בה הגירה חוקית לא הייתה עוד אפשרית, מתוכם 100,000 היגרו למדינות אירופאיות אחרות שלאחר מכן היו בשליטת הנאצים. ראו:{{ש}}[https://www.holocaustrescue.org/fact-sheet#_ftn34 Fact Sheet: Aid and Rescue of Jews in Europe and Survival by Country], 1933-1945, Rescue in the Holocaust website, updated October 8, 2017}}|| 134,500 || 141,500 || 23.8% || 25.0% |- |[[צרפת]]|| 350,000 || 77,320 || 77,320 || 22.1% || 22.1% |- |[[אוסטריה]]|| 185,000 || 50,000 || 50,000 || 27.0% || 27.0% |- |[[ליטא]]|| 168,000 || 140,000 || 143,000 || 83.3% || 85.1% |- |[[הולנד]]|| 140,000 || 100,000 || 100,000 || 71.4% || 71.4% |- |[[צ'כיה]] ([[בוהמיה]] ו[[מוראביה|מורביה)]]|| 118,310 || 78,150 || 78,150 || 66.1% || 66.1% |- |[[לטביה]]|| 91,500 || 70,000 || 71,500 || 76.5% || 78.1% |- |[[סלובקיה]]|| 88,950 || 68,000 || 71,000 || 76.4% || 79.8% |- |[[יוגוסלביה]]|| 78,000 || 56,200 || 63,300 || 72.1% || 81.2% |- |[[יוון]]|| 77,380 || 60,000 || 67,000 || 77.5% || 86.6% |- |[[בלגיה]]|| 65,700 || 28,900 || 28,900 || 44.0% || 44.0% |- |[[בולגריה]]|| 50,000 || 11,000 || 11,000 || 22.0% || 22.0% |- |[[איטליה]]|| 44,500 || 7,680 || 7,680 || 17.3% || 17.3% |- |[[דנמרק]]|| 7,800 || 60 || 60 || 0.8% || 0.8% |- |[[אסטוניה]]|| 4,500 || 1,500 || 2,000 || 33.3% || 44.4% |- |[[לוקסמבורג]]|| 3,500 || 1,950 || 1,950 || 55.7% || 55.7% |- |[[פינלנד]]|| 2,000 || 8 || 8 || 0.4% || 0.4% |- |[[נורווגיה]]|| 1,700 || 762 || 762 || 44.82% || 44.82% |- |[[מרוקו]]|| ??? || 142 || 142 || || |- |[[תוניסיה]]|| ??? || 790 || 790 || || |- |[[לוב]]|| 30,000 || 762 || 762 || 2.6% || 2.6% |- |[[עיראק]]|| ??? || 179 || 179 || || |- |[[אתיופיה]]|| || 33 || 77 || || |- | סה"כ || 9,796,840 || 5,596,029 || 5,860,129 || 57.1% || 59.8% |} == התגובות לשואה ולהשלכותיה == === תגובות במדינות העולם === {{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תגובת העולם לשואה]], [[תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה]]}} [[קובץ:Museum33.jpg|שמאל|ממוזער|210px|חדר הנצחה לשואת יהודי הונגריה במוזיאון היהודי, ליד [[בית הכנסת הגדול של בודפשט]]]] התגובות למתחולל בגרמניה הנאצית החלו לאחר עליית הנאצים לשלטון. אספות מחאה המוניות ועצרות תפילה נערכו ב[[היישוב|יישוב היהודי]] בארץ ישראל. יהודים ולא-יהודים קראו להטיל חרם כלכלי על גרמניה; אבל הדעות היו חלוקות כיצד ליישם אותו. ב[[ועידת אוויאן|וועידת אוויאן]] ביולי [[1938]] הביעו המדינות השונות אמפתיה לסבלם של היהודים בגרמניה הנאצית, הסכימו לקלוט רבים מהם, אך בדרך כלל לא הסכימו להגדיל את מספרם מעבר לכמות המהגרים שנקבעה. בעקבות החמרת בעיית [[פליטים יהודים מגרמניה הנאצית|הפליטים היהודים]] ופליטים אחרים, בעיקר מתנגדי המשטר הנאצי, מגרמניה הנאצית יזמה ארצות הברית את ועידת אוויאן, שבה הסכימו המדינות השונות להמשיך ולקלוט פליטים, אך במספר שאינו עולה על המכסות שקבעו. לאחר אירועי [[ליל הבדולח]] החליטה [[ממשלת בריטניה]] לאפשר העברת ילדים יהודים מגרמניה הנאצית לבריטניה. מבצע הצלה זה, שהחל בדצמבר [[1938]] כונה [[קינדר-טרנספורט]] וכלל כ-10,000 ילדים. גם הולנד ושווייץ הסכימו לקבל ילדים יהודים כפליטים. המדיניות הבריטית באשר להגירת יהודים לארץ ישראל שתחת שליטתם, נשארה כפי שנוסחה ב"ספר הלבן" של 1939. לאחר פרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, הגיע לארצות הברית ולבריטניה מידע רב על האלימות הקשה המופעלת נגד היהודים בפולין. התיאורים אשר שיקפו רק דוגמאות מקריות ממה שהתרחש בפועל, הגיעו מפי נציגים דיפלומטים ואנשי עסקים בכירים, מאזרחים שהושבו למולדתם ומאנשי צבא, והתקבלו בחוסר אמון ובהסתייגות. למעשה, בשנים הראשונות למלחמה, כשידיעות על "הפתרון הסופי" הופצו בעולם, רבים לא האמינו להן ורובן הועלמו מידיעת הציבור. אולם הידיעות הגיעו בזו אחר זו ופרצו אל התודעה הציבורית. כך למשל, בנובמבר 1941, מסר שגריר בריטניה בברן מידע שקיבל מאזרח פולני מהימן, כי קרוב למיליון וחצי יהודים באזור מזרח פולין נעלמו "ואיש אינו יודע איך והיכן". ביוני 1942, פורסמה ב[[לונדון]] איגרת מפלגת הבונד, שהועברה באמצעות המחתרת הפולנית. האיגרת פירטה סדרה של חיסולים בגטו ורשה ומשלוחים ("[[אקציה|אקציות]]") במזרח ומרכז פולין, והעריכה את מספר הנרצחים בכ-700,000 נפש. לאחר פרסומה פרצה מחאתם של אישים רבים בבריטניה: חברי פרלמנט, ראשי הכנסייה וחברי הפזורה הפולנית הגולה בעיתונות ובשידורי הבי.בי.סי. אחר כך, ביולי 1942 מסרו פקידים סובייטים איגרת חתומה בידי שר החוץ מולוטוב ובה פורטו מעשי [[אכזריות]] והתעללות, בהם רצח 52 אלף יהודים ב[[באבי יאר]]. ביולי 1942 נמסר לראשונה למערב על תוכנית גרמנית כוללת להשמדת היהדות בשטחי הרייך השלישי בשדר הידוע כ[[מברק ריגנר]]. גרהארט ריגנר, נציג [[הקונגרס היהודי העולמי]] בשווייץ, קיבל את המידע הנורא מידידו, תעשיין גרמני, וכתב על כך לפקידים בוושינגטון. ב-17 בדצמבר [[1942]], עם היוודע היקף מעשי הרצח ההמוני ביהודים שבוצעו על ידי הנאצים, פרסמו בעלות הברית בראשות בריטניה, ארצות הברית ומדינות נוספות [[הצהרה משותפת של בעלות הברית|הצהרה משותפת]]: {{ציטוטון|(בעלות הברית מגנות) בכל לשון של גינוי מדיניות חייתית כזו של השמדה בקור רוח. הן מכריזות ואומרות כי מעשים כאלה אין בכוחם אלא לחזק את החלטתם של כל העמים אוהבי החירות למגר את העריצות הברברית ההיטלראית. הן חוזרות ומאשרות את החלטתן המקודשת להבטיח שהאשמים בפשעים הללו לא יימלטו מעונש}}. כאשר נודעו פעולות ההשמדה, הועלו נימוקים שונים להימנעות מסיוע מסיבי ליהודים, כגון הצורך לסייע לכל הפליטים מכל הלאומים, והפגיעה במאמץ המלחמתי שעלולה להיגרם מהסטת משאבים לסיוע ליהודים. העמדה המקובלת הייתה כי ניצחון מהיר במלחמה הוא שיביא גם לסיום פעולות הרצח ההמוני של הנאצים. ב-19 באפריל 1943 התכנסה [[ועידת ברמודה]], שדנה בהתמודדות עם הצלת היהודים בשטחי גרמניה הנאצית. למעשה, הבריטים והאמריקנים חששו מהאחריות שתוטל עליהם למצוא קורת גג למאות אלפי פליטים, והוועידה הסתיימה עם מעט תוצאות מעשיות. לעומת זאת באחדות ממדינות אירופה שתחת הכיבוש הנאצי, כמו דנמרק, פעלו התושבים באופן מאורגן למען היהודים. במדינות אחרות כמו [[פולין]], הולנד, צרפת ומדינות נוספות היו יחידים, שסייעו ליהודים באופן עצמאי, תוך סיכון חייהם. אלה ידועים כ[[חסידי אומות העולם]]. זאת כשמנגד, רבים באותן ארצות פעלו כמשתפי פעולה עם שלטונות הכיבוש הנאציים. ===תוכניות הצלה גדולות=== רבים מחוקרי השואה, ובהם: [[יהודה באואר]], [[ישראל גוטמן]], [[שאול פרידלנדר]] ו[[לני יחיל]], וכן חוקרים אחרים שייחדו את עבודותיהם להצלה ולחקר תוכניות הכופר, ביניהם: [[דינה פורת]], [[יחיעם ויץ]], חוה אשכולי, גילה פטרן ו[[חנה יבלונקה]], גורסים שלא היה ממש בעסקאות הכופר להצלת המוני יהודים: תוכנית טרנסניסטריה (הצלת 70,000 יהודים), תוכנית סלובקיה (הצלת 25,000 יהודים), [[תוכנית אירופה]] (הצלת כל היהודים בארצות הכיבוש) ותוכנית [[סחורה תמורת דם]] (הצלת יהדות הונגריה), וכן לא הייתה אפשרות להצלה גדולה הרבה יותר מזו שעשה היישוב.{{הערה|'''השנים הנעלמות והחור השחור''', שבתי טבת, תשנ"ט 1999, עמ' 205–206}} המעצמות התנגדו לעסקאות כופר כי ראו בהן סחטנות פוליטית והונאה, וניסיון ביצירת קרע בין המדינות הדמוקרטיות המערביות לבין ברית-המועצות. הן ראו בכך מזימה גרמנית ב"הצפה" של מיליון פליטים מהשטח הנאצי אליהם, ובכך לשבש את ניהול המלחמה ומניעת משאבים חשובים לצורכי המאמץ המלחמתי (כגון: אוניות, משאיות, אספקה וסתימת דרכי תעבורה ועוד). העלאת הבעיה היהודית תגרום להסטת מטרות המלחמה כמלחמה של היהודים, כפי שהנאצים מצהירים בתעמולתם, מה שיגרור מתח עם המדינות האנטישמיות אשר שותפות בבעלות הברית כנגד הגרמנים, וכן יעלה גלי אנטישמיות בארצותיהם.{{הערה|'''המלכודת הנאצית,''' שלמה אהרונסון, הוצאת משרד הביטחון, סדרה: אוניברסיטה משודרת, 2011, עמ' 114, 135. '''יהודים למכירה? : משא ומתן בין יהודים לנאצים. 1933-1945''', יהודה באואר, 2001, עמ' 226. '''השנים הנעלמות והחור השחור''', שבתי טבת, תשנ"ט 1999, עמ' 205–206. שלמה אהרונסון, [https://www.youtube.com/watch?v=FFPgyCtPZ6I א-מ '''המלכודת הנאצית''' 8], [[האוניברסיטה המשודרת]], דקה 04:41. שלמה אהרונסון, [https://www.youtube.com/watch?v=lxOOHS631ec&ab_channel=מורדיעיחנני א-מ '''המלכודת הנאצית''' 9], האוניברסיטה המשודרת, דקה 05:14. '''חץ בערפל: דוד בן-גוריון, הנהגת היישוב וניסיונות הצלה בשואה''', טוביה פרילינג, 1998, עמ' 677–678. דינה פורת, בן-גוריון ושואת יהודי אירופה, עמ' 307, בתוך כ"ע '''הציונות''', מאסף י"ב, 1987}} בצמרת הגרמנית לא הייתה שום נכונות לסגת מתוכניות ההשמדה הכוללת,{{הערה|פטרן גילה, '''האם מאבק על הישרדות, הנהגת יהודי סלובקיה בשואה, 1935-1945''', תל אביב, 1992. עמו' 186. '''שואה וזיכרון''', ישראל גוטמן, 1999, עמ' 187.}} וכספי השוחד הגיעו בסופו של דבר למימון מנגנון הרצח וההשמדה הנאצי.{{הערה|שלמה אהרונסון, [https://www.youtube.com/watch?v=FFPgyCtPZ6I א-מ '''המלכודת הנאצית''' 8], [[האוניברסיטה המשודרת]], דקה 18:00. שלמה אהרונסון, [https://www.youtube.com/watch?v=lxOOHS631ec&ab_channel=מורדיעיחנני א-מ '''המלכודת הנאצית''' 9], האוניברסיטה המשודרת, דקה 16:54}} אייכמן העיד במשפטו לגבי [[תוכנית אירופה]], שהימלר הורה לו: "קח מהיהודים כל מה שתוכל. הבטח להם כל מה שתרצה. מה שנקיים – זה עניין אחר".{{הערה|'''יהודים למכירה? משא ומתן בין יהודים לנאצים 1933-1945''', [[יהודה באואר]], 2001, עמ' 217}} == לאחר המלחמה == === הליכים משפטיים נגד הנאצים === [[קובץ: Defendants in the dock at the Nuremberg Trials.jpg|ראשי המשטר הנאצי מועמדים לדין ב[[משפטי נירנברג]]|250 פיקסלים|שמאל|ממוזער]] כוחות בעלות הברית שחררו את אסירי מחנות הריכוז באירופה עם התקדמותם. הם העניקו סיוע ראשוני לניצולים. הפליטים היהודים התגוררו במחנות מעבר שונים ושאלת גורלם עלתה על סדר היום הבינלאומי. רצח היהודים תפס מקום חשוב ב[[משפטי נירנברג]] שבהם הועמדו מנהיגי הנאצים לדין על [[פשע נגד האנושות|פשעים נגד האנושות]]. עם תום המלחמה נעשו ניסיונות להביא לדין את הנאצים ועוזריהם במסגרת משפטית, לצד חיסולים רבים של פושעי מלחמה נאצים ועוזריהם בקרב אומות שונות, על ידי הניצולים ועל ידי חיילים. מנהיגי הנאצים הבכירים נשפטו במסגרת משפטי נירנברג על ידי בעלות הברית, בבית הדין הבינלאומי הראשון מסוגו. הם הואשמו בפשעים נגד האנושות ושנים-עשר מהם הוצאו להורג. בסך הכול, 5,025 פושעי מלחמה נאצים הורשעו בין השנים 1945–1949 באזורי גרמניה שנשלטו על ידי ארצות הברית, בריטניה וצרפת, בין היתר ב[[משפט אושוויץ הראשון|משפטי אושוויץ]], ב[[משפטי דכאו]] וב[[משפטי מיידנק]]. משפטים אחרים נוהלו במדינות שבהן המואשמים היו אזרחי המדינה. רבים הוצאו להורג, ורבים אחרים נשפטו לתקופות [[מאסר]] ממושכות. מנגד, חלק מהנאשמים קיבלו עונשים קלים משום ש"פעלו על פי הוראות", זכו לתנאים מקלים, ורבים חזרו לחברה זמן קצר לאחר מכן. במסגרת המאמצים לרדיפת הנאצים והבאתם לדין, נתפס אדולף אייכמן, הממונה מטעם הנאצים על מימוש הפתרון הסופי, שהסתתר ב[[ארגנטינה]] תחת שם בדוי, הובא לארץ [[משפט אייכמן|והועמד למשפט]] בישראל ב-[[1961]] ונידון למוות. === שארית הפליטה === {{הפניה לערך מורחב|שארית הפליטה}} [[קובץ:Joodse weeskinderen arriveren in ons land (25199).ogv|250px|ממוזער|450 ילדים ניצלי שואה מ[[פראג]] מגיעים ל[[ניימכן]]]] במהלך המלחמה נלחמו היהודים על שרידתם בנתיבים אחדים, בהם: בריחה אל מחוץ לגבולות הרייך השלישי, מחבוא אצל האוכלוסייה הכללית (בהתנדבות של [[חסידי אומות העולם]] או תמורת תשלום) בבתים פרטים ובמוסדות (כגון [[מנזר]]ים), התחזות ללא-יהודים או ל"ארים", חיים ביערות [[מערות הכומר|ובמערות]] ואף לוחמה כ"פרטיזנים". לאחר המלחמה היו ברחבי [[אירופה]] ו[[צפון אפריקה]] מאות אלפי פליטים יהודים [[ניצולי השואה]], שהצליחו לשרוד את החקיקה ה[[אנטישמיות|אנטישמית]] של ה[[נאציזם|נאצים]], [[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]] וה[[גטו|גטאות]]. [[בעלות הברית]] שיכנו את חסרי הבית היהודים במחנות פליטים (שכונו "[[מחנות העקורים]]") וניסו לדאוג לצורכיהם. חלק מהם ניסו לחזור אל בתיהם וארצותיהם, ונתקלו שם באלימות פרועה, דוגמת [[הפוגרום בקילצה]]. [[תנועת הבריחה]] שהחלה כיוזמה של יהודים פולנים ציונים, הובילה לגל של פליטים יהודים שיצאו מפולין ומזרח אירופה לכיוון מערב אירופה ולארץ ישראל. [[התנועה הציונית]], שהייתה תנועה בולטת ומיישבת לפני המלחמה, קיבלה אחרי השואה תמיכה כוללת בקרב יהודי התפוצות ואומות העולם. ציונים רבים טענו כי לוּ הייתה קיימת מדינה יהודית בעת השואה, השואה לא הייתה מתרחשת בממדים שהתרחשה. עם עליית הציונות הפכה [[ארץ ישראל]] ליעד ל[[פליט]]ים יהודים רבים, אך הערבים בארץ התנגדו להגירה ובריטניה סירבה לאפשר לפליטים להיכנס לארץ. בשל העמדה הבריטית אורגנו [[תנועת הבריחה]] ופעילות [[ההעפלה]], שבמסגרתן עלו לארץ בצורה לא חוקית (על פי חוקי [[ממשלת המנדט]]) אלפי פליטים. בעקבות יציאתם מאירופה, בתהליך הדרגתי, פורקו מחנות הפליטים עד תחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], ו-250 אלף היהודים ששכנו בהם מצאו מקלט במדינות שונות. למעלה ממחצית הפליטים (136 אלף) [[העלייה ההמונית|עלו]] לישראל, 80 אלף נוספים היגרו לארצות הברית, והאחרים התיישבו ב[[קנדה]] ובמדינות במרכז ובמערב [[אירופה]], כמו גם ב[[דרום אפריקה]] ובמדינות אחרות בעולם. === עגונות השואה === {{ערך מורחב|עגונות מלחמת העולם השנייה}} בעיה ייחודית שהתעוררה בעקבות ההיקף הגדול, והיחידאי בהיסטוריה, של [[היהודים במלחמת העולם השנייה|גברים יהודים שנעדרו בנסיבות לא מתועדות]], הייתה בעיית עגונות השואה - נשים יהודיות, בדרך כלל [[ניצולי השואה|ניצולות השואה]], שלפני המלחמה היו נשואות לגברים שעקבותיהם אבדו במהלכה - בהם יהודים שנרצחו ולא נותר תיעוד מספק על נסיבות מותם, ולפי כללי [[ההלכה]] היהודית [[עגינות|לא התאפשר להן להינשא מחדש]] ולשקם את חייהן. ברבים מריכוזי שארית הפליטה לאחר המלחמה התארגנו בתי דין מיוחדים שעסקו בהסדרת היתרי נישואים לעגונות ועגוני המלחמה. הטיפול בבעיה זו החל כבר במהלך המלחמה, ונמשך בשנים שלאחריה. ההערכות הן שרובן המכריע של העגונות הותרו לבסוף להינשא.{{הערה|{{HebrewBooks|יצחק זאב כהנא|ספר העגונות|8821|ירושלים תשי"ד 1954, עמ' 50|עמוד דיגיטלי=52}}}} ===הקמת מדינת ישראל=== {{ערך מורחב|היסטוריה של מדינת ישראל}} מראות מחנות הריכוז וההשמדה, ומשפטי נירנברג, ובעיה של מאות אלפי פליטים יהודים באירופה עוררה את מצפונו של העולם. בארצות הברית דעת הקהל תמכה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. באוגוסט 1945 ביקש הנשיא טרומן מהבריטים מאה אלף רישיונות כניסה לגבולות המנדט עבור [[פליטי השואה]]. למרות זאת, הממשלה ה[[הממלכה המאוחדת|בריטית]] התמידה בסירובה להתיר לניצולים ולעקורים לעלות לארץ ישראל מחשש לתגובת הערבים. הדבר הוביל ל[[ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל|וועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל]] ב-1946. הוועדה קבעה כי פתרון בעיית העקורים הוא בארץ ישראל. בריטניה דחתה את המלצות הוועדה וארצות הברית לחצה על בריטניה לקיים את המלצותיה. הנהגת היישוב הציוני בישראל החליטה להעלות את הפליטים היהודים בכל מחיר - גם בדרכים לא חוקיות והחלה בארגון מבצע [[העפלה]] נרחב, בראשות [[המוסד לעלייה ב']]. במסגרת המבצע, העפילו יהודי אירופה לארץ ישראל דרך הים, בהתגנבות בלתי לגאלית באמצעות ספינות. מספר רב של ספינות נתפס ונוסעיהן היהודים הועברו ל[[מחנות המעצר בקפריסין]]. ב-18 ביולי 1947, תפסו הבריטים את אוניית המעפילים [[אקסודוס (אונייה)|אקסודוס]] והחליטו להחזיר את נוסעי האונייה לצרפת. הסיפור עורר מהומה תקשורתית ותגובות מזועזעות ברחבי העולם ובבריטניה. גורמים אלה הביאו את ממשלת בריטניה לידי מסקנה כי אין באפשרותה לטפל בבעיית הפליטים היהודיים ועליה למסור את הטיפול בארץ ישראל לידי האו"ם. באביב 1947, מינתה עצרת [[האומות המאוחדות|האו"ם]] ועדת חקירה בינלאומית, [[ועדת אונסקופ]], שתבדוק את שאלת ארץ ישראל ותביא את המלצותיה לפתרון. הוועדה סיירה בארץ במטרה לבדוק את שאלת ארץ ישראל, היהודים קיבלו את הוועדה בשמחה, בעוד שהערבים החרימו אותה לחלוטין. חלק מחברי הוועדה הושפעו גם ממראות [[אקסודוס (אוניית מעפילים)|אקסודוס]]. באוגוסט 1947 המליצה הוועדה לסיים את [[המנדט הבריטי]] ולחלק את הארץ בין שתי מדינות עצמאיות, ערבית ויהודית, כש[[ירושלים]] והעיר בית לחם הקדושה ל[[נצרות]], יהיו שטח נייטרלי בחסות האו"ם (corpus separatum). שתי המדינות היו אמורות לקיים מערכת כלכלית משותפת, על אף ההפרדה הפוליטית ביניהן. ב-[[29 בנובמבר]] 1947 - [[כ"ט בנובמבר]] (אור לי"ז בכסלו תש"ח) נערכה [[הצבעה]] באו"ם על [[תוכנית החלוקה]], 33 מדינות תמכו, 13 התנגדו, 10 נמנעו ואחת נעדרה. רוב היישוב העברי חגג את ההחלטה, בעוד שהערבים ראו בהחלטה אסון והחליטו לסכל אותה בכוח. לזוועות השואה הייתה השפעה לא רק על דעת הקהל העולמית, אלא גם על הלך רוחם של [[ניצולי השואה]] והיהודים שחיו בארץ ישראל. הלך רוח זה, שאפשר לתמצתו ב[[מוטו]]: "[[לעולם לא עוד]]", גרס שהעם היהודי לא יכול לסמוך על אף אחד זולת עצמו ושעליו להגן על עצמו בכוחות עצמו. מאורעות השואה הדגישו את החשיבות של מדינה לעם היהודי, בה הם יוכלו לחיות ללא רדיפות עם כוח מגן חזק, שיגן עליהם מפני הקמים להשמידם. תודעה זו עדיין עומדת בבסיס [[תורת לחימה|תורת הלחימה]] של [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] ובסיס הנחות היסוד של מדינת ישראל. לשואה הייתה השפעה גם בהמשך ההיסטוריה של מדינת ישראל ועל אירועים חשובים בראשית דרכה. כשני שלישים מתוך הלוחמים היהודים ב[[מלחמת העצמאות]] וכמחצית מהנופלים בה היו ניצולי שואה שעלו בשנים 47–1940 וכן [[גיוס חוץ לארץ|מגויסי הגח"ל]].{{הערה|[[חנה יבלונקה]] [https://www.yadvashem.org/yv/pdf-drupal/he/survivors-book/yablunka.pdf באתר יד ושם], ע' י"ג}} לקשר המסובך שבין השואה והקמתה של מדינת ישראל ניטש ויכוח אקדמאי ער,{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=Yz8SiW4fnnU&feature=relmfu|הכותב=|כותרת=Israel and the Holocaust: Debunking the Myth|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_55.10.pdf|הכותב=יחיעם ויץ|כותרת=שאלת הפליטים היהודים במדיניות הציונית|אתר=|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_55.5.pdf|הכותב=חגית לבסקי|כותרת=שארית-הפליטה והקמת המדינה – הזדמנות אשר נוצלה|אתר=|תאריך=}}}} ישנן טענות שהקשר בין השואה להקמת מדינת ישראל הוא הפוך: השואה כמעט חיסלה את מאגר היהודים שבפוטנציה יכלה הייתה להתיישב בארץ ולהקים ארץ חזקה.{{הערה|{{Cite news|url=http://cafe.themarker.com/post/1820071/|title=הקשר המסובך שבין השואה להקמת מדינת ישראל|last=amnonti|newspaper=amnonti|language=he|access-date=2018-04-03}}}} ===הסכם השילומים=== {{ערך מורחב|הסכם השילומים}} במרץ 1951, דרשה [[ממשלת ישראל]] מממשלת [[גרמניה המערבית]] 1.5 מיליארד דולר לצורך שיקום של חצי מיליון יהודים ששרדו את השואה, בטענה שגרמניה גזלה 6 מיליארד דולר (במונחים של אותה תקופה) מיהודים באירופה. הדבר נבע בין היתר ממצוקה כלכלית קשה שבה הייתה נתונה [[מדינת ישראל]] בתקופה זו.{{הערה|{{ynet|ינון רויכמן|היום שבו נכבשה הכנסת (כמעט)|3306796|28 בספטמבר 2006}}}} הידיעות על קיום משא ומתן ישיר עם גרמניה על פיצויים הובילו לוויכוח סוער מאוד במדינה ובכנסת. המחאה שהחלה בדצמבר 1951 הגיעה לשיאה ב-7 בינואר 1952, עם נאום חריף של [[מנחם בגין]] שקרא למרי אזרחי. המפגינים הגיעו למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאה שוטרים, וכן חברי כנסת שנפגעו מאבנים ורסיסים של החלונות המנופצים. ב-10 בספטמבר 1952 נחתם [[הסכם השילומים]], ובמסגרתו העבירה גרמניה לישראל, בין השנים 1953 ל-1965, סכום של כ-3 מיליארד מארק מערב גרמני כפיצוי על הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה. כמו כן התחייבה ממשלת גרמניה המערבית להעניק רנטות (תשלום חודשי) לניצולי השואה, למימון ההוצאות הרפואיות להן נדרשים ניצולי השואה, כפיצוי על הסבל במחנות הריכוז וההשמדה, וכפיצוי על אובדן זכויות בסיסיות כגון הזכות ללימודים לניצולים שהיו ילדים וכדומה. בהסכם נקבע כי גרמניה תשלם למדינת ישראל פיצוי כספי מתוך הכרה באחריותה לרצח בני העם היהודי ולפגיעה ברכוש ובנפש. ההסכם כלל הכרה במדינת ישראל כמייצגת את העם היהודי ובפרט את הנרצחים בשואה, וכן כמדינה שנשאה בנטל העיקרי של קליטת הפליטים היהודים ושיקומם. עקרון מתן ה[[שילומים]] ל[[נפגע]]י המשטר הנאצי נקבע בחוזי השלום בין המדינות המנצחות לבין גרמניה. הפיצויים האישיים הועברו גם לניצולים זכאים שלא ישבו בישראל ולא היו אזרחים [[ישראלים]]. == הגות וזיכרון השואה == {{הפניה לערך מורחב|זיכרון השואה בישראל}} [[קובץ:Yad Vashem Hall of Names by David Shankbone.jpg|ממוזער|250px|היכל השמות ב[[יד ושם]]]] [[קובץ:Stroop Report - Warsaw Ghetto Uprising 06b.jpg|ממוזער|250px|[[תמונת הילד היהודי מגטו ורשה|ילד יהודי מרים ידיו]] עם חיסול [[גטו ורשה]] - מהתמונות המפורסמות של השואה. התמונה הייתה לאחד הדימויים הנודעים ביותר של השואה]] זיכרון השואה, מחקרה והצגתה במוזיאונים ניזומו לראשונה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ובמשך השנים הלכו והתרחבו, הן במדינת ישראל והן ברחבי העולם. מאמצים נרחבים הוקדשו לתיעוד סיפורי הניצולים; מוסדות ומוזיאונים שונים בישראל ובעולם פועלים להוראת השואה ולהעלאת המודעות כלפיה בקרב הציבור הרחב בכלל - ובקרב ילדים ובני נוער בפרט; תעודות ומחקרים עדכניים אודותיה נערכים ומפורסמים במוסדות אקדמיים, כמו גם במכוני מחקר ייעודיים לחקר השואה, וחלקם מתפרסם באמצעי התקשורת, עם גילוי וחשיפת עדויות ותובנות חדשות. על מוסדות מובילים אלה נמנים, בין היתר: "[[יד ושם]]", "[[בית לוחמי הגטאות]]" ו־"[[מוזיאון השואה האמריקאי]]". נדבך נוסף של הנצחת השואה מצוי ב[[סרטי השואה|קולנוע]] וב[[ספרות השואה]]. לשואה השפעה רבה על תחומי ה[[אמנות]] וה[[ספרות]], ביצירות של יהודים, כמו גם של לא-יהודים. כמה מהספרים המפורסמים אודות השואה נכתבו בידי אנשים שנספו בה, דוגמת [[אנה פרנק]], וניצולי שואה, דוגמת [[אלי ויזל]] ו[[פרימו לוי]]. ספרות זיכרונות ענפה, שכתבו הניצולים בשפות אחדות, ממשיכה לראות אור גם עשרות שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. ברחבי העולם נבנו אנדרטאות ואתרי הנצחה רבים, ונערכים מעת לעת גם פרויקטים שונים להנצחתה, כגון "[[פרויקט אטבי הנייר]]" בארצות הברית. השואה היא חלק מתוכנית הלימודים ל[[בחינת בגרות (ישראל)|בחינות הבגרות]] בישראל. מאז [[שנות ה-90 של המאה ה-20]], יצאו משלחות תלמידים רבות לביקור באתרי השואה בפולין. נוסף על ביקורים אלה, נערך מדי שנה בתאריך כ"ז בניסן (יום הזיכרון לשואה ולגבורה) "[[מצעד החיים]]", כמו גם הטקס הממלכתי הרשמי באושוויץ-בירקנאו, בהשתתפות [[נשיא מדינת ישראל]] ואנשי ממשל בכירים ממדינות רבות.{{ש}}כמו כן, נערך בתאריך זה [[מטס]] מטעם [[חיל האוויר הישראלי]], במסגרתו טס מעל שטח המחנות אושוויץ-בירקנאו [[להק]] מטוסים. במסגרת המאמצים הבינלאומיים להנצחת זכר השואה, נקבעו ברחבי העולם מספר ימי זיכרון{{הבהרה|והם?}}. בישראל מצוין [[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]] מדי שנה ב[[כ"ז בניסן]], במסגרתו נערך הטקס הממלכתי הרשמי ברחבת "יד ושם", בהשתתפות נשיא ו[[ראש ממשלת ישראל]], הרמטכ"ל ויושב ראש [[הסוכנות היהודית]]. במהלך טקס זה מדליקים שישה ניצולי שואה שש [[לפיד|משואות]] - זכר לששת המיליונים. נוסף על טקס זה, נשמעת בבוקרו של [[יום השואה]] [[צפירת זיכרון]] בת שתי דקות, בכל רחבי מדינת ישראל, ונערכים במהלכו טקסי זיכרון. בשנת 2000 הוקם [[כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה]], בהשתתפות 35 מדינות. ב-1 בנובמבר 2005, החליטה העצרת הכללית של ה[[או"ם]] לציין את [[27 בינואר]], יום השנה לשחרור מחנה הריכוז [[אושוויץ|אושוויץ-בירקנאו]], כ"[[יום הזיכרון הבינלאומי לשואה]] ולהנצחת קורבנותיה". מאז 2001, טרם החלטת האו"ם, צוין 27 בינואר כיום הזיכרון לשואה בבריטניה, כמו גם במדינות נוספות, דוגמת שוודיה, [[איטליה]], גרמניה, [[פינלנד]], דנמרק ו[[אסטוניה]]. ב [[יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה|27 בינואר]] 2022 נחנך לראשונה בישראל סיור וירטואלי באמצעות משקפי [[מציאות מדומה]] במחנה [[אושוויץ-בירקנאו]], מטעם מוזיאון [[בית העדות להנחלת זיכרון השואה|בית העדות]]. מטרתו של הפרויקט הייתה לתת מענה לבני הנוער שלא נוסעים לפולין בעקבות [[מגפת הקורונה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/general/article/6018104|כותרת=לראשונה בישראל: סיור באושוויץ במציאות מדומה ועדות ניצולים בהולוגרמות|אתר=ישראל היום|תאריך=1.12.2021}}</ref> ב[[יולי]] [[2022]] פורסם כי הנעליים הבלויות של קורבנות המחנה הנמצאות בו מתפוררות, וכי בקרן אושוויץ-בירקנאו מגייסים כספים כדי שיוכלו להמשיך ולשמר אותן למען הדורות הבאים{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר|הר הנעליים באושוויץ מתפורר: "אין לנו כמה שנים לחכות"|judaism/article/h1hfida2q|27 ביולי 2022}}}}<!-- העתקה מערך אושוויץ --> ביולי [[2023]] השיקו חברות טכנולוגיה ישראליות את ה[[מיזם "אל מול עיניך"]] בו ניתן יהיה לערוך מסע אונליין עם ה[[טלפון סלולרי|טלפון הסלולרי]] בשפות שונות באושוויץ, ובליווי מדריך ו[[רחפן]]. מטרת המיזם [[הנגשה קוגניטיבית|להנגיש]] את המראות והמידע לרבים, ולהזים מכחישי שואה ואנטישמים<ref>{{ynet||סיור בעקבות המהפכה הווירטואלית של אושוויץ {{!}} צפו|judaism/discourse/article/rylxm9mkn|5 ביולי 2023}}</ref><!-- העתקה מערך אושוויץ --> ==השואה והדת היהודית== ===הנצחת זכר השואה בחברה הדתית והחרדית=== {{הפניה לערך מורחב|יום הזיכרון לשואה ולגבורה}} בציבור הדתי, אופן הנצחת זכר השואה, כמו גם התאריכים שבהם נוהגים לציינה - שונים מאלו של הציבור החילוני, כש[[צום עשרה בטבת]] הוגדר על ידי [[הרבנות הראשית]] כיום הקדיש הכללי, שבו אומרים [[קדיש]] לזכר כל היהודים שנרצחו ומקום קבורתם לא נודע. ב[[היהדות הקונסרבטיבית|יהדות הקונסרבטיבית]], נהוג לקרוא את [[מגילת השואה]] של הפרופסור [[אביגדור שנאן]], ויש הנוהגים לצום במהלך יום זה; הרב והפרופסור [[דוד גולינקין]] סיפר אודות [[צום יום השואה|מנהג הצום]]:{{ציטוט|תוכן=אנחנו, שלא חווינו את השואה על עצמנו ובשרנו, איננו מסוגלים לצייר בדמיוננו איך זה היה. אבל מוטיב אחד החוזר כמעט בכל היומנים והזיכרונות שנכתבו על השואה הוא מוטיב הרעב. רבים סבלו מ[[תת-תזונה]] חמורה. כולם ידעו חרפת רעב. אחת הדרכים שבאמצעותן נוכל לנסות להזדהות עם קורבנות השואה ולחוש את מה שחשו - היא הצום. באמצעות הצום נוכל להזכיר לעצמנו בצורה מוחשית את הרעב והסבל של ששת המיליונים. יתר על כן, נזכור שהנאצים ביקשו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים - מנער ועד זקן, טף ונשים. גם אנחנו היינו יכולים להיכלא או להיהרג; גם אנחנו היינו יכולים למות ברעב.|מקור=הרב והפרופסור דוד גולינקין: "כיצד נקיים את יום השואה?" מתוך: "עת לעשות", כתב העת של [[התנועה המסורתית]], קיץ תשנ"א, 1991.|מרכאות=כן}} ===אמונה ומשבר לנוכח השואה=== החברה החרדית נפגעה קשה יותר מכל מגזר אחר באוכלוסייה היהודית, וזאת מכמה סיבות: הלבוש והמראה הבולט (פאות וזקן), היעדר אפשרות לנוע במשפחות גדולות או בישיבות, אי ידיעת שפת המדינה פרט ליידיש, חוסר קשרים הדוקים עם האוכלוסייה הנוכרית, היעדר מקצוע מועיל, הפחד מבריחה אל רוסיה הסובייטית, והתלות הגמורה ברבנים.{{הערה|'''קפה הבוקר בריח העשן''', דינה פורת, עמ' 443. '''תנועה בחרבות: מנהיגות אגודת ישראל לנוכח השואה''', יוסף פונד, תשס"ח 2008, עמ' 52}} השואה והשלכותיה העלו בקרב העם היהודי שאלות ותהיות [[תאולוגיה|תאולוגיות]] קשות ונוקבות, באשר לקיומו או אי [[קיומו של אלוהים]], ובאם אכן הוא קיים - מדוע לא סייע לעמו בשעתו הקשה ביותר. שאלות אלו מקבלות משמעות עמוקה ונוקבת עוד יותר – בקרב ניצולי שואה, שהיו עדים לתופת אך לא מצאו לה תשובות, כמו גם בקרב יהודים מאמינים, עד ימינו אלה. היטיב לתאר זאת הרב צבי מרקוביץ: {{ציטוט| מה שעבר עלינו בתקופת השואה פוגע ביסודי השקפות עולם שלנו. מזעזע ערכים מקודשים וקניינים רוחניים שנראו כמוצקים. נזדעזעו אשיות תבל איתנים והועלו שאלות חדשות, בעיות איומות שותתות דם, שיש בהם כדי להריח כל יהודי, ואת האומה הישראלית בכלל, לבחון מחדש את דרכנו בחיים ומקומנו בעולם{{הערה|'''בנתיבות האמונה''', הרב צבי מרקוביץ, עמ' ק"ל. ראו בספר '''השואה''', עורכים: הרב יואל שוורץ והרב יצחק גולדשטיין, עמ' 20}}}} השואה גרמה ליהודים רבים (נרצחים וניצולים ואף כאלו שלא חוו אותה באופן ישיר) לתהיות בדבר ה[[השגחה פרטית|השגחה הפרטית]] ויחסו של אלוהים לעם ישראל. לחלקם גרמה השואה למשבר אמוני, ואף לכפירה בקיומו של אלוהים. לעומת זאת, חלקם דווקא התחזקו באמונתם בעקבות השואה. עם זאת, פרופ' [[אליעזר שבייד]] טוען כי רוב היהודים, לא שינו את אמונתם לכיוון זה או אחר בעקבות השואה,{{הערה|אליעזר שבייד, '''מאבק עד שחר''', תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990, עמ' 170, 183–189}} וקביעה זו אושרה גם במחקר מדעי.{{הערה|ראו גם דן מכמן, "ואמונה עניתני", '''השואה וחקרה''', עמ' 225–235; תומאס ראהה, '''שמע ישראל: גילויי הדת והאמונה היהודית במחנות הריכוז הנאציים''', ירושלים תשס"א, בעיקר עמ' 94; ויקטור פראנקל, '''האדם מחפש משמעות''', תל אביב תשל"ו, עמ' 50}} הקושי הוליד בהם כוחות ורצון לדבוק באמונתם למרות כל הקשיים. [[אליעזר שבייד]] מסביר תופעה זו בכך ש"האמונה מעוגנת בחוויות תשתית... שכיוון שנחוו והוכרו שוב אין הניסיונות הביוגרפיים וההיסטוריים הבאים אחריהם יכולים להכחישם".{{הערה|אליעזר שביד, "אמונה היא חוויה תשתית" (תשובה ליהודה באואר), '''שדמות''' מ' (חורף תשל"א), עמ' 110. אליעזר שביד, '''מאבק עד שחר''', עמ' 170, 189-183. ראו '''בין הצלה לגאולה: הציונות הדתית בארץ-ישראל לנוכח השואה''', חוה אשכולי וגמן, 2004, עמ' 218}} מסכימים למסקנה זו גם פרופ' [[אליעזר ברקוביץ]], ניצול שואה בעצמו, ופרופ' [[אבי שגיא]].{{הערה|אבי שגיא, "בין אלוהים ואדם", עמ' 2, 14. [[אליעזר ברקוביץ]], '''עמו אנכי בצרה: קידוש החיים בגטאות ובמחנות ההשמדה''', ירושלים תשמ"ח, בעיקר פרק ח'. ראו '''בין הצלה לגאולה: הציונות הדתית בארץ-ישראל לנוכח השואה''', חוה אשכולי וגמן, 2004, עמ' 218}} משבר האמונה התעורר דווקא אחרי המלחמה, כאשר לא נמצא פתרון תאולוגי משביע רצון לבעיית הצדקת האלוהים.{{הערה|אליעזר שביד, '''מאבק עד שחר''', עמ' 170, 183–189. ראו '''בין הצלה לגאולה: הציונות הדתית בארץ-ישראל לנוכח השואה''', חוה אשכולי וגמן, 2004, עמ' 218}} נעשו ניסיונות להתמודד מול עולם אמוני מורכב בתקופת השואה, ובניהם האדמו"ר מפיאסצ'נה, ר' [[קלונימוס קלמיש שפירא]].{{ הערה|מנדל פייקאז', '''התעודה החסידית הספרותית האחרונה על אדמת פולין''', בעיקר עמ' 28–55. וכן דן קפלן, "השואה בהיסטוריוגרפיה ובתודעה ההיסטורית החרדית", עמ' 282–283. ראו '''בין הצלה לגאולה: הציונות הדתית בארץ-ישראל לנוכח השואה''', חוה אשכולי וגמן, 2004, עמ' 218}} ===דילמות הלכתיות בשואה=== * '''[[שעת השמד]] או [[פיקוח נפש]]''' – שני מצבים הלכתיים שמובילים לשתי תגובות שונות והפוכות. בפיקוח נפש הנך נאבק לשמירת החיים על ידי ויתור על קיום מצוות הדת, ואילו בשעת השמד הנך נאבק לשמירת הדת על ידי ויתור על החיים. ההכרעה בין שתי גישות אלו הייתה תלויה בהערכה לגבי מגמת המדיניות הנאצית, האם מטרתה לכלות את העם היהודי או מאבק רוחני בלבד. עם פרוץ המלחמה התבהרה המדיניות הנאצית שהייתה כיליון הפיזי של העם היהודי על כל קבוצותיו, בין דתיים ובין מומרים. פסיקת ההלכה נטתה על ידי הרבנים למציאות של פיקוח נפש ושמירת המצוות ככל שאפשר, אך היו מצבים שיהודים סיכנו חייהם כדי לקיים את המצוות.{{הערה|'''בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה''', אסתר פרבשטין, עמ' 134–139}} * '''הצלת רבים על ידי מסירת מעטים''' – הנאצים השתמשו ביהודים בפעולות עזר לקראת השמדתם במחנות ההשמדה, וכפי שניסח זאת [[דיטר ויסליצני]]: {{ציטוטון|1=נבצע את הגטואיזציה [=ריכוז היהודים בגטאות] של היהודים באמצעות היהודים, את הדפורטציה [=הגירוש] של היהודים על ידי יהודים, ואת השמדתם בגזים של היהודים על ידי היהודים}}.{{הערה|שיחה בין ויסליצני לבין ברנד. הופיע בספר '''בן הארץ הזאת''', שמואל תמיר, כרך א', עמ' 393}} לפיכך דרשו הנאצים מראשי היודנראטים במועצות היהודיות להכין רשימות יהודים למשלוחים למחנות ההשמדה. כל פעולה של סירוב גררה אחריה [[עונש מוות]] אישי או קולקטיבי. היו שסירבו למסור יהודים, והיו כאלה שהתייעצו עם ההנהגה הרבנית בגטו שהיוותה גורם משפיע. מצב זה של [[מוסר (הלכה)|מסירה לשלטון]] נידון בהלכה באופן מפורש ונאסר: "אמרו להם גוים, תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו, נהרוג את כולכם – יהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל".{{הערה|{{רמב"ם|יסודי התורה|ה|ח|ספר=המדע}}.}} לפיכך, התנגדו הרבנים למסירת רשימות או יהודים לנאצים, וכפי שמתועד בגטאות וילנה, לבוב, לודז, ועוד.{{הערה|'''בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה''', אסתר פרבשטין, עמ' 174-163.}} בגטו קובנה התבקשו היודנראט לכנס במפקד את כל היהודים ב"מגרש הדמוקרטים" בערב האקציה, ושאלו את הרב [[אברהם דוב כהנא שפירא]] האם לציית לפקודה. הרב הסכים למהלך זה, ואף פורסמו מודעות בשמו. הרב סבר שמדובר במפקד ולא באקציה, ויש בכך ספק סכנה במפקד מול טבח המוני באי ציות למפקד. לבסוף, הנאצים ניצלו את המפקד ונלקחו עשרת אלפים יהודים להשמדה.{{הערה|'''בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה''', אסתר פרבשטין, עמ' 172–174. [https://web.archive.org/web/20130928082535/http://www.shoa.org.il/files/2928.65383459.pdf יהדות קובנה ואתר הרצח "הפורט התשיעי"], גדעון רפאל בן-מיכאל, הוצאת מכון ללימודי השואה ע"ש ח.אייבשיץ – חיפה, עמ' 63–65}} * '''בריחת הרבנים''' – מקצת הרבנים הצליחו לברוח בעיצומה של השואה ולהשאיר את קהילתם מאחוריהם, בבחינת [[פדיון שבויים]], הישרדות עולם התורה והחסידות, ותקווה חדשה במקום אחר. ישנם רבנים שבחרו לא להינצל מהתופת, ונשארו עם קהילתם כדי לתת להם משענת דתית ונפשית (ראו בהרחבה בערך: [[כצאן לטבח]], על סירוב להינצל בתקופת השואה). * '''בריחה שתסכן חיי יהודים אחרים''' – הנאצים נהגו להרוג מספר יהודים בגטו על בריחה של יהודי בודד. הרב [[רב|דוד כהנא]] מלבוב נימנע לברוח אל מקום מחסה ולהציל את נפשו כי ידע שיהרגו ארבעה או חמישה בגלל בריחתו, ואילו הרב [[יהושע גרינוולד]] מחוסט פסק שמותר לבצע בריחה מהגטו הזמני "שבלאו הכי היה נגמר דינם [של כל היהודים] להריגה".{{הערה|'''חסד יהושע''', הרב יהושע גרינוולד, ניו יורק תש"ח, סימן כ, עמ' לה-לו. ראו '''בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה''', אסתר פרבשטין, עמ' 191–192}} * '''הצלת ילד במחנה אושוויץ במקום ילד אחר''' – הרב [[צבי הירש מייזליש]] התבקש לפסוק בעניין פדיון חייו של ילד, על חשבון חיי ילד אחר שישלים את המכסה. הרב פסק לאב שאין הבדל בין דם בנו לבין דם של ילד אחר, והדין אוסר פדיון שכזה.{{הערה|'''ספר זיכרון קדושים ליהודי קרפטורוס-מרמורש''', שיצא על ידי שלמה רוזמן, ניו-יורק 1969, פרק 35. הופיע במאמר: ברורי הלכה בענייני השואה, הרב יהודה גרשוני, עמ' 17–18, בתוך הספר '''אמונה בשואה: עיון במשמעות היהודית-דתית של השואה''', הוצאת משרד החינוך והתרבות - המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים תש"ם}} * '''מקומות מקלט לילדים במנזרים או במשפחות נוצריות''' – הסתרת ילדים במקומות שמתנהלות שם [[המרת דת]] מכוונת או מסיון (כגון: מנזרים) לא הותרה על ידי רבנים, אלא רק משלוח למקומות מקלט למשפחות נוצריות שספק אם יוטמעו שם וכי יש לקוות שישובו אל משפחתם בתום המלחמה.{{הערה|'''בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה''', אסתר פרבשטין, עמ' 202–212}} * '''הסרת הזקן''' – הנאצים חפשו יהודים שעטו זקן כדי להתעלל בזקנם בצורות שונות ואכזריות (גזיזה, הצתה, קיצוץ ובתלישה) עד כדי סכנת נפשות, וגם הזקן הקשה להסתוות בתוך החברה הלא-יהודית מפני השמדה. הרב אפרים אשרי התיר השחתת הזקן בתער מפני פיקוח נפש, וכן נהגו יהודים להסיר את הזקן.{{הערה| '''שו"ת ממעמקים''', כרך א', סימן י"ט. '''בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה''', אסתר פרבשטין, עמ' 74. '''בקדושה ובגבורה''', יהושע אייבשיץ, עמ' 212–213. '''קראתי ואין עונה: זעקתו של רחמ"ד וייסמנדל בתקופת השואה''', עמ' 152, 157.'''השואה במקורות רבניים''', אברהם פוקס, עמ' 125–126. '''אנציקלופדיה שמע ישראל''', כרך א', תשנ"ז, עמ' 168}} היו יהודים ששמרו על זקנם עד שנספו, וייתכן שהסתמכו על העיקרון התלמודי: "ב[[שעת השמד]] - אפילו מצווה קלה יהרג ואל יעבור... אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא" (פירוש: אפילו בצורה בה נוהגים הגויים לקשור את שרוכי הנעליים).{{הערה|סנהדרין ע"א, א. ראו '''בקדושה ובגבורה''', יהושע אייבשיץ, עמ' 203, 204, 206, 207, 212, 217, 219, 221, 222}} * '''כשרות הבשר''' – אכילת בשר לא כשר הותרה על ידי רבנים אך רק לקבוצות חלשות, ובניהם יולדות וילדים משום [[פיקוח נפש]], והתרחבה גם לשאר האוכלוסייה ככל שהמצב החמיר. רבנים אחרים הביעו דעה הפוכה כי יש לשמור על כשרות מלאה בכל המצבים מכיוון שמדובר על שעת השמד, והפיצו תעמולה במרכזי חלוקת אוכל לא כשר, או השתמשו בלחץ חברתי, כגון: מניעה עלייה לתורה. ישנם רבנים שהתירו לציבור לאכול בשר לא כשר, אך לעצמם הקפידו לא לאכול, וישנם יהודים רבים שנמנעו בגלל חסם פסיכולוגי נפשי של גועל וטומאה.{{הערה|'''בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה''', אסתר פרבשטין, עמ' 143–147}} ===משמעותה הדתית של השואה=== תאוריות ופרשנויות רבות ומגוונות עולות מאז תום מלחמת העולם השנייה בניסיון לספק הסבר דתי לפרוץ השואה, כמו גם סיבה מניחה את הדעת לאי התערבותו של אלוהי ישראל בנעשה בה. יש הסבורים שלא ניתן ואף אסור להסביר את השואה מבחינה דתית,{{הערה|הרב [[יהודה עמיטל]], "[https://www.etzion.org.il/he/holidays/asara-betevet/אף-על-פי-שמיצר-ומימר-לי ואף על פי שמיצר ומימר לי]", '''[[עלון שבות]] בוגרים''' יג (תשנ"ט), באתר "תורת [[הר עציון]]"}} ויש שלא ראו את השואה כאירוע חריג אלא כשאר הצרות שהתרחשו בהיסטוריה היהודית.{{הערה|הרב יצחק הוטנר. דבריו מופיעים בספר '''השואה: לקט דברים בנושא חורבן יהדות אירופה ת"ש-תש"ה מתוך אספקלריה של תורה''', עורכים: הרב יואל שוורץ והרב יצחק גולדשטיין, עמ' 13}} לעומת זאת, יש הסוברים, כי השואה באה כ[[עונש משמיים]] בעקבות חטאיהם של היהודים,{{הערה|[[דב גנחובסקי]], [https://www.herzog.ac.il/vtc/0052036.html הקב"ה כמנהל חשבונות בין שואה לשואה - הבשורה על פי הרב שך], באתר המכללה האקדמית הרצוג}} בשינוי התורה על ידי התנועה הרפורמית שהוקמה בברלין, או ההתבוללות העצומה וה[[אתאיזם]] שפשו בחלק ניכר מיהדות גרמניה,{{הערה|לדוגמה: יוסף בן פורת, "[http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=9254 היכן היה אלוהים בשואה]".}} אף על פי שרק יהודי גרמניה זכו לתקופה הארוכה ביותר להגר מחוץ למדינה ולהינצל מהשואה, מאביב 1933 ועד אוקטובר 1941.{{הערה|ניסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה: הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השני של חוקרי השואה, עורך ישראל גוטמן, ירושלים, ניסן תשל"ד - אפריל 1974, עמ' 202. ראו בספר 'תולדות השואה – גרמניה' (עורכים - אברהם מרגליות, יהויקים כוכבי ואחרים, הוצאה: ירושלים: יד ושם, תשנ"ח, עמ' 309), שציינו דווקא את השנים 1933–1938 כשנים שיכלו יהודי גרמניה להגר מחוץ לה.}} יש הרואים את הנספים כקורבנות כפרה{{הערה|'''קובץ שיעורים''', הקדמה, הרב [[אלחנן וסרמן]].}} או טיהור{{הערה|'''אני מאמין''', פרופ' מ. אליאב, מוסד הרב קוק, עמ' 44-45.}} של עם ישראל. אחרים סבורים שהשואה נועדה לעודד את ה[[עלייה לארץ ישראל]], ויש שסברו כי השואה באה כעונש על האמירה שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://ranaz.co.il/articles/article3371_19910108.asp|כותרת=גם הרבי מלובאוויץ’ רואה השואה כעונש, מציינים הליטאים הזועמים [08/01/1991] - נח זבולוני - רנ"ז - מאמרים|אתר=ranaz.co.il|תאריך_וידוא=2021-05-31}}</ref> יש הדורשים את סמיכות האירועים של השואה ועליה חופשית לארץ ישראל, כפי שדורשים את סמיכות הפרשיות של התורה שרומזים על קשר וסיבה על סירוב היהודים לעלות לארץ ישראל לפני השואה,{{הערה|בגיא צלמות, סיני אדלר, עמ' 107}} וכפי גודל החורבן – כך גודל הישועה והגאולה.{{הערה|בגיא צלמות, סיני אדלר, עמ' 115}} יש המדמים את יסורי השואה כחבלי לידה, שככל שהמכאובים יותר גדולים – כך הלידה הולכת וקרבה, ועם ישראל ייוולד מחדש.{{הערה|הרב אלחנן וסרמן, [http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/tsiyonut/ikveta.pdf גרסה מקוונת של הספר עקבתא דמשיחא] באתר דעת, עמ' 15–16}} לעומתם, יש הרואים בשואה הוכחה לאי-קיומה של ישות אלוהית, ובעקבות כך – סיבה לדבוק בדעות [[אתאיזם |אתאיסיטיות]] השוללות את קיום האל, או לקיים אורח חיים חילוני. == ראו גם == {{פורטל|'''למושגים, אישים ומאמרים בנושא השואה, ראו [[פורטל:השואה|פורטל השואה]].'''}} * [[השואה – מונחים]] == לקריאה נוספת == * [[ישראל גוטמן]] (עורך), '''[[האנציקלופדיה של השואה]]''', [[תל אביב]]: [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 1990.{{ULI|005599136}} * [[גדעון גרייף]], "בכינו בלי דמעות". עדויותיהם של אנשי הזונדרקומאנדו היהודים מאושוויץ. יד ושם, ידיעות אחרונות, תל אביב-ירושלים 1999 * איתמר לוין, '''לקסיקון השואה''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2005.{{ULI|006621978}} * [[יעקב כ"ץ (היסטוריון)|יעקב כ"ץ]], השואה כנושא למחקר, בתוך: '''עת לחקור ועת להתבונן''', ירושלים: הוצאת [[מרכז שזר]], תשנ"ט-1999, עמ' 115–118 * [[אמיל פאקנהיים]], קולה המצַווה של אושוויץ, בתוך: '''על אמונה והיסטוריה''', מסות ביהדות זמננו, ירושלים: [[הספרייה הציונית]], תשמ"ט-1989 * [[משה פראגר]], '''חורבן ישראל באירופה''', תל אביב: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תש"ח 1948.{{ULI|004515562}} * אליעד מורה-רוזנברג, דיוקן אחרון - אמנים מתעדים בשואה, '''יד ושם ירושלים''', 64, חורף תשע"ב, 2012, עמ' 12–13 * בועז כהן, '''הדורות הבאים - איככה ידעו?''' לידתו והתפתחותו של חקר השואה הישראלי, ירושלים: הוצאת יד ושם, 2011.{{ULI|009666753}} * ז'ורז' בן-שושן, '''אירופה - תשוקה לרצח עם: מסה בהיסטוריה תרבותית''', קריית שדה-בוקר: [[מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות]], [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]], 2012.{{ULI|010763662}} * [[לוסי דווידוביץ']],'''המלחמה נגד היהודים''', תל אביב: זמורה ביתן מודן, 1982.{{ULI|003649449}} * [[ראול הילברג]], '''חורבן יהודי אירופה''', ירושלים: [[הוצאת יד ושם]], 2012.{{ULI|010746818}} * [[לימודי השואה]], [[קורס מקוון]] (באנגלית עם כתוביות בעברית) | [https://www.coursera.org/learn/holocaust-introduction-1 מבוא 1] | [https://www.coursera.org/learn/holocaust-introduction-2 מבוא 2] | [[יד ושם]] ו[[אוניברסיטת תל אביב]], * גדעון גרייף, [[איתמר לוין]], מרד באושוויץ. "מרד הזונדרקומאנדו באושוויץ", ידיעות אחרונות, תל אביב 2014, 2016 <div class="mw-content-ltr"> * Dean, Martin, '''Robbing the Jews - The Confiscation of Jewish Property in the Holocaust, 1935 - 1945''', [[Cambridge University Press]], 2008 </div> == קישורים חיצוניים == {{מיזמים|ויקישיתוף=Category:The Holocaust|שם ויקישיתוף=השואה|ויקימילון=שואה|ויקיציטוט=השואה|ויקיספר=היסטוריה לבגרות/השואה|שם ויקיספר=השואה|ויקיטקסט=חוק איסור הכחשת השואה|ויקימסע=זיכרון השואה}} * '''אתרים רשמיים''': ** [https://www.yadvashem.org/he.html יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה] ** [http://www.gfh.org.il בית לוחמי הגטאות - מוזיאון השואה הראשון בעולם] ** [https://www.ushmm.org/ מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה]. ('''באנגלית''') ** {{האקדמיה ללשון העברית - מילה|שואה ועצמאות|2011/05/01|שואה-ועצמאות}} * '''ריכוז של מקורות אלקטרוניים''': ** [http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1638,00.html מדריך השואה, באתר ynet] אוסף קישורים למאגרי מידע גדולים, אתרים בעברית, ארגוני הנצחה, הנצחה מקוונת, מוזיאונים, ארכיונים מצולמים, וטקסטים ** [https://encyclopedia.ushmm.org/ אנציקלופדיית השואה] באתר [[מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה]].('''באנגלית''') * {{דף שער בספרייה הלאומית|987007562962505171|שואה}} <div class="mw-content-ltr"> * [https://arolsen-archives.org/en/search-explore/search-online-archive/ Arolsen Archivest, the largest archive on the victims of Nazi persecution]{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|עשרה מיליון מסמכים מתקופת השואה הועלו לרשת|1.7274183|22 במאי 2019|מנויים=לא}}}} </div> *'''מאמרים בנושא השואה בספרייה הווירטואלית של [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]]''' ** [http://lib.cet.ac.il/pages/holocaust.asp מאגר מידע בנושא השואה], של בית הספר המרכזי להוראת השואה (יד ושם) ומט"ח, באתר [[הספרייה הווירטואלית של מטח]] ** [http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?source=362 האנציקלופדיה של השואה], באתר הספרייה הווירטואלית של מטח ** הרברט אולריך, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15728&str1=+ההיסטוריונים+החדשים&x=49&y=5&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1 מדיניות השמדה: תשובות ושאלות חדשות בתולדות השואה], באתר הספרייה הווירטואלית של מטח * '''מקורות נוספים''' ** [http://www.daat.ac.il/daat/ruach/shoah/shoah.htm אוסף מאמרים בנושא השואה], באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]] ** [http://www.youtube.com/watch?v=zNArwAUMY0I עדים במשפט אייכמן - לקט עדויות], סרט מתוך אתר [[ארכיון שפילברג]] ** {{בריטניקה|269548}} ** על ההיבט הלשוני של המילה שואה: {{הארץ|מיכאל הנדלזלץ|המלים קדמו לשואה|1.2549164|26 בינואר 2015}} ** על [https://alaxon.co.il/article/שואה-יש-רק-אחת/ ייחודיותה של השואה], מאמר ב"[[אלכסון (כתב עת)|אלכסון]]" ** [http://www.nli.org.il/he/topic/holocaust השואה: ספרים, תמונות, סיפורים ועוד] באתר הספרייה הלאומית ** [https://blog.nli.org.il/tag/holocaust/ כתבות ומאמרים על השואה], מתוך בלוג "הספרנים" באתר [[הספרייה הלאומית]] == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} {{השואה}} {{רצח עם}} {{אנטישמיות}} {{היסטוריה של עם ישראל}} {{בקרת זהויות}} [[קטגוריה:השואה|*]] [[קטגוריה:אנטישמיות]] [[קטגוריה:פשעי מלחמה של גרמניה במלחמת העולם השנייה]] [[קטגוריה:רצח עם]]'